הכהנים הגדולים: מבט מחודש על סרטי האחים כהן – ״יהודי טוב״

אחרי עוד הפסקה ארוכה, פרויקט הבחינה המחודשת של סרטי האחים כהן מגיע לאחד מן השיאים שלו. לאו דווקא משום שזה הסרט הכי פופולרי של היוצרים, אלא כי זהו הסרט בו הנושאים בהם דנתי בפרקים הקודמים מובאים בקדמת הסרט בצורה הישירה ביותר: האם יש אל בעולם, מה צריך להיות היחס של האדם לאל, חוסר היכולת של האדם להבין את העולם, היכולת להיות בן אדם ערכי גם מול מה שנראה כגורל אכזרי ואקראי, הסבל של היוצר, קריאה לא נכונה של המציאות. כל זאת ועוד נוכחים ב"יהודי טוב" (A Serious Man) באופן אשר אפילו התסריטאים-במאים עצמם לא יכולים לפתור באמירה הטיפוסית שלהם "לא התכוונו לכלום, רק רצינו לספר סיפור, אין לזה משמעות". גם אם אכן לשום דבר אין משמעות, הסרט הזה הדן באדם אשר מסרב לקבל את חוסר המשמעות. כמות השאלות הפילוסופיות והדתיות שנאמרות ישירות בדיאלוג גדולה מדי עבור טקסט אחד בבלוג, גם אם הטקסטים של סדרת הפוסטים הזו נוטים להיות ארוכים מאוד. וכמעט כמו כל סרטי האחים כהן, זה גם סרט מצחיק ומהנה לצפייה. לבסוף, ניתוח מלא של הסרט דורש הבנה בפיזיקה וביהדות ברמה יותר גבוהה מן הרמה שלי, אז ניצמד לנוסחה.

הרקע לסרט

האחים כהן התחילו לעבוד על התסריט דרך סצנה אשר מופיעה לקראת הסיום: טקס בר מצווה בו הנער שעולה לתורה מעשן מריחואנה ואז נפגש עם רב קשיש. הם תחילה חשבו כי נקודת המוצא הזו יכולה להיות סרט קצר, אך הם פיתחו את הסיפור בעיקר לאחור ומסיפור על נער זה הפך להיות סיפור מקביל על אב ובן, ובסופו של דבר הסיפור של האב תפס את המקום המרכזי בסיפור.

יותר מכל סרט אחר של האחים כהן, ניתן למצוא בסרט הקשרים אוטוביוגרפיים. הוא מתרחש בשנת 1967, השנה בה ג'ואל כהן עבר בעצמו טקס בר מצווה (אם כי ג'ואל נולד בנובמבר והסרט מתרחש במאי). שמות של כמה מדמוית המשנה בסרט הם שמות של אנשים ובעיקר ילדים שהבמאים הכירו בצעירותם. זהו גם הסרט השני שלהם, אחרי "פארגו", שצולם במינסוטה – המדינה בה גדלו (לא נאמר כי הסרט גם מתרחש במדינה, אך הדבר נרמז כשאחת הדמויות נעצרת במדינת צפון דקוטה הסמוכה). כמו כן, שני ההורים של האחים כהן היו מרצים באוניברסיטה, כמו גיבור הסרט, אף כי הסרט מתרכז במרצה לפיזיקה ואילו ההורים של האחים כהן לימדו כלכלה ואמנות. בכל מקרה יש להירתע מקריאה ביוגרפית מדי של סרטים, בטח במקרה של היוצרים המדוברים, שאומנם משחזרים את העולם של הילדות שלהם ומתייחסים למוצאם היהודי בצורה הרבה יותר ישירה מאשר בכל סרט אחר, אך הם עושים כבסיס לסיפור בדיוני.

הליהוק לסרט שונה מרוב סרטי האחים כהן, שכן הבמאים הלכו על בעלי מראה יהודי מוקצן ולכן ויתרו על שחקנים מוכרים או על שחקנים אשר הרבו לעבוד עמם בעבר. השחקן הבולט ביותר שעבד עם האחים כהן הוא מייקל לרנר, שהיה מועמד לאוסקר על תפקידו כמנהל האולפנים ב"ברטון פינק" אולם בסרט זה תפקידו לא דורש ממנו לדבר והוא נמצא על המסך למשך פחות מדקה. מעבר לכך, למעט הילדים והנערים, רוב השחקנים בסרט עתירי ניסיון בעיקר בתאטרון.

זה נכון לגבי השחקן בתפקיד הראשי, מייקל סטולברג – זהו תפקיד ראשי ראשון בקולנוע עבור השחקן שהיה אז עם רקורד של כמה עשורים בתעשייה, אך אלו כללו מעט מאוד סרטים, ברובם הופיע רק לדקות ספורות. סטולברג קיבל הרבה פרסים ומועמדויות על סרט זה, כולל לגלובס הזהב. הוא לא הפך לכוכב, אבל כן לשחקן מבוקש גם בקולנוע ולא מכבר הוא יצר הישג נדיר כאשר שלושה סרטים בהם שיחק היו מועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר באוסקר בשנה אחת – "קרא לי בשמך", "צורת המים" ו"העיתון". ריצ'ארד קינד, שמגלם את אחיו, הוא שחקן מוכר עוד קודם לכן, אך בשל מבנה גופו הקומי לא ממש השתלב כשחקן מפתח בסרטים, אלא יותר כחבר צוות במספר סיטקומים בטלוויזיה וכמדבב אצל פיקסאר, כולל בתפקיד בינג בונג ב"הקול בראש". עוד חבר קאסט בולט הוא פרד מלמד, שלפני סרט זה היה בעיקר שחקן בתפקידים שוליים מאוד בסרטי וודי אלן ועכשיו הוא שחקן קבוע של קרייג ס. זאהלר.

מאחורי המצלמה, מדובר בצוות שעבד עם האחים כהן בסרטים קודמים, כולל הצלם רוג'ר דיקינס והמלחין קרטר בורוול, שהפעם חיבר פסקול בו משולבים גם קטעי מוזיקה שנבחרו עוד בשלב ראשוני של התסריט: קטעי חזנות ושירה בידייש, שירי להקת ג'פרסון איירפליין, וגם קטע אחד של ג'ימי הנדריקס.

היעדר כוכבים, פתיחה בידייש ואז בעברית לפני שנשמע דיאלוג באנגלית, וסרט פילוסופי מהרגיל – גרמו לכך כי הסרט נתפס מראש ככזה שלא יצליח בקרב קהל. לכן, התקציב שלו היה צנוע יחסית, רק כ-7 מיליון דולר, מעט עבור רוב הסרטים של האחים כהן אבל לא ממש מעט עבור סרט עצמאי. הסרט הרוויח מעל 9 מיליון בארה"ב ומעל 30 מיליון בעולם, מה שאומר שהוא היה רווחי ולא ממש בדוחק, אם כי הוא היה רחוק מלהיות להיט. בישראל לעומת זאת הסרט הצליח מאוד, אולי בגלל העיסוק היהודי ואולי בגלל השם העברי המאוד שונה מן המקור. הפיכת ״A Serious Man״ ל"יהודי טוב" עיצבנה רבים בזמנו וגרמה למתרגם הסרט (בשונה ממשרד הפרסום שתירגם את הכותרת) לכאב ראש מביך בסצנות בהם נאמר בדיאלוג ״אדם רציני״. אבל כל זה בהחלט נראה כבחירה נכונה שיווקית וכפי שאמרו האחים כהן עצמם בביקור בארץ: "אנחנו אוהבים את השם יהודי טוב, היינו קוראים לסרט כך בארה"ב לו היינו יכולים".

