• פסטיבל סולידריות 2022: המלצות
  • Confess, Fletch :מחכים לתרגום
  • סרטים שיותר מתמיד צריכים להיכנס לתוכנית הלימודים
  • על סקר 100 הסרטים הגדולים של ״סייט אנד סאונד״
  • פארחה
  • בידיים ריקות
  • סרטים חדשים: סנטה קלאוס וגייז הם האופציה ההגיונית היחידה בסופ
  • ספיישל נטפליקריסמס 2022
  • מסע אל הקולנוע הנורדי 2022: מדריך והמלצות
  • ״הפייבלמנים״, סקירה לסרטו של סטיבן ספילברג
  • רצח כתוב היטב: תעלומה יוונית
  • הפלא
  • ״פיפ״א: חשיפה״, סקירת נטפליקס
  • ״מילה שלה״, סקירה
  • התפריט
  • ״הדרקון של אבא״, סקירת נטפליקס
  • המירוץ לאוסקר הסרט הבינלאומי: חלק 6 וכנראה אחרון

מדריך לפסטיבלי הקולנוע של נובמבר 2022

1 בנובמבר 2022 מאת אורון שמיר

הכינו את שרירי הצפייה – חודש פסטיבלי הקולנוע הגדול של ישראל מתחיל היום. אם ספרתי נכון, שבעה אירועי קולנוע צפויים להתקיים ברחבי ישראל לאורך נובמבר, כולל אחד שכבר החל בשלהי החודש שעבר. זהו הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה, שמהדורתו ה-17 יצאה לדרך ב-27.10 ותימשך עד ה-5 בנובמבר, בסינמטק תל אביב ומרכז תרבות אניס יפו. כבר התחלנו במלאכת הכתיבה על הפסטיבל הנהדר הזה: אור הקיף את תוכניית סרטי האימה, עופר הוסיף חמש המלצות ומרכז לינקים לסרטים שכבר כתבנו עליהם. אני מקווה להצטרף אליהם בהמשך השבוע, אבל לפני כן הייתי חייב לעשות סדר בניירת הווירטואלית שהצטברה על השולחן והקשורה לששת הפסטיבלים האחרים. על אחד מהם, פסטיבל ״ספיריט״ לקולנוע רוחני שיתקיים בפעם ה-16 בסינמטק תל אביב, בין ה-24 וה-26 בנובמבר, אין לי הרבה מה לכתוב. בעיניי כל קולנוע הוא רוחני, אבל אם תרצו לצפות בסרטים (בעיקר) תיעודיים על שמאנים, גורואים, זן-בודהיזם, ורפואה לא קונבנציונאלית, זה המקום ואלו התאריכים.

אינני יודע כמה פסטיבלים עוד צפויים בדצמבר (אותו יפתח פסטיבל סולידריות), אבל הכמות החריגה של נובמבר לבדו הצדיקה בעיניי פוסט ייעודי במבנה של מדריך. הפסטיבלים מסודרים לפי תאריכים, הלינק בשם של כל אירוע יוביל לאתר/עמוד רשמי לטובת פרטים מלאים, בעוד מה שאני אנסה כאן הוא תקציר בלבד עם כמה שיותר היילייטס. כיוון שמבחינתי הסרטים והאופציה לצפות בהם על מסך גדול הם הדבר המרכזי, הייליטס לא בהכרח יכללו כיתות אמן ומפגשים עם יוצרים, בדיוק בשביל זה יש לינק חיצוני לכל אירוע. אם השמטתי משהו קריטי או פסחתי על פסטיבל שלם באשמת העומס והגודש, ספרו לי בכל הדרכים שאפשר ליצור איתנו קשר, ואתקן. תקוותי היא שנספיק לדווח מכל המהדורות השונות, אבל כיוון שזה שאפתני מדי חשוב לי גם להרגיש שלכל הפחות הספקנו לקרוא תוכניה ולהדגיש מתוכה משהו, לטובת הקוראים והקוראות של סריטה. תהנו ותבלו בכל השפע הזה, יש המון מה לראות. בתמונה לעיל שצילם גיא רז: סרט שאפשר לתפוס ביותר מפסטיבל אחד, ״ולריה מתחתנת״ של מיכל ויניק.

