• הזוכים, הזוכות וסיכום התחרות הישראלית בירושלים
  • פסטיבל ירושלים 2017: דיווח שביעי ומסכם
  • פסטיבל ירושלים 2017: דיווח שישי ולפני אחרון
  • פסטיבל ירושלים 2017: דיווח חמישי
  • ולריאן ועיר אלף הכוכבים
  • פסטיבל ירושלים 2017: דיווח רביעי
  • ״דנקרק״, סקירה
  • חיים חדשים: ״דנקרק״ של כריסטופר נולאן
  • פסטיבל ירושלים 2017: דיווח שלישי של עופר
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 32
  • פסטיבל ירושלים 2017 - דיווח שני של עופר
  • כוכב הקופים: המלחמה
  • פסטיבל ירושלים 2017: דיווח ראשון של עופר
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 31
  • סקירת המארז השני של ״פרוייקט הקולנוע העולמי״
  • ״להציל את נטע״, סקירה
  • ספיידרמן: השיבה הביתה
  • ״אוקג׳ה״, סקירה

המועמדים לספיריטס, פרסי הקולנוע האמריקאי העצמאי 2015

25 בנובמבר 2015 מאת אור סיגולי

למרבה הצער, כמו כל פרס קולנוע בארה"ב, גם פרסי הקולנוע העצמאי, המכונים Spirit Awards, זוכים בשנים האחרונות להתעניינות בעיקר כי הם הולכים ומתקרבים בטעמם לאוסקר.
בשנה שעברה הספיריטס היו מתואמים עם האוסקר לא מעט, כאשר זכיות מסונכרנות היו בקטגורית הסרט ("בירדמן"), שחקנית המשנה (פטרישיה ארקט), שחקן המשנה (ג'י.קי. סימונס), השחקנית הראשית (ג'וליאן מור), הצילום ("בירדמן"), העריכה ("וויפלאש"), הסרט התיעודי ("סיטיזנפור") והסרט הזר ("אידה"). בשנה לפני זה, 2013, הזכיות בקטגוריות הסרט, התסריט, שחקן המשנה, הסרט התיעודי, השחקנית והשחקן הראשי גם הם היו זהות בין הספיריטס והאוסקר.

זה יצר מצב די מתסכל מכיוון שמה שאמור היה להיות האלטרנטיבה, הפך להיות גרוע יותר ממייצגי המיינסטרים. השנה, לעומת זאת, נדמה שזה לא כל כך המצב.
השנה רשימת המועמדים חובקת בתוכה כמה דברים צפויים וכמה דברים מאכזבים, כמו בדרך כלל, אבל נדמה שבכל זאת ניתנה דחיפה לכמה סרטים ראויים מהשוליים שמשוועים להתייחסות, וכמה סרטים שלא היו על הרדאר בכלל, ביניהם לסרטי ז'אנר ושאר ירקות שלא נמצאים בשיח האוסקרי, כך שאלו חדשות טובות בהחלט.
כדי להיות כשיר לספיריטיס הסרט צריך להיות אמריקאי ותקציבו נמוך מ-21 מיליון דולר. זה כמובן לא חקוק בסלע, ובשנים האחרונות ראינו איך סרטים מצליחים להדחק לרשימות על אף הפקה גדולה יותר ("אופטימיות היא שם המשחק", למשל).

רשימת המועמדים המלאה, עם כמה מחשבות כלליות, ממש כאן בהמשך.

