• פרסי אופיר 2017 - ״פוקסטרוט״ עם שמונה פרסים
  • סרטים חדשים: ״פוקסטרוט״ מגיע אל בתי הקולנוע
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 42
  • התנגשות
  • המלצות (ואזהרה) לסרטי באטמן המצוירים
  • זה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 41
  • פסטיבל ונציה 2017: דיווח שביעי ואחרון
  • ?DC מה צופן לנו העתיד הקולנועי של
  • פסטיבל ונציה 2017 - דיווח שני של עופר

המלצות (ואזהרה) לסרטי באטמן המצוירים

15 בספטמבר 2017 מאת לירון סיני

בזמן שאתם מחכים בציפייה או בחשש לסרט הקולנוע הבא של היקום הקולנועי של DC, יש עוד עולם שלם ומונפש של סרטי באטמן שיכולים למלא לכם את החלל. סרטי האנימציה של DC משמשים לא פעם בתור מבחני הרצה לטעם של חובבי הז'אנר, או כמילוי תוכן נוסף להרחבת העולם העשיר גם כך של איש העטלף. רובם יוצאים הישר ל-DVD או לשירותי VOD למיניהם ולכן קל למצמץ ולפספס אותם. הסרט האחרון בז'אנר שיצא ממש החודש הוא פיסת אנימציה ראויה ומעניינת שמעלה כמה שאלות על התפתחות של דמויות ועל שבירת ציפיות ומסורות, אז הנה סקירונת עליו, עוד כמה סרטים רלוונטיים ששווה לכם לבדוק, וגם אזהרה אחת.

Batman and Harley Queen – 2017

הסרט שיצא לפני כחודש הוא ה-29 במספר בסרטי באטמן המונפשים, והוא, כמתבקש מהשם שלו, מציג שיתוף פעולה בין באטמן, נייטווינג (אחד מהגלגולים של רובין שגדל) והארלי קווין. סם ליו ביים, וכתבו ג'ים קרייג וברוס טים שעבדו גם על הסדרה המונפשת האהובה משנות ה-90. גם הסגנון של הסרט דומה לסדרה, ואולי זו הסיבה שהרבה אנשים שפטו אותו לחומרה והתקשו לקבל טייק חדש, פרוע, לעגני וביקורתי כשהוא מולבש על דמויות וסגנון איור מוכר. א
ת בטמן ונייטווינג מגלמים בקולם קווין קונרוי ולורן לסטר, שדיבבו אותם גם בסדרה, בעוד שהארלי קווין קיבלה קול חדש על ידי מליסה ראוש (ברנדט מ"המפץ הגדול"). השלושה נאלצים לעבוד ביחד כדי לעצור את פויזן אייבי ונבל נוסף מלהדביק את כל אוכלוסיית העולם בנגיף שיהפוך את כל מי שחי להכלאה בין חיה לצמח. פחות או יותר. המזימה נובעת מרקע אידיאולוגי אקולוגי, כעונש שמגיע לנו על הרס העולם, אבל היא רק הרקע למה שמעניין בסרט באמת: הדינמיקה בין השלישייה שמנסה לעשות את הדבר הנכון.

הארלי, הליצנית של הג'וקר לשעבר שהומצאה בסדרת האנימציה (היא הייתה כל כך מוצלחת ואהובה שמהסדרה היא המשיכה וקיבלה תפקיד קנוני גם בקומיקס), נמצאת בסרט הזה בתקופת מעבר בה היא מנסה להתנער ממערכת היחסים הרעילה עם הג'וקר, לצאת מעולם הפשע ולהתנהל קצת יותר טוב. אחרי הכל, היא הייתה פסיכיאטרית לפני שאיבדה את זה כשפגשה את מר ג'יי. היא מנסה להתפרנס ממלצרות במסעדה שבה כל המלצריות לבושות בתלבושות של "גיבורת על סקסית", כך שהיא למעשה מחופשת לעצמה בגרסה פטישיסטית, ונתונה להטרדות מיניות מהלקוחות הקבועים. כשנייטווינג מוצא אותה אנחנו מקבלים שלל הקנטות הדדיות שמשלבות בחן ובבקיאות הערות על מיניות, התבגרות, וגם על הקומיקס של באטמן ורובין עצמו שקיבל בעבר פרשנות על כך שהשניים למעשה זוג, ולכן עלולים להשחית את תמימותם של הילדים שקוראים עליהם. הסרט קיבל ביקורת שהוא מתייחס להארלי כאל אובייקט מיני ושהסרט סובל בין היתר מהומור נמוך, אבל ניתן לקרוא אותו דווקא כמבקר את ההתייחסות הזו אל הדמות שלה. הארלי גם מוצגת בצורה מינית, נכון, אבל גם שוברת זרוע למטרידים אותה, יוזמת סקס כשהיא רוצה, ומתלוננת שלא משנה מה היא מנסה – באים אליה בטענות על מי שהיא אמורה להיות, ולא מאפשרים לה להיות היא עצמה. ובכל מה שקשור להומור נמוך – מכירים את הטענה שנשים לא מפליצות? ובכן, כאן החליטו לשבור אותה. זה נמוך, אבל גם קורע מצחוק. ולגרום לבאטמן להיראות מצחיק זה משהו שלא קורה מספיק ביקום הקולנועי שלו. יש בסרט הקליל ומלא המודעות העצמית הזה הרבה יותר התחכמויות מהקרדיט שניתן לו, המון אמירות וקריצות בין השורות שהופכות אותו למומלץ ומבדר מאוד. אה כן, ויש בו גם שני שירי קריוקי שמבוצעים על ידי הדמויות במלואם. למה? למה לא.  

Batman: Assault on Arkham – 2014

הסרט הזה יצא ב-2014 כגרסת הרצה מקדימה ל"יחידת המתאבדים". הוא לא מושלם, אבל אפשר בכנות להגיד עליו שהוא הרבה יותר טוב מהסרט המצולם על חבורת הנבלים שמצילים את היום בעל כורחם. הסרט נחשב כחלק מהעולם של משחקי הווידאו/מחשב של באטמן שקשורים עלילתית לארקהם, בית החולים לחולי נפש שנמצא בלב גותאם ומהווה מקור למקרי פשיעה, בריחה וצלילה לנבכי המאפליה.
הסרט המונפש בוים על ידי ג'יי אוליביה ואית'ן ספולדינג ונכתב על ידי הית' קורסון. הסרט כולל את באטמן בתפקיד משני באופן יחסי להארלי ודדשוט, כשיחידת המתאבדים נשלחת להסתנן לארקהם כדי להשיג מידע חיוני. החבורה העליזה מלאה באינטריגות ומאבקי כוח, ולא תשמעו כאן שום דיבורים מוקדמים מדי על משפחתיות או חברות. יש משהו הרבה יותר אמין ואפילו מורכב בגילום הזה שלהם ביחס לסרט המצולם שיצא אחריו. גם היחסים בין הארלי לג'וקר כאן יותר משכנעים וסבוכים, כשהוא נמצא כלוא בתוך ארקהם, אחרי שהוא נפרד ממנה. וכשהג'וקר נפרד ממך, זה בדרך כלל מגיע עם ניסיון התנקשות. האופן שבו הוא מנצל את האמון של הארלי הרבה יותר בולט כאן, ולא עובר רומנטיזציה שמרנית. הסרט הזה מומלץ במיוחד אם אתם רוצים להטיח את הראש בקיר לאחר מכן ולתהות למה וורנר לא התעקשו שיסתמכו על הטון שלו ועל הדינמיקה בין הדמויות כשהחלה העבודה על "יחידת המתאבדים" יש בו שילוב נכון של הומור, אקשן, הרס וטיפ-טיפונת רגש.