המבקרים, לרוב, אהבו את הסרט הרבה יותר מן הקהל. הסרט הופיע במספר רב של רשימות הסרטים הכי טובים של השנה וזכה בעיקר במועמדויות לפרסים רבים, כולל שתי מועמדויות לאוסקר: לתסריט ולסרט הטוב ביותר (בשנה בה השיטה הייתה 10 מועמדים בקטגוריה זו).

העלילה והז'אנר

הסרט נבדל מרוב סרטי האחים כהן בכך שדומה כי בעלילה הראשית שלו אין לכאורה התכתבות עם ז'אנרים קולנועיים מוכרים. ההתכתבויות בסרט הם בעיקר עם המסורת ועם הפולקלור היהודי, כאשר האחרון נמצא בעיקר בפרולוג: סוג של אגדה קטנה ועתיקה שכתבו האחים כהן, סיפור שמתרחש אי שם בעבר (בלי תקופה מדויקת) במזרח אירופה (מצוין כי העיירה בה מתרחש הסיפור נמצאת בקרבת העיר לבוב, משמע בחבל הארץ גליציה שמחולק בימינו בין פולין לאוקראינה). המעשייה עוסקת בגבר יהודי שחזור לביתו באיחור לאחר שמכר של אשתו עזר לו לתקן את עגלתו בשעה מאוחרת. הגבר מזמין את המכר המלומד לביתו, אך אשתו משוכנעת כי אותו אדם נפטר לפני שלוש שנים ולכן הוא דיבוק. האישה תוקעת בו דוקרן על מנת להוכיח כי הוא דיבוק, האורח מתחיל לדמם ויוצא מן הבית בעודו מבולבל, כאשר כל אחד מבני הזוג משוכנע בקריאה שלו של המציאות: הגבר סבור כי אשתו רצחה אדם, האישה סבורה כי היא גירשה דיבוק. הדיאלוג בסיפור כולו בידייש וכולל הרבה אזכורים ליהדות של מזרח אירופה, אבל השוטים שפותחים אותו מציגים שלג יורד ותמונת על של העיירה אשר מזכירה את הפתיחה של סיפור חג מולד הנוצרי, כך שיש חיבור בין הגוון המאוד יהודי של הסרט לתרבות האמריקאית בה היהודים המוצגים בחלקו הארי נטמעו.

הסרט עובר לשחור לצורך הכותרות, בסיומן המוזיקה הופכת להיות השיר ״Somebody to Love״ של להקת ג'פרסון איירפליין (שיר זה ושירים נוספים של הלהקה משולבים כאמור במהלך הסרט) וצורה עגולה מופיעה. צורה זו מתגלה למעשה כעור התוף בתוך אוזנו של ילד והצילום בסרט יוצא מתוך הראש לאוזן למבט על האוזניה אשר מנגנת את השיר. המאזין הוא דני גופניק, ילד אשר ניצב כשבועיים לפני בר המצווה שלו. השנה היא 1967 ודני מצוי בשיעור עברית, אך הוא לא ממש מתרכז בשיעור והקשב שלו נע בין המוזיקה ברדיו הנייד שלו והצורך להחזיר חוב למייק פייגל, הבריון של הכיתה אשר מכר לדני בעבר מריחואנה. במקביל לשיעור, אנו חוזים דרך עריכה צולבת גם באביו של דני, לארי גופניק, במהלך בדיקה אצל רופא. בסיום הסצנה הבדיקה של לארי עוברת בשלום והרדיו של דני מוחרם, יחד עם הכסף שדני ניסה להעביר לפייגל.

לארי יהיה הגיבור המרכזי של הסרט והוא לא רק חבר בקהילה היהודית, אלא גם פרופסור לפיזיקה אשר מועמד לקבל קביעות באוניברסיטה. אחרי השיעור תלמיד דרום קוריאני בשם קלייב נפגש עמו במשרדו במטרה לשנות ציון נכשל שקיבל, לטענתו משום שלא ידע כי הבחינה כוללת לא רק את הדיון לגבי הפיזיקה, אלא גם מתמטיקה. לארי מסרב לשנות את הציון ומחזיר צלצול לסי איבלמן, מכר מן הקהילה היהודית אשר השאיר לו הודעה. אולם בטרם סי מספיק להגיע לסיבה לשיחה, לארי מוצא מעטפה עם הרבה מאוד כסף אשר קלייב השאיר על השולחן. לארי מנסה לקרוא לקלייב חזרה, אך הוא נעלם.

כאשר לארי שב הביתה, מתגלות הצרות האחרות בחייו: אחיו המובטל ארתור עבר לחיות עם המשפחה והוא תופס את השירותים לפרקי זמן ארוכים, מה שמכביד בעיקר על בתו המתבגרת של לארי, שרה, שבעיקר רוצה כל יום לסדר את השיער שלה לקראת יציאה לבילוי במועדון בשם "החור" (מועדון אמתי במינסוטה של התקופה); השכן הגוי של לארי מתחיל לתפוס בעלות גם על חלק מן החצר של משפחת גופניק ומדובר בגבר קשוח אשר דומה כי אינו מוכן לדיאלוג; לבסוף, ג'ודית, אשתו של לארי, משוחחת עמו ומספרת מדוע סי איבלמן ניסה להשיג אותו – היא רוצה להתרגש ולעבור לחיות עם סי, כמובן אחרי שלארי יעניק לה גט. הצרות הרבות מערערות את עולמו השליו של לארי ולכאורה נותחות עליו כרעם ביום בהיר. הוא לא עשה דבר רע, אך הוא סובל ממספר כיוונים והצרות רק יתגברו. זהו הבסיס לאזכור התנ"כי הבולט והממש לא יחידי ביצירה: כמו איוב, הצרות נופלות על לארי בכמות גדולה והוא סבור כי הוא צדיק ואינו מוכן לא לקבל תשובות לגבי האכזריות של הגורל ושל האל כלפיו.

כשם שאיוב מתווכח עם שלושת רעיו, לארי מתווכח ומבקש תשובה משלושה רבנים: הרב הצעיר סקוט, הרב הבכיר נכטנר והרב הכבוש של הקהילה, הגאון הרב מרשק אשר לכאורה לא ניתן לראות אותו. זה לא הפעם היחידה בה המספר שלוש מופיע בסרט כמספר טיפולוגי: בחלק השני של הסרט לארי חולם שלושה חלומות/סיוטים, יש שלוש דמויות שהסרט מייצג הקבלה בניהם לבין לארי (דני, סי איבלמן, ארתור), חלפו שלוש שנים מאז שאשתו של סי איבלמן נפטרה, כפי שחלפו שלוש שנים מאז מותו של האדם שהוא ספק דיבוק במעשיה הפותחת את הסרט. כמו כן, לארי נאלץ להיעזר בעורכי דין משלוש סיבות שונות: בקשת הגירושין של אשתו, קביעת הגבול בין החלקה שלו לזו של השכן, והסתבכות פלילית של ארתור.