המועמדים לפרסי הספיריטס ה-31, לשנת 2015

הסרט הטוב ביותר:
"אנומליסה"
"מנדרינות"
"ספוטלייט"
"קרול"
Beasts of No Nation

המועמד המוביל באוסקר כברירת מחדל, הדרמה העיתונאית "ספוטלייט" התחיל את מה שרבים מנבאים שיהיה סיבוב ניצחון, אבל זה בהחלט מוקדם מדי בכדי לדעת לבטח. לצדו, חביב המבקרים של טוד היינז, סיפור האהבה הלסבי "קרול", הוא המוביל של יום המועמדויות, והוא בהחלט צובר מומנטום.
העניין עם "Beasts of No Nation" הוא המרתק ביותר כשזה מגיע לתפיסת התעשייה ולאן עולם הקולנוע מתקדם. הסרט הוא הפקה של חברת הטלוויזיה "נטפליקס" שממשיכה בצעדים מרשימים לכבוש את כל העולם. מדובר בסרט שביים קארי פוקונאגה ("בלש אמיתי") שיועד לשידור טלוויזיוני, אבל יצא בהפצה מצומצמת בארה"ב כדי להיות כשיר לעונת הפרסים. הביקורות בעדו, ובזמן שבקולנוע לא זכה להצלחה (עניין הגיוני בהתחשב בכך שאפשר לראות אותו בבית), לפי המספרים ש"נטפליקס" שחררו, הוא עושה עבודה טובה מאוד. אם פרסי התעשייה יעמדו לצדו, ונדמה שכך יקרה, זה מעיד על כך שהקו בין הטלוויזיה ועולם ההקרנות המסחריות עשה צעד נוסף באבולוציה שלו, וזה כנראה ישפיע לא מעט על עתיד ה-day & date, כלומר הפצה קולנועית במקביל לפלטפורמות VOD ודומיו.
"אנומליסה" הוא ללא ספק המסקרן ביותר מכל הסרטים פה, בכל זאת זהו סרטו הראשון של צ'ארלי קאופמן מזה שמונה שנים, לאחר יצירת המופת שביים "סינקדוכה ניו יורק". הסרט יפתח את פסטיבל אוטופיה בדצמבר, אז נוכל לראות במה מדובר בקרוב מאוד.
"מנדרינות" גם הוא הפתעה משמחת. סרט נהדר וקטנטן, שצולם באייפון ובכיכובן של זוג טרנסג'נדריות, שכבר זכה בבלוג לשני טקסטים, האחד שלי לקראת פסטיבל חיפה, והשני של עופר לקראת ההקרנות בסינמטק תל אביב. שנינו היינו בעדו. מעניין האם גם פרסי המבקרים יתמכו בו והמומנטום שלו ימשיך.

ההיעדרות המפתיעה ביותר היא כנראה זו של "חדר" שהיה אמור לסחוף את הטקס, אבל נותר עם שלוש מועמדויות ללא הסרט. בנוסף, קיוויתי שאולי "Slow West" יופיע איפשהו בסביבה, אך לשווא.

"ספוטלייט" כרגע המועמד המוביל לזכייה, אם כי "קרול" יכול לחטוף ממנו את הפרס.

הבימוי הטוב ביותר:
צ'ארלי קאופמן ודיוק ג'ונסון – "אנומליסה"
שון בייקר – "מנדרינות"
דיויד רוברט מיטשל – "משהו עוקב אחרי"
טום מקארתי – "ספוטלייט"
טוד היינז – "קרול"
קארי פוקונאגה – Beasts of No Nation

כל המועמדים לסרט הטוב ביותר נמצאים פה, עם תוספת אחת מפתיעה עד מאוד – להיט האימה "משהו עוקב אחרי", שהפך לאחת ההצלחות הגדולות של השנה החולפת (באופן יחסי, כמובן) ולסרט האימה המדובר ביותר של השנים האחרונות. כל פעם אאלץ להודות שאני לא הבנתי על מה המהומה עוד בפסטיבל חיפה 2014, אבל אני מכיר בעמדתי כמיעוט.
לקאופמן כבר יש 3 ספיריטס על המדף, "להיות ג'ון מלקוביץ'" הביא לו את פרס תסריט הביכורים ו"סיקנדוכה ניו יורק" הביא לו את פרס סרט הביכורים (כבמאי) ואת פרס רוברט אלטמן לצוות השחקנים הטוב ביותר. גם בייקר, על אף גילו הצעיר, בנה קילומטרז' יפה בספיריטס. סרטו הקודם "סטארלט" זכה בפרס רוברט אלטמן לפני שנתיים והוא היה מועמד לשלושה פרסים ע"ש ג'ון קסאווטס, המיועדים לסרטים שהופקו בפחות מחצי מיליון דולר.
גם למקארתי יש שלושה פרסי ספיריטיס בבית, ובאופן מפתיע אף אחד מהם איננו על סרטו הקודם "הסנדלר", עם אדם סנדלר! הוא זכה בשני פרסי קסאווטס על "אנשי התחנה" המקסים, ובפרס הבימוי על "האורח", שהקנה בסופו של דבר מועמדות בודדה עד כה לאוסקר לריצ'רד גנקינס (שעוד יופיע בפוסט הזה, למרבה השמחה).
הקריירה של טוד היינז הנהדר הולכת יד ביד עם הספריטיס מאז סרטו הראשון ועד היום. הוא זכה בפרס הבימוי על "הרחק מגן עדן" ובפרס אלטמן ל"אני לא שם". הוא גם היה מועמד בעבר בזכות סרטיו "רעל", "וולווט גולדמיין" ו-"Safe". איזה איש.
פוקונאגה היה מועמד בעבר בקטגורית הבימוי על "ללא שם", סרטו הראשון באורך מלא.

