סרטים חדשים: ״מסיבת נקניקיות״, ״באש ובמים״, ״מרחוק״, ״המסתנן״, ״עסק משפחתי״, ״זר דופק בדלת״, ״חברי הדרקון אליוט״

שבעה סרטים עולים השבוע לאקרנים, אבל התחושה של תחילת סוף הקיץ חזקה במיוחד. בזמן שהבוקר הוכרזו המועמדים לפרס אופיר, שוודאי נתחיל לראות על המסכים בקרוב, המצב הנוכחי בבתי הקולנוע אולי מגוון אבל לא לגמרי מעורר עניין. לשיפור העניינים, פינת הפלוס חוזרת בגדול עם המון דברים לעשות ולראות מעבר להיצע השגרתי, וכמה חגיגות של הישגים ישראליים מעבר לים (לא כולל האולימפיאדה, כבודה במקומה).

״מסיבת נקניקיות״ (Sausage Party), היציאה המונפשת של חבורת סת׳ רוגן שחשבתי בהתחלה שהיא רק טריילר פארודי, מגיע סוף סוף אל בתי הקולנוע. מעשה בחבורת מצרכים בסופר, החל מגיבורים בצורת נקניקיות ודמויות משנה כמו לחמניה חמה, המבקשים להיבחר על ידי קונים אנושיים כדי להגיע אל בתיהם ולמלא את ייעודם. אלא שאז הם נחשפים לזוועת היומיום של כל מוצר מזון. מעין קומדיה מופרעת שלועגת גם לסרטים מצויירים אחרים, בשילוב עם מעין סרט אימה והישרדות של הגיבורים הטעימים. רוגן כתב יחד עם שותפו הקבוע אוון גולדברג (״סופרבאד״, ״הלילה שלפני״) ובמאי האנימציה הם גרג טירנן (״תומאס הקטר״) וקונארד ורנון (חצי מהצמדים מאחורי ״שרק 2״ ו״מפלצות נגד חייזרים״). בין מי שנתנו את קולם אפשר למנות את ג׳יימס פרנקו, ג׳ונה היל, קריסטן וויג, מייקל סרה, קרייג רובינסון, דני מקברייד, ביל הדר, וגם אדוארד נורטון, סלמה הייאק ופול ראד. אכתוב על הסרט לעכבר, בזמן שאור יעשה זאת עבור כלכליסט.

״באש ובמים״ (Hell or High Water), אם כבר מדברים על מסיבת נקניקיות, היא דרמת פשע גברית בכיכובם של בן פוסטר, כריס פיין וג׳ף ברידג׳ס. העלילה עוקבת אחר שני אחים (פוסטר ופיין), אחד מהם אסיר משוחרר, ההוגים תוכנית בניסיון להציל את החווה המשפחתית שלהם אי שם במערב טקסס – לשדוד את הבנק המקומי, זה שמתעלל בהם לטענתם, גם כאקט של מחאה ונקמה. ברידג׳ס הוא השריף שדולק בעקבותם, אבל מגלה סימפטיה מפתיע לשודדים מצד בתי העסק בהם שילמו השניים במזומן. דייויד מקנזי (״מועד לפורענות״) ביים את הסרט, שהחל את דרכו בפסטיבל קאן השנה, על-פי תסריט של טיילור שרידן (״סיקאריו״).

״מרחוק״ (From Afar / Desde Allá), זוכה פסטיבל ונציה שהפציע בישראל בפסטיבל הקולנוע הגאה, מנסה כעת את כוחו בהקרנות קבועות בסינמטק תל אביב. מדובר בסרט הביכורים של לורנצו ויגאס מוונצואלה, בכיכובם של אלפרדו קסטרו הצ׳יליאני (״לא״, ״המועדון״) ולואיס סילבה בהופעת בכורה. הראשון מגלם גבר בגיל העמידה הנוהג לשלם לנערים כדי לצפות בהם מתפשטים, והשני הוא עבריין רחוב צעיר שנקרה בדרכו וביניהם מתפתחת מערכת יחסים החורגת מן השגרתי. עופר כתב על הסרט המורכב בהרבה מן התיאור הקצרצר הזה בימי הפסטיבל.