ארתור הוא סוג של גאון מקולל: אין לו עבודה והוא נאלץ לחיות עם המשפחה של אחיו, אך במקביל הוא כותב במחברתו את ה"מנטקולוס" חיבור המנסה לייצר מפת הסתברות של היקום באמצעות שילוב של נומרולוגיה, קבלה, תורת החלקיקים ועוד מספר דברים שלא ניתן לפענח שכן המחברת כולל גם ציורים מופשטים. אבל המנטקולוס עובד ומסייע לארתור לנצח בפוקר, מה שמוביל לאיום במעצר. המעצר בפועל מגיע באשמת שידול מעשי סדום אחרי ביקור בבר הומוסקסואלי במדינת דרום דקוטה, משמע מקום שהצריך נסיעה ארוכה אף כי ארתור טוען כי לא ביצע דבר והוא בכל מחפש שידוך דרך ערבי פנויים-פנויות של הקהילה היהודית. לארי שסבור כי כל הצרות פוקדת אותו נתקל בבכי של ארתור, שנשבר ושואל את לארי כיצד הוא קיבל את הכל (משפחה, משרה קבועה) בעוד ארתור קיבל רק חרא, דבר אשר מתכתב עם נוכחותו הרבה בשירותים.

ארתור הוא אחיו הביולוגי של לארי, אבל במובן מסוים גם סי איבלמן הוא אחיו. הם חולקים אישה וסי מתייחס לאורך כל הסרט למצב העדין בו הם נמצאים כבעיה משותפת, וכאשר הוא מנחם את לארי הוא אומר "אנחנו נהיה בסדר". בנוסף, שם משפחתו מכיל את הגרסה האנגלית לשם הבל, החלק מצמד האחים הראשון בתנ"ך. באמצע הסרט, לארי שעבר לחיות במלון בשם "הג'ולי רוג'ר" יוצא ליום עבודתו בקטע שערוך במקביל לנסיעה ברכב של סי. לארי מבחין ברחוב בקלייב, צועק עליו בעצבים וכתוצאה מכך גורם לתאונת שרשרת עם נזק לכלי רכב אך לא נזק ברכוש. במקביל, סי מנסה לפנות פנייה קשה והסרט לא מראה מה אירע לו בכביש. רק מספר דקות מאוחר יותר, אנו מבינים כי בעוד לארי גרם לתאונה, סי נהרג בתאונת דרכים אחרת. על פניו אין קשר, אך סמיכות התאונות מטרידה את לארי ובתוספת שם המשפחה עולה גם ההרמז התנ"כי. בדומה לתנ"ך, האחים כהן גם מספרים חלק נכבד מן המעשה הזה לא בצורה ישירה אלא דרך הסקת מסקנות מאירועים אחרים.

סיפור תנ"כי בולט נוסף בסרט הוא סיפור דוד ובת שבע. לאורך הסרט דני מבקש מלארי לכוון את אנטנת הטלוויזיה על מנת שיוכל לקלוט ערוצים שונים. לארי עולה לגג וכפי שדוד עלה ראה את בת שבע מתרחצת בעירום, לארי רואה את שכנתו, גברת סמסקי, משתזפת בעירום. כפי שאוריה נשלח לקרב, בעלה של גברת סמסקי הוא סוכן נוסע הנמצא מחוץ לבית פרקי זמן ארוכים עקב עבודתו. כאשר לארי מקבל עצה לעזור לשכנו, הוא מציע עזרה לגברת סמסקי והיא מגלה כלפיו יחס אדיב וספק מפתה, תוך שהיא מתגלה כהיפית: היא נותנת לו לעשן מריחואנה בעודם מאזינים לתקליט של ג'פרסון איירפליין, שהיא למי שלא יודע להקה מסן פרנסיסקו אשר המוזיקה שלה מזוהה עם שימוש בסמים. סמסקי היא פאם-פאטל שנראית זרה לסביבה ולסרט, אך למרות כל השוני שלה היא חלק מן הקהילה היהודית וניתן לפרש שהמחשבות על המיניות שלה הם פרי מחשבתו של לארי שראה אותה עירומה בטעות.

הלהקה חוזרת להיות גם חלק מן הסיפור של דני, שלאחר בר המצווה (במהלכה עלה לתורה תחת השפעת הסם) מקבל מהרב מרשק בחזרה את הרדיו שלו, יחד עם ציטוט שיר של הלהקה ובקשה להיות ילד טוב. אולם, הסיום הסופי של הסרט שב להדהד את ספר איוב. מצד אחד דומה כי כמו איוב, לארי מתחיל לקבל דברים בחזרה: ג'ודית רומזת על חזרה לחיי הנישואין, נרמז כי הוא יקבל קביעות בעבודה. מאידך, צרות ממשיכות ליפול, אם כי לא בהכרח בלי סיבה: חוב כלכלי לעורכי הדין המטפלים במצב הפלילי של ארתור מפתה את לארי לקחת את הכסף שהותיר קלייב ולשפר את הציון שלו, מעשה שגורר באופן מידי שיחת טלפון מן הרופא אשר נראה בתחילת הסרט, הטוען כי יש לו בשורות עבור לארי שלא ניתן למסור בטלפון. כמו בפתיחה, השיחה עם הרופא ערוכה ביחד עם שיעור עברית של דני, שיעור אשר נקטע בגלל אזהרת טורנדו. התלמידים מבקשים לרדת למרתף, אך זה נעול והמורה לא מסתדר עם צרור המפתחות. דני מנסה לשלם לפייגל פעם נוספת, בעוד הילדים מביטים בסערה הקרבה. כפי שבספר איוב אלוהים לבסוף דיבר מתוך הסערה.

סערת הטורנדו באמצע ארה"ב מהווה גם אזכור לסרט הקלסי "הקוסם מארץ עוץ" אשר הכיל סערה דומה. סרט זה עסק במשמעות החזרה הביתה, והמילים אשר נשמעות במהלך שיעור העברית הראשון בסרטם של האחים כהן הם "אני הולך הביתה", עם התאמות לשינוי גוף הדובר (יחיד/רבים, זכר/נקבה, גוף ראשון/שני/שלישי). לארי גם מגורש מביתו במהלך הסרט, ארתור הוא נטול בית, ובסוף הסרט לארי אולי חוזר הביתה. בנוסף, למי שלא יודע, בתנ"ך נכתב כי איוב חי בארץ עוץ.

מכך ניתן ללמוד כי הרמזים קולנועיים ועיסוק ז'אנרי כן קיים לסרט, אם כי היחס הישיר לז'אנרים נוכח בעיקר דרך סדרות הטלוויזיה הנראות לרגע חטוף ובמשובש, כפי שדני מתלונן. האחים כהן בראו עבור הסרט סדרת מדע בדיוני עם אלמנטים של אימה אשר נראית לרגע קט, ברגע אחר הם מראים מערבון. בכך הם חוזרים לתקופה גם דרך הז'אנרים המובהקים אשר היו פופולריים במהלכה, ובכך נמצא חלק ניכר מן השחזור התקופתי של הסרט, שבא לידי ביטוי גם בסוגי הטלפונים והמכוניות.

האם יש משמעות?

הסרט נפתח בציטוט המיוחס לרש"י: "קבל בפשטות את כל מה שקורה לך". באופן טיפוסי לכהנים ציטוט זה אינו מדויק, אך גם אם האחים המציאו אותו כפי שהם נוטים להמציא דברים ולייחס אותם למציאות, הדבר אכן תואם ברוחו את הפירוש של רש"י לפסוק מספר דברים "תמים תהיה עם ה' אלהיך". בנוסף, דומה כי אמירה זו יכולה להיות העצה המתאימה של האחים כהן לכל דמות הפועלת בעולמם: אינך יכול להבין את דברי האל, על מנת לתפקד היטב בעולם יש לנהוג בתמימות ולקבל את מה שנראה כלא סביר או אכזרי כדבר פשוט וטבעי. התמימות ואי חקירת דברים עד הסוף היא למעשה הדרך החכמה לנהוג, כאשר החכם מבין כי אינו יכול להבין עד תומו את העולם או את רצון האל. מן הבחינה הזו, לא ניתן לראות בלארי כמי שנענש על לא עוול בכפו. שכן, הוא מסרב לקבל את הדברים בפשוטות ומשוכנע כי ביכולתו להבין את העולם, לפעול לשפר את מצבו ובעיקר למצוא סיבה לעונשים שקיבל בלי הצדקה. אף על פי שכפי שעוד אדגים, יש סיבות אחרות לכך שהעונש שלו יכול להיות ראוי.