פסטיבל דוקאביב גליל מעלות-תרשיחא – מהדורה 14

2-5 בנובמבר | היכל התרבות מעלות-תרשיחא

חתול הפרא

השלוחה הגלילית של פסטיבל דוקאביב לקולנוע תיעודי מצטיינת בשני דברים. קודם כל, היא הזדמנות עבור הקהל הצפוני להנות מסרטים דוקומנטריים ישראליים ובינלאומיים, שהוצגו במהדורה התל-אביבית של הפסטיבל או לאורך השנה. מתוכם יש כמה וכמה סרטים שכבר כתבנו עליהם: ״1341 פריימים מהמצלמה של מיכה בר-עם״, ״אש האהבה״, ״בת האמן״, ״דיוויד בואי: Moonage Daydream״, ״המצלמה של דוקטור מוריס״, ״העיר האחרת״, ״לוס אנג'לס דרום – מחזמר דוקומנטרי״, ״עורבים לבנים״. בנוסף, זו גם הזדמנות עבור צוות האוצרות החרוץ של דוקאביב לתת מקום לסרטים שלא הספיקו להיכנס למהדורת הפסטיבל האביבית. מה שאומר הפעם שלוש בכורות, לסרטים הבאים:

נסיגה (Retrograde) – סרטו של מתיו היינמן ("ארץ הקרטל"), המלווה את הכוחות האמריקאים הנסוגים מאפגניסטן לאחר 20 שנות לחימה, וכן את הצד האפגני שנאלץ להסתדר ללא עזרת הדוד סם. התקווה המחודשת לעצמאות מתחלפת בחרדה מפני שובו של שלטון הטאליבן, זה שהאמריקאים הגיעו כדי למגר מלכתחילה.

חתול הפרא (Wildcat) – ספק חוויה משלימה לסרט לעיל, מתעדת חייל בריטי פוסט-טראומטי אחרי שירות באפגניסטן, המוצא מזור בעזרה לחתול בר שנולד בשבי וצריך ללמוד לצוד כדי לשוב אל הטבע. במסע חזרה אל הג׳ונגל, שביימו מליסה לש וטרבור בק פרוסט, מצטרפת אל הגבר והנמרון גם זואולוגית עם מטענים משלה.

אופנה: להתחיל מחדש (Fashion Reimagined) – הדוקומנטריסטית בקי האנטר התלוותה אל איימי פוני, כוכבת עולה בשמי האופנה של בריטניה, בנסיונה להפוך מותג יוקרה לאופנה בת-קיימא. פוני היא בת לפעילים חברתיים והזכייה שלה בפרס המעצבת המבטיחה הובילה אותה לחפש דרכים להפוך את התעשייה המזהמת והמנצלת של האופנה לידידותית לסביבה.

פסטיבל קולנוע דרום – מהדורה 21

6-10 בנובמבר | סינמטק שדרות ומוקדים נוספים בעיר

דוד מלך ישראל השנייה

אירוע הקולנוע של העיר שדרות, מיסודו של ביה"ס לאמנויות הקול והמסך במכללה האקדמית ספיר, הוא תמיד אחת הבועות המהנות ביותר שיש מבחינת היכולת להתנתק מהעולם ולחוות פסטיבל קולנוע מבוקר עד ערב. מתחם הסינמטק של שדרות מתמלא בתלמידי ובתלמידות מכללת ספיר המקרינים את סרטי הגמר שלהן, וכך גם הפאבים של הקיבוצים הסמוכים, הזמנה להתחכך בבכירות ובבכירי התעשייה שמגיעים מן המרכז ומכל קצוות הארץ. זה אומר המון אירועי תעשייה שלא אפרט את כולם כמובטח לעיל, אבל גם מהדורה עמוסת סרטים יותר מאשר בשנתיים האחרונות (מסיבות מובנות). כן שווה להזכיר בנושא את צמד הרטרוספקטיבות, אחת לדוקומנטריסט הישראלי רן טל, סיבה בפני עצמה להגיע לשדרות, והאחרת לקולנוען האיטלקי הפועל בארה״ב, רוברטו מינרוויני (״מה תעשה כשהעולם יעלה בלהבות״). כמו בחיפה, גם בשדרות יתקיים פוקוס לקולנוע מרוקאי, עם סרטים שונים כמובן, וכמו תמיד תיערך תחרות לקולנוע קצר (בנוסף לסרטי מכללת ספיר) ופנורמה לקולנוע תיעודי ישראלי.

