"שכנים 2", סקירה
13 במאי 2016 מאת אור סיגוליקומדיות המשך הן עניין בעייתי בפני עצמו, ושנת 2016 לא הייתה טובה אל הקונספט הזה בכלל. בין "זולנדר 2" ו"החתונה היוונית שלי 2", נדמה שהרבה לא יכול לצאת מזה.
סרטי המשך הם לרוב גם ככה עניין מסחרי ותו לא, ובקומדיות עוד יותר קשה להסתיר את זה. מה שאנחנו בדרך כלל מקבלים זה את אותו הסרט בדיוק, עם אותן בדיחות, רק עם קצת יותר תקציב. לפעמים זה מניח את הדעת כמו "רחוב ג'אמפ 22", "פיץ' פרפקט 2" ו"חדשות בהפרעה", אבל לרוב מדובר בסרטים בלי דופק של ממש, כמו שקרה לנו לאחרונה עם "טד 2". והשאלה שתמיד נשאלת היא למה. למה צריך את זה.
"שכנים 2" (Neighbours 2) הוא בצד היותר טוב של סקאלת קומדיות ההמשך, נגיד את זה מעכשיו. הוא ממשיך את הסרט מ-2014, שהייתה שנה מדהימה לקומדיות ("רחוב ג'אמפ 22", "החיים בצללים", "מלון גרנד בודפשט", "שומרי הגלקסיה", "לגו – הסרט" ו"אפס ביחסי אנוש", בין היתר), שאהבתי מאוד. לא רק שצחקתי ממנו בלי הכרה, גם מצאתי בהיפוך התפקידים שלו, זה שהופך את המבוגרים האפורים לגיבורים החיוביים אל מול הצעירים היפים שמשמשים כאנטגוניסטים, משהו מאוד מעניין.
האמת שבתוך "שכנים 2" גם יש כמה אלמנטים תסריטאים נורא מעניינים, בעיקר כאלו שחושפים איך הקומדיה האמריקאית משתנה מול ענינו ביחס לנשים, גייז, ובאופן כללי מצליחה למצוא את עצמה בתוך אימת הפוליטקלי-קורקט שהולכת ומאיימת על כל דבר בתחום ההומור. זה לא עומד בניגוד לכך שבשביל סיפור המסגרת, עשו חמשת התסריטאים החתומים על הסרט סלטות באוויר וזה מרגיש מעט חורק.
בפעם הקודמת נלחמו הזוג קלי (רוז ביירן) ומק (סת' רוגן) באחוות קולג' בהנהגתו של טדי (זאק אפרון, בהופעתו הטובה ביותר אי פעם), שהפכה את חייהם הפרבריים לגיהנום. עכשיו הם מנסים לצאת מהשכונה לטובת בית גדול יותר, ורוצים למכור את ביתם הנוכחי. הם מצליחים, אבל מגלים שהם נמצאים בתקופת מבחן של 30 יום, בו יוכלו הקונים להתחרט. בדיוק באותו הזמן מחליטות לעבור לשכונה שלוש סטודנטיות שגילו שלאחוות בנות בקולג' אסור לחגוג, ולכן מחליטות להילחם בחוק על ידי מסיבות פרועות כל היום וכל הלילה. המלחמה מוכרזת בשנית.
לא משנה כמה מצחיק "שכנים 2" – והוא ממש מצחיק – בלתי אפשרי לקבל את רצף צירופי המקרים התסריטאיים האלו, וזה גורם לסרט להרגיש שהוא נעשה קצת בכוח. גם כמה בדיחות מהסרט הראשון חוזרות על עצמן, וקשה לומר שהוא מביא איזו בשורה חדשה.
למזלנו הסרט נשען על שלוש דמויות מעולות, שמגולמות על ידי שחקנים שכל כך נהנים מכל רגע, שלי אין יכולת להתנגד אליהם. הראשון הוא כמובן סת' רוגן, שגם חתום על כתיבה והפקה. התזמון הקומי שלו כבר לא מוטל בספק, והוא יכול להציל כמה בדיחות שלא היה להם סיכוי אצל אף אחד אחר (אם כי גם פה, יש כמה שלא עובדות היטב). תשע שנים מאז "הדייט שתקע אותי", והקריירה של רוגן לא הייתה האחידה ביותר בעולם, אבל אני שמח תמיד כשהוא בסביבה.
השני הוא זאק אפרון, ש"שכנים" הקודם שינה לי את כל התפיסה לגביו. הדמות של טדי יושבת עליו בדיוק, ובסרט החדש הוא מוסיף אליה אפילו כמה רבדים דרמטיים שממש לא ציפיתי לפגוש. הוא הפך להיות העוגן הרגשי של הסרט, וכנראה הדמות הכי מעניינת שם. מגיע לו את כל הקרדיט בעולם.
לצלע השלישית מגיעה כבר פסקה משל עצמה. אז הנה, עוברים פסקה.