על פניו, לארי אמור היה להבין כי הוא לא יכול להבין לגמרי את המציאות שכן הדבר הראשון שהוא מלמד בקורס שלו הוא את הפרדוקס החתול של שרדינגר, אשר נמצא חי ומת בו זמנית. בסצנת חלום בשלב מאוחר יותר בסרט הוא מסביר על גבי לוח ענקי את ההוכחה לעיקרון האי-וודאות, כך שהוא מודע למכניקת הקוונטים על שלל הבעיות שהיא מייצרת ובהם האחים כהן כבר דנו ברפרוף ב"האיש שלא היה שם" (ראו דיון פשטני נוסף). אלא שבשיחה הראשונה עם קלייב הוא מודה שאפילו הוא לא מבין את החתול המת ושכל הסיפורים הם רק משלים אשר נועדו להסביר את התמונה ומתמטיקה היא הדרך בה הדברים עובדים, קביעה עליה הוא יחזור בהמשך. ברמה אחת, יש בהסבר שלו על הסיפורים שהוא מספר בכיתה כמשלים משהו המייצר השוואה בינו לבין הבמאים: כמוהו, גם האחים כהן השתמשו במשל (הסיפור על הדיבוק שפותח את הסרט) על מנת להעביר את השקפת העולם שלהם. כך שאולי הסרט כולו הוא רק עוד משל לגבי הדרך בה הדברים עומדים. אך ברמה היותר חשובה, האמונה של לארי במתמטיקה מתנגשת עם החלקים המורכבים יותר של מכניקת הקוונטים וגם עם האמונה היהודית שנסתרות הן דרכי האל.

לא במקרה, יש בסרט מספר הקבלות למצבו של החתול. בפרולוג, האורח המלומד שמגיע הוא בו זמנית חי ומת; הרב מרשק עסוק ולא עושה דבר; לארי לא צריך להגיש מסמכים על מחקרים נוספים שביצע וכדאי שיעשה זאת עד יום רביעי; ובעיקר: קלייב הניח ולא הניח את המעטפה עם הכסף על השולחן של לארי. אין שוט בו רואים את המעטפה מונחת על השולחן, בפגישה השנייה עם קלייב הוא טוען כי זו השערה בלבד שהוא זה שהניח את הכסף ואילו אביו של קלייב ממחיש את הפרדוקס – על לארי לקחת את הכסף ולשנות את הציון, אך אם הוא יתלונן על כך שקלייב ניסה לשחד אותו זו השמצה חסרת ביסוס. אביו של קלייב מודה (ולא מודה) למעשה בכך שהכסף הונח ולא הונח, והוא אומר ללארי משהו שגם הרבנים מנסים לומר לו, ולא בהצלחה: קבל את המסתורין. המחשבה כי קלייב הניח את הכסף היא ניחוש בלבד ומאוד לא ודאית.

בשיחה השנייה עם קלייב, לארי פורש את הנחת היסוד השנייה שלו: למעשים יש תוצאות, לא רק מבחינת הפיזיקה, גם מן הבחינה המוסרית. לכן הוא סבור שגם יש סיבה שהעולם, או השם, מענישים אותו למרות שעל פניו הפעולות שלו הן חיוביות והוא מנסה להיות איש רציני (או יהודי טוב). בכך, הוא לא טועה בעולם של הסרט. הוא מדגיש שנית כי במשרד שלו לפעולות יש תוצאות ובסופו של דבר הפעולה שהוא מבצע במשרד, שינוי הציון של קלייב בסצנה האחרונה בסרט, היא זו שבעקבותיה באה הבשורה מן הרופא והסופה שאולי תפגע בדני. מעשה אחר עליו לארי נענש באופן מיידי הוא המבט מן הגג על גברת סמסקי השכנה: מיד לאחר מכן הוא מקבל מכת שמש.

אם כך, עולה השאלה מהו החטא העיקרי אשר מוביל לסדרת הצרות. הדבר הראשון שנראה בקו העלילה המתרחש בשנת 1967 הוא דני מאזין בשיעור לרדיו ולא משלם בחזרה את הכסף לפייגל על המריחואנה. ייתכן ודני הוא החוטא עליו מתחיל לארי להיענש, בטרם הוא נענש על הרצון שלו להבין ולקבל תשובה. באופן מקביל, ייתכן ובסיום הסרט דני ייענש על החטא של אביו וימות בסופה, אם כי במקרה זה בסיום הסרט דני ולארי שניהם חיים ומתים בו זמנית, כמו החתול. ענישה שעוברת מאב לצאצאיו היא דבר שקיים ביהדות ("אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה") וייתכן והדבר עובד בסרט גם בכיוון ההפוך.

דני חוטא בחטאים נוספים: הוא מסתיר מידע מאביו (אך לא ממש משקר), גונב כסף מאחותו (אך היא בעצמה גנבה את הכסף מאביה), אך הוא גם פועל בעולם בצורה התואמת יותר את הצווי המופיע בפתיחת הסרט, תמיד מקבל את הדברים בפשטות ופועל על מנת לשרוד ועל מנת להשיג את הדברים בהם הוא מעוניין, מבלי להיכנס לשיקולים אחרים ובלי לתהות על הסיבה. דני יודע רק מה הוא חייב לעשות: ללמוד לשיר את פרשת השבוע (על ידי למידת קטע החזונות בעל פה, לא על ידי למידת טעמי המקרא, עברית או תורה), להחזיר את הכסף לפייגל או לברוח ממנו, לגרום לאביו לתקן את אנטנת הטלוויזיה, להשיג עוד סמים. הוא אומר לא פעם מה הוא צריך לעשות ולא מה שהוא מצפה שיעשה על ידי אחרים למענו. הוא לא מחפש תשובות לסיבה שבגללה הדברים קורים, הוא רק מגיב למה שמתרחש. לכן הוא גם גיבור פחות פגום ומעניין מלארי.

ארתור הוא סוג של שילוב של שניהם. לארי טוען שהוא לא מתלונן על מה שקרה לו ודומה שהוא מקבל את הכל בפשטות, עד לסצנה בה הוא נשבר בבריכה ומגלה זעם דומה לזעמו של לארי כלפי האל, רק שאם לארי סובל כי גורלו הוא גורל אכזר, מה שנראה לו שסיבה לערער כל האמונה שלו הוא מה שאחיו חומד. בנוסף, בעוד לארי לא מחבר בין הבנת הפיזיקה והמתמטיקה לבין השייכות ליהדות (הוא בו זמנית יהודי מאמין ולא מאמין), עבור ארתור החיבור הזה הוא דבר טבעי והוא מצליח לייצר את המנטקולוס, המשלב בין המדע ליהדות ומייצר כלי להבנת ההסתברות בעולם. רק שדומה כי הכלי יעיל רק למשחקי קלפים והימורים הם לא חוקיים במינסוטה. לכן ארתור לא יכול לממש את הידע שלו, כפי שהוא לא יכול לממש את תשוקתו המינית בחברה של שנות הששים, שאולי פתוחה יותר מינית בחלקים מסוימים של ארה"ב, אבל פחות במערב התיכון ופחות כלפי נטייה חד מינית. ארתור הוא דמות מאוד פיזית והאופן בו הוא מצולם מדגיש את גודל גופו, כפי שכל פעולה שלו מלווה בהגברת הסאונד שגופו מייצג: הוא שכל מבריק שכולא בגוף גדול מדי לעולם הזה, המונע מן השכל להתנהל כראוי. לעומתו, לארי קטן יותר בגוף וגם בשכל: בראשית הסרט גופו נבדק ומוצג לקהל ודומה כי הוא יכול להתקיים בעולם, כל עוד הוא לא ידרוש יותר מדי לעצמו. כלומר, כל עוד הוא לא יבצע בדיוק את מה שהוא מבצע במהלך הסרט.