סרט הפתיחה יהיה ״דוד מלך ישראל השנייה״ של רובי אלמליח ואמיר בן דוד, דיוקן תיעודי של הפוליטיקאי דוד לוי, וסרט הנעילה יהיה ״בתולים״ של מאור זגורי, זוכה פרס מיוחד בפסטיבל חיפה בחודש שעבר, עליו אפשר לקרוא בלינק. סרטו של זגורי ישתתף גם בתחרות סרטי הביכורים, מסגרת חדשה בפסטיבל דרום המפגישה בין סרטים ראשונים או שניים של יוצרים מכל העולם. לצידו יתמודדו גם: ״אמריקה״ של אופיר ראול גרייצר, זוכה פרס בפסטיבל ירושלים; ״ולריה מתחתנת״ של מיכל ויניק שזכה בפסטיבל חיפה; ו״צ'קאאוט״ של יונתן דקל, בבכורה ישראלית עד כמה שידוע לי. כיוון שכך, ומשום שכבר צפיתי בסרט, עוד כמה מילים. בעיקר למי שלא מכירים את הקולנוע הקצר של דקל (״אחד באפריל״), ויצטרכו להסתנכרן לראשונה עם המוח הקודח שלו. קחו בחשבון שמדובר בקומדיית ריגול מרובת שפות, שהיא גם סאטירה פרועה וגם דרמה רצינית על סוכן ישראלי-אמריקאי סמוי (ג׳וש פייס) המוכן לפרישה בדיוק כאשר מטרה מרכזית מגיעה להשתכן במלון שלו בטורקיה. את התחרות משלים ההיצע הבינלאומי כולל את: ״אם ובנה״ של ליאונור סריי (צרפת), ״המישורים״ של דייוויד איסטיל (אוסטרליה), ״חדר משלי״ של יוסב "סוסו" בליאדזה (גיאורגיה), ״מלכות שושלת צ'ינג״ של אשלי מקנזי (קנדה), ״ציפור הכסף ודג הקשת״ של ליי ליי (ארה"ב והולנד).

פסטיבל סרטים בערבה – מהדורה 11

9-19 בנובמבר | מושב צוקים, הערבה התיכונה

סן-עומר (או ״סנט-אומר״ אם לדייק)

נשארים בדרום אבל מדרימים עוד קצת, אל הערבה התיכונה ואל שמורת הטבע עשוש, שם מוקם בכל שנה נווה מדבר של קולנוע שאפשר להשתקע בו למשך כשבוע וחצי של אסקפיזם מפואר. פסטיבל בערבה, מיסודם של אייל וטינקר שיראי, מיצב עצמו בעשור האחרון בתור ״פסטיבל הפסטיבלים״ של ישראל. זה אומר שהתוכניה שלו, הנאצרת בקפידה, היא כמו המיטב של פסטיבלי ישראל והעולם, המאפשרת לראות במרוכז הרבה מאוד מתוך מה שתצטרכו לסיכום שנה קולנועי. סרט הפתיחה, שטרם הוקרן בישראל, הוא ״סן-עומר״ (Saint Omer) של אליס דיופ, המזמן תלונה מצידי על הצרפתית של מי שתירגמו את השם (צריך להיות ״סנט-אומר״, מבטאים את ה-T בגלל שהמילה הבאה מתחילה באות ניקוד). איך שלא תקראו לסרט, אני מצטרף לשבחים של עופר שאפשר לקרוא בלינק שלו מפסטיבל ונציה. עוד סרטים שיוקרנו וכבר כתבנו עליהם בפסטיבלים אחרים: ״ארץ האלוהים״, ״הבן״, ״ההר״, ״אגם פלקון״, ״ברוקר״, ״קירבה״, ״הכי גרועים״.

