פסטיבל קאן 2024: מבט על הבחירה הרשמית

כמדי שנה, אני מקפיד על המסורת שלי במסגרתה אני לא נוסע לפסטיבל קאן. אבל כן כותב על הבחירה הרשמית זמן קצר אחרי הפרסום של רובה, כסוג של תצפית על עתיד השנה בקולנוע העולמי ועל סרטים שיש לקוות כי רובם יגיעו בדרך כלשהי לישראל. אני עדיין לא יודע מתי זה יקרה, או האם יהיה השנה דיווח מפסטיבל קאן כאן, כלומר באתר הזה.

יש לציין כי טרם הוכרזו כל הסרטים. מן התחרות הרשמית, שהיא עיקר הפוסט. פורסמו עד כה 19 סרטים ובסופו של דבר יהיו במסגרת המרכזית 22 סרטים, מה שאומר שאעדכן את הפוסט אחרי שהם יתפרסמו (ראו בהמשך). עוד יש לומר כי מה שהוכרז זו רק הבחירה הרשמית (חלק ממנה) ולא שתי מסגרות הצד הנבחרות בידי צוות לקטורה שונה, הלא הן השבועיים של הבמאים ושבוע המבקרים. הבחירה הרשמית כוללת מלבד התחרות גם מסגרת תחרותית נוספת בשם "מבט מסוים", וכמה שמות אחרים למסגרות של סרטים המוקרנים מחוץ לתחרות. אסקור חלק מהן בסוף בלי להתייחס בהכרח להגדרה של המסגרת בה הם מוקרנים. כל זאת פרט לסרט הפתיחה שגם הוא מוקרן מחוץ לתחרות, ואיתו אפתח את הדיון בסרטים.

כמו בעבר, סדר הסרטים הוא לא אקראי אלא מוכתב על פי סיכויי הזכייה בפרס דקל הזהב, כפי שמסדר זאת מבקר הקולנוע ניל יאנג (שאינו הזמר), המפרסם יחסי זכייה/הימורים לפסטיבלים באתר שלו. בשנה שעברה, "אנטומיה של נפילה", שזכה לבסוף, היה מדורג די בתחתית ההימורים שלו בשלב זה. הוא ניבא זכייה ל"לה כימרה" שאכן היה הסרט הכי טוב בפסטיבל לדעתי. בכל מקרה, אני הייתי מדרג את הנבואה שלי אחרת וזה בטוח ישתנה מאוד לפחות בחלקו, אבל זה סוג מסוים של סדר.

מלבד דקל הזהב, מחולקים בפסטיבל קאן עוד מספר פרסים בהם "הפרס הגדול", שהוא הפרס השני בחשיבותו. במבט כללי, בעוד לרוב התחרות מציגה בעיקר במאים שכבר היו בה בעבר, השנה המצב שונה עם שמונה במאים שיציגו בתחרות לראשונה, ורק שני במאים שזכו בעבר בדקל הזהב (אחד מהם עשה זאת פעמים, אבל מזמן). זה לפחות המצב אחרי פרסום הרשימה הראשונית. מבחינה מגדרית, כרגע אנו עומדים על רק ארבע במאיות מתוך 19 מקומות. ישנם אפס סרטים מאפריקה או אוסטרליה בתחרות הרשמית עד כה, שניים מאסיה (ועוד סרט אירופאי שצולם באסיה) ואחד מדרום אמריקה. אני מקווה שגם הגיוון הגיאוגרפי ישתנה עם פרסום שמות הסרטים החסרים. ואני רושם בדיוק מאיזה מדינות הסרטים או באיזו שפה הם מדברים, כי בהרבה מהם זה חוצה גבולות אבל נשאר בתוך אירופה וצפון אמריקה.

עדכון 24 לאפריל: בסמוך לחשיפת הסרטים האחרונים בבחירה הרשמית, התבשרנו על סרט ישראלי שמשתתף בפסטיבל וזה לא דבר מובן מאליו בתקופה זו. סרטה של עמית וקנין, "זה לא זמן לפופ", התקבל לתחרות סרטי הסטודנטים, הישג מרשים מכיוון שלא מדובר בסרט גמר, אלא בסרט סוף שנה ב' של סטודנטים בביה״ס טיש באוניברסיטת תל אביב. לאוניברסיטה יש מסורת ארוכה בתחרות, כולל סרטים רבים שנוצרו במהלך הלימודים. כעת נותר לצפות לסרט ולקבלת הפנים הצפויה לו בתקווה שתתרכז ביצירה, אשר תציג לצופים בקאן סיפור של צעירה ממשפחה שכולה שמקווה להשיג דירה בתל אביב דווקא ביום הזיכרון. באותה מסגרת יוצג גם "שן הצבי" (The Deer's Tooth), סרט פלסטיני מאוניברסיטת דאר אל-קלימה שבבית לחם.

כמו כן, בהמשך הפוסט תוכלו כעת לקרוא על כל סרטי התחרות, כולל שלוש תוספות מאחורות , כולל סרט אנימיציה עם נגיעה יהודית. הוספתי גם עוד קצת אינפורמציה על חלק מן הסרטים, בעיקר על אחד שפספתי את הקשר הישראלי שלו בטקסט הראשוני.

The Second Act
מערכה שנייה
(סרט הפתיחה, מחוץ לתחרות)

הבמאי: קוונטין דופייה, אמן הביזאר של הקולנוע הצרפתי שעובד בקצב מהיר ומגיע עם סרט חדש אחרי שניים בשנה שעברה, והאיש גם עושה מוזיקה. הסרטים שלו, למי שלא מכיר… מצחיקים ויוצאים מתוך נקודת מוצא ביזאריות, כמו "ראבר" על צמיג שהוא רוצח סדרתי או "עור צבי" בו מעיל מורה לבן אדם לרצוח אנשים. אבל יש גם דברים אחרים כמו "מי שמעשן משתעל" "לא ייאמן אבל אמיתי" ולאחרונה "יאנק" ו"דאאאאאאלי!". הסרטים שלו גם קצרים יחסית וייתכן שיהיו מוזרים מאוד לקהל סרט שמגיע לערב הפתיחה של הפסטיבל, שבדרך כלל שמור לסרט שנועד לרצות כמה שיותר סוגי קהל. וההומור של דופייה… לא תמיד קורץ לכולם, אם כי דומה כי הוא צובר קהל רחב יותר (למשל אני, שמתחבר לסרטיו כעת יותר מאשר בעבר).

על מה הסרט: בחורה רוצה להפגיש את אביה עם החבר שלה. אלא שאותו חבר כבר לא מאוהב בה ורוצה לעבור לצאת עם חברו הטוב ביותר. כל הדמויות נפגשות במסעדה מבודדת (תמונה לעיל). כרגיל בשנים האחרונות אצל דופייה, יש אבק כוכבים. הפעם: ליה סיידו, ונסן לנדון ולואי גארל.

התחרות הרשמית

כל מה שאנחנו מדמיינים כאור

All We Imagine as Light
כל מה שאנחנו מדמיינים כאור

יחס זכייה:2/1

הבמאית: אחרי שנים עם מעט מדי ייצוג לתעשיית הקולנוע ההודית בפסטיבל קאן, השנה המדינה שהיא אחת מיצרניות הקולנוע הגדולות בעולם זוכה לכמה סרטים בבחירה הרשמית. בראש ניצב סרטה של פאייאל קפדיה, לה זהו פיצ'ר עלילתי ראשון או שני. אני כותב ראשון או שני שכן למרות שצפיתי בסרטה "לילה של אי וודאות" אני לא חושב שאני יכול להתחייב על ההגדרה שלו. בישראל הוא הוקרן בדוקאביב, אבל יש בו שילוב מתעתע בין קולנוע תיעודי למכתבים בדויים על אהבה ופוליטיקה. סרט נהדר, דרך אגב. הבמאית גם יצרה כמה סרטים קצרים, אחד מהם היווה השראה לפרויקט הנוכחי. בהחלט ייתכן והיא תזכה לפרס כלשהו גם מטעמי ייצוג וגיוון, אם כי גם סביר שיחס הזכייה ששם אותה כפייבוריטית יתגלה כמוגזם.

על מה הסרט: הסרט מתחיל במומבאי והגיבורת שלו הן שתי אחיות. כלומר, נשים שעובודות בסיעוד בבית חולים, לא אחיות ביולוגיות. שתיהן במקור ממדינת קרלה בדרום הודו. המבוגרת התחתנה לפני שנים רבות עם גבר שלא הכירה, שאחרי החתונה נסע לעבוד מחוץ להודו והקשר עמו אבד. לצעירה יותר יש חבר, אבל כזה שהמשפחה ו/או הסביבה לא תקבל כבן זוג, ולכן הקשר צריך להיות סודי. זהו סרט על המצב של הנשים בהודו באופן כללי ועל כך שגם אם יש להן חופש כלכלי, ברבדים האחרים של חייהן אין להן שליטה. שתי הנשים יוצאת למסע לא שגרתי מחוץ לעיר.

Bird
ציפור

יחס זכייה: 5/1

הבמאית: אנדריאה ארנולד, אחת מן הנציגות היותר מוצלחות של הקולנוע הבריטי הריאליסטי אך עדיין בעל טון אישי מאוד. מבין סרטיה: "דרך אדומה", "מחוץ למים", "אמריקן האני" שזכה בפרס חבר השופטים בקאן (והיה סרט השנה שלי ב-2016) ולאחרונה "פרה" שהיה סרט שעקב אחרי פרה. לעומת זאת, סרטה החדש לא עוסק בציפור.

על מה הסרט: באופן טיפוסי לבמאית, סרט התבגרות בשולי החברה. ניקיה אדמס מגלמת את הדמות הראשית, ביילי, כמדומני נער צעיר שגדל בצניעות עם אח הקטן ועם אב שמכונה באג, המגולם בידי בארי קיוגן. האב לא ממש משקיע במשפחה וביילי נקשר לדמותו של בירד, לא בחורה כמו בסלנג הבריטי אלא דמות של בחור שמגלם פרנץ רוגובסקי. עכשיו, מקריאה של תקצירים שונים על הסרט לא ברור לי המגדר של ביילי, או אם זה נושא שעולה בסרט. מאוד יכול להיות שזה בלבול שנובע ממעט אינפורמציה בשלב מוקדם, אז אני מתנצל מראש.

The Apprentice
המתמחה

יחס זכייה: 6/1

הבמאי: עלי עבאסי, איראני החי בשוודיה ויצר שם את "גבול" המשובח בטרם פנה לעוסק בצורה טעונה בארץ המוצא שלו ב"עכביש קדוש", שעוסק באירן אבל לא יכול להיות מצולם או מוקרן בה. כעת הבמאי, שכבר הוכיח כי הוא לא מפחד מנושאים נפיצים, עובר לארה"ב ומשתף פעולה עם הסופר היהודי גבריאל שרמן. הנושא של הסרט יהיה נפיץ ואקטואלי, כמעט לא משנה מה יקרה בעולם בחודש מאי או אחריו.

על מה הסרט: שנות השבעים בניו יורק. דונלד טראמפ הצעיר נעזר בקשרים של אביו ואנשים חזקים נוספים בימין השמרני בארה"ב על מנת להתחיל לבנות לעצמו שם בעולם הנדל"ן ואז להתחיל למסחר את השם. עם סבסטיאן סטן בתור דונלד טראמפ וליהוקים מבטיחים יותר בתפקידים האחרים: מריה בקלובה בתור איוונה טראמפ, מרטין דונובן בתור פרד טראמפ האב, וג'רמי סטרונג בתפקיד רוי כהן (לחובבי "מלאכים באמריקה").

המתמחה

The Seed of the Sacred Fig
זרע התאנה הקדושה

יחס זכייה: 11/2

הבמאי: מוחמד רסולוף, גם הוא איראני, אבל אחד עם סיפור סבוך יותר שעדיין פועל, איכשהו, במולדתו. בשנים האחרונות רסולוף נכנס לכלא בטענה של תעמולה נגד המשטר ושוחרר מסיבות בריאותיות, נכלא שוב, שוחרר ונאסר עליו לעזוב את איראן. דומני כי גם סרטים אסור לו לעשות, אבל איכשהו הוא מצלם אותם בסתר, כמו עם סרטו הידוע ביותר בארץ "אין רשע בעולם", זוכה דוב הזהב בפסטיבל ברלין. בקאן הוא הציג מספר פעמים במסגרת "מבט מסוים", כולל "איש של כבוד" ו"להתראות" שזיכה אותו בפרס הבמאי. זו הפעם הראשונה שלו בתחרות הרשמית, אבל הוא מגיע אליה כאחד מן השמות הגדולים.

על מה הסרט: זוהי אחת מן התוספות המאוחרות לתחרות ונכון לרגע כתיבת שורות אלו, אין כל פרטים על העלילה, או על הצוות של הסרט מלבד הבמאי והשם. ייתכן שזה מסיבות פוליטיות, אבל גם ייתכן שעוד מידע יוצג בקרוב.

Caught by the Tides
נתפסה בגאות

יחס זכייה: 7/1

הבמאי: ז'יה ז'אנג-קה (או ז'יה ז'אנגקה), מבכירי הבמאים בקולנוע הסיני של המאה ה-21, ואורח קבוע בפסטיבל קאן. הוא הקרין שם בין היתר את "אפר הוא הלבן הטהור ביותר", "הרים יכולים לזוז", "מגע של חטא" , ו"עיר של 24 שעות". הסגנון שלו נע בין מבט ריאליסטי על המציאות לאפוס פעולה, כך שזה יכול להיות הרבה דברים.

על מה הסרט: ז'אן טאו, אשתו של הבמאי והשחקנית הקבועה שלו, מככבת במה שנראה כמו סוג של סרט קורונה על אישה שמעבירה את הזמן לבדה, בין הסגרים הנוקשים בסין לטכנולוגיה החדשה של העולם המודרני.

Megalopolis
מגלופוליס

יחס זכייה: 10/1

הבמאי: פרנסיס פורד קופולה, האיש והאגדה. בפרס דקל הזהב הוא זכה פעמים, על "השיחה" ו"אפוקליפסה עכשיו" – אם כי על מנת להראות עד כמה הקריירה שלו לא אחידה, הפעם הראשונה שלו בריביירה הייתה עם "אתה ילד גדול עכשיו", המוקדם מהם. כמובן שהוא גם ביים את שלושת סרטי "הסנדק", "אחד מהלב" ו"ראסטי ג'יימס" ו"דרקולה" וגם הפיק הרבה סרטים.

על מה הסרט: זה אולי הסרט הכי מצופה של הפסטיבל, בדרך להיות גם אחד מן הסרטים הכי מדוברים של השנה לטוב ולרע. במשך יותר מארבעה עשורים קופולה עבד על התסריט, מדי פעם מנסה להפיק אותו בעזרת האולפנים ההוליוודיים השונים. בסופו של דבר הוא צבר הון מעסקי היין, מכר את אחד מן היקבים שלו והשקיע יותר מ-100 מיליון דולר מכיסו הפרטי על מנת לממן את החזון שלו, זאת שאחרי שכבר איבד פעם אחת מיליונים מכספו על "אחד מהלב". הסרט כבר ערך הקרנות עבור מפיצים ומקורבים והתגובות הן שערך מסחרי גדול כפי שהבמאי מצפה כנראה אין כאן, והסרט יפצל את הקהל. המעריצים טוענים שזה משהו יותר אמנותי שאולי מצריך מספר צפיות ופרשנויות, אך אולי זו יומרנות בלי כיסוי. אני מאמין בסרט כשם שאני מאמין שיזכה לשריקות בוז רועמות בתום ההקרנה ולהרבה שונאים.
העלילה מתרחשת בניו יורק אחרי אסון גדול והגיבור הוא ארכיטקט שרוצה לבנות אותה מחדש. אדם דרייבר מככב, לצידו אוברי פלאזה, ג'יאנקרלו אספיזיוטו, לורנס פישוברן וכן קרובי המשפחה של הבמאי, טליה שיר וג'ייסון שוורצמן. וגם שאיה להבף, דסטין הופמן וג'ון ווייט שלא בטוח שהנוכחות שלהם תעשה טוב ליחסי הציבור של הסרט. ההליכה לתחרות יכולה להיות השער שלו להפצה רחבה בכל זאת, בכפוף לזכייה ב"דקל הזהב". ייתכן וחבר השופטים יתקשה להעניק לקופולה פרס שהוא לא הפרס הגדול ביותר, או פרס מיוחד שמדי פעם חבר השופטים ממציא.

מגלופוליס

The Girl with the Needle
הנערה עם המחט

יחס זכייה: 12/1

הבמאי: מגנוס פון הורן, שוודי במוצאו אבל בפועל מישהו שנודד ברחבי אירופה. סרטו "העולם הבא" זכה בפרס מצלמת הזהב לסרט הביכורים בקאן וסרטו השני "זיעה" הוקרן בארץ בפסטיבל הערבה.

על מה הסרט: הסרט מתרחש בדנמרק, שם נערה הרה מתנדבת בתור מינקת במרפאה מחתרתית בה תינוקות לא רצויים נמסרים למשפחות אומנות. או לפחות, זה מה שהיא חושבת תחילה, בסרט שמבוסס באופן חופשי על סיפור אמתי מהחלק הראשון של המאה ה-20. ויק כרמן סונה בתפקיד הראשי ולצדה טרינה דירהולם מגלמת דמות בשם דאגמר, שם שרומז למקרה ההיסטורי שהיווה השראה.

The Most Precious of Cargoes
המטען היקר ביותר

יחס זכייה:12/1

הבמאי: מישל הזנוויציוס, לא בפעם הראשונה שסרטו מורכז כתוספות מאוחרת לתחרות. זה היה גם המצב עם "הארטיסט", שיצא מפסטיבל קאן עם פרס השחקן והמשיך להרבה יותר פרסי אוסקר מכפי שמישהו דמיין. אבל הזנוויציוס גם יצר את שניים מסרטי OSS-117 שהם פארדיות ריגול נהדרות ולאחרונה בןי היתר את "יוצא מן הכלל" ו-"קאט!". באופן כללי, דומה כי הוא מצטיין בקומדיה יותר מדרמה ואני אומר את זה רגע לפני שאני נכנס לתיאור העלילה של סרט שהוא ללא ספק לא קומדיה.

על מה הסרט: הזנוויציוס עובד לראשונה באנימציה ומתייחס בצורה ישירה יותר למוצאו היהודי, דרך עיסוק בשואה. הסרט מתמקד בזוג תאומים הנשלח עם משפחתם לאושוויץ. ברכבת למחנה ההשמדה, אב המשפחה זורק את אחד מן התאומים מן הרכבת. העבודה על סרטי אנימציה לוקחת הרבה זמן ולכן ז'אן לואי טרינטיניאן האגדי, שנפטר לפני כמעט שנתיים, הספיק להקליט את קולו לסרט בתפקיד המספר.

Three Kilometers to the End of the World
שלושה קילומטרים מסוף העולם

יחס זכייה:14/1

הבמאי: עמנואל פרבו, הנציג הרומני בתחרות והתוספות המאוחרת השלישית, הפחות-מפורסמת יחסית. פרבו מוכר בעיקר כשחקן בהרבה סרטים רומניים, כבמאי יצר סרטים קצרים ואת "מרוקו", שהציג בפסטיבל סן סבסטיאן. כעת הוא מציג את סרטו השני כבמאי עם חשיפה גדולה יותר.

על מה הסרט: סרט רומני אחר שאני מקווה שיוצג בקרוב בארץ, אמר לנו לא לצפות להרבה מסוף העולם, אבל הנה יש לי תקווה לגרסת רומניה לסוף העולם שמאלה. האזור הנידח בסרט הוא סמוך לדלתה של נהר הדנובה, משמע מזרח רומניה לא רחוק מאוקראינה וסביבה די מסורתית. כך לפחות במשפחתו של גיבור הסרט, נער הומוסקסואל שמתחיל להבין את ההגדרה האישית שלו, מה שמייצר עימות עם כל הסביבה, כולל משפחתו.

Anora
אנורה

יחס זכייה:14/1

הבמאי: שון בייקר, הבמאי שעובד בתקציבים נמוכים לרוב ומתסכל על צדדים של החברה האמריקאית מהם שאר האוכלוסיה נוטה להתעלם. כולל עובדים בתעשיית המין בצורות שונות. מבין סרטיו: "מנדרינות", "פרויקט פלורידה" ו"טיל אדום" שהביא אותו לקאן בפעם הקודמת.

על מה הסרט: קומדיה רומנטית על עובדת בתעשיית המין, שצולמה בעיר ניו יורק, במדינת ניו יורק וגם בלאס וגאס. מיקי מדיסון ("חפצים חדים", "צעקה 5") בתפקיד הראשי, עם שמות לא ידועים שחלקם הופיעו בסרטים הקודמים של הבמאי. כמו כן, הסרט צולם בפילם, מה שאולי מצביע על שפה חזותית שתהיה שונה מחלק מסרטיו הקודמים של הבמאי, אבל גם סוג של צעד הגיוני עבורו. למי שמהמר על סיכויי הזכייה: נכון לרגע זה, זה הסרט היחיד מן התחרות שיופץ בארה"ב בידי חברת ניאון, שהפיצה את כל הזוכים בדקל הזהב מאז שנת 2019 (היא צפויה לרכוש עוד סרטים לפני הפסטיבל ובמהלכו).

התכריכים

The Shrouds
התכריכים

יחס זכייה: 16/1

הבמאי: אגדת קולנוע נוספת, הקנדי דיוויד קרוננברג שלוקח את הקולנוע למקומות קיצוניים לרוב (אבל לא תמיד) בתחום של אימה גופנית. השתתף שש פעמים בתחרות בפסטיבל קאן, זכה בפרס חבר השופטים על "קראש" ב-1996, כאשר חלק מחבר השופטים חשב שהוא ראוי לדקל הזהב, אבל יו"ר חבר השופטים התנגד בתוקף. קראו לו פרנסיס פורד קופולה. קרוננברג גם ביים קלסיקות כמו "וידאודרום", "הזבוב", "תאומי המריבה" ו"היסטוריה של אלימות", אם לציין באופן חצי אקראי סרטים שאני אישית יותר אוהב שלו.

על מה הסרט: ונסן קאסל מככב בתור גבר המצוי בתהליך אבל, לכן הוא בונה מכשיר שעוזר לתקשר עם המתים. עוד בקאסט: דיאן קרוגר, גאי פירס ואליזבת' סונדרס.

The Substance
החומר

יחס זכייה: 16/1

הבמאית: קוראלי פארז'ה, הבמאית של הסרט "נקמה". בגלל שיש הרבה סרטים עם שם זהה או דומה, הכוונה לסרט מ-2018 שיש לנו עליו כבר לפחות שני טקסטים באתר. כמו בסרטה הראשון, גם החדש מבטיח הרבה קטעי גוֹר ולהיות קיצוני לפחות כמו קרוננברג בתחום הזוועות. היא צרפתייה שעובדת גם מחוץ למולדתה וגם זה סרט דובר אנגלית כנראה, אם כי צולם בצרפת.