הסצנה בה ארתור נשבר ובוכה חושפת גם פן אחר בלארי. בתוכו, הוא מאמין לעצות שהוא מקבל, או לפחות מרגיש שראוי להעביר אותן כדברי נחמה לאחר. כל עוד הדיון הוא לא בגורלו, הוא סבור כי אסור לזעום על האל או הגורל, כי יש להסתפק במה שניתן לדעת ולהשיג, ושעדיף לעזור לאחר. הוא שמע את תשובות הרבנים והפנים אותן, אך במקביל הוא מרגיש כי לא קיבל כל מענה וכי הוא עדיין אבוד בסדרה של צרות שנחתו עליו. על פניו, לארי אכן לא מקבל את התשובה לה הוא זקוק משלושת הרבנים אותם הוא מבקר, כי אף אחד מהם לא נותן עזרה ממשית או מספק הסבר שלארי מקבל. בפועל, הוא מקבל שלוש תשובות טובות, הוא פשוט לא יודע איך להקשיב ואיך לפרש נכון את המציאות כאשר הוא חושב על חייו שלו. הוא מאמין במוחלטות של מספרים ולא מסוגל לקבל אמונה מופשטת יותר.

הראשון הוא הרב הצעיר הנקרא הרב סקוט, שם שיכול להיות גם שם משפחה, אבל בכתוביות הסיום של הסרט נמסר שזה בכלל שמו הפרטי, כך שהוא מיסודו זוכה לפחות כבוד מיתר הדמויות בעולם הסרט. כל אופן הצגתו של הרב סקוט גורמת לו להיראות מגוחך – הוא מצולם תחילה ממרחק גדול יותר המציב אותו כקטן מול יתר החפצים בחדר, לא מכיר מושג יהודי בסיסי כמו "גט". דבריו על מגרש החנייה נתפסים כבדיחה ולא כעצה של ממש, אבל מתכתבים עם האמירה על התמימות בראשית הסרט ומוסיפים לה מימד – גם מה שנראה פשוט הוא מופלא בדרכו. פלאי הבריאה נמצאים בכל דבר, וכתחליף לתסכול לאתגרים בחיים ולחוסרים שהתערבות אלוהית גלויה, יש למצוא את פלאי הבריאה במה שאנו יכולים לתפוס, בפלאים שאנו תופסים כמובנים מאליהם רק בגלל שהתרגלו לחוות אותם וטרם איבדנו אותם. דומה כי הרב סקוט מבין את משמעות דבריו רק כאשר הוא אומר אותם, אך הסרט מתחיל לכבד אותו יותר אחרי שהוא מגיע להבנה זו: הצילום מתקרב יותר, לא לצילום תקריב אבל למרחק שמציב אותו בפריים לפני החפצים בחדר שקודם הקטינו אותו. כמו כן, סקוט מייצג בסרט את הדור החדש של היהדות והדור החדש בכלל, לכן הוא פתוח לתפיסות עולם רוחניות יותר כשער לאל. אין זה פלא שתחת השפעת סמים לארי מתחיל לחשוב כי אולי הרבי בו הוא זלזל דווקא צדק.

המפגש עם הרב השני מתרכז בסיפור על ד״ר סאסמן והשניים של הגוי, משל שהוא סרט קצר מבריק בפני עצמו וגם מסר שלארי לא מבין. הסיפור רק הופך עבורו את העולם ליותר חסר פשר: בעוד בסיפור הפנימי של הרופא והגוי מצולמים בצורה שגרתית, לארי והרב נכטנר מתחילים להיות מצולמים מזוויות עקומות. המסר של הסיפור אמור להיות שגם מה שנראה כמו מסר גלוי מצד האל, לפעמים נועד להיות נסתר מהבנתו. אלוהים לא חייב לנו הסברים ולא מספק אותם. לנסות להבין בכוח זה עינוי יותר גדול. עבור הרבי, עצם הצורך של סאסמן בתשובה הוא הלב של המשל. רק לבקשתו של לארי, הרב מוסיף את המסר: לעזור לזולת, כלומר, להיות אדם יותר טוב, לא יכול להזיק. עבור הרבי, להיות אדם יותר טוב ולא לחקור במופלא ממך זה המפתח לאושר ולהבנת השם. לארי מתעקש על קבלת התשובה, אולם הרב מבהיר לו כי איננו יכולים להבין את האל, רק להיות יותר טובים בעולם זה. גם אם זה כלול באבחנה כי לאף אחד לא אכפת מהגויים, דבר אשר מצביע על סתירה מסוימת בהשקפה היהודית: אומנם יש חשיבות לעזרה לקהילה, אך יש גם אפליה בהשקפת העולם נגד אנשים ששייכים לדת אחרת.

סיפור השיניים של הגוי עוסק בחוסר היכולת להבין את אלוהים גם כאשר דומה כי הוא משאיר לנו סימן. זה בא לידי ביטוי גם בכך שמה שאנו רואים בתמונה אינו תואם את הסיפור כפי שהרב נכטנר מספר. באופן גלוי, או שיוצרי הסרט עשו טעות, או שרופא השנים סאסמן שגה באבחון: הוא סבור כי על השיניים חרוטות האותיות העבריות "הושיעני" אולם בפועל האות השנייה אינה ו' אלא ר', משמע חרוט "הרשיעני". המסר בשיני הגוי אינו בהגשת ישועה, אלא הרשעה, כלומר האשמה. ייתכן וזה מקביל למסע של לארי אשר מחפש ישועה בעצמו, אך בעשותו כך מבצע חטאים אשר מובילים בסופו של דבר להרשעתו. עוד כישלון שניתן לייחס לרופא השיניים הוא במציאת הערך המספרי של כל אות: בנקודה זו יש לציין כי איני מספיק בקיא לדעת באיזה חישוב הוא משתמש, אבל בגימטריה הוא טועה לחלוטין.

מסר מרכזי של הרב נכטנר הוא שהאל לא חייב לנו הסברים או כל דבר אחר, המחויבת היא של האדם כלפי האל. אך לארי לא רוצה אל מופשט והוא אף אומר זאת בקול רם, גם אם הוא לא יודע זאת: בשיחה עם נציג מועדון התקליטים שדני נרשם אליו בלי לידע את הוריו, צועק לארי כי הוא לא רוצה את האלבום "אברקסס" של להקת סנטנה (אלבום שיצא בפועל כשלוש שנים לאחר התקופה המתוארת בסרט, אך היה חשוב להשתמש בשמו). "אברקסס" הוא שם שמופיע במספר תרבויות לאל שברא את העולם. לארי לא רוצה אל שאת כוחו הוא לא מבין, הוא רוצה אל פרקטי לחיים. השאיפה שלו בדת היא לא לקבל הסבר לבריאת היקום או סיבה לקיום הדברים או לצרות שלו, הוא רוצה דת שתתגמל אותו על מעשים טובים, או לפחות שתעזור לו לשפר את חייו בעולם הזה ולא רק בעולם הבא.

