אימת החודש – מרץ 2016: משאל מבקרי ישראל לבחירת סרטי האימה הטובים ביותר של האלף החדש (מקומות 40-21)

החודש אנחנו חוגגים שלוש שנים לפינת "אימת החודש", בה, אם אתם חדשים לבלוג, אני כותב על מקבץ סרטי אימה חדשים בכל סוף חודש. זה התחיל כמין אקט של דרבון עצמי לראות עוד יותר סרטי ז'אנר, ולנסות לחקור ולחפור יותר, והפך להיות מסורת אובססיבית שלי.
בשלוש השנים האחרונות גיליתי איזה אוקיינוס עצום הוא עולם סרטי האימה, וכמה מאות כותרים נעשים בכל שנה. כמובן שאין שום אדם על פני האדמה הזו שיכול לנסות להכיר ולצפות אפילו בכחמישים אחוז מהם, אבל אני מצאתי שגם אם רובם אינם ראויים למאכל אדם, תמיד מרתק לראות מה קורה בעולם סרטי האימה, מה עובד, מה לא ולמה בעצם.

כדי לציין את יום ההולדת של הפינה שגורמת לי הנאה כל חודש מחדש, החלטתי לנסות להרים פרויקט מיוחד ויחסית רב-היקף, אותו אתם קוראים עכשיו. בהתחלה חשבתי להמשיך עם אחד הפרוייקטים הראשונים בימי הבלוג, בו כתבתי על סרטי האימה האמריקאים המרכזיים לפי עשורים, אלו של הסבנטיז, האייטיז, והניינטיז. הרעיון היה לעשות חלק חדש על האלף החדש, אבל אז עצרתי ואמרתי לעצמי: למה לחשוב בקטן?
לכן החלטתי להגדיל את היריעה. בחודשים האחרונים פניתי לכמה מבקרי ומבקרות קולנוע מישראל, ותיקים וחדשים כאחד, וביקשתי מהם לבחור את עשרת סרטי האימה האהובים עליהם מתחילת האלף החדש, כלומר משנת 2000 ועד לשנת 2015, כאשר המונח "אימה" נתון לשיקול דעתם, מבלי שום הכוונה חיצונית. חלק מהם קפצו על ההזמנה באופן מידי, ואת חלק מהם היה צריך קצת לשכנע. בסופו של דבר 30 כותבי קולנוע (כולל אני) החליטו להשקיע מזמנם היקר, לפשפש בזיכרונם ובארכיונים המקוונים, ולשלוח לי את דירוגם, מ-1 ועד 10. בסך נרשמו 119 סרטים שונים, ומתוכם נכנסו למצעד הסופי 40 (פלוס אחד).
אני רוצה בהזדמנות זאת להגיד להם תודה מקרב לב על ההשקעה שלהם.

הכותבים והכותבות שהשתתפו בפרויקט (אלפבתי):
דור בביוף (אנשי הספר / מעריב לנוער) / אמיר בוגן (YNET) / אלברט גבאי (טלסינמה) / עדן גוריון (בידור ובמה) / ארז דבורה (YNET) / יונתן דורון (אי.די.בי) / יאיר הוכנר (סרט) / מרלין וניג (סלונה) / בנימין טוביאס (ידיעות אחרונות) / רותם יפעת (אי.די.בי.) / נטליה ירמין (NRG / אום כולתורה) / עמית לוי (פריק) / עופר ליברגל (סריטה) / דני לרנר (NRG) / איתמר נמרוד (Home Theater) / לירון סיני (YNET / דברים עם מילים) / רון פוגל (סרט) / דורון פישלר (עין הדג) / זוהר צלח (נענע10) / שני קיניסו (סריטה) / ישי קיצ'לס (ישראל היום) / תומר קמרלינג (החמישייה הקמרלינג) / יאיר רוה (סינמסקופ) / אלון רוזנבלום (מולטיוורס) / אבנר שביט (וואלה!) / שי שגב (מגפון) / יעל שוב (טיים-אאוט) / אורון שמיר (סריטה / עכבר העיר) / מאיר שניצר (מעריב – סופשבוע) / ואני, אור סיגולי (סריטה / כלכליסט).

רוב מבקרי הקולנוע בישראל אינם מחשיבים את עצמם כמומחים בסרטי אימה או כשוחים בז'אנר, וזה דווקא סקרן ועניין אותי יותר: מהם הסרטים שנחשפו לקהל רחב ומגוון יותר והותירו חותם? חלק מהתוצאות היו, כמובן, צפויות, וחלקן הפתיעו אותי מאוד. אפילו נחשפתי לכמה סרטים שלא הכרתי, וזה בהחלט היה שווה את הכל.

אז לאחר שקלול כל הציונים, בניתי את רשימת 40 סרטי האימה הטובים ביותר של האלף החדש, כפי שנבחרו על ידי מבקרי ומבקרות ישראל. המצעד יהיה מחולק לשני חלקים. זה שאתם קוראים עכשיו, ובו מקומות 40 עד 21, ומחר יתפרסם החלק השני של 20 המקומות הראשונים.
מקווה שתיהנו ממשאל המבקרים הזה כמו שאני נהניתי לעשות אותו.

40.
"הסמוראי" – Der Samurai + "ממנטו" – Memento

התיקו הראשון והיחיד בכל המצעד הזה נמצא ממש בתחילתו. גם המותחן המפותל, וגם סרט האימה הקווירי והייחודי מגרמניה, משמשים בתור הספתח של הרשימה. זאת מכיוון ששני מבקרים הציבו אותם במקום הראשון של העשירייה שלהם. אמיר בוגן בחר ב"ממנטו" כסרט האימה הטוב של האלף החדש, ויאיר הוכנר ב"הסמוראי" שגם הוקרן בארץ במסגרת TLVFest.
שני הסרטים הללו הם היחידים שהוצבו במקום הראשון אך לא הופיעו באף עשירייה נוספת. בשקלול הכללי, זה מה שהכניס אותם פנימה בסופו של דבר, עם תואר הכבוד של פתיחת הרשימה.