״המסתנן״ (The Infiltrator) הוא עוד שלב בתוכנית-העל של השחקן בריאן קרנסטון להשתלט על עולם הקולנוע. הפעם הוא מגלם את איש הרשות ללוחמה בסמים רוברט מזור, שבפלורידה של שנת 1986 הגה מזימת הלבנת הון שבסופה קיווה להפיל את ברון הסמים הנודע פבלו אסקובר. אל קרנסטון מצטרפים ג׳ון לגיזמו, איימי ריאן, דיאן קרוגר ואפילו אולימפיה דוקאקיס, אם להזכיר כמה שמות מוכרים. הבמאי הוא בראד פורמן (״סנגור במבחן״) ואת התסריט עיבדה אלן סו בראון (אמו של הבמאי) מהאוטובגיורפיה של מזור.

״עסק משפחתי״ (The Legend of Barney Thomson), הזוכה השבועי בתואר השם העברי המפוקפק של השבוע, הוא קומדיית פשע בריטית-קנדית-אמריקאית מהשנה שעברה. השחקן הזכור לטוב רוברט קרלייל ביים לראשונה בקריירה, ואף ליהק את עצמו לתפקיד הראשי. הדמות שהוא מגלם, בארני תומסון, היא זו של ספר סקוטי משעמם למדי, שחייו משתנים במהירות בעקבות רצח שהוא מבצע בשוגג. אמה תומפסון מגלמת את אמו (?) וריי ווינסטון את פקח המשטרה החוקר את המקרה. עוד בקאסט: אשלי ג׳נסן, ג׳יימס קוזמו וטום קורטני. הסרט מבוסס על ספר של דאגלס לינדזי, ומי שעיבדו אותו לתסריט הם ריצ׳רד קוואן וקולין מקלארן (״Donkeys״). וזה היה רצף שמות בריטי לאללה, תודו.

״זר דופק בדלת״ (Return to Sender) גם הוא מודל 2015, ובמולדתו האמריקאית אף יצא הישר לווידאו, כלומר, לצפייה ביתית. רוזמונד פייק (״נעלמת״) מגלמת אחות בעיירה קטנה, הנענית לחיזוריו של חבר למחלקה וקובעת איתו דייט בביתה. אלא שמי שמקדים להגיע הוא זר בעל כוונות זדון, המותיר אותה מחוללת וטראומתית. המשך התקציר מספר על כך שהיא מתחילה לבקר ואף לפלרטט עם התוקף שלה, אז רק אניח שמסתתר כאן טוויסט מסוג כלשהו. בכל מקרה, רוזמונד פייק במותחן אימה נשמע כמו משימה לאור, שאכן יהיה זה שיכתוב את הסקירה על סרטו של פאוד מיקאטי (״Operation: Endgame״), בו מככבים גם ניק נולטי ושיילו פרננדז, ואותו כתבו פטרישיה בושאמפ וג׳ו גוזט (״Catch Hell״).

״חברי הדרקון אליוט״ (Pete's Dragon), עיבוד מחודש לסרט חצי-מונפש בן 40 של אולפני דיסני, היה צריך להיות כתוב הרבה יותר גבוה בפוסט הזה. אלא שבישראל יוקרן הסרט אך ורק בדיבוב לעברי, כך שאין לי ברירה אלא להתייחס אליו כסרט לילדים ולהוריהם בלבד. לא שאני חלילה מזלזל בעבודת הקודש של מדבבי ארצנו, המנגישים יצירות קולנועיות לאלה שעדיין לא יודעים לקרוא כתוביות, אבל נדמה לי שיהיה קצת מוזר לראות את רוברט רדפורד, ברייס דאלאס הווארד, ווס בנטלי וקארל אורבן – אבל לשמוע מישהו אחר. כלומר, אלא אם אין ברירה. פיט מהכותרת המקורית מגולם הפעם בידי אוקס פגלי (״חובשת קרבית״) וחברו הדרקון אליוט מדובב בשפה האנגלית בידי ג׳ון קסיר. דייויד לאורי (״Ain't Them Bodies Saints״) ביים את החידוש, ואף כתב בעזרתו של טובי הולברוקס, מפיק בדרך כלל. להלן תמונה להמחשה, בנוסף לזו שבראש הפוסט:

פלוס – ישראלים בחו״ל, והקרנות מיוחדות בישראל

הקולנוע הישראלי – מייצר כל-כך הרבה כותרות מעבר לים עד שקשה לעקוב, מ״אנשים שהם לא אני״ שמוקרן כעת בפסטיבל לוקרנו אבל זכה להתעלמות מצד האקדמיה (מובן בהחלט בהתחשב בתמהיל האנושי שמרכיב אותה) ועד ״שבוע ויום״ שאחרי הכרזת המועמדים היום נראה קצת פחות מכו פייבוריט, אבל מקבל טונות של אהבה מאז פסטיבל קאן בכל טריטוריה בה ניסה את כוחו. מי שמצטרף אליו להפצה צרפתית החל מהשבוע הוא ״סופת חול״, סרט הביכורים של עילית זקצר המוביל במספר המועמדויות (יחד עם ״אבינו״ של מני יעיש) שמאז זכייתו בסאנדנס פשוט לא עוצר. לאחר שכבר נקנה להפצה אמריקאית (מחפשים את מי לשלוח לאוסקר? מזמן לא היו סיכויי הזכייה שלנו כה מבטיחים) ולאחרונה הוסיף בפסטיבל הפנים-תעשייתי של מייקל מור במישיגן, נחתה ההודעה שחברת ״פירמד״ תפיץ אותו במדינות דוברות הצרפתית כבר בדצמבר.
סרט נוסף שמצא עצמו בקטגוריית הסרט הטוב ביותר ונרכש השבוע להפצה אמריקאית הוא ״מעבר להרים ולגבעות״ של ערן קולירין, שהחל את דרכו בפסטיבל קאן ולאחר מכן בפסטיבל קולנוע דרום אצלנו, שוודאי יקרוץ לקהל בחו״ל שזוכר לו את ״ביקור התזמורת״ המצליח ובעל אמירות חברתיות חדות כתער על ישראל. ואיך אפשר להגיד ערן קולירין בלי להזכיר את יוסף סידר, שסרטו המצופה ״אופנהיימר״ שינה צורה וכעת ייקרא ״נורמן: עלייתו המתונה ונפילתו התלולה של מאכער ניו יורקי״ (אני מציע לכנותו ״נורמן״ בקיצור). הסיבה לשינוי הוא רכישתה של ״סוני פיקצ׳רס קלאסיק״ את הסרט להפצה בטריטוריות של צפון אמריקה, מה שאומר שייתכן ונזכה לראות אותו רק בשנה הבאה. הקאסט הישראלי-בינלאומי המרשים כולל את ריצ'ארד גיר, ליאור אשכנזי, סטיב בושמי, שרלוט גינזבורג, מייקל שין, דן סטיבנס, ג'וש צ'רלס, יהודה אלמגור, נטע ריסקין, טלי שרון ודובל'ה גליקמן. הסיפור עוקב אחר נורמן אופנהיימר, מאכער יהודי ניו יורקי חסר חשיבות שמצליח להתיידד עם פוליטיקאי ישראלי צעיר ברגע של בדידות, וכעבור שלוש שנים כשאותו פוליטיקאי נבחר במפתיע לראשות ממשלת ישראל, חייו משתנים (הכניסו רפרנס לאפיזודה מחייו של אהוד אולמרט כאן). מכל הסיבות הנ״ל, הסקרנות שלי לגבי הסרט הזה הגיעה למימדים שלא ייתכנו כבר, לחכות עד 2017 יהיה בלתי נסבל. 

היער שהיה – בכורת הבימוי של הצלם גיא רז (״כלבת״, ״חיותה וברל״) ויתר על האופירים השנה, אבל עורר הרבה תגובות בפסטיבל הקולנוע של ירושלים, שם יצא לבסוף עם פרס המוזיקה המקורית הטובה ביותר, אותה הלחינה רות דולורס וייס. כעת הוא מגיע באופן חד-פעמי (לעת עתה, יש לקוות) לסינמטק תל-אביב, ביום שישי ה-12 באוגוסט בשעה 16:00 להקרנה מיוחדת וחינמית (כניסה על בסיס מקום פנוי). היוצר ממליץ לדעת כמה שפחות על העלילה, אבל גם אם כבר נחשפתם לנושא הטרגי והרלוונטי שהסרט מתמודד עימו, הנה המלצה משלי – בואו קשובים ופתוחים. זהו סרט עדין המבקש ללבלב לאיטו, גם אם באופן עגום למדי, ורגל ביקורתית גסה עשויה לרמוס אותו לחלוטין. הנה דף האירוע בפייסבוק.