הרב מרשק הוא הרב הכי בכיר ולכן גם הרב "הכי קרוב לאלוהים", לפחות בתפיסה של לארי. בעוד לארי הולך לרבנים הקודמים בעקבות עצות ולא בהכרח עם אמונה כי המפגש יביא תשובה, הקושי בהשגת פגישה עם מרשק הופכת את הפגישה לאובססיה המובילה לאמונה כי הרב הזה יכול לספק תשובה. מפגש עמו הוא מילולית כמו פגישה עם האל ולכן הכותרת המבשרת על המפגש עמו לא מכריזה על היותו "הרב השלישי" בדומה לכותרת אשר הכריזו על הרבנים הקודמים, הוא פשוט "מרשק" והמפגש עמו דומה למפגש על האל. ברמה כזו שגם כאשר רואים שהוא קיים, לא ניתן לדעת כיצד הוא עובד ואיך הוא משפיע על העולם. לארי אשר לא מסוגל לראות את השם בעולמו לא מסוגל גם לראות כיצד מרשק עסוק; כשם שנסתרות הם דרכי האל, גם דרכיו של מרשק נסתרות והוא מתקשר עם הקהילה דרך שליחים – המזכירה, הרבנים אחרים.

כל זה נכון עבור לארי, אולם המפגש של דני עם הרב הוא אחר ומאיים, כפי שמפגש עם מקור סמכות גדול או אלוהי יכול להיות. בעוד לארי זכה רק להצצה מרחוק על המשרד של הרב, דני רואה את הפרטים: המשרד של מרשק עמוס לא רק בספרי דת, אלא גם בפרטים שונים מכל סוגי המדע והידע (כולל דגם של לסת ושיניים שיכולים להיות השיניים של הגוי), אם כי הדבר המפחיד ביותר הוא ציור המתאר את עקדת יצחק, הקרבה של נער בגילו של דני. מילות החכמה של הרב אינן מאיימות בסופו של דבר, כי הן לקוחות מעולמו של דני: ציטוט של שיר של הלהקה האהובה. הדרך לאל לא נמצאת מחוץ לנפש, אלא בתוכה: דני צריך למצוא את מה שחסר לו בתוכו, להשתמש בתרבות שהוא אוהב על מנת להיות ילד טוב. יש לציין כי הרבי טועה במילים לשיר ״Somebody to Love״ ומחליף את המילה "Joy" (הנאה) במילה "Hope" (תקווה). אולי משום שבסרט, ההנאה היא לא מה שמת, אלא התקווה. מרשק לא נותן את התשובה שנמצאת בשיר ודני, כמו לארי, צריכים להבין לבדם מיהו האיש שהם צריכים לאהוב. בעוד השיר המקורי מדבר על אהבה פיזית, במקרה של הסרט ייתכן ומדובר באהבת השם, בלי תנאים. אהבה אשר תשפר את המצב הנפשי לא בגלל התערבות האל בעולם, אלא בגלל שהנאמנות והמסירות לאמונה מובילה לשלווה פנימית.

המשרד של מזכירתו של מרשק כולל מספר ציורי דיוקן של דמויות יהודיות, כאשר הבולט בן הציורים הוא דיוקן של מלומד יהודי, שהוא למעשה האדם שהוא ספק דיבוק המופיע בפרולוג. כאשר לארי מתחיל לדבר באגרסיביות ותופס את רוב הפריים, הציור של הדיבוק הוא היחיד שלא מוסתר בידי גופו. ניתן לומר כי צלו של המת ממשיך לרחף מעל היהדות, זכר לחטא של הדור הקודם, אם כי מעבר ליצירת קשר בין הסיפורים, הדבר מדגיש את גדולתו של מרשק: הוא בקיא גם בדברים שמעבר לעולם הזה, מתעמת עם המוות ועם המקומות של הספק, משדר ידע גם לגבי המסתורין הגדול ביותר. השאלה אם אכן יש לו את הידע הזה היא עניין אחר.

בדרישה לראות את מרשק, לארי מגיע לשיא התכנונים שלו ומספר כי הוא מנסה להיות חבר תורם לקהילה, או במילים שלו "אדם רציני" – הוא מעניק לילדיו חינוך עברי, מקפיד על ארוחת בוקר, מנסה להיות חבר יעיל לסביבתו. אך הוא עוצר את עצמו לפני שהוא אומר שהוא "אדם רציני" ומסביר רק שהוא מנסה. לארי חש כי הוא לא מספיק טוב על מנת להיות אדם רציני. "אדם רציני" יודע כיצד להתנהג בחברה טוב יותר מלארי, אשר דומה כי כמעט תמיד אינו מבין את הקודים אשר נמסרים לו וכל פעם שהוא פותח את פיו הוא כושל או בדברים שהוא אומר או בהבנת המציאות. מי שתמיד יודע מה לומר ובאיזה טון לומר זאת הוא סי איבלמן. הסיבה שלארי משמתש במילה "אדם רציני" היא שזה הדרך בה הרב נכטנר מתאר את סי איבלמן. בסיוט של לארי, סי מדגיש כי הוא אכן אדם רציני.

ברגע שסי לוקח מלארי את ג'ודית, הוא מתגלה עבור הגיבור כמי שיש לו את כל מה שלארי מבין כי כבר אינו ברשותו. בעוד לארי מנסה להבין כיצד להתנהג כחבר בקהילה, סי מתנהג לאורך כל הדרך כמי שיודע מה שטוב לא רק עבורו, אלא גם עבור כולם, כחלק מן הרצינות שלו. אך מה שנראה כקריאה נכונה של המציאות אצל סי, הוא בעיקר קריאה של קודים חברתיים ויכולת להשתמש בכישורי השיחה שלו על מנת לקדם את עצמו. בסוף הסרט נרמז כי סי, לצד החזית הלבבית כלפי לארי, כתב מכתבים לוועדת הקביעות על מנת להשמיץ אותו ולפגוע בו. ובכל פעם שסי טוען כי הוא פועל למען לארי, הילדים או למען הכלל, הוא למעשה מוצא דרך להסוות את האנוכיות שלו.

כיוון שסי מייצג את הן את היריב של לארי ואת את האידיאל של מה שלארי רוצה להיות, אין זה פלא שהוא מופיע בשני הסיוטים הראשונים. מהותי במיוחד הסיוט הראשון בו סי אומר ללארי שלמרות הידע שלו במדע, סי הוא זה שיודע איך הדברים באמת עובדים ולא בגלל היותו מת – הוא מבין את הדרך בה העולם מתנהל באופן שהמדע של לארי לעולם לא יצליח לגעת בו. הוא אפילו מטיל ספק בדבר בו לארי מאמין בצורה מוחלטת – המספרים. עקרון אי הוודאות מוכח על ידי מספרים, אך סי מבטל אותם. סי טוען כי "מתמטיקה היא האמנות של האפשרי" כלומר היא אופציה בלבד ולא וודאות. לארי מתקן אותו ואומר כי אמנות האפשרי זה משהו אחר, אך בחלום, כמו במציאות, סי הוא המנצח והוא משתמש בהוכחה הגדולה של לארי רק על מנת להכות את פניו בלוח ולגרום לו לקבל את האלוהות היהודית דרך מרשק – האלוהות שלארי לא יכול להבין.