"ממנטו" הוא סרטו השני של מי שהפך לימים לאחד הבמאים הפופולריים ביותר של הקולנוע המודרני, כריסטופר נולן. לאחר שסרט הביכורים שלו הופק במולדתו בריטניה, נולן עבר לצד השני של האוקיינוס, ובשנת 2000 ביים את המותחן שהפך במהירות לסרט קאלט, והעניק לו ולאחיו את מועמדותם הראשונה לאוסקר, בקטגורית התסריט המקורי (אם כי הסרט מבוסס על סיפור קצר של ג'ונתן, שלא פורסם בזמן ההפקה). עורכת הסרט, דודי דורן, הייתה מועמדת גם היא. הסרט מתנהל מהסוף להתחלה, ומספר על גבר רדוף (גאי פירס) המנסה למצוא מי אחראי למות אשתו, בזמן שהוא עצמו סובל מתסמונת של שכחה לטווח קצר, ועל כן בונה את זיכרונותיו על בסיס תמונות פולורואיד וקעקועים. "ממנטו" נחשב לאחד הסרטים הטובים של הקולנוע עכשווי, ולסוג של קלאסיקה. שמועות עיקשות על רימייק שמתוכנן לו מדיר שינה מעיני רבים.
"הסמוראי" הוא סרטו השני של טיל קליינרט, ובמרכזו שוטר צעיר בעיירה קטנה (מייקל דיירקס) שמוצא את עצמו ניצב מול זר מסתורי החמוש בחרב סמוראים, שמטיל את אימתו על תושבי המקום. עם אחד השימושים הכי מקוריים במוטיב של "כיפה אדומה" ובענייני זהות מגדרית ופסיכולוגית, הסרט הזה משנת 2014, הוא חוויה ויזואלית מרשימה בעלת כמה רגעים חזקים מאוד.

לקריאה נוספת: "הסמוראי" בפינת אימת החודש; "ממנטו" ניצב במקום ה-47 בפרויקט 50 הסרטים הגדולים של סריטה.

39.
"האמת שמתחת לפני השטח" – What Lies Beneath
ארה"ב, 2000
במאי: רוברט זמקיס
תתי ז'אנר: רוחות

זמקיס מפורסם בעיקר בזכות טרילוגיית המד"ב האהובה שלו, "בחזרה לעתיד", כמו עם הדרמה האמריקאית זוללת האוסקרים "פורסט גאמפ". בשנת 2000, שלוש שנים לאחר שביים את "קונטקט", חזר זמקיס למסכים עם לא פחות משני סרטים. הראשון והמפורסם ביותר מהם הוא "להתחיל מחדש" עם טום הנקס, והשני הוא ההומאז' העל-טבעי לסרטי אלפרד היצ'קוק שנכנס למקום ה-39 במשאל שלנו, "האמת שמתחת לפני השטח".
מישל פייפר מגלמת את קלייר, צ'לנית לשעבר המתאוששת מתאונת דרכים שעברה. בבית האגם שלה ושל בעלה פרופסור נורמן (הריסון פורד), קלייר עוברת סדרה של אירועים מאיימים, הגורמים לה לחשוב כי רוח רפאים של מישהי צעירה מנסה לרדוף אותה. כמובן שיש טוויסט בסוף.
את התסריט כתב קלארק גרג, המוכר יותר כפיל קולסון מהעולם הקולנועי והטלוויזיוני של "מארוול", בשיתוף עם שרה קרנוצ'ן הידועה יותר כדוקומנטריסטית כלת שני פרסי אוסקר. כמעט כל הצוות של "פורסט גאמפ" ניצב לצידם ולצד זמקיס, אבל הביקורות נשארו חלוקות למדי. עם זאת, הקהל הגיב דווקא היטב והסרט החזיר את עלות הפקתו, ומסביב לעולם גרף כמעט 300 מיליון דולר. בפרסי הסאטורן (האקדמיה למד"ב, פנטזיה ואימה), הוא היה מועמד לפרסי הסרט, השחקנית והבימוי.
במשאל המבקרים הוא הופיע בשתי רשימות, זו של יאיר רוה וזו של אלברט גבאי, פחות או יותר במרכז הדירוג שלהם.

38.
"העור בו אני חי" – The Skin I Live In / La Piel que Habito
ספרד, 2011
במאי: פדרו אלמודובר
תתי ז'אנר: אימה גופנית, חטיפה, נקמה, פסיכולוגי

הבמאי הספרדי הנודע פדרו אלמודובר הפתיע את קהל מעריציו בשנת 2011 כאשר הציג בפסטיבל קאן את סרטו "העור בו אני חי", שהיה מעט שונה מרוב סרטיו עד כה. אחרי שהפך לאחד היוצרים המהוללים יותר בקולנוע העולמי, בעיקר בזכות "הכל אודות אמא" ו"דבר אליה" שהעניקו לו פרסי אוסקר, אלמודובר פנה למעשיית אימה-גופנית-פסיכולוגית שגרמה להרבה מצופיו האדוקים תדהמה רבה.
מבוסס על ספרו תיירי ז'ונקט, הסרט מתאר את נקמתו יוצאת הדופן של מנתח פלסטי (אנטוניו בנדרס) במי שהוא חושד שפגע באשתו. את הסרט כתב אלמודובר עם אחיו אוגוסטין, ומככבים בו גם אלנה אנאיה ומריסה פרדס. הסרט היה מועמד לפרס הסרט הזר בבאפט"א ובפרסי הקולנוע הבריטי העצמאי; חטף שני פרסים בפסטיבל קאן; זכה בארבעה פרסי האקדמיה הספרדית (שחקנית ראשית, שחקן מבטיח, מוזיקה ואיפור), ובפרסי הסאטורן היה מועמד לפרסי השחקן (בנדרס), שחקנית המשנה (אנאיה) והאיפור. הוא גם זכה שם בפרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר.
במשאל המבקרים הוא הוא הופיע ברשימותיהם של עמית לוי, יעל שוב ואלברט גבאי.

לקריאה נוספת: הסקירה של עופר על הסרט; זהר אלמקייס חולקת את רשמיה; כל המעומדים לפרסי הסאטורן 2011; כל המועמדים לפרסי הקולנוע הבריטי העצמאי 2011

37.
"זומבילנד" – Zombieland
ארה"ב, 2009
במאי: רובן פליישר
תתי ז'אנר: אפוקליפטי, זומבים, קומדיה

לפני שהפכו את עולם גיבורי העל עם "דדפול", היו אחראים צמד הכותבים רט ריס ופול וורניק על קומדיית האימה הכיפית הזו, בכיכובם של צוות חלומי שכולל את וודי הארלסון בשנה שהיה מועמד לאוסקר השני שלו, ושלושת השחקנים הצעירים ג'סי אייזנברג, אמה סטון ואביגייל ברסלין. ארבעתם נזרקו למסע הישרדות בעולם שורץ מתים-מהלכים, וניסו לצלוח את דרכם למקום מבטחים.
"זומבילנד" היה הפתעה גדולה כשיצא, התחיל את דרכו כבר במקום הראשון בסוף השבוע הראשון ליציאתו, וכיסה די בקלילות את עלות הפקתו (הלא מאוד גבוהה מלכתחילה). היה דיבור על סרט המשך ואפילו על סדרת טלוויזיה (בימים שלפני "המתים המהלכים") אבל זה מושהה בינתיים.
הסרט היה מועמד לשני פרסי סאטורן בקטגוריית הסרט ושחקן המשנה (הארלסון). במשאל המבקרים הוא הופיע אצל יעל שוב ויונתן דורון.

36.
"באטל רויאל" – Battle Royale
יפן, 2000
במאי: קינג'י פוקאסאקו
תתי ז'אנר: אלימות, אפוקליפטי

בעולם עתידני, הממשלה שולחת את צעירי המדינה לקרב אכזרי לחיים ולמוות, עד שנותר שורד אחד. ועדיין, לא מדובר בעלילה של "משחקי הרעב", אלא זו של הסרט היפני שנכנס למשאל המבקרים במקום ה-36. הוא מבוסס על ספר שכתב קושון טאקאמי בשנת 1999, כעשר שנים לפני שסוזן קולינס הוציאה לאור את סדרת הספרים הפופולרית שלה בארה"ב, שהפכה לסדרת סרטים פופולרית בפני עצמה.
"באטל רויאל" היה להצלחה ענקית ביפן, ולסרט קאלט בכל העולם. הוא מופיע באופן די תדיר בכל רשימות הסרטים הטובים של קולנוע העכשווי. פוקאסאקו היה אמור לעבוד גם על סרט ההמשך, אך הלך לעולמו בעקבות מחלת הסרטן, ובנו קנטה, שגם כתב את התסריט לסרט הראשון, השלים אותו והקדיש אותו לאביו.
הוא נכנס למשאל המבקרים בזכות ארז דבורה, ורון פוגל ששיבץ אותו במקום הראשון כסרט האימה הטוב ביותר של האלף החדש.

35.
"מת על המתים" – Shaun of the Dead
בריטניה, 2004
במאי: אדגר רייט
תתי ז'אנר: זומבים, קומדיה, רומנטי

אחרי הפוגה קלה, הנה עוד קומדיית זומבים. סרטו השני של אדגר רייט, בשיתוף עם השחקן-תסריטאי סיימון פג והשחקן ניק פרוסט, היה חלק מתחיית הזומבים בתחילת האלף החדש, יחד עם "28 יום אחרי…" ו"שחר המתים". זהו הראשון בטרילוגיית הדם והגלידה (או "טרילוגיית הקורנטו", אם תרצו) שהמשיכה לאחר מכן עם "שוטרים לוהטים" ו"סוף העולם".
הסרט לא הוקרן באופן מסחרי בארץ, אבל מעט מאוד אנשים שאני מכיר טרם צפו בו. גם מחוץ למעגל האישי שלי, הסרט הזה הפך להיות אחד המשפיעים והמוכרים בקולנוע, וכמעט כל קומדיית אימה שנעשתה מאז לקחה ממנו משהו. ובצדק, סיפורו של שון הלוזר שמוצא את עצמו מוביל קבוצת אנשים דרך מתקפת זומבים בפרבי לונדון נשען על תסריט גאוני, רצף הברקות קולנועיות וקאסט נפלא.
"מת על המתים" זכה בפרס הסרט הטוב ביותר מטעם הסאטורן, בפרס התסריט של פרסי הקולנוע הבריטי העצמאי, בארבעה פרסי פאנגוריה, והיה מועמד לשני פרסי איגוד מבקרי האון-ליין של ארה"ב בקטגוריית התסריט והבמאי המבטיח.
אני מניח שהסיבה שהוא לא משובץ במקום גבוה יותר במשאל של סריטה, היא שמבקרים רבים (בהם אני) מחשיבים אותו יותר כקומדיה מאשר סרט אימה, וככזה החליטו לתת את קולם ליצירות אחרות שיותר נאמנות לז'אנר. בכל מקרה, לי הייתה אנחת רווחה ענקית כשהבנתי שהוא יהיה ברשימה בסופו של דבר. על כך אפשר להודות לישי קיצ'לס, אורון שמיר, יעל שוב ויאיר רוה שדרגו אותו בעשיריותיהם.

לקריאה נוספת: פרוסט ופג מככבים במצעד "הצמדים הקולנועיים הגדולים של הקולנוע".

34.
"הוסטל" – Hostel
ארה"ב, 2005
במאי: איליי רות'
תתי ז'אנר: חופשה שהשתבשה, פורנו עינויים

יחד עם "המסור" שיצא לקולנוע שנה לפניו, הפך סרטו השני של הבמאי, המפיק והשחקן איליי רות', לאחד ממבשרי טרנד "פורנו-העינויים" שהפך להיות פופולרי מאוד באימה הקולנועית החדשה. מעבר לזה, הוא גם שייך לתת-הז'אנר "אמריקאים בחופשה שהסתבכה". על פי סרטי האימה האמריקאים, באמת שאין מסוכן יותר מאשר להיות תייר.
שלושה חברים צעירים טסים לחופשה בעיירה סלובאקית, איפה שהבירה זולה והבחורות קלות. מזלם משחק להם ממש על ההתחלה, כאשר הם מתחברים עם מקומיות נאות, אבל במהרה מגלים שמדובר בתרמית והם נופלים קורבן למערכת מחתרתית של מענים סדיסטיים, שתמורת שכר הולם מקבלים מישהו לבצע בו את זממם.
הסרט הכה גלים כשיצא, והתהדר בברכתו של קוונטין טרנטינו, שפרש חסותו על הסרט. הצלחתו הגדולה הביאה לסרט המשך, שיש שטוענים שאפילו מתעלה על קודמו. אצלנו הוא נכנס לעשיריותיהם של בינימין טוביאס, זוהר צלח, איתמר נמרוד ואלברט גבאי.

לקריאה נוספת: סקירה בשידור חי של "הוסטל" יחד עם "הנדל האנושי".

33.
"פלאנט טרור" – Planet Terror
ארה"ב, 2007
במאי: רוברט רודריגז
תתי ז'אנר: אקספלוייטיישן, זומבים, עיירה קטנה, קומדיה

חלקו של רודריגז בפרויקט "גריינדהאוס" המשותף לו ולטרנטינו (באזכור שני רצוף במשאל), הופץ בארץ כסרט בפני עצמו, בנפרד מהסרט המקביל אליו "חסין מוות". האמת היא שאני החלטתי לעגל פינות, והוספתי ל"פלאנט טרור" את הציון שקיבל גם "גריינדהאוס" כפרויקט שלם, על מנת לא לאבד אותו במשאל. בכל זאת, מדובר באחד הסרטים האהובים עלי בכל הזמנים.
מעשיית הזומבים של רודריגז – שילוב מטורף של קומדיה, אקשן ואימה – היא מחווה, כמובן, לסרטי הדרייב-אין של שנות השבעים: בעיירה דרומית קטנה, חייהם של כמה דמויות מצטלבים בעקבות דליפה של חומר רדיואקטיבי ההופך את התושבים למתים-מהלכים. הקאסט כולל את ג'וש ברולין, רוז מקגאוון, פרדי רודריגז, ג'ף פאהי, ברוס וויליס, פרגי, מרלי שלטון (שאין לדעת איך לא הפכה לכוכבת בעקבות הופעתה פה) ועוד רבים וטובים.
אמיר בוגן ואנוכי שיבצנו אותו בעשיריות, כאשר נטליה ירמין תרמה את חלקה עם "גריינדהאוס".

32. 
Dog Soldiers
בריטניה, 2002
במאי: ניל מרשל
תתי ז'אנר: אנשי זאב

בשנים האחרונות חזר לאופנה תת-הז'אנר של אנשי הזאב, וסביר להניח שלסרטו הראשון של ניל מרשל יש בהחלט יד, רגל וטלפיים בעניין. זהו סרטו הראשון, לפני שהפך לאחד מבמאי האימה המהוללים בז'אנר, ובעקבות זאת הפך לבמאי טלוויזיה נחשק, שתרם את חלקו ל"משחקי הכס" (עליה היה מועמד לאמי), "קונסטנטין" ו"חניבעל". את "דוג סולדיירס" מרשל גם כתב וערך.
הסרט אמנם מביא את סיפורם של קבוצת חיילים אשר נופלת קורבן לאנשי זאב בשטחים הפראיים של סקוטלנד, אך הוא למעשה צולם בלוקסמבורג. לקח זמן לעולם לגלות אותו, אבל הפיכתו לסרט קאלט הביאה לדיבורים עיקשים על סרט המשך, שעדיין נמצא בשלבי פרה-הפקה.
אל תתפלאו עם פרויקטים נוספים של מרשל יופיעו בהמשך המשאל. "דוג סולדיירס" נכח במקומות גבוהים ברשימות של רון פוגל ושי שגב.

31.
"ילדים של אף אחד" – The Devil's Backbone / El Espinazo del Diablo
ספרד/מקסיקו, 2001
במאי: גיירמו דל טורו
תתי ז'אנר: היסטוריה, רוחות

אחד הגורואים של עולם הפנטזיה והאימה בעולם כיום הוא הבמאי המקסיקני גיירמו דל טורו. את פריצתו עשה עם סרט הערפדים המוזר "קרונוס" בשנת 1993, ולאחר מכן עבר לארה"ב לביים את "מימיק" שהיה כישלון די מהדהד. דל טורו אסף את עצמו במהירות, וחזר לקולנוע בשפת אימו עם סרט ההתבגרות הרדוף "ילדים של אף אחד", שאפילו הוקרן בארץ, וזכה לתשבחות בכל רחבי העולם.
זו הייתה הפקה עצמאית עליה עמל דל טורו בשיתוף עם האחים אוגוסטין ופדרו אלמודובר, והיא מתרחשת בבית יתומים בשנת 1939, בשלהי מלחמת האזרחים בספרד. משתתפים בו מריסה פרדיס (עם סרט שני ברשימה, אחרי "העור בו אני חי"), אדוארדו נוריאגה ("תזה"), ובתפקיד קרלוס הילד – פרננדו טיילווה. על המצלמה היה אחראי גיירמו נאוורה, שזכה באוסקר לאחר מכן על צילום סרט אחר של דל טורו, "המבוך של פאן", והפך להיות במאי טלוויזיה בסדרת המופת "חניבעל".
תומר קמרלינג ובנימין טוביאס שיבצו את הסרט, כאשר האחרון גם בחר בו לסרט האימה הטוב ביותר של האלף החדש ברשימותיו.

30.
"מרטירים" – Martyrs
צרפת/קנדה, 2008
במאי: פסקל לוז'ייה
תתי ז'אנר: חטיפה, פורנו עינויים, רוחות

אחד הבולטים והחשובים ביותר בתנועת "הקיצוניות הצרפתית החדשה", סרטו השני של לוז'ייה עשה לעצמו שם של אחד הסרטים המטרידים, הקיצוניים ועוכרי השלווה ביותר של הקולנוע המודרני, ולא בכדי.
קשה לתאר על מה הסרט מבלי להיכנס לפרטים לא נחוצים, ולכן לא אפרט את עלילתו ורק אסגיר שזהו מסוג הסרטים שמשנים את עורם (מילולית) כל כמה דקות, מזגזגים בין ז'אנרים ומצטברים לכדי חווית צפייה מחניקה למדי. הסרט נחשף לראשונה בשוק הסרטים של קאן, והפך להיות שיחת היום, בין הצופים שהיללו אותו לבין אלו שחשבו שהוא משהו שלא היה אמור להיעשות. האמת היא שכיום אפקט הזעזוע שלו מעט התרכך, אבל נותר כזיכרון מצמרר למדי.
הסרט זכה לרימייק אמריקאי מחפיר בשנה שעברה, אז שימו לב שאתם לא במקרה נופלים עליו. ובונוס: אלו מכם שיתרכזו, יוכלו לזהות את ילד הפלא של הקולנוע הקנדי, זאוויה דולן, בתפקיד קטן.
המבקרים האמיצים שבחרו בו בעשיריותיהם הם אורון שמיר, זוהר צלח ותומר קמרלינג.

להמשך קריאה: הסרט נמצא ברשימת "20 שנים – 20 עולמות מטריאכלים בלתי נשכחים"; כתבה של מ"עכבר העיר" על הקיצוניות הצרפתית החדשה.

29.
"מחבואים" – Hidden / Cache
צרפת/אוסטריה, 2005
במאי: מיכאל האנקה
תתי ז'אנר: פסיכולוגי

הנה לכם הסיבה הראשונה שבגינה עניין אותי לבדוק מה חתך רחב יחסית של מבקרים ינציח בתור סרטי האימה הגדולים של האלף החדש. על אף שבהחלט יש "מחבואים" אלמנטים של מותחן (ונקודת התנעה עלילתית שמחזירה אותנו ל"כביש אבוד" של דיויד לינץ'), אני לעולם לא הייתי מכליל אותו כסרט ז'אנר, והנה הוא פה, במקום ה-29, בזכות הדירוג של מאיר שניצר ועופר ליברגל ששיבץ אותו במקום הראשון.
אחד מסרטיו היותר ידועים של הבמאי המרתק מאוסטריה, מיכאל האנקה, מספר על זוג צרפתי-בורגני בגילומם של דניאל אוטיי וז'ולייט בינוש, שמקבל קלטת וידיאו ובה צילום של מפתן ביתו. הקלטת המסתורית מוציאה את הגבר למסע חיפושים, בו הוא נאלץ להתמודד עם חטאי עברו, ותסמכו על האנקה שבסופו של דבר יהיו יותר שאלות מתשובות.
"מחבואים" היה לאחד הסרטים המהוללים ביותר בעת יציאתו, ואפילו גרם לשינוי בתקנון האוסקר האמריקאי, לאחר המחאה על כך שנפסל כי הוא "לא היה אוסטרי מספיק" כדי לייצג את המדינה. הוא העניק להאנקה את פרס הבימוי בקאן (יחד עם עוד שני פרסים נוספים), זכה בפרס הסרט הזר טוב ביותר של פרסי הקולנוע הבריטי העצמאי, היה לזוכה הגדול של פרסי הקולנוע האירופאי (סרט, במאי, שחקן ראשי ועריכה) וצבר רצף של זכיות בפרסי המבקרים בארה"ב. לא תצטרכו לחכות הרבה זמן על שהאנקה יופיע שוב במשאל.
אגב, קלטת וידאו מסתורית אחרת תופיע שוב בשלבים מתקדמים יותר של המצעד.

28.
"קלוברפילד" – Cloverfield
ארה"ב, 2008
במאי: מאט ריבס
תתי ז'אנר: פאונד פוטג', מפלצות

על אף שסגנון ה"פאונד-פוטג'" (המתייחס לחומרים מצולמים חובבניים, כביכול, שנמצאו ונערכו יחד)
הוא אחד הטרנדים הבולטים ביותר של קולנוע האימה של האלף החדש, ורבבות של סרטים נעשו בווריאציות שונות עליו מאז "פרוייקט המכשפה מבלייר", אל מבקרי ישראל הוא דיבר פחות. למעשה, "קלוברפילד" הוא אחד משני סרטים בלבד הנכללים תחת הסגנון הספציפי הזה במשאל שלנו. אתם יכולים לנסות לנחש מהו האחד הנוסף שיופיע בהמשך.
"קלוברפילד" הוא בהחלט אחד הבולטים של הטרנד. הוא הופק על ידי ג'יי.ג'יי. אברמס ("מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר"), נכתב על ידי דרו גאדרד (שהיה מועמד השנה לאוסקר על כתיבת "להציל את מארק וואטני" וגם יוזכר בהמשך המשאל עם סרט אחר בתכלית) ובוים על ידי מאט ריבס ("כוכב הקופים: השחר"). ללא ספק כמה מהשמות הבולטים ביותר של הקולנוע האמריקאי כיום, וזאת מבלי להזכיר אפילו את העורך קווין סטיט ("עולם היורה") והצלם מייקל בונוויליין ("זומבילנד", שהיה במקום ה-37).
הסרט מתרחש על פני, פחות או יותר, לילה אחד במנהטן, ובמרכזו קבוצת צעירים נאה במיוחד המנסה לשרוד משהו שנראה כמו מתקפה של מפלצת איומה שהגיעה משום מקום. את הסרט הקדים קמפיין יח"צ מסתורי ואפקטיבי במיוחד בו נראה פסל החירות באליס איילנדס ללא הראש ופרטי ההפקה נשמרו בסוד מוחלט. זה השתלם. הסרט, שעלות הפקתו הייתה רבע מיליון דולר, עשה ברחבי העולם כ-170 מיליון דולר. סרט ההמשך, או שמא נאמר סוג של ספין-אוף, "דרך קלוברפילד 10" המצוין, יוצא לקולנוע ממש החודש.
הסרט זכה בפרסי הסאטורן בקטגוריית סרט המד"ב הטוב ביותר, והעניק מועמדות לשחקנית המשנה ליזי קפלן. במשאל תמכו בו אמיר בוגן, אבנר שביט, וזוהר צלח שבחר בו במקום הראשון.

27.
"סרט לבן" – The White Ribbon /
Der Weisse Band – Eine Deutsche Kindergeschichte
גרמניה/אוסטריה, 2009
במאי: מיכאל האנקה
תתי ז'אנר: היסטוריה, עיירה קטנה

רק מפלצת אחת מרחיקה בין שני סרטיו של מיכאל האנקה במשאל המבקרים של סריטה. לאחר ש"מחבואים" שלו נכנס למקום ה-29, מגיע סרטו משנת 2009 ומקדים אותו.
"סרט לבן" הוא אחד מתוך שני סרטים במשאל שהיו מועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר בשפה זרה באוסקר, והיחיד מכולם שזכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן. הוא גם הופך את האנקה לבמאי הראשון שהכניס שני סרטים למצעד, אך הוא לא לבד בעניין הזה. את השאר תגלו בקרוב.
הסרט מתרחש בתחילת המאה ה-20 בכפר גרמני קטן, אשר בו מתרחשים כמה אירועים מטרידים למדי, שאין לגמרי לדעת מי אחראי עליהם. האנקה השתמש בצילום שחור-לבן מדהים של כריסטיאן ברגר (שהיה מועמד על כך לאוסקר) כדי להעביר תחושה של עולם שרוע חורש בו מתחת לפני השטח.
את האוסקר הוא אמנם הפסיד ל"פרידות" היפני הלא מסעיר, אבל רשימת הפרסים והתשבחות של הסרט הזה ארוכה במיוחד. הוא היה מועמד לפרס הסרט הזר בבאפט"א, בבודיל (הדני) ובסזאר (הצרפתי), זכה בפרס איגוד הצלמים האמריקאי, הועמד לפרס איגוד הבמאים הבריטי, זכה בארבעה פרסים בפסטיבל קאן, היה לזוכה הגדול של פרסי הקולנוע האירופאים (סרט, בימוי, תסריט) ושל פרסי הקולנוע הגרמניים (10 זכיות מתוך 13 מועמדויות) וזוהי רק רשימה חלקית בהחלט.
במשאל המבקרים "סרט לבן" הופיע רק בשתי עשיריות, אבל במקומות גבוהים במיוחד. במקום השני אצל ארז דבורה, ובמקום הראשון אצל מאיר שניצר.

לקריאה נוספת: האזינו לפודקאסט של עופר ליברגל, פבלו אוטין ונחמן אינגבר על "סרט לבן" ו"אהבה".

26.
"אמריקן פסיכו" – American Psycho
ארה"ב, 2000
במאית: מארי הארון
תתי ז'אנר: אלימות, סאטירה, רוצח, קומדיה

