סרטים חדשים: ״אנשים שהם לא אני״, ״הנוסעים״, ״הכחשה״, ״יופי נסתר״, ״האקר״

הסרטים האחרונים של 2016 כבר כמעט כאן, והם יהוו את ההפרדה בין שני חלקי סיכומי השנה שלנו – הקולקטיביים שיגיעו החל ממחר, והאישיים שכבר פרסמנו (לירון, אור, עופר וגם אני). זה גם אומר שנחרוג ממנהגינו ונפרסם סקירה אחת כבר היום, על סרט שמתרוצץ בפסטיבלים מזמן ועשה זאת גם בשבועיים האחרונים אז אנחנו בסדר עם זה. לגבי פלוס, אני חש שסיכומי השנה מעניקים מספיק ערך מוסף, ודי מבואס מנטישתה המפתיעה של קארי פישר את כוכב הלכת ארץ, אז נוותר.

״אנשים שהם לא אני״ הוא המצטרף האחרון אל רצף בכורות הבימוי הנשיות והמרשימות שהכו בנו לאורך השנה (״סופת חול״, ״ברש, ״ההר״ ועוד). הוא אולי המרשים מכולם מבחינת הישג, כיוון שמדובר בפרוייקט גמר של סטודנטית בביה״ס טיש באוניברסיטת תל אביב, הדס בן ארויה, שהפכה את יצירתה לסרט באורך מלא שמוקרן ו/או זוכה בפסטיבלי תבל וכעת ינסה כוחו בהקרנות מסחריות. בן ארויה, תגלית השנה של פורום הבמקרים, ביימה, כתבה, הפיקה ומשחקת בתפקיד הראשי כצעירה תל-אביבית בשם ג׳וי, המתקשה להתגבר על הפרידה מהאקס ומזגזגת בין שני בחורים שלא מתאימים לה. כתבנו על הסרט מספר פעמים בבלוג, הרענו לו בעונת האופירים (ושרקנו בוז לאקדמיה שהתעלמה), אבל כעת הגיע הזמן להרחיב. עופר הוא זה שיעשה זאת כאן בסריטה, אור כתב עליו בכלכליסט, בעוד אני ניסיתי בעיקר לנתק את המציאות שחייתי בה בשנים האחרונות מן המתרחש על המסך בביקורת שלי שפורסמה בעכבר העיר.

״הנוסעים״ (Passengers) ממשיך את חזרתם המבורכת של סרטי החלל אל לוח ההפצה הקולנועי, ונסמך על כוח המשיכה של שני הכוכבים שלו במטרה לשאוב צופים אל האולמות. ג׳ניפר לורנס וכריס פראט מגלמים שני אסטרונאוטים על ספינת חלל מתקדמת במשימה להרחיק לכת. תקלה בתאי השינה שלהם גורמת להם להתעורר 90 שנים לפני שהיו אמורים, וזו לא התקלה היחידה עימה יצטרכו להתמודד. את הסרט שהוכתר מבעוד מועד בתור גרסת הדואט של ״כח משיכה״, ביים מורטן טילדום הנורווגי (״משחק החיקוי״) וכתב ג׳ון ספייטס (״פרומתאוס״, ״דוקטור סטריינג׳״). כתבתי גם עליו בעכבר העיר, ועופר יהיה אחראי על סקירה גם הפעם.

״הכחשה״ (Denial), שפתח את פסטיבל הקולנוע היהודי בירושלים, מגיע עם סיום הפסטיבל לאקרנים. רייצ׳ל וייס מגלמת את פרופסור דבורה ליפשטאדט, היסטוריונית יהודיה המוצאת עצמה תחת מתקפה מצד פרופסור דייויד אירווינג (טימותי ספול), מכחיש שואה המאשים אותה בהתעלמות מהעבודה שלו. ליפשטאדט לא נשארת חייבת וקוראת לו שקרן, מה שגורר תביעת דיבה מצידו של אירווינג שהופכת למשפט ראוותני שבבסיסו הטענה האם הייתה או לא הייתה שואת העם היהודי (ספוילר: הייתה ועוד איך). גם טום ווילקינסון כאן, בסרטו של מיק ג׳קסון (״שומר הראש״) על-פי תסריט של דייויד הייר (״נער קריאה״, ״השעות״) שמצידו מבוסס על ספרה של ליפשטאדט.

״יופי נסתר״ (Collateral Beauty) מגיע עמוס כוכבים וכנראה גם קיטש, ובבסיסו הרעיון הכי מטופש ששמעתי כבר הרבה זמן. ברמה של להתפלא שעקיבא גולדסמן לא חתום על התסריט. וויל סמית׳ מגלם אדם שאיבד את המשמעות לחייו לאחר טרגדיה משפחתית, ומתחיל לכתוב מכתבים הממוענים אל ״אהבה״, ״זמן״ ו״מוות״. אהבה, זמן וגם מוות, לא סתם כותבים לא בחזרה, אלא באים לבקר אותו, קצת כמו ב״מזמור חג המולד״ המפורסם (במקור אלה רוחות העבר, ההווה, והעתיד). נדמה לי שהוא לומד שכולנו אחד והעולם יפה, אבל אין סיכוי שאגש לבדוק. את סמית׳ מגבים קייט ווינסלט, אדוארד נורטון, מייקל פנייה, נעמי האריס, הלן מירן וקירה נייטלי. מי שכן חתומים על הסרט הם הבמאי דייויד פרנקל (״השטן לובשת פראדה״) והתסריטאי אלן לואב (״אהבה בהחלפה״, ״תזרום עם זה״).

״האקר״ (Anonymous, לשעבר Hacker) מצטרף אל ״איש הצללים״ מהחודש שעבר בניסיון להפחיד את כולנו מפני גניבת זהות ושאר פשעי אינטרנט. אלכס (קאלן מק׳אוליף) הוא האקר צעיר המשתמש ב״דארק ווב״ כדי לעשות כסף קל וגם לנקום בבנק שהשפיל את משפחתו. במהרה הוא וכמה מחבריו הופכים לנרדפים הן בידי ה-FBI והן בידי האקרים מנבכי הרשת האפלה. על הבימוי חתום אקאן סאטייב הקזחי, שגם כתב את התסריט דובר האנגלית עם שניים מבני ארצו – סאנז׳ר סולטן וטימור ז׳אקסיליקוב. תודו שעכשיו זה נשמע כמעט מעניין.

לסיום, ולזכרה של קארי פישר, נסיכת דיסני החביבה עליי בכל הזמנים (אפילו עוד לפני שדיסני קנו את הזכויות למותג ״מלחמת הכוכבים״ והפכו את הנסיכה ליאה לכזו באופן רשמי), נזכיר לא רק את מה שניסתה להנחיל לכולנו בסוף ״רוג אחת״ (תקווה), אלא גם את ההומור המרדני שלה נגד כל מה שהסרטים שהעלו אותה לגדולה סימלו עבורה. למשל כשהיא ״צלתה״ את ג׳ורג׳ לוקאס בערב לכבודו. איזו אישה ואיזו אבדה.