רוז ביירן היא פלא. השחקנית האוסטרלית פרצה לתודעה בזכות הופעות דרמטיות, אחת מהן אפילו העניקה לה את פרס השחקנית הטובה ביותר של פסטיבל ונציה. ב-2011 הייתה אחת ההברקות של "מסיבת רווקות", ומאז התחילה קריירה של שחקנית קומית, והאמת, אין הרבה טובות ממנה כרגע. ביירן, שלאחרונה ניצחה גם ב"מרגלת", היא הדבר הכי טוב ב"שכנים 2", והיא הופכת אותו לשלה. היא לא מפספסת שום בדיחה, היא שולטת בסצנה גם כשהיא סתם עומדת שם ומגיבה בהבעות פנים, היא עוברת מקומי לדרמטי להיסטרי לרגיש בלי להזיע, והעובדה שנתנו לה להשאיר את המבטא האוסטרלי שלה כנראה עזרה לה להיות אפילו יותר נינוחה.
באיזורים הפחות מוצלחים של הסרט אפשר למנות את העריכה המוזרה, שלעיתים הורגת כמה פאנצ'ים, ואת כל מה שקשור לנערות הקולג', המונהגות על ידי שלבי, אותה משחקת קלואי גרייס-מורץ. זה נחמד לראות את מורץ בסרט ראוי, במיוחד אחרי רצף הסרטים האיומים בהם כיכבה לאחרונה ששיאו היה "הגל החמישי" שאני עדיין לא מאמין שקיים, אבל היא לדעתי החוליה החלשה של הסרט, וגם הבנות שסובבות אותה. אם הרגשתי שהתסריטאים מכירים את מק, קלי וטדי, כשזה מגיע לבנות נראה שהם פספסו לחלוטין.
הרעיון של קבוצת צעירות ששונאת את המסיבות של גברי הקולג', ששואפות להפסיק לשחק את המשחק שנכפה עליהן עם בגדים לא נוחים, עקבים, וההשפלות של הבנים אותן הן צריכות לבלוע, הוא הברקה לא רעה בכלל. המשימה שלהם מעוררת הזדהות וחיבה, אבל נדמה שבשלב הזה הסרט מתחיל להתבלבל, כי הוא לא מצליח לאזן בין החיבה שלו לנערות אל מול הצורך לשמור אותן כאנטגוניסטיות. מה שאמור להפוך את הקומדיה המטופשת הזו למורכבת יותר, רק מסרבל אותה.
בסרט הקודם זה עבד מעולה, אבל הפעם משהו לא לגמרי הצליח שם, וזה מחזיר אותי לעניין שיש משהו שקצת נעשה בכוח.
עוד משהו די מעניין הוא סיפור המשנה הלהט"בי שנכנס לסרט, שכנראה היה כל כך חשוב ליוצרים להכניס כי הוא עומד בניגוד מוחלט למה שקרה ב"שכנים" הקודם. אם היו שולפים את הסיפור הגאה מהסרט החדש שום דבר לא היה נפגם, אבל זה עדיין לא אומר שהוא מיותר. בעיני דווקא זה עובד טוב, כי הגייז בסרט גם מצחיקים מאוד בלי להיות מגוחכים, אבל גם חוטפים כמה סתירות כמו שאר הדמויות. לא מתחנפים אליהם ולא מטפלים בהם בעדינות רק כדי לצאת בסדר. יחד עם בדיחת השואה הכי טובה שאני זוכר בסרט, נראה ש"שכנים 2" מציג איזו התפתחות של הקומדיה האמריקאית. בשלב הזה קשה לי לומר האם זו התפתחות חיובית או שלילית, אבל משהו שם קורה.
את הסרט ביים ניקולס סטולר, שמאז "שכנים" לא ביים דבר, אבל תרם מזמנו לכמה תסריטים מפוקפקים ביותר מהזמן האחרון כמו "סקס טייפ" ו"זולנדר 2". מכיוון שסרטיו כבמאי הם מוצלחים ("קח את זה כמו גבר", למשל), אני נוטה להאמין שהוא האיש שאליו פונים האולפנים כדי שיתקן דראפטים אומללים וינסה להכניס להם איזושהי צורה, אחרת קשה לי להסביר את הבדלי האיכות הקיצוניים.
אין ספק שעריכה חכמה יותר הייתה עוזרת לו ב"שכנים 2", אבל הוא הצליח שוב להרים סרט שעובד מעולה חלק מהזמן, עובד טוב רוב הזמן, ופחות עובד מדי פעם.
לא הייתי צריך סרט המשך ל"שכנים", זאת אני יכול לומר בוודאות. אבל אם לשים את זה בצד, אני לגמרי מרוצה ממנו.
אני ממש התבאסתי מהסרט. קודם כל כי הוא לא מספיק מצחיק לדעתי, בטח ביחס לראשון. אבל זה עניין של טעם. שנית, היפוך התפקידים שדיברת עליו לגמרי לא קיים פה. בסרט החדש כולם טובים, מבולבלים ומעצבנים בדיוק באותה מידה. זה מוציא את העוקץ מהסרט. והכי תסכל אותי מה שאתה קראת לו "התפכחות". אני ראיתי את זה בתור כניעה לתכתיבי התקינות הפוליטית החדשה. "הנה תראו, אנחנו בהוליווד נורא ליברלים! אנחנו מגנים את טראמפ!" כך לפחות זה הרגיש לי. ולא, גראס וויברטורים זה לא באמת אנרכיסטי. זה הכי בורגני שיש.