הסרט הראשון במשאל סרטי האימה של האלף החדש שבויים על ידי אישה, הוא גם זה שנתן לכריסטיאן בייל את תשומת הלב הגדולה הראשונה מאז ילדותו. מבוסס על רב המכר הידוע של סופר הפולחן ברט איסטון אליס, "אמריקן פסיכו" מביא את סיפורו של הברוקר היאפי פטריק בייטמן, שבין החיים בוול סטריט לבין ארוסתו, מנהל חיים פרברטיים למדי של פולחן אישיות עצמי, מין אלים ותאוות דם בסדר גודל לא בריא. או שאולי זה קצת מורכב יותר.
אני יכול לספר לכם שבימים אלו אני קורא את הספר והוא בקלות המטריד, המרושע והקשוח ביותר שקראתי מעודי. הרבה יותר מהגרסה המצולמת.
בכל מקרה, הסרט יצא לקולנוע בשנת 2000 וזכה להמון תשומת לב בזכות האלימות שבו, שגרמה למפיקים לערוך ממנו כמה דקות ארוכות כדי להכשירו לבתי הקולנוע בארה"ב. הוא נעשה בתקציב מגוחך של 7 מיליון דולר, ובזמן שלא שבר את הקופות, הוא הרוויח היטב באופן יחסי. הקאסט כולל גם את זוכי האוסקר ריז ווית'רספון וג'ראד לטו, ואת קלואי סבינייה, ווילם דפו, ג'וש לוקאס וסמנתה מאטיס. את הסרט צילם אנדג'יי סקולה, שהיה אחראי גם על המצלמה של "ספרות זולה". הארון ביימה עוד כשני סרטים מאז ועברה לקריירה בטלוויזיה.
נטליה ירמין, אלברט וגבאי שיבצו אותו בעשיריות שלהם. עמית לוי הגדיל ושם אותו במקום הראשון.

25.
"פחד מצלמים" – [REC]
ספרד, 2007
במאים: חאום בלגאורו ופאקו בלאזה
תתי ז'אנר: זומבים, פאונד פוטג'

הסרט השלישי ברשימה, וממש לא האחרון, שהגיע מספרד הוא גם סרט ה"פאונד-פוטג'" הנוסף של המשאל. הוא זכה בחמישה פרסים בפסטיבל סיטג'ס, היה מועמד לשני פרסי פאנגוריה וזכה בשני פרסי הקולנוע הספרדי (אחד מהם לשחקנית הראשית, מנואלה ולאסקו). הוא גם זכה ללא פחות משלושה סרטי המשך ורימייק אמריקאי בשם "Quarantine". אז כן, אפשר לומר ש"פחד מצלמים" הרוויח את מקומו ביושר במשאל.
עיתונאית מגיעה עם צוותה לבניין מגורים כדי לסקר את פעילותו של צוות הצלה. במהרה הם מגלים שמקרה החירום איננו שגרתי במיוחד, ושמשהו מאוד בלתי צפוי מחכה להם בפנים. על אף שלא הוקרן באופן מסחרי בישראל, הסרט הכה גלים, ולראייה – לא פחות מחמישה מבקרים הכניסו את הסרט הזה לעשיריותיהם: רון פוגל, תומר קמרלינג, דורון פישלר, זוהר צלח ולירון סיני.

24.
"ברבור שחור" – Black Swan
ארה"ב, 2010
במאי: דארן ארונופסקי
תתי ז'אנר: אימה גופנית, פסיכולוגי

מכל 41 סרטי משאל המבקרים, המקום ה-24 הוא היחיד שהיה מועמד לפרס הסרט הטוב באוסקר, והיחיד שזכה בקטגוריית משחק. אני מתייחס, כמובן, לנטלי פורטמן המגלמת את נינה, בלרינה צעירה ומבטיחה ששאיפתה למצוינות דוחפת אותה אל עבר איבוד השפיות.
הבמאי האמריקאי דארן ארונופסקי, שטלטל את עולם הקולנוע העצמאי בעת תחלופת המילניום עם "פיי" ו"רקוויאם לחלום", הגיע לסרט הזה אחרי שכבר ביים דרמה אחרת על דמות שהקדישה את חייה לפעילות פיזית ושילמה על כך מחיר. זה היה "המתאבק" שהביא את מיקי רורק חזרה למרכז הבמה, ועם זאת קשה למצוא סרטים שונים יותר באווירה ובסגנון שלהם.
"ברבור שחור" הוקרן לראשונה בפסטיבל ונציה וצבר לעצמו אהדה רבה שהפכה אותו ללהיט קופתי מרשים במיוחד. בעונת הפרסים הוא כיכב עם אין ספור זכיות לנטלי פורטמן כולל גלובוס הזהב, הבאפט"א, איגוד השחקנים, הספיריטס, הסאטורן וכל כך הרבה פרסי מבקרים שהיא כנראה נאלצה לקנות ארון חדש לביתה.
הסרט היה ללהיט גם בארץ, וגם הפעם חמישה מבקרים שונים דירגו את הסרט: אורון שמיר, דור בביוף, ארז דבורה, נטליה ירמין וישי קיצ'לס, אם כי אף אחד מהם לא הפך אותו למקום הראשון.

לקריאה נוספת: הסקירה של אורון; אני שיבצתי אותו במצעד "20 הרגעים הקולנועיים הגדולים" של שנת 2010.

23.
"ראיתי את השטן" – I Saw the Devil
דרום קוריאה, 2010
במאי: קים ג'י-וון
תתי ז'אנר: אלימות, נקמה, רוצח

מותחן אקסטרים נוסף משנת 2010 הוא סרטו של ג'י-וון, שהגיע לארץ לפני כמה שנים כאורח של פסטיבל הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב. הסיפור הסדיסטי על מרדפם של רוצח משוגע (צ'וי מין-סיק, שסרט נוסף שלו יככב בהמשך הרשימה) ושוטר המחפש נקמה (לי ביונג-הון) צבר במהרה עדת מעריצים והפך לסרט שהשפיע על רבים, כולל אהרון קשלס ונבות פפושדו בסרטם "מי מפחד מהזאב הרע" ויאן אוורנול הטורקי בסרטו "בסקין".
הוא נחשב לאחד הסרטים האלימים והמרושעים ביותר של השנים האחרונות, אבל גם לאפקטיבי להדהים, ובטח לאחד המרשימים ויזואלית אפילו בעולם המרהיב של סרטי הנקמה הדרום-קוריאנים. הוא פתח את סבב הפסטיבלים שלו בטורונטו, ומשם עצר פחות או יותר בכל אירוע קולנוע בעולם, כולל סאנדנס, סיטג'ס, וסאן סבסטיאן.
אדם ווינגארד ("אתה הבא בתור") אמור לביים את הרימייק האמריקאי באיזשהו שלב. נקווה שזה יתעכב כמה שיותר.
שני קיניסו, יאיר הוכנר, רון פוגל וארז דבורה תרמו לכניסתו של הסרט למשאל.

