7 בינואר 2022 מאת אורון שמיר
אתמול (6 בינואר 2022) נפתח בסינמטקים ברחבי הארץ זו הפעם השישית פסטיבל אקינו לקולנוע יפני, יוזמה נהדרת של רוני מהדב-לוין וסינמטק ירושלים. משמעות השם ״אקי-נו״ היא ״של הסתיו״ אבל גם בחורף מותר להתענג על קולנוע יפני חדש. על ההיצע של המהדורה הנוכחית כתבתי בקצרה שלשום במדור סרטים חדשים, מדריך מקוצר מאוד לכל הכותרים המרכיבים את התוכנית השנתית. זאת בעוד את… להמשך קריאה
9 באוקטובר 2021 מאת אורון שמיר
זהו סוף השבוע האחרון של פסטיבל הקולנוע של ניו יורק, המתקיים זו הפעם ה-59 בלינקולן סנטר שבצפון-מערב מנהטן. מזה שלושה שבועות שאני שורץ כאן, בעיקר בהקרנות הבוקר המיועדות לעיתונות ותעשייה, אבל רק עכשיו אתחיל לדווח. זה נהיה נוהג די קבוע, ממגוון סיבות, אבל יש יתרונות בכתיבה על אירוע לאחר מעשה ולא במהלכו. למשל חלוקת הפוסטים פחות או יותר לפי נושאים… להמשך קריאה
18 בפברואר 2021 מאת אורון שמיר
אנחנו אמנם עמוק בחורף, על פי לוח השנה ומזג האוויר כאחד, אבל היום נפתח באופן מקוון פסטיבל אקי-נו (״של סתיו״) החמישי באתר סינמטק ירושלים. יצא שכתבנו על קולנוע יפני לאחרונה, די במקרה יש לציין. אבל סרטים חדשים מארץ השמש העולה הם מצרך נדיר ולכן כיף להיתקל בהם במרוכז במסגרת הפסטיבל, באוצרות מנהל סינמטק ירושלים רוני מהדב-לוין. האירוע יתקיים החל מהיום… להמשך קריאה
31 בינואר 2021 מאת עופר ליברגל
דומה כי המועד בו נוכל שוב לצפות בסרטים בבתי הקולנוע מתרחק עוד יותר בכל פעם שנדמה לנו שהוא מתקרב. אולם הסינמטקים השונים עדיין מציעים לא מעט דברים משובחים במתכונת של צפייה ביתית שתהיה אלטרנטיבה איכותית לשירותי הסטרימינג. הפעם אתן את הדגש למסגרת המתקיימת השבוע (בין 31 לינואר ל-6 בפברואר) בסינמטק חולון, הנקראת "הבמה הקלאסית בעדשה מודרנית". היא כוללת עיבודים לא… להמשך קריאה
30 באוקטובר 2020 מאת אור סיגולי
אמנם אימת החודש של אוקטובר כבר מאחורינו, אבל אין סיבה לא לציין את האלווין שוב אם אפשר. חג ליל כל הקדושים האמריקאי ספג, כמו כל דבר אחר, מהלומה רצינית בעקבות הקורונה, אבל, כמו האימרה הידועה, אהבה לסרטי אימה אפשר להגשים גם בקפסולות. לטובת האלווין 2020 הלכתי למקום קצת איזוטרי, אבל כזה ששווה להכיר – טרילוגיית "צמאי הדם" של הבמאי היפני… להמשך קריאה
6 ביוני 2020 מאת אורון שמיר
יומיים אחרונים נותרו לניסוי ושמו We Are One – פסטיבל הקולנוע הגלובלי והמקוון. את השבוע פתחנו עם שני דיווחים, אחד של עופר ואחד שלי, מתוך מה שהספקנו לראות מאז הפתיחה. זה רק הגיוני שנסגור אותו עם פוסט נוסף לכל אחד מאיתנו, המיטב מתוך מה שצפינו שעדיין זמין. זמינות היא נושא די חמקמק בפסטיבל הזה, שלכאורה כל מה שצריך בשבילו זה… להמשך קריאה
17 ביוני 2019 מאת אורון שמיר