הזדמנות שנייה נוספת – לתפוס כמה מסרטי פסטיבל ירושלים בסינמטק תל אביב, תלווה את כל חודש אוגוסט. הסרטים שיוקרנו שם הם ״ימי האפס״ של אלכס גיבני, ״חדשות ממאדים״ של דומיניק מול, ״11 דקות״ של יז׳י סקולימובסקי, ״דוגמניות ושדים״ של ניקולס וינדיג-רפן, ״מפרץ ההיעלמות״ של ברונו דומון, ו״ילדות של מנהיג״ של בריידי קוברט. אגב, את סרטו מעורר התיאבון והמחלוקת של רפן אפשר יהיה לראות גם בחולון כבר מחר, הודות להקרנה מיוחדת של הסינמטק החולוני ודורון ״עין הדג״ פישלר. פרטים והרשמה אצל הדג.

דוד גורפינקל – מגדולי הצלמים של הקולנוע הישראלי לדורותיו, זוכה החודש למחווה מקיפה בסינמטקים. ורטרוספקטיבה של גורפינקל כמוה כרטרוספקטיבה של הקולנוע הישראלי כולו, החל מ״חור בלבנה״ ו״שלושה ימים וילד״ של אורי זוהר, דרך ״קזבלן״ של מנחם גולן ו״זעם ותהילה״ של אבי נשר, ועד ״האסונות של נינה״ של שבי גביזון ו״הבודדים״ של רנן שור. גם ״חמסין״ של דני וקסמן, ״מסוכנת״ של שמי זרחין, ו״הקיץ של אביה״ של אלי כהן יהיו חלק מהמחווה, שתימשך עד סוף החודש ותאפשר להנות מהצילום הרבגוני של גורפינקל על המסך הגדול. כך זה נראה בסינמטק ת״א, לשם דוגמה.

מרלון ברנדו – זוכה גם הוא למחווה סינמטקית החודש, שמתחילה למעשה היום (10.8), עם הסרט הדוקומנטרי ״הקשב לי מרלון״ שנצפה וסוקר על ידי עופר עוד בימי דוקאביב. אחר-כך מגיעה תורן של מספר יצירות מופת להן תרם השחקן הדגול מכשרונו, ביניהם ״אפוקליפסה עכשיו״, ״חופי הכרך״, ״הסנדק״, ״חשמלית ושמה תשוקה״, ״הפרא״ ו״הטנגו האחרון בפריז״. הנה כל המועדים, עבור מי שצריך תירוץ מיוחד לצפות בסרטים מדהימים כמו אלה.

כל סרטי הנשיא – הוא שמה של סדרת הרצאות חדשה, גם כן של סינמטק ת״א, בה ינחו לסירוגין ידידי הבלוג אבנר ושביט ורון פוגל מפגשים שבועיים אודות דמותו של נשיא ארה״ב בראי הקולנוע (לקראת שנת הבחירות, כמובן). זה מתחיל ביום שישי הקרוב (12.8) עם הנשיא כפנטזיה נאיבית, ומשם ייחקרו נושאים כמו הנשיא כגיבור פעולה או כמנוול, הדרך לבית הלבן וסוגיות נוספות. הסרטים שיוקרנו נעים החל מ״לינקולן״ ו״ניקסון״ ועד ״אייר פורס 1״ ו״משחקי שלטון״ לשם גיוון. לכל הפרטים אפשר לבקר באתר הסינמטק.

שבוע הקולנוע הצ׳כי – אחרון חביב מבין האירועים הקולנועיים בסינמטקים החודש, הוא גם המאוחר שבהם ויתרחש בין ה-15 וה-25 באוגוסט. מבין הסרטים המשתתפים, היחיד שקפץ לי לעין כמוכר הוא דווקא הסרט החצי-ישראלי – ״קודלקה: שוטינג הולילנד״ של גלעד ברעם, אשר התלווה במשך ארבע שנים לצלם הצ׳כי יוזף קודלקה, שרותק בידי גדר ההפרדה בין ישראל ופלסטין אחרי שתיעד את מסך הברזל בארצו. הסרט, שהוקרן לראשונה בפסטיבל דוקאביב מוקדם יותר השנה, גם ימשיך להקרנות עצמאיות במהלך השבועות הבאים. הנה התוכניה הצ׳כית במלואה, הפעם אתם ואתן תספרו לי מה כדאי לראות. והנה לסיום תמונה מסרטו של ברעם ובאדיבותו: