• במקום סרטים חדשים: מהדורת צפייה ביתית 34
  • אוסקר 2020/21: המתמודדים לפרס הסרט הבינלאומי
  • אימת החודש - נובמבר 2020
  • מבט על הקולנוע הנורדי 2020: מה לראות
  • ״כל החיים לפניו״, סקירת נטפליקס
  • הצעה גורלית
  • פסטיבל הקולנוע הגאה 2020: שלושה סרטים נוספים
  • מתמודדי האוסקר לסרט הבינלאומי הטוב ביותר - 3
  • ״הכישוף״ זכה לרימייק עכשווי, ההשוואה בלתי נמנעת
  • ״לגמרי תחת שליטה״, סקירה דוקומנטרית
  • סקירה סקנדינבית כפולה: ״תקווה״ ו״צ׳רטר״
  • סקירה כפולה: סרטי אימה חדשים בדרכם לאוסקר

אוסקר 2020/21: כל המתמודדים בפרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר – חלק ג'

18 בנובמבר 2020 מאת אור סיגולי

לא רק ישראל הכריזה על הנציגות שלה לאוסקר במהלך השבוע וחצי האחרון (כלומר, מאז שפרסמנו את החלק הקודם של מתמודדי הקטגוריה), אלא 18 מדינות נוספות, והמירוץ מתחיל להתחמם. אבל רגע בואו נעשה כבוד למה ששלנו – "אסיה", סרט הביכורים זוכה טרייבקה של רותי פרי-בר, נבחר על ידי האקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלוויזיה כנציג הישראלי לקטגורית הסרט הבינלאומי הטוב ביותר, ועל הדרך אסף עוד תארי הצטיינות כמו פרסי המשחק הנשיים, האיפור, המוזיקה, העיצוב האומנותי והצילום. האם ל"אסיה" יש סיכוי לעלות שלב? בואו ונראה.

נכון לשלב זה 49 מדינות חשפו את המתמודדים שלהן. כלומר אם לשפוט לפי השנים האחרונות, יש עוד בערך כמות זהה של מדינות שטרם עשתה את זה. וכידוע, מכיוון שפסטיבל קאן לא היה לנו השנה, ברלין מרגיש כמו מתקופה אחרת לגמרי ו-ונציה היה מעט מצומצם, נדמה שהדברים די פתוחים עדיין. בכל זאת יש כמה מדינות משמעותיות שטרם בחרו כמו למשל איטליה, צרפת, סין ודנמרק (שבטח תלך על "סיבוב אחרון" שיהיה איום משמעותי) בין היתר.

חלק א' כלל 15 מדינות בהן טיוואן, פולין, אוקראינה וכמובן בהוטן.

חלק ב' כלל 14 מדינות בהן אוסטריה, גרמניה, דרום קוריאה, יפן, פלסטין, רומניה ושוודיה.

בחלק השלישי של בנק הסרטים המצטבר, ישנם 20 סרטים שמצטרפים למרוץ, על לא מעט מהם כתבנו בעבר. בנוסף, הופיעו כמה מדינות שמנסות את מזלן לראשונה, וכמה שיכולות להטות את התחרות לכיוונן. אני אומר, תעקבו אחרי מה שיקרה עם סודן.

המתמודדים לאוסקר הסרט הבינלאומי הטוב ביותר – חלק 3

אינדונזיה – "נשים מהגיהנום" (Impetigore)
מסיבות השמורות עימה, החליטה אינדונזיה להטריל את האקדמיה האמריקאית, ולשלוח לתחרות את אחד מסרטי האימה הקיצוניים של השנים האחרונות. לא ברור מה עבר להם בראש, הרי ברור שסרט כזה לא יגיע לשום מקום (או לפחות, זה מעולם לא קרה עד כה), אז אני חושב שהם פשוט רצו קצת תשומת לב. זה הצליח להם, כי בזכות המהלך הזה אני צפיתי בו, נהניתי ממנו מאוד – ואפילו כתבתי עליו באריכות כדי להמשיך ולהפיץ.
סרטו של ג'וקו אנוואר מספר על בחורה שנוסעת לכפר נידח לגלות דברים על עברה, ומגלה קללה עתיקה שכוללת הרבה יותר מדי ילדים מתים ממה שאתם רוצים ביומיום שלכם.
אינדונזיה טרם הייתה מועמדת לאוסקר.
סיכוי להיכנס לעשירייה: אולי בסיוטים של האקדמיה.

אירן – "ילדי השמש" (Sun Children)
זאת הפעם השישית בה זוכת שני האוסקרים אירן ("הפרידה" ו"הסוכן") שולחת את מאג'יד מאג'ידי לאוסקר. סרטו החדש, שהיה חלק ממהדורת ונציה 2020, מספר על חבורת ילדים שמנסה להשיג אוצר שקבור מתחת רחובות העיר, אך כדי להשיג את המטרה הם נאלצים להירשם לבית ספר מקומי שמטרתו לחנך ילדים בנוגע לעבדות וניצול.
מאג'ידי אחראי על המועמדות הראשונה של אירן לאוסקר ("ילדי גן העדן" ב-1998) אך מאז זה פחות הסתדר.
הסרט נקרא גם "השמש" פה ושם, אז אל תבלבלו אותו עם "שמש", נציג טיוואן. כלומר, אם התכוונתם לפתוח שיחת סלון בנושא נציגים אסייתיים לאוסקר השנה, מה שאני די בטוח שכולכם עושים כל הזמן. לא הייתי רוצה שסתם תביכו את עצמם, אתם מבינים.
סיכוי להיכנס לעשירייה: אפשרי.

בולגריה – "האב" (The Father)
לא הסרט שאמור להביא לאנתוני הופקינס את האוסקר השני שלו (ואולי, אם ירצו האלים, גם לאוליביה קולמן), אלא יליד בולגריה 2019 שכבר הספיק לזכות בפרס קריסטל הזהב של קארלובי וארי, וכפועל יוצא גם הוקרן בפסטיבל חיפה. או לפחות כך כתוב ב-IMDB.
צמד הבמאים כריסטינה גרוזבה ופטר ולצ'נוב (שייצגו את מדינתם ב-2017 עם "תהילה") בחרו בשם הגנרי ביותר שאפשר לחשוב עליו לסיפור שנשמע די מעניין על בחור שמגיע להלוויית אמו, אבל לא כל כך בטוח האם באמת מתה, או שאולי היא מנסה לתקשר עם אהוביה מהעולם שמעבר.
בולגריה טרם הייתה מועמדת לאוסקר.
סיכוי להיכנס לעשירייה: קלוש ביותר.

בלגיה – "נערות האושר" (Filles de joie / Working Girls)
כנראה שמו של הבמאי הבלגי פרדריק פונטיין לא יהיה מאוד מוכר לקהל הישראלי, אבל סרטיו דווקא כן. הוא ביים את "יחסים פורנוגרפיים" הפופולרי ואת "אשתו של ז'יל" בין היתר. בנציג מדינתו השנה הוא חובר לאן פוליצ'ביץ' וחולק איתה את קרדיט הבימוי לתסריט שהיא כתבה, במרכזו שלוש נשים ממקומות שונים בחייהן שנשאבות למעגל הזנות. מכאן לא לגמרי הבנתי מה קורה מהטריילר או התקציר אבל אני מקווה שהכל מסתדר בהמשך.
לבלגיה שבע מועמדויות לאוסקר (האחרונה על "המעגל השבור" ב-2013) אך טרם זכתה.
סיכוי להיכנס לעשירייה: לא נשמע מבטיח.

נשים מהגיהנום

גוואטמלה – "הבוכייה" (La Lllorona)
עוד סרט שקיבל טקסט משל עצמו פה בסריטה, הוא סרטו של חאיירו בוסטמנטה, שלקוראינו אולי מוכר מהטקסט הנלהב שכתבתי על סרטו הקודם "רעידות", שהוקרן בפסטיבל ירושלים. מסתבר ש-2019 הייתה טובה מאוד לבוסטמנטה, כי מעבר לאותה דרמה חזקה על אהבה להט"בית אסורה, הוא גם הוציא סרט נוסף, הפקה מרשימה שנשענת על הפולקלור הלטיני של האישה הבוכייה.
הסרט הזה הולך כל הזמן על הקו של אימה ודרמה, בסיפור על גנרל בדימוס שעברו האכזר ממשיך לרדוף אותו גם אחרי שרשויות החוק שחררו אותו, ובעיני יצא לו קצת "תפסת מרובה לא תפסת", אבל הוא עדיין מרשים מאוד.
זהו ניסיונה השלישי של גוואטמלה באוסקר, הקודם היה ב-2015 עם הסרט "הר געש" – גם הוא של בוסטמנטה.
סיכוי להיכנס לעשירייה: אני לגמרי חושב שזה יכול לקרות.

דרום אפריקה – "חלומות היער" (Toorbos)
על פי ספרה של דלין מתיה שגם תורגם לעברית כחלק מסדרת נובלות היער שלה. סרטה של רנה ואן רוייאן מביא את סיפורה של קהילה דרום אפריקאית לבנה במהלך יישוב היערות של שנות השלושים, דרך עיניה של אחת מבנות המקום.
דרום אפריקה זכתה בשנת 2003 עם "צוצי" ומאז נעלמו עקבותיה.
סיכוי להיכנס לעשירייה: רופף.

טורקיה – "נס בתא מספר 7" (Miracle in Cell no. 7)
אחרי שנים בהן שלחה טורקיה את סרטיו המהורהרים והמאתגרים של נורי בילג' ג'יילן, או הפקות פאר מפונפנות כמו "בת המלחמה" ו"חלום הפרפר", הפעם היא אמרה די. מספיק עם הניסיון להראות כמה אנחנו מיוחדים, בואו נלך עם הלהיט הכי גדול בנטפליקס ישראל של 2020 שאיננו סרט פורנו פולני (הטורקים תמיד בוחרים את הנציגים שלהם לאוסקר על פי ההצלחה בישראל. זה ידוע) – "נס בתא מספר 7", הרימייק לסרט הדרום קוריאני מ-2013. מדובר במסחטת דמעות על גבר בעל מוגבלות שמוצא את עצמו בכלא מורחק מבתו הקטנה ואהובה, ומנסה למצוא את הדרך חזרה להתאחד איתה. עם קצת עזרה מהאסירים, כמו ששר ג'ו קוקר.
אחרי ניצחון דרום קוריאה בשנה שעברה, טורקיה ורומניה נותרו מעצמות סרטי הפסטיבלים היחידות שטרם היו מועמדות לאוסקר. האם הבמאי מהמט אדה אוזטקין יצליח? המתח בלתי נסבל.
סיכוי להיכנס לעשירייה: די, נו.

ישראל – "אסיה"
בתום טקס פרסי האופיר, שבעצם היה תוכנית של "סוכן תרבות", הוכרז סרט הביכורים של רותי פרי-בר כמצטיין השנה וכנציג שלנו לאוסקר ה-93. "אסיה" הוא גם שם הגיבורה של הסרט (אילונה איב), אם יחידנית שמתמודדות עם מחלתה של בתה היחידה (שירה האס) בדירה קטנה בירושלים.
מבחינתי זו שמחה גדולה כי פרי-בר היא בת כיתתי בסם-שפיגל ומאז 2005 אני רואה איך היא נאבקת ומפלסת את דרכה להיות יוצרת ובמאית מהשורה הראשונה. לפני הכל, היא דוגמא לאיך לא מוותרים גם כשנדמה שכולם עושים הכל כדי להקשות עליך. רספקט, רותי.
ישראל, כזכור, היא שיאנית הלוזרים של האוסקר, עם אפס זכיות מתוך 10. המועמדות האחרונה שלנו הייתה "הערת שוליים", לפני יותר מדי זמן.
סיכוי להיכנס לעשירייה: האובייקטיביות היא ממני והלאה, אבל אני בכל לבי מאמין שיש לסרט סיכוי טוב מאוד להיות בעשירייה. והנוכחות של המועמדות לאמי שירה האס כמובן שלא פוגמת.

אסיה. צילום: דניאלה נוביץ'

ליטא – "ליטא החדשה" (Nova Lithuania)
גם הנציגות הליטאית הייתה בפסטיבל חיפה, אבל לא זו האחרונה אלא ב-2019. זהו סיפור אמיתי, המצולם בשחור-לבן ובפריים מרובע, על פרופסור שמנסה להוציא את ליטא מאירופה רגע לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, ולנסות להתיישב באפריקה. אם חשבתם שהרצל היה הראשון עם ההברקה הזו.
את הסרט ביים קארוליס קאופיניס. ליטא לא הייתה מועמדת לאוסקר עדיין.
סיכוי להיכנס לעשירייה: אולי באפריקה.

לסוטו – "זו לא קבורה, זו תחייה" (This Is Not A Burial, It's a Resurrection)
תכירו, זו לסוטו. מדינה ממוצאת לחלוטין שנועדה לעבות את הפוסט הזה של מתמודדי האוסקר הבינלאומי. או כך היה אפשר לחשוב אם לא היינו יודעים שהסרט הזה אכן קיים, ואפילו היה חלק מפסטיבל חיפה האחרון. עופר כתב על כך, ואני לא חושב שהוא הנפיץ את זה. למעשה, מדובר בזוכה תחרות כרמל של הפסטיבל.
סרטו של למוהאנג ג'רמיה מוזסה הוא אחד ממשתתפי הפסטיבלים הגדולים של 2019, מוונציה דרך סאנדנס, והוא דרמה על אישה המנסה לארגן את טקס הקבורה של עצמה, כשהכפר שלה לא הכי זורם על זה.
לסוטו, אם כמוני לא שמעתם עליה השנה, היא מדינה שנמצאת בתוך דרום אפריקה (המדינה. לא היבשת. כלומר, גם היבשת וגם המדינה. כי המדינה זה ביב… נו, די, הבנתם. תפסיקו לשגע אותי) וקיבלה עצמאות מבריטניה ב-1966. באופן כללי כדאי לקרוא עליה בוויקיפדיה, זה די מעניין.
סיכוי להיכנס לעשירייה: נשמע קצת ארטיסטי בשביל האקדמיה, אבל אולי זה אפשרי.

מונטנגרו – "שדיים" (Breasts)
סרטה של מריה פרוביץ' עוסק בארבע חברות המתאחדות לפגישת מחזור, ומגלות שאחת מהן אובחנה עם מצב מתקדם של סרטן השד. פרוביץ' גם אחראית על מיני-סדרה מ-2018 שעוסקת באותה נושא, עם אותן שחקניות באותן תפקידים. שזה… מעלה שאלות. אז או שיש פה תרגיל מעניין בניסיון לעשות סרט חדש של שעה וחצי מחומרים של ארבע שעות – או שיש פה עריכה מחודשת וקיצור של המיני-סדרה. אם האופציה השנייה היא המצב, אני די בטוח שהסרט לא יהיה כשיר. בנינו, זה לא באמת ישנה.
מונטנגרו טרם הייתה מועמדת לאוסקר, וזהו ניסיונה השישי.
סיכוי להיכנס לעשירייה: לא קיים.

מקסיקו – "אני כבר לא שם" (I'm No Longer Here)
עוד סרט שתוכלו לראות ממש עכשיו בנטפליקס הוא הנציגות המקסיקנית, ואם להאמין לאורון גם מאוד כדאי לכם. דרמה מוזיקלית על חבורת רחוב שמסתבכת עם קרטל סמים. זהו סרטו השני של הבמאי עם השם הכי טוב בתחרות עד כה, פרננדו פפריאס דה לה פרה, שגם היה לזוכה הגדול של פרסי הקולנוע המקסיקניים השנה.
מקסיקו זכתה פעם אחת, עם "רומא" כמובן שגם המשיך וניקה את קטגוריות הצילום והבימוי, סולל את הדרך לתדהמת "פרזיטים".
סיכוי להיכנס לעשירייה: יש נטפליקס יש משחק.

נורבגיה – "תקווה" (Hope)
בשנה שעברה שלחה נורבגיה לאוסקר את "יוצאים לגנוב סוסים", סרטו של האנס פיטר מולאנד בכיכובו של סטלאן סקארסגארד האהוב.
השנה שולחת נורבגיה לאוסקר את "תקווה", סרטה של אשתו של האנס פיטר מולאנד בכיכובו של סטלאן סקארסאגרד האהוב.
הניסוח הזה הוא כמובן בשביל הבדיחה, כי הבמאית, מריה סודאהלס, היא יוצרת שעומדת בפני עצמה, וזהו כבר הפיצ'ר השלישי שלה. "תקווה" היה חלק מתוכניית פסטיבל קולנוע בערבה, וממש שם צפה בו עופר וכתב עליו להתרשמותכם.
סיכוי להיכנס לעשירייה: אפשרי. לא מהדהד.

סודן – "עד גיל 20 תמות" (You'll Die at 20)
ברכו את סודן על ניסיונה הראשון באוסקר, עם סרט בשם קצת… הולם? אירוני? מלחיץ נורא? אתם יכולים לבחור. בכל מקרה, תראו מה קורה כשמורידים מדינה מרשימת הטרור. תוך שנייה הם רצים לאוסקר.
אז כן, תעשיית הקולנוע הסודנית מצאה לנכון להצטרף למשחק עם סרטו של אמג'ד אבו אל-אלא, וההפקה הסודנית-מצרית על פי סיפור קצר של האמור זיאד. בגדול, זה סיפור התבגרות של נער שביום לידתו קיבל נבואה משייח' נודד שהוא לא יזכה לראות את גיל 21. בלי סרקזם, רעיון מבריק לסרט. ואם לשפוט על פי כמות הפסטיבלים (ונציה, טורונטו, בוסאן ועוד) והפרסים שהוא זכה להם עד כה, זה כנראה גם הפך לסרט מצוין.
סיכוי להיכנס לעשירייה: בעיני הוא אחד הבולטים ביותר בשלב הזה של המרוץ.

עד גיל 20 תמות

סלובקיה – "דו"ח אושוויץ" (The Auschwitz Report)
ב-2017 שלחה סלובקיה לאוסקר את אחד הסרטים האהובים עלי מאותה שנה, דרמת הפשע "הקו", אותה ראיתי בפסטיבל חיפה. האקדמיה האמריקאית פספסה את זה, כמובן, אך עתה סלובקיה שולחת את סרטו החדש של במאי "הקו", פיטר בבז'אק. זה משמח אותי מאוד.
מבוסס על ספרו של אלפרד ווצלר, "מה שדנטה לא ראה", הסרט מביא את סיפורם האמיתי של שני בחורים שנמלטו מאושוויץ והצליחו להבריח איתם עדויות לתוכנית השטנית של החיה הנאצית, בתקווה שכך העולם יגלה את האימה. מאוד מופתע שהסרט הזה איננו חלק משבעים פסטיבלי הקולנוע היהודי שיש בארץ השנה.
סיכוי להיכנס לעשירייה: נמוך, לצערי.

פורטוגל – "הקשיבו" (Listen)
אם המצב של ישראל באוסקר מדכא אתכם, תמיד אפשר להתנחם בפורטוגלים. הם כבר שלחו 35 פעמים נציגות, ואף אחת מהן לא התקרבה למועמדות. זה שיא עולמי כרגע. הפעם, האמת, זה נראה קצת יותר אופטימי כאשר המדינה בחרה בסרטה של אנה רוצ'ה דה סוסה (מעניין אם היא מאותו המשק של הבמאי מהנציגות המקסיקנית, פרננדו דה לה פרה. הייתי חייב. סליחה) שזכה בלא פחות מחמישה פרסים בפסטיבל ונציה האחרון. אפילו לא ידעתי שזה אפשרי. מה גם שהסרט מתרחש בלונדון, אז אם במקרה לי ייפסל בגלל איום כמות האנגלית שבו, יש סיכוי טוב שזה יצליח.
מדובר בסיפור על זוג מהגרים ששירותי הרווחה מאיימים לקחת מהם את ילדתם החירשת.
סיכוי להיכנס לעשירייה: בואו נשלח להם אנרגיות חיוביות.

פרו – "שיר ללא שם" (Song Without a Name)
למרבה השמחה זה איננו הפריקוול ל"שיר השמות", סרט ששכחתם שכבר שכחתם, אלא להיט פסטיבלים שבארץ גם הוקרן בירושלים – אם כי על פי עופר, אם פספסתם אותו לא הפסדתם הרבה.
סרט הביכורים של מלינה לאון, העוסק באישה שתינוקתה נעלמת במרפאה פיקטיבית בלימה ויחד עם עיתונאי מנסה לחשוף את האמת, נחשף לראשונה במסגרת שבוע הבמאים של פסטיבל קאן.
פרו הייתה מועמדת פעם אחת, ב-2008, עם זוכה פסטיבל ברלין "התפו"א שתקע אותי".
בחיים לא יימאס עלי מהבדיחה הזאת. בחיים.
סיכוי להיכנס לעשירייה: קטן אך קיים.

רוסיה – "חברים יקרים" (Dear Comrades)
בפעם השלישית שולחת רוסיה סרט של אנדרי קונצ'לובסקי, יוצר ותיק ומכובד שעבדה גם בהוליווד, וגם אחיו של ניקיטה מיכאלקוב – זוכה אוסקר בעצמו ("שמש בוגדנית") וגם יד ימינו של פוטין שבוחר את הנציגים לאוסקר. שילוב די מנצח, נראה.
סרטו הקודם של קונצ'לובסקי שנשלח, "גן עדן" (שהוקרן בחיפה) נכנס לתשיעייה, ואולי זה יקרה גם השנה עם עוד סרט היסטורי בשחור-לבן ופריים אקדמי. הפעם זהו הלפני, המהלך, והאחרי של טבח הפועלים בנובוצ'רקאסק. גם הסרט הזה השתתף בפסטיבל קולנוע בערבה, וגם הוא קיבל פוסט משל עצמו. כי אנחנו פשוט לא מפסיקים.
מאז פירוק ברית המועצות רוסיה זכתה פעם אחת, והייתה מועמדת שש פעמים נוספות, האחרונות בזכות זוויאגניצב ("לוויתן", "אהבה חסרה"). בשנה שעברה "ג'ירפה" העפיל לעשירייה אך נשאר בחוץ בהכרזת המועמדויות.
סיכוי להיכנס לעשירייה: אכן.

צפון מקדוניה – "ערבה" (Willow)
בשנה שעברה עשתה צפון מקדוניה היסטוריה. לא רק שהיא נרשמה לראשונה תחת השם המחודש של המדינה, אלא גם הייתה הראשונה שהצליחה להכניס את אותו הסרט לקטגורית הסרט הבינלאומי והסרט התיעודי באורך מלא. זה היה כמובן "ארץ הדבש" שגם היה פופולרי בישראל אחרי בכורתו בדוקאביב. השנה, אגב, רומניה יכולה לעשות את אותו הדבר עם "קולקטיב".
הנציג הנוכחי של צפון מקדוניה הוא סגירת מעגל לנציגות הראשונה שלה באוסקר – וגם היחידה שזכתה למועמדת עד "ארץ הדבש". היה זה "לפני הגשם" של מילקו מנצ'בסקי, ועתה הבמאי הוותיק נשלח שוב עם "ערבה". אם כי, אם להיות כנים, הוא גם נשלח פעמיים נוספות באמצע, אבל נו, זה סיפור פחות יפה ככה.
"ערבה", אותו מנצ'בסקי גם כתב, מורכב משלושה סיפורים במרכזן נשים המתמודדות עם העולם המנחוס שאנחנו חיים בו.
סיכוי להיכנס לעשירייה: אולי.

קניה – "המכתב" (The Letter)
הניסיון החמישי של קניה באוסקר הוא סרט תיעודי שעל פניו נשמע מעולה. בחור עירוני בשם קאריסה נאלץ לחזור לכפר ילדותו שם גרה סבתו הקשישה והאהובה, לאחר שהיא מקבלת איומים על חייה בתואנה שהיא מכשפה, לא פחות. קאריסה מגלה כמה דברים די קשים על הקהילה והתרבות ממנה הגיע כשהוא מנסה לברר מה הסיפור, כמו למשל שחלק מהאיומים לא הגיעו מאנשים זרים…
קניה לא הייתה מועמדת לאוסקר.
סיכוי להיכנס לעשירייה: לא מרהיב, לצערי.

המדינות כבר יורות ללא הפסקה, אז סביר להניח שהחלק הבא יגיע עוד בקרוב. בהצלחה לכולנו.

ערבה