שיאי הפסטיבל המסתמנים מראש הם צמד הרטרוספקטיבות. שלוש מילים שאמורות להטיס כל סינפיל או סינפילית אל הערבה הן: נורי בילגה ג׳יילן. המאסטר הטורקי יגיע ארצה לכבוד מחווה מקיפה למדי, הכוללת הקרנת שישה מסרטיו (״קוקון״, ״אקלימים״, ״שלושה קופים״, ״היו זמנים באנטוליה״, ״שנת חורף״, ״עץ האגס הפראי״) ותערוכת צילומי סטילס. מחווה מרגשת לא פחות היא לשיתוף הפעולה בין הבמאי הפולני יז'י סקולימובסקי והמפיק האמריקאי ג׳רמי תומאס, שהציגו השנה את ״אי-אה״ ובפסטיבל יוקרנו שלושה סרטים קודמים שלהם (״הזעקה״, ״שמיים מגינים מעל״, ״ארבעה לילות עם אנה״).

עוד שמות גדולים שהחמצנו את סרטיהם עד כה הם קלייר דני וסרטה ״שני צידי הלהב״, וכמובן האחים דארדן וסרטם ״טורי ולוקיטה״. בכלל, הסרטים שלא ראינו עדיין הם בעצם הכי מסקרנים, רשימה בה נכללים ״מטרונום״ הרומני שפספסנו בירושלים, ״מאה פרחים״ היפני, ״פמפיר״ האוקראיני, ו״אחרי השמש״ של שרלוט וולס, מסרטי הביכורים המדוברים השנה בכיכובו של פול מסקל. עוד תוכלו למצוא בפסטיבל גם סרטים קצרים בהפקת קרן הקולנוע של הערבה, סרטים לכל המשפחה (״הקוסם מארץ עוץ״ הקלאסי ו״חברים עד השמיים״ החדש) הקרנות של קולנוע ישראלי באורך מלא (״ולריה מתחתנת״ שכבר הוזכר, ו״הדרך לאילת״ של יונה רוזנקיאר זוכה פסטיבל ירושלים).

סאונדטראק תל אביב – פסטיבל קולנוע על מוזיקה

15-19 בנובמבר | סינמטק תל אביב

נפטון פרוסט

פסטיבל חדש בעיר הגדולה הוא תמיד סיבה למסיבה, ובמקרה של פסטיבל המוקדש כולו לקשר בין מוזיקה פופולרית וקולנוע אפשר להניח שיהיו גם סיבות לרקוד. כמה עשרות סיבות ליתר דיוק, עם תוכניה גדושה מכדי להספיק לעבור על כולה מהצד שלי. ממה שכן הספקתי להתרשם, קיים תמהיל בין סרטים ותיקים וחדשים ויש אפילו מחווה למלחין דובי זלצר, כולל פרס על מפעל חיים והקרנת סרטים שהלחין (״ארבינקא״, ״שלושה ימים וילד״). הפסטיבל ייפתח בהקרנת הסרט התיעודי ״בחצרו של מלך הארגמן: קינג קרימזון בגיל 50״ של טובי איימיז, וזה הזמן להזכיר שאני מאוד אוהב כשסרטים תיעודיים על מוזיקאים פשוט מספרים בכותרת בדיוק על מה ועל מי הסרט. הבמאי יהיה אורח הפסטיבל וכמוהו גם האמנית והמוזיקאית לידיה לאנץ', שתופיע ותשוחח עם הקהל לאחר סרט הנושא את שמה.