אני מהמר על טוד היינז.

אנומליסה

אנומליסה

התסריט הטוב ביותר:
צ'ארלי קאופמן – "אנמוליסה"
דיויד מרגוליס – "סוף הסיור"
טום מקארתי וג'וש סינגר – "ספוטלייט"
פיליס נאגי – "קרול"
ס. קרייג זאהלר – Bone Tomahawk

מאיפה מתחילים לתאר את השמחה הזו? 2015 הייתה שנה איומה לתסריטים אמריקאיים, ואיכשהו הספיריטס הצליחו להוציא מזה את המיטב.
נתחיל מהסוף, המערבון הכמעט-אימה "Bone Tomahawk" ("גרזן עצם") איכשהו נכנס לכאן, ולעוד קטגוריה נוספת בהמשך, שאפילו משמחת עוד יותר. הסרט הזה הפך בחודשים האחרונים לאחד המדוברים ביותר, ובצדק. מדובר בעשייה קולנועית נפלאה עם צוות שחקנים מפואר. התסריט שלו דובק בחוקי המערבונים הישנים, בתיבול נהדר של דמויות מעולות ודיאלוגים נפלאים, כך שלמרות שהוא עבודת בימוי וצילום לפני הכל, נפלא שהתסריט שלו זוכה לתשומת לב.
כך גם "סוף הסיור", שעליו כבר לא התאפקתי מלכתוב. בשונה מ"גרזן עצם", פה התסריט הוא אחד המרכיבים החשובים והבולטים בו, ולמרות ששמעתי כמה התנגדויות לכתיבה שלו, חלקן מוצדקות, אני לגמרי בעדו ומקווה שעוד נשמע עליו באוסקר.

ההימור הסביר פה הוא "ספוטלייט".

סרט הביכורים הטוב ביותר:
"ג'יימס וויט"
"יומן של מתבגרת"
"שירים שאחי לימד אותי"
Manos Sucias
Mediterranea

מתוך הרשימה הזו ראיתי רק סרט אחד. מדובר ב"ג'יימס וויט" שלאחרונה מקבל תמיכה רצינית מהביקורת, אבל אני לא לגמרי התלהבתי ממנו, להוציא את הופעתו המצוינת של כריסטופר אבוט בתפקיד הראשי. זהו סיפורו של בחור צעיר שלא כל כך מסתדר עם החיים, ועל זה מתווסף דבר מחלתה של אימו. זו דרמה סבירה, אבל כזו שראינו עשרות פעמים בעבר. דווקא בהקשר הזה, הדרמה הבריטית "Glassland" שהוקרנה השנה בסאנדנס הייתה זהה אך מרשימה מעט יותר.
"יומן של מתבגרת" הוקרן בפסטיבל ירושלים, שם אורון סלד ממנו למדי. אני עוד לא הצלחתי להגיע אליו.

