סרטים חדשים: ״משפחה״, ״הנוקמים: מלחמת האינסוף״, ״מודי״, ״מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים״, ״בית ליד הים״, ״50 אביבים״

אפשר היה להניח שאף סרט לא באמת ירצה להתמודד מול החלק הראשון בפינאלה של היקום הקולנועי של מארוול, אבל חמישה אמיצים מצטרפים אליו לסוף השבוע האחרון של אפריל. אחד מהם אפילו ישראלי אז אפתח איתו, במחילה מן האוונג׳רס ושות׳, על אף שהם נראים כמו החומר ממנו עשויות סקירות לשבוע זה. על רוב הסרטים האחרים פשוט כתבנו כבר, כפי שיוכיחו הלינקים בהמשך. אני אמשיך להתמקד בפסטיבל טרייבקה שעדיין בעיצומו ובסיום הפוסט אזכיר את הנעשה בסינמטקים בסוף החודש הזה ובתחילת מאי, ואתחפש לאתר תעשייה עם ריכוז של קולות קוראים.

״משפחה״, סרטה השלישי באורך מלא של רוני קידר (״ג׳ו + בל״, ״סופעולם״), הוא גם הראשון שלה שלא נעשה עצמאית. מדובר בהפקה אירופאית-ישראלית אשר מתרחשת בשום מקום או בשילוב מעניין בין המרחב הישראלי ובית משפחה גותי להדהים. המשפחה שבמרכז הסרט היא משפחתה של לילי (קידר), גרסת הסיוט של הדרמה המשפחתית הישראלית. האב (אלי דנקר) מתעלם מקיומה של בתו, האם (יבגניה דודינה) אוכלת כדורים לארוחת בוקר, האחות (חן יאני) מעולם לא התגברה על עברה, והאח (אריה הספרי) הוא חייל שדווקא מוצא עניין בגיבורה, אבל לא מהסוג שהיא מעוניינת בו. קורותיה של המשפחה נחשפות בלילה גורלי ומסופרות על ידי הדמות הראשית לבתה של הפסיכולוגית שלה (טומי ברמבויים), בהיעדר אוזן קשבת אחרת בשעה המאוחרת. כתבנו על הסרט כשהתמודד בפרסי אופיר, בפסטיבל אוטופיה ובפסטיבל ירושלים. התמונה בראש הפוסט לקוחה מתוך הסרט.

״הנוקמים: מלחמת האינסוף״ (Avengers: Infinity War), מן האירועים הקולנועיים הבולטים של השנה, יבקש לחולל ניסים גם בקופות הכרטיסים בישראל כפי שקורה מבעוד מועד בארצות הברית ויתר העולם. המתנה של אולפני דיסני-מארוול לעצמם לרגל חגיגות העשור ליקום הקולנועי שהושק עם ״איירון מן״ הראשון, הוא הסרט השאפתני ביותר מבחינת רוחב היריעה וכנראה גם הספקטקל הקולנועי: איחוד של רוב הדמויות מ-18 הסרטים הקודמים במטרה לעצור את האוייב החזק ביותר של גיבורי העל עד כה – ת׳נוס (ג׳וש ברולין). אגב, אני מבין שהתקבע התעתיק ״תאנוס״ אבל לא ממש מסוגל לכתוב את המילה הזו, אז נשארתי נאמן לצליל הלועזי. הבמאים הם האחים רוסו והתסריטאים הם כרסיטופר מרקוס וסטיבן מקפילי, הצוות של ״חייל החורף״ ו״מלחמת האזרחים״. באשר לקאסט, זה ייקח את כל הפוסט לפרט וגם חסר טעם – אם תצטרפו עכשיו לא תבינו הרבה, בעוד המעריצים והמעריצות יכולים לדקלם טוב ממני. לטובת הציבור שנמצא איפשהו באמצע, כמוני, מדובר כאן על איחוד של חבורת הנוקמים ונספחיהם, שומרי הגלקסיה, שורדי אסגארד, לוחמי וואקנדה וגם אלה שאין להם צוות כמו ספיידרמן. סקירה בוא תבוא.

״מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים״ (The Guernsey Literary and Potato Peel Pie Society) הוא עיבוד לספר באותו השם מאת מרי אן שאפר ואנני בארוס. גיבורתו היא סופרת צעירה (לילי ג׳יימס) והתקופה היא אחרית מלחמת העולם השנייה, ימים בהם הכותבת מחפשת את הספר הבא שלה ומנהלת חלופת מכתבים עם אנשי האי גרנזי. המקום היה מצוי תחת הכיבוש הנאצי וניכר כי המקומיים טרם התגברו או אפילו עיכלו את הזוועות, זמן מצויין עבור הסופרת להגיע לשם ולחפש השראה. את האופציה הרומנטית מספק מיכאיל הויזמן, מתיו גוד הוא העורך הספרותי של הגיבורה, ויתר תושבי האי הם ג׳סיקה בראון פינדלי, קתרין פרקינסון, גלן פאוול, טום קורטני ופנלופי ווילטון. על הבימוי הופקד מייק ניואל (שתמיד יציינו לו את ״ארבע חתונות ולוויה אחת״ ולא נניח את ״דוני בראסקו״ או להבדיל את ״אהבה בימי כולרה״) ועל העיבוד התסריטאי חתומים קווין הוד (״יציאה מלכותית״), תומאס בזוכה (״מונטה קרלו״) ודון רוס (״ההיפך מסקס״).

״מודי״ (Muadie) מגיע אל בתי הקולנוע בארץ אחרי סיבוב פסטיבלים בן כשנתיים, כולל עצירה בפסטיבל חיפה האחרון, אז כתב עליו אור בקצרה ובהיעדר חיבה, יחד עם הבנה כי החוויה שלו הייתה שונה משל רוב הקהל המתייפח. מדובר בביוגרפיה של האמנית מוד לואיס, מה שאומר שהעלילה מתרחשת בנובה סקוטיה של שנות ה-30. סאלי הוקינס מגלמת את הדמות הראשית, הסובלת ממחלה כרונית ומוצאת מרפא בציור על כל דבר שהיא מוצאת, מפיסות נייר ועד קירות. זהו גם סיפור התאהבותה בסוחר דגים מתבודד, בגילומו של איתן הוק. אייסלינג וולש (״Song for a Raggy Boy״) ביימה ושרי ווייט (״Crackie״) כתבה את התסריט.

״בית ליד הים״ (La Villa) מביא אותנו אל החלק הצרפתי במדור לשבוע זה. מדובר בסרטו של רובר גדיגיאן (״שלגי הקילימנג׳רו״), שהוקרן בבכורה בפסטיבל ונציה, אז כתב עליו עופר. בישראל הוקרן הסרט לראשונה במסגרת פסטיבל הקולנוע הצרפתי, שאף אירח את הבמאי ואת זוגתו, השחקנית אריאן אסקאריד. היא מגלמת את הדמות הראשית, שחקנית בעצמה, השבה אל המקום אליו נשבעה שלא לחזור לפני זמן רב – בית אביה, וילה בפאתי מרסיי. אך הסיטואציה מחייבת והגיבורה מתאחדת במקום עם שני אחיה (ז׳אן פייר דארוסן וז׳ראר מיילאן) כדי להרהר בעבר ולא פחות חשוב מכך, להחליט בנוגע לעתיד – שלה, שלהם ושל הווילה. גידיגיאן גם כתב את התסריט, יחד עם סרז׳ ולנטי.

״50 אביבים״ (Aurore) גם הוא פליט של פסטיבל הקולנוע הצרפתי האחרון. שמו הלועזי מסגיר את שם הגיבורה, בעוד העברי מתעכב על גילה. אורור, בגילומה של אנייס ז׳אווי (״תסתכלו עלי״), הפרודה מבעלה, מגלה כי היא עומדת להפוך לסבתא בדיוק ביום שבו היא מאבדת את עבודתה. הפרנסה היחידה שזמינה עבורה כרגע היא בעבודת נקיון מייגעת, אבל מפגש עם אהבת נעוריה גורמת לה לרצות להתחיל לחיות מחדש. בלנדין לנואה, שחקנית שזהו סרטה השני באורך מלא כבמאית, גם כתבה את התסריט במשותף עם ז׳אן לוק גאג׳ה.

מתוך הסרט ״50 אביבים״ ובאדיבות קולנוע חדש

קולות קוראים:

פסטיבל ירושלים – שיחגוג בקיץ 35 מהדורות להיווסדו, עדיין פתוח להרשמה בקטגוריות הישראליות ובמסגרת הפיצ׳פוינט, עד ה-1 במאי. מהרו להגיש את סרטיכם וסרטיכן, באתר הפסטיבל תמצאו את כל הפרטים והתנאים.

עמותת נשים בתמונה – מחלקת מענקי פיתוח תסריט עלילתי ליוצרות, וחמישה מהן יחלקו ביניהם סכום של 290 אלף ש״ח (סכום מכובד, אם יורשה לי). תאריך ההגשה האחרון בהחלט הוא ה-20.5 ואת נהלי ההגשה אפשר למצוא באיגוד התסריטאים. ואגב, לקמפיין של פוליטיקלי קוראת כבר תרמתן או תרמתם?

פסטיבל חיפה – פתח את ההרשמה בשבוע שעבר לתחרויות הישראליות של מהדורת 2018 שתתקיים בסוף ספטמבר. זה אומר שמעכשיו ועד ה-1.7 אפשר יהיה לרשום לתחרות סרטים עלילתיים, דוקומנטריים וקצרים מכל הסוגים, תוצרת ישראל.