אגב, ״האמנות של האפשרי״ היא פוליטיקה, לפי ציטוט של אוטו פון-ביסמרק, האיש שאיחד את גרמניה. הפוליטיקה היא ביטוי לדבר מודרני שיכול להביא לשלטון ארצי ואנושי ולא לשלטון האל, אבל סי מייצג דור אשר הפנים את הפוליטיקה, אבל בתוכו עדיין ניצב האל והאמונה בכוח הגדול. בחלומות, הכוח של סי בקהילה מודגש ככוח פיזי כאשר ראשית הוא מכה את לארי ובחלום השני קובר אותו פיזית על מנת לנצח אותו בצורה מוחלטת. לכן אולי אין זה פלא כי בחלום השלישי סי מוחלף בידי השכנים הגויים, שהם ספק אנטישמיים (ובחלום אין ספק). לארי רדוף בחלומות על ידי הכוחות הארציים שהוא סבור כי באים לחסל אותו. אם כי ייתכן שבסופו של דבר, הכוח שבא לחסל אותו הוא כוח אלוהי וזה כוח אלוהי שפועל כפי שהוא רצה, כלומר מעניש את לארי על חטאים ספציפיים אותם הוא ביצע.

פרט לאל, יש גם מי ששופט את לארי בעולם הזה: ארלן פינקל, חברו של לארי לעבודה וגם יושב ראש ועדת הקביעות. מול המכתבים, ארלן רומז בנחמדות שהוא לא ממהר לשפוט, אך מבין השורות ניתן להבין כי למרות שאין מה לדאוג, יש הרבה סיבות לדאגה. כל זה נפתר אחרי הבר-מצווה של דני, ממנה התרשם ארלן: אחרי שהוא מחמיא לדני, הוא רומז ללארי כי למרות שיודיעו על כך רק ביום חמישי, הוא כנראה יזכה בקביעות. בדיקה של לוח הזמנים האפשרי של הסרט מבא למסקנה כי הוא החליט על כך לא בוועדה, אלא לבדו לאחר האירוע, שכן מוקדם יותר בסרט הוא אומר כי הוועדה מתכנסת ברביעי. זה נאמר בשבוע שלפני הבר מצווה ולפי ספירת הלילות בסרט מיום שני בו נאמר כי הייתה הפגישה הראשונה של לארי עם עורך הדין, הדבר יכל להיאמר רק ביום חמישי; משמע, מה שהכריע את הקידום של לארי הוא לא השיפוט על יכולתו כאקדמי, אלא השיפוט על יכולתו כיהודי טוב שמעמיד דור המשך איכותי.

דרך נוספת בה היחסים בין האדם לאל באים לידי ביטוי הם באמצעות הפרשה ממנה מקריא בסרט דני, פרשת קדושים. יש לציין כי הוא לא מקריא את החלק של המפטיר ואף מבצע במהלך העלייה לתורה קפיצה בטקסט, מה שמרמז כי מה שחשוב ליוצרים זה לא שחזור אמין של העלייה לתורה כפי שהייתה, אלא חזרה על חלקים ספציפיים בטקסט: הדברים שאלוהים מוסר למשה (שיש דמיון בינו לבין השם מרשק) על מנת למסור לעם; דגש על היותו של ה' אלוהי העבריים היחידים; משם קפיצה לפסוק המדבר על איסור עורלה, "וְכִי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, וּנְטַעְתֶּם כָּל-עֵץ מַאֲכָל–וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ, אֶת-פִּרְיוֹ; שָׁלֹשׁ שָׁנִים, יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים–לֹא יֵאָכֵל" (ויקרא, פרק יט, פסוק כג). זו חזרה על מוטיב שלוש השנים, שהם כאמור השנים שחלפו מאז מותה של אסתר אשתו של סי וכל יתר האזכורים. האם יש בכך רמז לכך שסי נענש כי הקדים להמשיך לחייו אחרי המוות של אשתו וטעם פרי אסור? מה שחשוב יותר, הוא האזכור "וכי-תבאו אל הארץ", הנשמע בבירור והמקשר בין הטקסט להגעה לארץ ישראל, הבית של העם היהודי.

בשיעור העוקב, המורה לעברית מדבר על נטיעת עצים בארץ ישראל. על הלוח מצוינים המועדים שלחלים בחודש אייר: יום הזיכרון, יום העצמאות ול"ג בעומר. סביר להניח כי זה שיעור עבור יום הזיכרון/יום העצמאות שאולי חי באותו יום: ב-15 למאי 1967, זמן קצר לפני פרוץ מלחמת ששת הימים. באותו יום חצו כוחות מצרים את תעלת סואץ ובכך החלו החלה "תקופת ההמתנה"  לפני מלחמת ששת ימים. משמע, ייתכן שהסערה שמאיימת על בית הספר היא למעשה מקבילה לסכנה על מדינת ישראל, הבית הלאומי גם ליהודים בארה"ב. הדבר מתחבר לשיעור העברית הראשון אשר נראה בסרט, בו מדברים על הליכה הביתה. מול הבית הסימבולי הכללי, אשר ספק מצוי בסכנה, לארי מאבד מעשית את ביתו ובסיום הסרט נפתח עבורו פתח לשוב הביתה, אם כי ספק אם הדברים ישובו לשגרה או אם ימשיך לחיות.

הסיום כאמור אמביוולנטי מכמה סיבות, בין היתר גם בגלל שהמלחמה שנראתה מאיימת עבור ישראל התגלה כמלחמה בה ישראל הגדילה את כוחה. יש לציין כי את פרשת "קדושים" אכן קוראים במקרים רבים בשבוע שלפני יום העצמאות, אלא שששנת 1967 הייתה שנה עברית מעוברת, לכן קראו את הפרשה מספר ימים אחרי חג הפסח, שלא מוזכר כלל בסרט. ואם מדברים על מלחמת ששת ימים, יש לציין כי הסרט מתרחש בתקופה בה ארה"ב הייתה עמוק בתוך מלחמת וייטנאם והדבר כלל לא מוזכר או נרמז בסרט, גם לא בדיון על ערכי הדור הצעיר. אבל זו מלחמה של גויים (גם אם לחמו בה יהודים) והעידר העיסוק בה יכול להדהד את התשובה של הרב נכטנר לגבי גורל הגוי: למי אכפת?

דירוג הדמויות הבולטות

10. סול שולץ (מייקל לרנר) – יש עוד הרבה דמויות משנה בולטות עם תפקידים קטנים-גדולים, אבל בגלל שיש אנשים ששואלים את עצמם לאורך הפוסט את מי מייקל לרנר מגלם בסרט הכנסתי אותו – השותף במשרד עורכי הדין שערך תחקיר לגבי קו הגבול של החצר, מסדר את הכמות הגדולה מאוד של הקלסרים שלו, ובמקום לדבר לוקה בהתקף לב ומתחיל לפרפר.

9. הרב מרשק (אלן מנדל) – אין עוד מלבדו.

8. שרה גופניק (ג'סיקה מקמאנוס) – היא נמצאת בשלב בחיים בו כל דבר במשפחה שלה מרגיש כעלבון מגוחך מול מאמצי השתלבות בחברה העדכנית יותר, שדורשת ממנה לשנות את המראה שלה. לא התיאור הכי מקורי של מתבגרת, אבל התסכול שלה הוא עוד מתנה קומית.