בשבוע החולף היה אמור להגיע ארצה סרטו החדש של ג׳ים ג׳רמוש, שפתח את פסטיבל קאן לפני חודש בדיוק וכעת מרצד על מסכי הקולנוע של כמה וכמה מדינות בעולם. במקום זה הוא נדחה אצלנו לאמצע ספטמבר, מועד לא סופי כמובן. שקלתי האם להתאפק עם דעתי עליו שכן בארה״ב הוא זמין ומזמין, וכי בכל זאת מדובר בסרט המצופה ביותר שלי לקיץ זה… להמשך קריאה
22 בנובמבר 2018 מאת עופר ליברגל
בעשור האחרון ביסס את עצמו הירוקאזו קורה-אדה כבמאי היפני הפעיל הכי מוכר מחוץ למולדתו, ובשנים האחרונות כמעט כל סרט שלו גם מופץ בהצלחה יחסית בארץ. רוב הזמן הבמאי נצמד לנוסחה אשר גורמת לסרטים שלו להיות נגישים ומרגשים לרבים ברחבי העולם: עיסוק במערכות יחסים בתוך המשפחה, לרוב עם תפקיד מהותי לילדים קטנים וסצנות סנטימנטליות קטנות שנוגעת בקיטש ומתיקות יתר, אבל שורדות… להמשך קריאה
15 באפריל 2017 מאת אורון שמיר
בעוד מהדורת 2017 של פסטיבל קאן התחילה להתגבש, והאירוע עצמו יחל בעוד חודש, צצים בכל שבוע בתקופה זו עוד ועוד כותרים מן המהדורה הקודמת של קאן. בשבוע שעבר היו שלושה כאלה, ועד סוף אפריל מתוכננת כמות דומה, כאשר גם השבוע הנוכחי, הדליל מבחינת סרטים, מתהדר בפליט קאן - ״אחרי הסערה״ (After the Storm) שמו. זה כאילו מפיצי הסרטים מזדרזים לאוורר… להמשך קריאה
4 ביולי 2016 מאת רון פוגל
טקאשי קיטאנו מוציא סרט חדש והעולם שותק. למשך תקופה קצרה בסוף שנות התשעים ותחילת המאה ה-21, כשקיטאנו יצר סרטים מסוגננים ודן בערכי המשפחה היפנית, ניתן היה לצפות בבתי הקולנוע בסרטים כמו "קיקוזי'רו" או "זיקוקין די-נור" (שאף נבחר על ידי מבקרי הקולנוע בארץ כסרט העשור של שנות התשעים). אבל מאז שהוא יצר כמה סרטים קשים לעיכול ("הטקאשים" למשל) ואז רחמנא לצלן… להמשך קריאה
אתמול (6 בינואר 2022) נפתח בסינמטקים ברחבי הארץ זו הפעם השישית פסטיבל אקינו לקולנוע יפני, יוזמה נהדרת של רוני מהדב-לוין וסינמטק ירושלים. משמעות השם ״אקי-נו״ היא ״של הסתיו״ אבל גם בחורף מותר להתענג על קולנוע יפני חדש. על ההיצע של המהדורה הנוכחית כתבתי בקצרה שלשום במדור סרטים חדשים, מדריך מקוצר מאוד לכל הכותרים המרכיבים את התוכנית השנתית. זאת בעוד את… להמשך קריאה
זהו סוף השבוע האחרון של פסטיבל הקולנוע של ניו יורק, המתקיים זו הפעם ה-59 בלינקולן סנטר שבצפון-מערב מנהטן. מזה שלושה שבועות שאני שורץ כאן, בעיקר בהקרנות הבוקר המיועדות לעיתונות ותעשייה, אבל רק עכשיו אתחיל לדווח. זה נהיה נוהג די קבוע, ממגוון סיבות, אבל יש יתרונות בכתיבה על אירוע לאחר מעשה ולא במהלכו. למשל חלוקת הפוסטים פחות או יותר לפי נושאים… 
אנחנו אמנם עמוק בחורף, על פי לוח השנה ומזג האוויר כאחד, אבל היום נפתח באופן מקוון פסטיבל אקי-נו (״של סתיו״) החמישי באתר סינמטק ירושלים. יצא שכתבנו על קולנוע יפני לאחרונה, די במקרה יש לציין. אבל סרטים חדשים מארץ השמש העולה הם מצרך נדיר ולכן כיף להיתקל בהם במרוכז במסגרת הפסטיבל, באוצרות מנהל סינמטק ירושלים רוני מהדב-לוין. האירוע יתקיים החל מהיום… 