על מה הסרט: העלילה כרגע לא נחשפה, אבל פורסם כבר בסרט משחקות דמי מור ומרגרט קוואלי ויש הרבה דם וחדירה לתוך הגוף באופן שהוא לא פחות גרפי מסרטה הקודם של הבמאית, וכי גם בסרט הזה יש חשיבות למבט הנשי. גם דניס קוויד בסרט, כנראה במקום ריי ליוטה שנפטר ימים ספורים לפני התאריך המיועד של תחילת הצילומים.

Parthenope
פרתנופה

יחס זכייה: 16/1

הבמאי: פאולו סורנטינו, הבמאי האיטלקי עם הסגנון הבולט שמדגיש את תנועות המצלמה והמבט על היופי. למשל ב"יפה לנצח" שזיכה אותו באוסקר. בקאן הוא היה שש פעמים בתחרות עם "תוצאותיה של אהבה", "ידיד המשפחה", "האלוהי", "זה בוודאי המקום", "נעורים" והסרט אותו הזכרתי. לאחרונה יצר את "יד האלוהים" וכן את סדרת הטלוויזיה ה"האפיפיור הצעיר".

על מה הסרט: פרתנופה, אישה שקרויה על שם סירנה, אבל היא עצמה אינה סירנה או מיתוס. זה סיפור חייה של אישה החל מלידתה בשנות החמישים ועד ימינו, על רקע העיר נאפולי שקשורה לדמות. ולפי התקציר, גם באי קאפרי הסמוך. גארי אולדמן משתתף, לא ברור מה גודל התפקיד שלו.

פרתנופה

Motel Destino
מוטל דסטינו

יחס זכייה: 16/1

הבמאי: קארים איינוז הברזילאי, במאי מגוון שמתחיל להיות נוכח יותר בפסטיבלים החשובים, עם סרטים כמו "החיים השקופים של אאורידיסה גוז'מאו" (או שאלו החיים הנסתרים שלה, הוקרן בארץ בשמות שונים) ו-״Firebrand״ מן התחרות בקאן בשנה שעברה שנראה לי שטרם הוקרן בארץ.

על מה הסרט: אחרי סרט באנגלית, איינוז חוזר לצלם במולדתו סרט שמוגדר כמותחן אירוטי. אני בטוח שיהיה בו גם מימד רגשי מעודן, אם כי התקציר שולח לכיוון אחר. במלון זול נפגשים גבר צעיר שיוצא נגד המערכת במדינה, ואישה שמתמרדת נגד הפטריארכיה במשפחתה, שניהם בסכנת חיים.

Emilia Perez
אמיליה פרז

יחס זכייה: 20/1

הבמאי: ז׳אק אודיאר, מבכירי הבמאים בצרפת, זוכה דקל הזהב על "דיפאן" שלאחרונה היה בתחרות עם "פריז, הרובע ה-13" ב-2021. ברקורד שלו קיימים גם "נביא", "חלודה ועצם", "האחים סיסטרז", "ליבי החסיר פעימה" וזו רשימה חלקית. פעם שישית שלו בתחרות בקאן, ברוב המקרים הוא זכה בפרס כלשהו.

על מה הסרט: אודיאר הצרפתי נדד בעבר לסרי לנקה ולארה"ב, הפעם הוא מצלם סרט במקסיקו ובשפה הספרדית, אבל עם אבק כוכבים הוליוודי. אמיליה פרז מן הכותרת לא מתחילה את הסרט בשם הזה, שכן היא חיה כראש של קרטל פשע. אבל היא תמיד הייתה אישה והיא פונה לעורכת דין על מנת שתעזור לה לבצע ניתוח להתאמה מגדרית ואז להיעלם מן המפה. קרלה סופיה גאסקון בתפקיד הראשי, אם כי מוקד המשיכה הוא השחקניות שלצידה: זואי סלדנה וסלינה גומז. הבונוס: זה סרט מוזיקלי עם שירים מקוריים של הזמרת הצרפתייה קאמיל.

Grand Tour
גרנד טור

יחס זכייה: 20/1

הבמאי: אחת מן התלונות המוזרות לגבי קאן בשנים האחרונות הוא היעדרות כמעט קבועה של הקולנוע הפורטוגלי מן התחרות הרשמית, למרות הרבה יוצרים מוערכים מן המדינה. אחד מן הבולטים שבהם הוא מיגל גומש, שיצר את "טאבו" ואת טרילוגיית "סיפורי אלף לילה ולילה". בכל מקרה, הסרטים שלו שונים ממה שמצפים מהם ויותר פרועים ממה שמדמיינים.

על מה הסרט: ב-1917, אישה מגיעה לבורמה על מנת להתחתן עם הארוס שלה אדוארד, שעובד כפקיד בשלטון הבריטי. הוא בורח מן המחויבות, אבל אז נתקף במלנכוליה ואולי ברגשות כלפי האישה, שמצויה כמוהו במסע ברחבי אסיה, איתו או בעקבותיו.

Kinds of Kindness
סוג של חסד

יחס זכייה: 20/1

הבמאי: יורגוס לנתימוס, נדמה לי שכבר חבר במועדון "אין צורך להציג". מי שבכל זאת צריך הצגה לקולנוע שלו, מוזמן לסינמטק תל אביב שם מתקיימת בימים אלו מחווה לא מלאה לסרטיו. בהם "מסכנים שכאלה" שזיכה את אמה סטון באוסקר השנה, וזכה באריה הזהב בוונציה בשנה שעברה. וגם "הלובסטר", "המועדפת", "שן כלב" ו"להרוג איל קדוש" בין היתר. במאי שאו אוהבים או שונאים, אנחנו בדרך כלל אוהבים והשנה דומה כי המחנה שלנו גדל קצת.