עוד בגזרה התיעודית תוכלו לראות סרטים על סרג׳ טנקיאן (סיסאם אוף א-דאון) ורוני ג'יימס דיו (בלאק סאבאת׳), אם לבחור שניים שעניינו אותי באופן אישי. מבין הסרטים שהוזכרו כבר תוכלו לראות גם כאן את ״אי-אה״, ומבין החדשים לכד את עיני ״נפטון פרוסט״, מיוזיקל אפרו-פוטוריסטי שכתבו וביימו המוזיקאים סול וויליאמס ואניסיה אוזימן. ואם כבר הזיות, בפסטיבל יחגגו 40 שנים לסרט הפולחן ״ליקוויד סקיי״, כולל שיחת וידאו עם היוצר סלאבה צוקרמן, ו-50 שנים ל״קברט״ בליווי מופע דראג. עוד חגיגות עגולות יכללו את ״אנשי המסיבות״ שכבר בן 20 איכשהו, וכדי להדגים את האקלקטיות של התוכניה אספר שיש גם רצועת סרטי בלאקספלויטיישן, קלאסיקות אילמות עם פסקול חי, וסרטי ילדים דוגמת ״צלילי המוזיקה״. בקיצור, פשוט לבחור שעה ויום ולהגיע לסינמטק כי נשמע שבכל מקרה תיאלצו להכריע בין כמה אופציות.

אניניישן 2022 – פסטיבל האנימציה הבינלאומי בירושלים

16-19 בנובמבר | סינמטק ירושלים

מרסל הקונכייה עם נעליים

ממשיכים עם הפסטיבלים בעלי השמות המאונגלזים, אבל הפעם בירושלים שטרם הוזכרה בפוסט החגיגי הזה עד כה. ברוח מדיום האנימציה, הפסטיבל מלא מצד אחד בסרטים לכל המשפחה ובקולנוע קצר, ומאידך באירועים מקצועיים וסדנאות בתחום שגדל ומתפתח בישראל מדי שנה. סרט הפתיחה יהיה ״מלחמות חדי הקרן״ שסקרנו בפסטיבל חיפה, ויהיו עוד כמה סרטים שהוקרנו בפסטיבלים אחרים שלא הספקנו לתפוס, כמו ״ניקולא הקטן שמח עד הגג״ תוצרת צרפת, או ״הבורגרים של בוב – הסרט״ שמעריצי הסדרה בטח כבר ראו אבל ישמחו לחוות אותו על מסך הקולנוע.

בקטגוריה הזו, של סרטים שכבר הוקרנו וזו הזדמנות להשלים אותם או לראות שוב, הייתי רוצה להדגיש סרט קצר דווקא. ״מכתב לחזיר״ של טל קנטור, שכבר היממה את עולם האנימציה עם ״במילים אחרות״, הספיק לזכות בשלל פרסים בארץ ובעולם. זהו בעצם סיבוב הניצחון של הסרט, כולל שיחה עם היוצרת על תהליך העבודה והשתתפות שלה בפאנל על אנימציה בקולנוע התיעודי (על עבודתה ב״לאה צמל עורכת דין״ ועוד). אני לא אומר דברים כאלה בקלות, אבל בעיניי ״מכתב לחזיר״ הוא לא פחות מיצירת מופת ואחד הסרטים המרטיטים ביותר שראיתי על זיכרון השואה. גם אם עצם הייצוג של הנושא בעייתי בעיניכם ובעיניכן, ובעצם אולי במיוחד אם זה המצב (כמו אצלי), מדובר בצפיית חובה.

אם אתם ואם אתן כבר בפסטיבל כדי לצפות בסרט של קנטור ולשמוע אותה מדברת עליו, עוד שלושה סרטים באורך מלא שכדאי לבדוק. זה שכבר ראיתי וכתבתי בשבחו הוא ״מרסל הקונכייה עם נעליים״, בהקרנת בכורה ישראלית ככל הנראה, המשלב בין צילום כמו-תיעודי לבין אנימציה מסוגים שונים המקימה לחיים צדף מתוק בשם מרסל (בקולה הצרוד של ג׳ני סלייט). סרט שלא ראיתי אבל שמעתי עליו הרבה יותר מדי הוא ״אינו-הו״ (Inu-oh) של מסאקי יואסה היפני, אופרת רוק על שילוב כוחות בין מוזיקאי מהפכני ורוח/שד מרקד שירעיד את יפן הפיאודלית. בגזרת הקלאסיקות, מצא חן בעיניי במיוחד שמקרינים את ״סאות׳ פארק – הסרט״ בסוג-של הקרנת כמעט-חצות. כי מזמן לא האשמנו את קנדה.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.