דומה כי המועד בו נוכל שוב לצפות בסרטים בבתי הקולנוע מתרחק עוד יותר בכל פעם שנדמה לנו שהוא מתקרב. אולם הסינמטקים השונים עדיין מציעים לא מעט דברים משובחים במתכונת של צפייה ביתית שתהיה אלטרנטיבה איכותית לשירותי הסטרימינג. הפעם אתן את הדגש למסגרת המתקיימת השבוע (בין 31 לינואר ל-6 בפברואר) בסינמטק חולון, הנקראת "הבמה הקלאסית בעדשה מודרנית". היא כוללת עיבודים לא… 
אמנם אימת החודש של אוקטובר כבר מאחורינו, אבל אין סיבה לא לציין את האלווין שוב אם אפשר. חג ליל כל הקדושים האמריקאי ספג, כמו כל דבר אחר, מהלומה רצינית בעקבות הקורונה, אבל, כמו האימרה הידועה, אהבה לסרטי אימה אפשר להגשים גם בקפסולות. לטובת האלווין 2020 הלכתי למקום קצת איזוטרי, אבל כזה ששווה להכיר – טרילוגיית "צמאי הדם" של הבמאי היפני… 
יומיים אחרונים נותרו לניסוי ושמו We Are One – פסטיבל הקולנוע הגלובלי והמקוון. את השבוע פתחנו עם שני דיווחים, אחד של עופר ואחד שלי, מתוך מה שהספקנו לראות מאז הפתיחה. זה רק הגיוני שנסגור אותו עם פוסט נוסף לכל אחד מאיתנו, המיטב מתוך מה שצפינו שעדיין זמין. זמינות היא נושא די חמקמק בפסטיבל הזה, שלכאורה כל מה שצריך בשבילו זה… 
בשבוע החולף היה אמור להגיע ארצה סרטו החדש של ג׳ים ג׳רמוש, שפתח את פסטיבל קאן לפני חודש בדיוק וכעת מרצד על מסכי הקולנוע של כמה וכמה מדינות בעולם. במקום זה הוא נדחה אצלנו לאמצע ספטמבר, מועד לא סופי כמובן. שקלתי האם להתאפק עם דעתי עליו שכן בארה״ב הוא זמין ומזמין, וכי בכל זאת מדובר בסרט המצופה ביותר שלי לקיץ זה… 
בעשור האחרון ביסס את עצמו הירוקאזו קורה-אדה כבמאי היפני הפעיל הכי מוכר מחוץ למולדתו, ובשנים האחרונות כמעט כל סרט שלו גם מופץ בהצלחה יחסית בארץ. רוב הזמן הבמאי נצמד לנוסחה אשר גורמת לסרטים שלו להיות נגישים ומרגשים לרבים ברחבי העולם: עיסוק במערכות יחסים בתוך המשפחה, לרוב עם תפקיד מהותי לילדים קטנים וסצנות סנטימנטליות קטנות שנוגעת בקיטש ומתיקות יתר, אבל שורדות… 
בעוד מהדורת 2017 של פסטיבל קאן התחילה להתגבש, והאירוע עצמו יחל בעוד חודש, צצים בכל שבוע בתקופה זו עוד ועוד כותרים מן המהדורה הקודמת של קאן. בשבוע שעבר היו שלושה כאלה, ועד סוף אפריל מתוכננת כמות דומה, כאשר גם השבוע הנוכחי, הדליל מבחינת סרטים, מתהדר בפליט קאן - ״אחרי הסערה״ (After the Storm) שמו. זה כאילו מפיצי הסרטים מזדרזים לאוורר… 
טקאשי קיטאנו מוציא סרט חדש והעולם שותק. למשך תקופה קצרה בסוף שנות התשעים ותחילת המאה ה-21, כשקיטאנו יצר סרטים מסוגננים ודן בערכי המשפחה היפנית, ניתן היה לצפות בבתי הקולנוע בסרטים כמו "קיקוזי'רו" או "זיקוקין די-נור" (שאף נבחר על ידי מבקרי הקולנוע בארץ כסרט העשור של שנות התשעים). אבל מאז שהוא יצר כמה סרטים קשים לעיכול ("הטקאשים" למשל) ואז רחמנא לצלן…
תגובות אחרונות