על מה הסרט: למי שנהנה מהעידון המסוים בסרטיו האחרונים של הבמאי היווני, הוא שב לשתף פעולה בכתיבת התסריט עם אפתימיס פיליפו. השניים כתבו יחד את הסרטים היווניים היותר פרועים של הבמאי, לפני שעבר ליצור באנגלית. הסרט הזה כן דובר אנגלית ומורכב משלושה סיפורים שונים: באחד מהם אדם מנסה להשיג שליטה על חייו, בשני שוטר חושד כי אשתו הפכה לאדם אחר אחרי שנעלמה וחזרה, ובשלישי אישה שמחפשת אדם מסוים מתוך חיפוש אחר הנהגה רוחנית. אמה סטון, ווילם דפו ומרגרט קוואלי שבים לשתף פעולה עם הבמאי, בקאסט גם ג'סי פלמונס והונג צ'או.

סוג של חסד

Wild Diamond
יהלום פראי

יחס זכייה: 25/1

הבמאית: להציג פיצ'ר ראשון בתחרות בקאן זה נדיר ולא קורה כל שנה, אבל מנהלי התחרות הדגישו כי הבמאית הצרפתייה אגתה ריידניגר הציגה בסרטה הארוך הראשון תפיסה חזותית וכישרון הראויים למקום בתחרות. האם מדובר בגילוי של יוצרת פורצת דרך שיצרה קלאסיקה כבר בסרטה הראשון? ייתכן, אך לא בטוח.

על מה הסרט: ליאן היא צעירה בת 19 שחיה עם אמא ואחותה הקטנה וחולמת על תהילה גדולה יותר. תוכניות ריאליטי הן אופציה עבורה למפלט מן המציאות ושיחה עם מלהקת של תכנית חדשה נותנת לה אופציה לעשות זאת.

Limonov: The Ballad
לימונוב: הבלדה 

יחס זכייה: 28/1

הבמאי: קיריל סרברניקוב, תופעת טבע אנרגטית-רוסית ובמאי עם רעיונות מקוריים בתיאטרון, באופרה ובקולנוע. סרטיו מוצגים דרך קבע בקאן, אבל הוא לא תמיד יכל להשתתף שכן את חלקם הוא ביים בעודו במעצר בית, ספק בגלל מעילה, כנראה מסיבות פוליטיות. מבין סרטיו: "הסטודנט", "קיץ", "השפעת של פטרוב" ולאחרונה "אשתו של צ'ייקובסקי", שהתקבל בקאן שעבר בתגובות מעורבות – גם בלי קשר לסרט. כי בעוד סרברינקוב מבקר את פוטין, הוא מקבל תמיכה כספית וגם משבח את רומן אברמוביץ' המקורב לשלטון. וזו הסיבה הכמעט היחידה בגללה אני חושב שיאנג נתן לסרט סיכויים נמוכים ליחס לדקל הזהב הפעם (הסיבה השנייה היא שהסרט הקודם גם היה קצת פחות מבריק).

על מה הסרט: דומה שלפחות את הנושא של הסרט הזה, המשטר ברוסיה מאוד לא יאהב. זה סרט ביוגרפי על אדוורד לימונוב – עיתונאי, סופר ומשורר שהיה מתנגד למשטר הקומוניסטי ומאוחר יותר גם מתנגד לפוטין, עם עמדות שמשלבות בין שמאל קיצוני לימין קיצוני. אני לא יודע מספיק, אך נראה שזו דמות שנוייה במחלוקת שבטח חלק מן הקוראים מכירים טוב ממני ועל פי זהות הבמאי, הסרט לא יהיה דיוקן מעריץ בהכרח, במיוחד שהוא מבוסס על ספר שמערבב היסטוריה וספקולציה, על גיבור שנדד בין מדינות רבות וסוגים שונים של כתיבה ופוליטיקה מאוד רדיקלית. פאבל פבלוקובסקי היה אמור לביים את הסרט בעבר אבל פרש, וסרברניקוב לקח את עצמו את הפרויקט, וליהק את בן ווישאו לתפקיד הראשי. גם סנדרין בונר בקאסט.

Oh Canada
הו, קנדה

יחס זכייה: 50/1

הבמאי: פול שרדר הוותיק, שבתקופה שבה הוא מעצבן רבים כסוג של טרול ברשתות החברתיות, חווה פריחה מאוחרת ומחודשת בהערכה כלפיו כתסריטאי ובמאי. מי שכתב כמה מן הסרטים הכי טובים של מרטין סקורסזי מביים פחות או יותר ברצף מאז סוף שנות השבעים, עם סרטים כמו "כרך למבוגרים בלבד" ו"ג'יגולו אמריקאי". בשנים האחרונות, אחרי "הכנסייה החדשה", הוא נתפס מחדש כבמאי מרתק בעיסוק בסוגיות של אשמה פנימית וחיפוש אחר טוהר או גאולה בעולם אלים, כפי שבא לידי ביטוי בהמשך גם ב"סופר הקלפים" ו"הגנן הראשי". בתחרות בקאן הוא היה פעמיים בשנות השמונים, עם "מישימה: חיים בארבעה פרקים", מה שהוא אולי סרטו המוערך ביותר, ו"פאטי הרסט".

על מה הסרט: ריצ'ארד גיר מככב בתור אדם שבצעירותו ברח מארה"ב לקנדה במטרה לחמוק מהגיוס למלחמת וייטנאם. כעת הוא מביט לאחור על חייו, סודותיו והמיתוסים שבנה לעצמו ו/או נבנו סביבו. הקאסט כולל גם את אומה תורמן, ג'ייקוב אלרודי בתור גרסה צעירה של הגיבור ומייקל אימפריולי. לסרט הזה יש גם קשר ישראלי דרך חברת ההפקה SIPUR, חברת הפקה בינלאומית ישראלית השותפה לפרויקט ביחד עם מספר חברות אחרות.