תסריט הביכורים הטוב ביותר:
ג'סי אנדרוס – "אני, ארל וזאת שעומדת למות"
אמה דוניו – "חדר"
מריאל הלר – "יומן של מתבגרת"
ג'וזף קרפיניאנו – Mediterranea
ג'ון מגארי, ראסל הרבאו ומינה ג'וזף – The Mend

רק עכשיו מתבררת האכזבה שהיא "אני, ארל וזאת שעומדת למות", הדרמה המתוקה (מדי, לעיתים) שסחפה את סאנדנס ולא שום דבר אחר לאחר מכן. אפילו בארץ היא נגנזה. יחסית לסרט הגדול של פסטיבל הקולנוע העצמאי, ההתייחסות המצומצמת אליו בספיריטיס מעידה על זה שלפעמים התלהבות מדליקה את עצמה. אני, באופן אישי, חשבתי שהוא מקסים.
בעבר, זכו בקטגוריה הזו כל מיני אנשים שיצאו לקריירות מדהימות כמו דיויד או. ראסל, ניל לביוט, דארן ארונופסקי, לנה דאנהם ודיאבלו קודי.
"חדר" בעיני הוא זה שייקח. שם על זה כסף.

השחקן הראשי הטוב ביותר:
כריסטופר אבוט – "ג'יימס וויט"
אברהם אטה – Beats of No Nation
בן מנדלסון – "מה שקורה במיסיסיפי"
ג'ייסון סיגל – "סוף הסיור"
קודוס סייהון – Mediterranea

הלל לג'ייסון סיגל (שלאוסקר מורץ לתפקיד משנה) על מועמדותו המוצדקת – והראשונה – בספיריטס. אבל יש לו חתיכת תחרות. קודם כל, בן מנדלסון ("ממלכת החיות", "מקום בתוך היער") שהוא כנראה השחקן הטוב ביותר בעולם כרגע. אחר כך אבוט, שבדרך להיות מתגליות השנה וממש יכול לזכות פה. ובסוף גם הילד המרשים מ"Beasts".
בהתחלה חשבתי גם שזה ממש מרשים שיש שני שחקנים שחורים בקטגוריה (סייהון ואטה), אבל מסתבר שזה קורה כמעט כל שנה בספיריטס.
כל החמישה מועמדים בפעם הראשונה, ומזה הרבה זמן, אין פה אף שחקן מרכזי לאוסקר. הפעם האחרונה שקטגורית השחקן הראשי באוסקר לא הכילה אף מועמד מהקטגוריה המקבילה בספיריטס הייתה ב-2007! רשמו את אבוט וסיגל בטבלאות ההימורים שלכם, נכון לעכשיו.

קורט ראסל וריצ'רד ג'נקינס, "גרזן עצם"

קורט ראסל וריצ'רד ג'נקינס, "גרזן עצם"

השחקנית הראשית הטובה ביותר:
קייט באלנשט – "קרול"
ברי לארסון – "חדר"
רוני מארה – "קרול"
בל פאולי – "יומן של מתבגרת"
קיטאנה קיקי רודריגז – "מנדרינות"

השאלה לגבי מיהי ראשית ומיהי משנית ב"קרול" עדיין פתוחה, אבל הספיריטס אמרו את דבריהם. שתיהן ראשיות. מארה זכתה בפסטיבל קאן על ההופעה הזו, ולבלאנשט יש עוד תפקיד ראשי השנה, ב"אמת", אז מעניין לדעת איך הווינשטינים ישחקו עם זה.
משמח לראות את רודריגז מועמדת פה, כזונה הטרנסג'דרית עם הפתיל הקצר של "מנדרינות". תפקיד נהדר.
בלאנשט זכתה שלוש פעמים בספיריטס, כשחקנית ראשית ב"יסמין הכחולה", כשחקנית משנה ובפרס אלטמן על "אני לא שם", שיתוף הפעולה הקודם שלה עם היינז. היא הייתה מועמדת לפני זה בקטגורית המשנה בזכות "קפה וסיגריות". לארסון זכתה לפני שנתיים בפרס הזה עם "בית זמני". איזו מדהימה הבחורה הזו.
רודריגז, פאולי ומארה מועמדות פה לראשונה. בולטת בהיעדרה: לילי טומלין על "סבתא".

בין בלאנשט, מארה ולארסון, קשה לדעת מי תקח. אני מהמר על מארה, נכון לעכשיו.