בסינמטקים:

דוקאביב – הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע דוקומנטרי בתל אביב, חשף אתמול את תוכניתו המלאה ועתירת המסגרות והאירועים לכבוד חגיגות 20 שנה לפסטיבל מיסודה של אילנה צור. זה לא חדש שבשנים האחרונות תפח דוקאביב מפסטיבל נישה שהוא בית לסרטים תיעודיים, לאחד המרכזיים והחשובים בלוח השנה הפסטיבלי בארץ, כולל סניפים בצפון ובדרום והקרנות חודשיות בסינמטק תל אביב. הפעם יידחסו כ-120 סרטים דוקומנטריים חדשים אל 10 ימי הפסטיבל, שיתקיים בין ה-17 ל-26 במאי. מעבר על התוכניה גרם לי להבין שבלתי אפשרי לברור מתוכה רק כמה סרטים בולטים לטובת פוסט זה, אז קודם כל אבהיר שאצלנו בסריטה כבר עומלים מזה שבועות על צפייה בכמה שיותר סרטים לטובת פוסטפלצת המלצות שיתפרסם סמוך יותר למועד הפסטיבל.
עד אז, מכירת הכרטיסים בעיצומה ומלבד התוכנית הישראלית שהזכרתי בפירוט במדור של סוף החודש שעבר, אציין בקצרה כמה אירועים בולטים. סרט הפתיחה יהיה "דודו טסה והכוויתים: אל תהיה כל כך צנוע, אתה לא כזה גדול" ולאחריו תתקיים הופעה של דודו טסה, שתועבר בשידור חי בפייסבוק של דוקאביב. קטגוריה חדשה תרכז סרטי אופנה תחת השם ״דוק-קוטור״, ביניהם סרטים על אנטוניו לופז ואלכסנדר מקווין, ומתחם הקרנות נוסף לאירועי החוצות שהפכו לשם דבר יהיה הדרייב-אין של תל אביב, בשיתוף חברת מוויקס. חידוש נוסף השנה יהיה תחרות לסרטים דוקומנטריים קצרים, שהזוכה בה יהיה כשיר אוטומטית להגשה לקטגוריה הייעודית באוסקר האמריקאי. כל הסרטים – באתר.

TLVFest – הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה, חשף את סרט הפתיחה שלו: ״מרסי״, סרטה האמריקאי הראשון של טלי שלום עזר (״פרינסס״), בכיכובן של אלן פייג׳ ורוני מארה בסיפור התאהבות של שתי מפגינות, האחת בעד והשנייה נגד, עונש מוות. הסרט יוקרן כחלק מערב פתיחה חגיגי ומלא אירועים שיתקיים ב-31 במאי אבל אפשר לשריין בו מקום כבר מעכשיו, כאשר בעוד שבועיים תתגלה התוכניה של הפסטיבל במלואה.

סולידריות – פסטיבל תל אביב לקולנוע וזכויות אדם, יתקיים זו הפעם השישית בסינמטק תל אביב, החל מה-26 באפריל ועד ה-1 במאי. האירוע ייפתח עם הסרט ״תקרית בהילטון על הנילוס״ של הבמאי השבדי-מצרי טאריק סאלח, זוכה פסטיבל סאנדנס 2017 בפרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר, הפורש עלילתו באווירה הפוליטית המתוחה של ימי מובארק האחרון רגע לפני האביב הערבי. הסרט הוא גם חלק מן התוכניה הבינלאומית העשירה בסרטים מכל מיני מקומות בעולם שלא תמיד מגיעים להקרנות בישראל, מסגרת ישראלית שהיא בעצם ישראלית-ערבית ומשלבת ישן וחדש, וגם מסגרת תחרותית לסרטים קצרים מכל הסוגים והסגנונות. פרטים מלאים באתר הפסטיבל.

נאשוויל – יצירת הפאר של רוברט אלטמן תוקרן בסינמטק הרצליה ביום שבת ה-28.4 בשעה 20:15. עופר התריע על כך בתחילת החודש אבל חשבתי להזכיר, כי זה מסוג הסרטים שאנחנו בסריטה אוהבים לעד ולפחות אני חש שמלוא עוצמתה לא עוברת בצפייה ביתית. הפעם זה גם כולל הרצאה מקדימה בחסות החוג לתולדות המוזיקה ומאת עמית קלינג, שידבר על ההיסטוריה המוזיקלית של נאשוויל ועל תרבות-נגד. כרטיסים ועוד פרטים באתר הסינמטק.

מתוך הסרט ״תקרית בהילטון על הנילוס״ שיפתח את פסטיבל סולידריות