Batman: Mask of the Phantasm – 1993

הסרט מ-1993 הוא בין הבודדים מהסרטים המונפשים של האביר האפל שזכו להפצה בבתי הקולנוע, והוא נחשב עד היום וצדק לאחד מסרטי הבאטמן המוצלחים ביותר, בכלל. מדובר באחד הסיפורים היותר מעניינים על האביר האפל כי הוא משלב, בגדול, שתי תמות – לצד חקירה שבאטמן מנהל כדי לגלות מי הגיבור החדש מטעם עצמו שהגיע לעיר ומחסל את המאפיונרים, אנחנו מקבלים סיור מודרך בנבכי נפשו המיוסרת של ברוס וויין. תמיד ידענו שיש לבאטמן בעיות רגשיות ושהוא סובל מפוסט טראומה – עיינו ערך הסצנה ההיא עם ההורים, הרצח והפנינים המתפזרות שחוזרת כמעט בכל סרט ובהמון אוגדנים. אבל כאן הטיפול במתח שבין ברוס וויין לאלטר-אגו שלו באים לידי ביטוי בצורה הכי מעוררת חמלה שלהם, כשהיתום העשיר והעצוב נראה פתאום אנושי מאוד. כל זה קורה כשהוא סוף סוף פוגש מישהי שנראית כאילו היא מבינה אותו, ולא נרתעת מהמורכבויות ובעיות הגישה. אבל כמובן שהאידיליה הזו לא יכולה להחזיק, לא כשיש מלחמת עולם תחתון לפתור, ובטח לא כשהג'וקר ממשיך לעשות בעיות.

מדובר בסרט בן 76 דקות שהיוצרים ואמני הקול שאמונים עליו הם אותו הצוות מסדרת האנימציה האהובה Batman the Animated Series משנות ה-90: הוא בוים על ידי ברוס טים ואריק רדומסקי, ונכתב על ידי פול דיני, אלן ברנט, מרטין פסקו ומייקל ריבס. את בטמן מגלם בקולו קווין קונרוי (שמגלם את באטמן ברוב הסרטים והמשחקים המונפשים) ואת הג'וקר מגלם מארק האמיל. הוא כל כך מזוהה עם קולו של הג'וקר שבחוגים מסוימים הוא נחשב קודם כל לליצן המשוגע ורק אחר כך כלוק סקייווקר. עם משחק בזמנים בין פלאשבקים לעבר למתח של ההווה באטמן צריך להתמודד לא רק עם הברדק הכללי שהוא גות'האם, אלא גם עם עצמו ועם הערכים שהוא בוחר לחיות לפיהם כשהם מתנגשים ומותירים אותו מבולבל באמת. יש בו תמהיל טוב ובסיסי של אקשן, דרמה ובניית דמויות שיכולות לעשות לסרטי DC המצולמים בית ספר לתסריטאות.

Batman: Under the Red Hood -2010

גם הסרט הזה מ-2010 נחשב למוצלח, אבל אני חייבת לסייג – למרות שנוטים להמליץ עליו לחיוב, הוא מזכיר גרסה משועתקת וחיוורת של "Mask of the Phantasm". גם כאן יש דמות מיסתורית חדשה שמגיעה לגות'האם ועושה שמות בעיר, כשלוקח זמן להבין אם מדובר בנבל או בגיבור מטעם עצמו. יש לדמות הזו קשר כלשהו לבאטמן, לרגשי אשם ולקשרי משפחה – כרגיל. זה סרט אפל למדי, וגם כאן העימות בין באטמן לזר שמגיע לעיר קשור מאוד לג'וקר ולערכים של באטמן ששוב, מתנגשים. ברנדון וייטי ביים וג'אד וויניק כתב סיפור שמעביר את הזמן, בונה עוד כמה דמויות משנה במשפחת העטלפים בצורה מעניינת – גם אם לא מחדש.

Batman: The Killing Joke – 2016

כבר הזהרתי מפני הסרט הזה בסיכום הבאזז של 2016, ואני אחדד את העניין עוד קצת: הוא היה מצופה מאוד בגלל שמדובר באוגדן קומיקס שכתב אלן מור, שהוא בו זמנית מוערך וגם שנוי במחלוקת. בגדול, מדובר בעלילה שמציעה סיפור מקור לג'וקר, ובנויה באופן שמייצר השוואה ודינמיקה מבהילה ומרתקת בינו לבין ברוס וויין. שאלות של שפיות, דמיון ומציאות עולות בה, בזמן שהג'וקר עושה כמה דברים קשים ואלימים במיוחד. הוא תוקף את ברברה גורדון, שהיא גם הבת של המפקח גורדון וגם באטגירל. הוא יורה בה, שובר לה את הגב – מה ששם את הדמות שלה בכיסא גלגלים לתקופה ארוכה למדיי (עד האתחול מחדש בקומיקס שנעשה לפני שנים ספורות) וחוטף את אבא שלה ומנסה להעביר אותו על דעתו. הסיפור עצמו מעניין מאוד ואפל, אבל גם משתמש בדמות של ברברה בתור כלי קצת חסר משמעות בתוך התמונה הגדולה. היא מותקפת, ככל הנראה גם מינית, נפצעת, וזהו. היא לא צד בעניין מעבר לכך. היא בקושי דמות. הסיפור הוא בין הג'וקר ומה עלול היה להפוך אותו למי שהוא, והאם הוא באמת כל כך שונה מאיש העטלף שרודף אחריו.

עיבוד האנימציה לקומיקס, שנעשה לפני כשנה, היה אמור לעבות את הדמות של ברברה בסיפור ולהיות קצת יותר עדכני. מה שקרה בפועל הוא שהוסיפו לה רומן עם באטמן, שהוא בעצם סוג של בוס שלה בסיפור הזה, והבהירו עוד יותר את הגוון האלים פיזית ומינית של התקיפה שהיא עוברת. מעבר לכך מדובר בעיבוד די דומה לקומיקס, עם אנימציה שלא נראית טוב, כאילו חסכו היכן שניתן ומשהו בה על גבול המקרטע. יש גם שיר לא ברור שהג'וקר שר באמצע, סתם כדי למלא זמן מסך. בקיצור – חסכו לעצמכם עצבים מיותרים ופשוט תקראו את הקומיקס במקרה הזה. הוא הרבה יותר אפקטיבי ופחות מרגיז.

The Assault on Arkham

תגובות

  1. אבי הגיב:

    סקירה יפה.
    אני חייב לציין שדווקא את מסכת הפאנטום לא ראיתי כך שאני לא יכול להשוות, אבל under the red hood הוא ללא ספק סרט הבאטמן המונפש האהוב עלי מהשנים האחרונות.

    בנוסף אני מחבב מאוד את העיבודים לפרנק מילר, "Dark knight returns" ו "Year One", שעמדו יחסית בכבוד במשימה לעבד יצירות מופת, והייתי כנראה אוהב יותר לולא קראתי את המקור.

    ולסיום, עוד שניים אהובים עלי במיוחד ולא הוזכרו כאן הם Son of Batman ו – Batman vs Robin. אני פשוט מת על הדמות של דמיין וויין (וגם שונא אותה באותו זמן, כמובן).

  2. יונתן ו הגיב:

    דווקא לא כתבת על היותר "יוקרתיים", Batman year 1, Dark knight returns

  3. מגדלור הגיב:

    ראיתי לאחרונה את Killing Joke ולא ממש נפלתי. את Assault on Arkham ראיתי מזמן וזה היה דיי טוב. אני צריך להשלים את Batman and Harley Queen – 2017, נשמע מעניין.

השאר תגובה