שחקן המשנה הטוב ביותר:
אידריס אלבה – Beast of No Nation
ריצ'רד ג'נקינס – Bone Tomahawk
פול דאנו – "אהבה וחסד"
קווין קוריגן – "תוצאות"
מייקל שנון – "99 בתים"

כל הפרס הזה השנה היה שווה בשביל המועמדות של ריצרד ג'נקינס, שגונב את ההצגה במערבון המצוין. הוא שחקן אדיר, ובסרט הזה הוא פשוט חוגג.
עם המועמדות של פול דאנו קצת קשה לי. לא בגלל שהוא לא היה טוב כבריאן ווילסון הצעיר בסרט על חייו של מנהיג הביץ'-בויז, אלא בגלל שהוא שחקן ראשי שם לכל דבר ועניין. אבל הוא טוב מאוד שם, כפי שאתם ודאי זוכרים. גם הנוכחות של שנון על "99 בתים", שראינו בחיפה, מוצדקת לחלוטין.
קוריגן הוא מסוג השחקנים האלה שנורא מוכרים ואף פעם אי אפשר לדעת מאיפה. יש ברזומה שלו כמות נכבדה מאוד של הופעות קומיות ודרמטיות בקולנוע ובטלוויזיה, כאשר המועמדות הזו לספיריטס היא למעשה החשובה הראשונה שלו אי פעם. הגיע הזמן. "תוצאות" (Results) הוא דרמה קומית נחמדה על שני מאמני כושר (קובי סמולדרס וגאי פירס), כאשר קוריגן משחק גבר מוזנח ודי דוחה שמנסה לחזור לכושר, מסוג התפקידים האלו שבאמת גונבים את הפוקוס מהראשיים, ונחמד לראות אותו מקבל תשומת לב.

שחקנית המשנה הטובה ביותר:
מארין איירלנד – Glass Chin
רובין בארטלט – H
ג'ניפר ג'ייסון לי – "אנומליסה"
מיה טיילור – "מנדרינות"
סינתיה ניקסון – "ג'יימס וויט"

קטגוריה מוזרה מאוד. קודם כל מאכזב לראות שאליזבת בנקס לא נכנסה בזכות "אהבה וחסד", וכמוה אוליביה קוק ("אני וארל וזאת שעומדת למות") ושתי נשות "סבתא", מרשה גיי הארדן וג'ודי גריר. מעבר לכך, שתיים מהמועמדות נכנסו פה על סרטים שלא הרבה מכירים, מדובר כמובן באיירלנד ובארטלט.
ניקסון, המגלמת אישה הגוססת מסרטן, לגמרי ראויה להיות פה, בטח ובטח מיה טיילור הנפלאה מ"מנדרינות". הסיפור הגדול בעיני הוא ג'ניפר ג'ייסון לי, שנדמה שעומדת בפני קאמבק מרשים, בהתחשב במועמדותה על "אנומליסה" ובמועמדותה הפוטנציאלית על סרטו החדש של קוונטין טרנטינו, "שמונת השנואים".
אני מהמר על ניקסון או טיילור.

הסרט התיעודי הטוב ביותר:
T-Error
Heart of Dog
The Look of Silence
Meru
The Russian Woodpecker

הסרט הבין-לאומי הטוב ביותר:
"הבן של שאול" – הונגריה
"חבורת נערות" – צרפת
"חיבוק הנחש" – קולומביה
"יונה יושבת על ענף ומהרהרת בקיום" – שוודיה
"ילדות פרא" – טורקיה

מעבר ל"חבורת נערות", ארבעת הסרטים במועמדות כולם גם נשלחו לקטגוריה המקבילה באוסקר, כאשר "ילדות פרא" מייצג את צרפת, ולא את טורקיה. צפוף פה במיוחד.
"חיבוק הנחש" הוא אולי המפתיע והחלש מכולם, מבחינת תשומת לב וסיכוי לזכייה. "יונה יושבת" רק לאחרונה קיבל יופי של תמיכה בפרסי הקולנוע האירופאי, כאשר "הבן של שאול" כרגע רשום כזוכה הבטוח לאוסקר, אם כי התדמית הזאת הולכת ונסדקת ככל שיותר ויותר חברי אקדמיה צופים בו ומתקשים להתמודד עמו.
טורקיה או הונגריה סביר שמתחרות ראש בראש פה.