Marcello Mio
מרצ'לו שלי

יחס זכייה: 50/1

הבמאי: כריסטוף הונורה, במאי צרפתי פורה שאור סקר את סרטיו עד 2015 ומאז הוא ממשיך לעבוד להציג את סרטיו בפסטיבלים הגדולים, לא בהכרח תמיד בתחרות. בקאן הוא היה פעמים, עם "שירי אהבה" האהוב על אור ו"תיהנו, תאהבו, תרוצו מהר" מ-2018, שני סרטים שבמרחק הזמן המסוים כן נראים כיותר מוכרים שלו. אבל דומה כי הפעם הכללה של הסרט בתחרות היא לא רק או בעיקר בגלל הבמאי.

על מה הסרט: השחקנית קירה מאסטרויאני, בתו של אגדת הקולנוע האיטלקי מרצ'לו מאסטרויאני ושחקנית בפני עצמה, מחליטה להתחיל להתנהג כמו אביה המנוח וגם לגרום לסביבה לקרוא לה מרצ'לו, בסוג של ניסיון התחברות. אמה הלא-פחות אגדית של השחקנית, קתרין דנב, גם מופיעה וכנראה בתפקיד עצמה. גם פבריס לוקיני וניקול גרסיה בקאסט של הקומדיה שיש בה ככל הנראה מחווה ואהבה לאגדת הקולנוע ואולי גם מבט ביקורתי על מיתוס הכוכבות.

Beating Hearts/ L'Amour ouf
לבבות פועמים

יחס זכייה: 100/1

הבמאי: ז'יל ללוש, לא קשור משפחתית לקלוד, שחקן צרפתי מצליח ועסוק בפני עצמו שגם עבר לבימוי בהצלחה שהיא יותר מסחרית מאשר ביקורתית עם "נרקו" ו"לשחות או לא להיות". עד כה, סרטים שהם יותר חביבי הקהל ממקבלי פרסים בתחרות בקאן. כשחקן, בין היתר הוא שיתף פעולה עם במאי סרט הפתיחה של הפסטיבל.

על מה הסרט: העלילה מתרחשת לאורך 20 שנה ומתחילה כאשר נערה מבית בורגני מתאהבת בנער ממעמד נמוך יותר. בשלב מסוים, אחרי סיפור האהבה, הוא נשלח לכלא לשנים ארוכות. אדל אקסרקופולוס מככבת בסרט שמוגדר כקומדיה רומנטית אלימה. וזה כנראה גם המחזמר השני בתחרות.

עוד סרטים מסקרנים מחוץ לתחרות

פיוריוסה

הסרט המעניין לעיניים מקומיות, וגם הסרט הראשון שהוכרז במסיבת העיתונאים של הפסטיבל, הוא ״La Belle de Gaza״ (יפיפיית עזה) של הבמאית יולנד זאוברמן, שכבר ביימה בישראל את ״M״ על גבר שמתמעת עם העולם החרדי שניצל אותו מינית בנעוריו. הסרט החדש עוסק בטרנסים פלסטינים שברחו מעזה לעבר חיים של חופש מיני בתל אביב, נרדפים בידי הזהויות השונות והשונאים השונים. הסרט צולם לפני ה-7.10 והוא אולי יעניק לצופים האירופאים מבט על מורכבות נוספת של החיים הבלתי-פתורים כאן.

יוצר פוליטי בולט נוסף הוא ריתי פאן הקמבודי שישוב לשלב בין קולנוע תיעודי לאמצעים שאינם תיעודיים, בסרט ״Rendez-vous avec Pol Pot״, כלומר פגישות עם פול פוט, המנהיג שאחראי לרצח העם בקמבודיה בו עוסק הבמאי ברוב סרטיו. הנוכחי מתבסס על ראיון עיתנואי אמתי שנערך בשנת 1978, אבל אם הבנתי נכון, הבמאי מכניס גם את עצמו לתוך הסרט.

אגב פוליטיקה, מישהו רוצה לנחש במה עוסק ״The Invasion״ (הפלישה), סרטו החדש של הבמאי האוקריאני סרגיי לוזניצה? אולי לא יעזור שהמנהל האמונתי של פסטיבל קאן אמר שזה לא סרט על הפלישה של רוסיה לאוקריאנה או על רוסיה ואוקריאנה בכלל – אבל מיד אחר הוא סוג של אמר שהסרט כן על זה, כלומר על התוצאה של פלישה צבאית של מדינה למדינה אחרת. ועכשיו אני חייב לעבור לסקר סרטים מסוג אחר כי אני מתקרב לדרגה מסוכנת של ייאוש.

גאי מאדין! יש סרט חדש של גאי מאדין! והוא חתום עליו ביחד עם אוון וגלן ג'ונסון, עמם הוא משתף פעולה בבימוי בשנים האחרונות תוך שימור החזון הקולנועי המאוד מיוחד שלו, ששואב הרבה מן הקולנוע האילם והניסיוני, גם אם לפעמים יש דיאלוג, סאונד ועלילה הכוללת מדי פעם תכנים ביזאריים או פרובוקטיביים. משתתפים: קייט בלאנשט, צ'ארלס דאנס, אליסיה ויקנדר וטקהירו הירה, בין היתר. ייתכן ומאדין ממשיך להיות פשוט מוזר וטוב מדי עבור התחרות. לסרט קוראים ״Rumours״ (שמועות) והוא עוסק בקבוצה של מנהיגים שהוליכים לאיבוד ביער במהלך ועידת פסגה עולמית.