לקריאה נוספת: הסקירה של אורון על הסרט, וכניסתו אל מצעד "20 שנים – 20 יריבויות בלתי נשכחות" שלי.

22.
"שאטר איילנד" – Shutter Island
ארה"ב, 2010
במאי: מרטין סקורסזה
תתי ז'אנר: היסטוריה, פסיכולוגי

ממשיכים עם הסטרייק של 2010, יחד עם סרטו של הבמאי שכנראה לא יכול להתקיים שום משאל מבקרים בלעדיו – מרטין סקורסזה.
"שאטר איילנד" היה הסרט הראשון שביים לאחר שסוף סוף זכה באוסקר על "השתולים". הסרט, שיתוף הפעולה הרביעי שלו עם זוכה האוסקר הטרי ליאונרדו דיקפריו, יצא למסכים בפברואר 2010 והיה להצלחה קופתית מרשימה, עם רווחים של כמעט 300 מיליון דולר בעולם, מתקציב נמוך יחסית של 80 מיליון. דיקפריו מגלם טדי דניאלס, חוקר המתאושש מטראומות מלחמת העולם השנייה, שיוצא לחקור את ההעלמות של רוצח מבית משוגעים מבודד, ומגלה יחד עם הצופים שהמציאות היא דבר מה נזיל למדי.
הסרט נחשב כיום לאחת הפסגות של סקורסזה, למרות ששיוכו הז'אנרי גרם ללא מעט הרמות גבה בזמן יציאתו. באוסקר התעלמו ממנו לגמרי, אך פרסי הסאטרון העניקו לו חמש מועמדויות מרכזיות ופרסי המבקרים בארה"ב בעיקר שיבחו את עבודתו של זוכה שלושת האוסקרים, הצלם רוברט ריצ'רדסון.
בקאסט השחקנים אפשר למצוא מעבר לדיקפריו (בתפקיד מצוין) גם את מארק רופאלו, מישל וויליאמס, בן קינגסלי, מקס פון סידו, פטרישיה קלארקסון, אליאס קוטיס ועוד רבים וטובים. תלמה סכונמיייקר (זוכת שלושה אוסקרים, כולם על סרטי סקורסזה) ערכה, ודנטה פרטי הגאון עיצב את התפאורות. לאיטה קלוגרידיס ("שליחות קטלנית: ג'נסיס") כתבה את התסריט על פי ספר של דניס ליהיין, שבאותן שנים היה תפוח האדמה הלוהט ביותר של הוליווד אחרי שספריו עובדו לסרטים "מיסטיק ריבר" ו"נראתה לאחרונה", ואת חלקו תרם לסדרה "הסמויה".
הסרט השתבץ במקומות גבוהים למדי אצל אלברט גבאי, נטליה ירמין ואיתמר נמרוד.

21.
"אינלנד אמפייר" – Inland Empire
ארה"ב, 2006
במאי: דיויד לינץ'
תתי ז'אנר: פסיכולוגי

סוגר את החלק הראשון של משאל מבקרי ישראל לסרטי האימה הטובים ביותר של האלף החדש, הוא דיויד לינץ'. האמת היא שהכניסה הזו הפתיעה אותי למדי, כי בזמן שכל סרט של לינץ' עורר תשומת לב רבה, בטח בימים שאחרי "מלהולנד דרייב" שרבים הכתירו כשיא עבודתו, לא ידעתי עד כמה הסרט הזה התמקם בתודעת הקהל בעשור שחלף מאז שיצא. מעבר לעובדה שהוא לינצ'י באופן מוגזם (בכל זאת, הוא גם כתב, צילם וערך), ואורכו כשלוש שעות, הוא גם אחד הסרטים הראשונים שצולמו במצלמה דיגיטלית, וככזה לא הרבה ידעו מה לעשות אתו. אצלנו אמנם רק שלושה מבקרים שיבצו אותו בעשיריותיהם, אבל כולם העניקו לו מקום גבוה למדי שהכניסו אותו הישר אל המקום ה-21. היו אלו עופר ליברגל, אבנר שביט ומרלין וניג שקידמה אותו לראש הרשימה שלה.
סרטו ה-12 במספר של לינץ' נוצר בעזרת המוזה שלו, לורה דרן, באחד התפקידים הטובים של חייה. את מהלך העלילה קשה לתאר, אפילו יותר מסרט לינצ'י ממוצע. נתפשר על להסכים שדרן מגלמת שחקנית קולנוע שמוצאת לעצמה תפקיד שמסבך אותה. בערך. אולי.
לצד דרן תוכלו למצוא את ג'רמי איירונס, ג'סתין ת'רו, גרייס זבריצקי, ג'וליה אורמונד ונעמי ווטס בתפקיד ארנב.
כאמור, "אינלנד אמפייר" היה גלולה שהיה קשה לבלוע בשנת יציאתו, אבל מאז הפך להיות צפייה הכרחית של סרטי לינץ', וההוכחה מולכם.

לחלק האחרון של משאל המבקרים, עם מקומות 20 עד 1, לחצו על הלינק.