הבן של שאול

הבן של שאול

הצילום הטוב ביותר:
מייקל קיולאקיס – "משהו עוקב אחרי"
אד להמן – "קרול"
ג'ושוע ג'יימס ריצרדס – "שירים שאחי לימד אותי"
קארי פוקונאגה- Beasts of No Nation
ריד מוראנו – Meadowland

שלא כמו באוסקר, הספיריטיס מדי פעם שמים לב שלא רק גברים מחזיקים מצלמות, אלא גם נשים. ריד מוראנו היא הצלמת היחידה בקטגוריה ובנוסף לכך, היא שימשה גם כבמאית של הסרט הכואב והיפה הזה (שבו, לגמרי במקרה, מופיע קווין קורידאן, המועמד על "תוצאות" בתפקיד משנה).
המועמדות של פוקונאגה פה, לדעתי עושה אותו האינדיבדואל עם הכי הרבה מועמדויות השנה – 3, כולל הסרט, הבימוי וזו.
אני בכל זאת מהמר על להמן ו"קרול".

העריכה הטובה ביותר:
רונלד בורנשטיין ובני ספדי – "השד יודע מה"
ניית'ן נוג'נט – "חדר"
חוליו סי. פרז הרביעי – "משהו עוקב אחרי"
טום מקארדל – "ספוטלייט"
קריסטן ספראג – Manos Sucias

קטגוריה מעניינת במיוחד. סביר ש"חדר" יקח, גם בזכות האתגר הכללי שהוא הסרט הזה, אבל אולי יחליטו להתפרע שם.

הפרס ע"ש ג'ון קאסווטס לסרט שהופק בפחות מחצי מיליון:
"השד יודע מה"
"קרישנה"
Advantageous
Christmas, Again
Out of My Hand

פרס ע"ש רוברט אלטמן לצוות השחקנים הטוב ביותר:
"ספוטלייט"

פרס "מישהו לשים לב אליו" לבמאי מתחיל:
"שירים שאחי לימד אותי"
God Bless the Child
King Jack

פרס למפיק בעל התושייה של השנה (התרגום הכי ראוי שמצאתי):
דארן דין ("מנדרינות")
מל אסלין ("שה")
רבקה גרין ולורה ד. סמית ("מישהו עוקב אחרי")

פרס "אמיתי יותר מעלילתי", המוענק לבמאי של סרט תיעודי שטרם זכה להכרה:
מוחמד עלי נאקווי והמאל טריבדי – Among the Believers
אליזבת צ'אי ווסרהלי – Incorruptible
אליזבת ג'יאמטי ואלכס סישל – A Woman Like Me

הזוכים יוכרזו יום לפני האוסקר, ב-27 בפברואר.

מנדרינות

מנדרינות

תגובות

  1. horican הגיב:

    סקירה מצוינת, אבל ג׳ודי לי לייפס הוא זכר (וצלם נהדר)

    1. אור סיגולי הגיב:

      נפלתי בפח של עצמי. לעזאזל.
      תודה על התיקון!

  2. stav הגיב:

    מה עם סקירה של BONE TOMAHAWK באימת החודש, או משהו? אחלה סרט… אבל אני מחפש תובנות נוספות.

    1. אכן דילמה. אני לא לגמרי בטוח שזה סרט אימה, ועכשיו לפני סיכום השנה אני בכלל תוהה לגבי זה. אבל בעיני הסרט הזה בכל מקרה מצדיק צפייה נוספת, ואפילו סקירה משל עצמו…

  3. Spartak הגיב:

    תודה על הסקירה… הערה קטנה, "Slow West" לא יכל להיות מועמד בשום קטגוריה מלבד סרט בינלאומי בהיותו סרט בריטי-ניו-זלנדי (הוא גם זכה בסנדאנס בקטגריה בינלאומית ולא אמריקאית).

    בהקשר לבן של שאול, כדאי לשים לב שמרבית המוחלט של פסטיבלים בהם הוא השתתף הוא לא זכה לפרס הראשי (למעשה, חוץ מסן-פאולו, לדעתי).

    1. אכן, למרות שכשהם רוצים לשנות את החוקים – בטח אלו שקשורים למדינת הפקה – הם עושים זאת די בקלות. למשל "חדר" המועמד לשלושה פרסים חתום כהפקה אירית-קנדית.
      אני מאמין ש"סלואו ווסט" היה יכול לקבל דחיפה מהמפיצים שלו, אבל אינני יכול לדעת בוודאות.

השאר תגובה