במאי מוזר אחר שדווקא כן היה צפוי להשתתף בתחרות ובכל זאת מוצא את עצמו מקרין במסגרת הצד הוא לאוס קראקס, על פניו מן הנערצים והמפלצים מן הבמאים בצרפת, שחוזר עם סרט חדש זמן קצר (יחסית אליו) אחרי סרטו הקודם, "אנט", שפתח את פסטיבל קאן. על סרטו החדש נאמר כי הוא הסרט הכי אוטוביוגרפי שלו, אבל השם המתחכם הוא ״C'est pas moi״ (זה לא אני). הבמאי עצמו מופיע בסרט ומשתמש בטכניקה אסוציאטיבית על מנת להרכיב דיוקן מעבודותיו האמנותית לאורח השנים, בסרט שנוגע גם באקלים הפוליטי סביב היוצר וכנראה ישלב גם קטעי סרטים קודמים. דני לבאן שהופיע ברוב סרטי הבמאי גם מעורב, מקווה שלא רק בחומרי ארכיון. ייתכן ששוב בתפקיד "מסייה מרד" (חובבי הבמאי יודעים למה הכוונה). ייתכן ומדובר בסרט קצר, מה שמסביר את הכללתו מחוץ לתחרות, אבל לא מצאתי אישור לאורך של הסרט.

הורייזון: סאגה אמריקאית

עוד במאי אחר שיוצר קולנועי ייחודי ומעט ביזארי שיש לו עבר בתחרות אך כעת מציג בצידה הוא אלן גירודי ("זרים על שפת האגם" "להישאר מאונך"). הוא חוזר לריביירה עם הסרט ״Miséricorde״ (רחמים) ודומני גם במקרה הזה, כל תיאור של העלילה הוא רק נקודת מוצא. בכל זאת: גבר חוזר לישוב קטן הלוויה של הבוס שלו, נשאר ללון אצל האלמנה ומסתבך עם שכן מאיים וחקירה משטרתית שקשורה להיעלמות.

השחקנית נעמי מרלן ביימה את סרטה השני, שנקרא ״The Balconettes (Les Femmes au balcon)״ (נשות המרפסת). והוא מעניין מכמה סיבות: 1. מרלן כתבה את התסריט ביחד עם סלין סיאמה, שביימה אותה ב"דיוקן של נערה עולה באש" והיא בכלל תסריטאית נהדרת גם כשהיא לא מביימת. 2. הסרט מוצג במסגרת של "סרטי חצות" השמורה לסרטי ז'אנר, לרוב תוצרת אסיה. 3. העלילה עוסקת בשלוש שותפות לדירה שתקועות בה במהלך גל חום ומביטות החוצה מן המרפסת. פנטזיות חודרות למציאות ו… אני לא יודע מה מן התקצירים שפורסמו הוא ספוילר, אבל כנראה יש סיבה שזו במסגרת הזו. 4. מרלן גם משחקת את אחת הנשים.

עם כבר סרטי חצות, ניקולס קייג' הוא הגולש בסרט שנקרא ״The Surfer״ של הבמאי לוקרן פינגאן ("ויוואריום"). נראה לי שזה מספיק על מנת לסקרן. במידה ולא, הסרט עוסק בגבר מבוגר חוזר לחוף בו גדל באוסטרליה וחוברה של גולשים צעירים משפילים אותו לעיני בנו המתבגר… זה ניקולס קייג', אז אני מניח שזה לא נגמר שם.

"פיוריוסה: מסאגת מקס הזועם" הוא השם העברי הרשמי של הסרט החמישי בסדרת הסרטים של ג'ורג' מילר, הפעם מקס הזועם בלי מקס הזועם דרך דמותה של פיוריוסה (Furiosa). מסתבר שהיא הייתה אניה טיילור-ג'וי לפני שהפכה לשרליז ת'רון, שגילמה את הדמות בסרט הקודם בסדרה. כלומר, זה פריקוול לדמות ואולי משהו שמתרחש במקביל לשלושת הסרטים המקוריים בפוסט אפוקליפסה. בקרוב גם אצלנו. כלומר, הסרט צפוי להגיע בקרוב גם למסכים בישראל.

עוד בגזרת פריימריה הוליוודית למשהו עתיר תקציב בקאן: הפרויקט החדש של קווין קוסטנר. "הורייזון: סאגה אמריקאית" (Horizon: An American Saga) הוא דיפטיך, שני סרטים שיצאו הקיץ לקולנוע, מערבונים המתרחשים אחרי מלחמת האזרחים ועוסקים בהתיישבות במערב. כלומר, זה מערבון, בשני חלקים כרגע. אחרי שהם יצאו במהלך הקיץ, אולי יופקו גם שני החלקים הבאים, אם הבנתי נכון. קוסטנר גם משחק לצד סיינה מילר, ג'נה מלון, סם וורת'ינגטון, דני יוסטון, לוק וילסון ועוד די הרבה אנשים. מניח שזה יהיה סוג של אפוס שאולי יחזיר לקוסטנר את המעמד כבמאי ואולי יזכיר למישהו שהוא זכה באוסקר על בימוי סרט שמתרחש בערך באותה תקופה.

נסיים בתחרות הרשמית השנייה של קאן "מבט מסוים" אשר לא סקרתי כמעט בכלל השנה. שישה מבין 15 הסרטים שיוצגו בה הן סרטי ביכורים, בניהם מסקרן אותי ״September Says״ (ספטמבר אומרת), סרטה הארוך הראשון של השחקנית אריאן לאבד, שפועלת בצרפת אך מפורסמת אולי בעיקר מסרטים שצולמו ביוון, חלקם של בעלה יורגוס לנתימוס (עיין ערך). הסרט הזה מתרחש באיים הבריטים ובמרכזו מערכת יחסים מתוחה בין שתי אחיות מתבגרות: ספטמבר ויולי, המצויות בחופשה עם ההורים ואירועים מוזרים משנים את הדינמיקה המתוחה במשפחה. בוודאי עוד יהיה מקום להתייחס לסרטים רבים ממסגרת זו, ובכלל מהפסטיבל שמספק סרטים להמשך השנה הקולנועית.