7. ג'ודית גופניק (שרי לינק) – האישה הנוטשת והמרתיעה, אשר האנושיות שלה מתגלה כאשר היא מאבדת מעט סבלנות מול הרוגע שסי מבקש לייצר. לא רואים מספיק ממנה, אבל היא בסך הכל אישה אשר באמצע החיים רוצה משהו טוב יותר עבור עצמה.

6. דני גופניק (אהרון וולף) – בשלב זה של חייו, הוא לא צריך עדיין להיות חבר טוב בקהילה, רק להשיג את מה שהוא מעוניין בו: טלוויזיה, סמים ורוקנרול. הוא מוכן גם לעימות מול הכוחות שמפריעים לו.

5. קלייב (דיוייד קאנג) – לא ממש יודע אנגלית, אבל יודע לנהל משא ומתן וכל האשמה נגדו כי השערה בלבד, שייתכן שהיא נובעת מגזענות ולכן הוא חייב להיות בחמישייה הראשונה.

4. הרב נכטנר (ג'ורג' ויינר) – האיש והמשל על השיניים של הגוי, אשר משתדרג עם האמירה הסופית לגבי הגוי: למי איכפת?

3. לארי גופניק (מייקל סטולברג) – זה שהוא רק במקום השלישי לא נובע מכך שהוא אינו דמות ראשית אמינה, מלאה בסתירות הגיוניות ומעוררת הזדהות. זה גם לא אומר שהמשחק שלסטולברג אינו נפלא. הוא פשוט נמצא ליד שתי דמויות משנה שבגלל שרואים רק מעט מהם, הקסם שלהן אף גדול יותר.

2. ארתור גופניק (ריצ'ארד קינד) – הגאון המקולל, הגוף הגדול שלא מוצא את מקומו בעולם, או לא מוצא את מקומו מחוץ לחדר השירותים. דמות שצריך לרחם עליה מכל סיבה, אבל גם דמות אשר מבצעת את כל הדברים שדוחים אותנו שלא בצדק.

1. סי איבלמן (פרד מלמד) – היכולת של מלמד לשדר רוך ואיום בו בזמנית באמצעות קולו, הופכת את הדמות לייחודית ומייצגת את העולם של האחים כהן בו זמנית. מראית עין של אדם רציני ומתחשב שהוא למעשה תמצית האנוכיות, האידיאל של דמות היהודי, זה אשר מבין בכל נושא, או לפחות משדר הבנה כזו. דמות אשר קשה לדעת עם צריך לקנא בה, להעריץ אותה או לבוז לה.

דירוג הסצנות הטובות ביותר

10. המוח מדבר – רגע קטן בו הקליטה בטלוויזיה של דני עובדת טוב מן הצפוי, אך הוא צופה בה בלי קול והנעשה על המסך מתכתב עם האזנה שלו לתקליט חזנות ואז גם לריב עם אחותו לגבי הכסף. והכל תואם עלילת מד"ב זולה בה מוח מדבר כנראה פוקד על חקירה של מרגל בחלל, או משהו.

9. החלום הראשון – המשוואה על הלוח גדלה למימד אסטרונומי, הדרישה מן התלמידים לדעת למבחן את כל מה שהם (והמרצה) לא מבינים, כל זה משמש כהכנה להתפתחות אחרי המוות בדמות של סי. עד כה, המימד הפיזי שלו נותר כאיון מופשט דרך המיזנסצנה. כאן, הקול שלו כבר לא משדר נחמדות ואיזון אלא כוח ומתקפה, הוא הופך לדבר ממנו לארי חושש ביותר.

8. ארתור בוכה בבריכה – יש מספר רגעי שבירה בסרט, אך זה של ארתור הוא הכואב ביותר כי הוא מראה שהסבל של לארי שהעסיק את הקהל הוא לא בהכרח, ואולי בהכרח לא, הגורל הכי עגום שיכול להיות.

7. הפרולוג בידייש – מעשית חג-מולד יהודית למהדרין, אם ספק דיבוק שמהדהד את הספקות במהלך הסרט. כמו כן, יש עוד דיוקן של זוג יהודי נשוי בו האישה יודעת יותר טוב מבעלה. אנו מבינים הרבה מאוד על הדמויות בדקות הספורות שלהם על המסך. זו הדוגמה השנייה הכי טובה בסרט ליכולת של האחים כהן בתור מספרי סיפורים קצרים.

6. הסיום – עריכה בין החטא של לארי אשר מוביל אותו סופית לנתיב של עונש, לבין הסערה המאיימת על שיעור העברית, הדגמה של נוכחות אל מול חוסר היכולת של האדם למצוא את המפתח להבנתו, או את המפתח למקלט. לפתע, גם החוב הכספי שהטריד את דני לאורך הסרט לא משנה כלל.

5. תאונת הדרכים – רגע אפילו מרשים יותר של עריכה צולבת, זעם מול רוגע, תוצאה שנראית על המסך ותוצאה שנותרת מסתורית.

4. המפגש הזוגי עם סי אילבמן – רק עבור הספירה עד 10 בקול ואז בשקט של סי, אשר ברגעים הללו מצליח לעצבן קצת גם את ג'ודית בנחמדות המופגנת שלו. המטרה של המפגש הידידותי היא למעשה להפריד בין לארי לרכוש שלו ולילדים, דרך דיבור על "טובת הילדים" שהיא למעשה טובתם של ג'ודית וסי, או פשוט מה שיפגע בלארי כמה שיותר.

3. הבר-מצווה של דני – מבעד לענני הסם, הרגע המותח בחייו של דני הצעיר נראה כהזיה מגוחכת אך גם כמפגש של כל הדמויות. למרות שדני מהסס תחילה ומרגיש מאויים נוכח המעמד, הרגע הוא הרבה יותר גורלי עבור ההורים. לראשונה, לארי זוכה לרגע כנה של נחת ובמהלכו גם מקבל הסבר לגבי המכתבים המשמיצים, ופתח של תקווה לשוב לבית. הסצנה היא הלב הרגשי של הסרט ויש בה גם לא מעט הומור יהודי אוהב, אם כי היא מתפקדת גם כמובילה לסצנה הגדולה הבאה.

2. המפגש של דני עם מרשק – הכניסה האפלה למשרד העשיר והמפחיד מוביל לציפייה לשמיעת דברי החכמה, שמתגלים כמילים שדני מכיר היטב ולא כבשורה אמתית. אבל אולי זה רק למראית עין והרב כן דווקא נתן את המסר של הסרט.

1. השיניים של הגוי – עוד סוג של סרט קצר שמכיל את המסר של הסרט הגדול בזמן מועט ובאופן משעשע דרך הקריינות של הרב נכטנר, ועם מוזיקה של ג'ימי הנדריקס בתור לווי לסצנות אבסורדיות. הסצנה הזו בו זמנית מראה נס שהוא כמעט הוכחה לקיומו של אל מופלא, אך גם מראה כי אסור לייחס לנס הזה יותר מדי חשיבות. יש לקבל את הכל בפשטות. כמו כן, למי אכפת מהגוי.

דירוג משתנה (באמת!) ולא מחייב של סרטי האחים כהן:

1. ברטון פינק
2. האיש שלא היה שם
3. ביג לבובסקי
4. יהודי טוב
5. פארגו
6. הקפיצה הגדולה
7. ארץ קשוחה*
8. צומת מילר
9. רציחות פשוטות
10. אחי, איפה אתה?
11. בייבי אריזונה
12. לקרוא ולשרוף
13. אכזריות בלתי נסבלת
14. לחסל את הליידי

*טקסט מאת אור סיגולי