סרטים חדשים: "אסון מהלך", "איימי", "ערים של נייר", "פיקסלים", "ללא כפפות", "שון כבשון", "הקיץ של סנגיילה", "מרגריטה עם קש", "רדיקל"

אל תתנו לתשעת הסרטים שבכותרת להבהיל אתכם, את הסופש הבאמת גדוש בסרטים חדשים בהפצה רחבה נקבל רק בתחילת אוגוסט. בינתיים יש לנו שישה סרטים גדולי מימדים להתייחס אליהם השבוע, ועוד שלושה שיוצגו בסינמטקים, אחד מהם עלה למעשה לאקרנים כבר בשבוע שעבר אך לא הבחנתי בכך משום שעלה בשישי ולא בחמישי. אז כעת הגיעה העת לתקן, ויש עוד עניין או שניים שבער לי להתייחס אליהם בפינת העניינים הבוערים בסוף הפוסט.

"אסון מהלך" (Trainwreck) נשמע על פניו כמו חגיגה – ג'אד אפטאו מביים, איימי שומר כותבת ומככבת. אך אור כבר חשש מפניו עוד בפוסט ההכנות שלנו לקיץ, עוד לפני שהיה לו שם עברי קולע למדי, ולכן יהיה אמון גם על הסקירה לסרט. שומר מגלמת כותבת במגזין גברים שמחליפה את הפרטנרים המיניים שלה בתכיפות וממש לא מוכנה לשמוע על זוגיות. מפגש עם אחד ממושאי הכתבה שלה (ביל הדר) עלולה לשנות את דעתה. עוד משתתפים: ברי לארסון, טילדה סווינטון, עזרא מילר (שוב יחד מאז "חייבים לדבר על קווין"), וגם הכדורסלן לברון ג'יימס בתפקיד עצמו.

"איימי" (Amy), להבדיל משומר, הוא דוקומנטרי על עלייתה ונפילתה לסמים של הזמרת איימי וויינהאוס. הבמאי אסיף קפדיה שומר על הסגנון שהציג בסרטו הקודם, "Senna", ודוחס יחדיו המון צילומי ארכיון, שחלקם טרם נראו, לכדי נראטיב קוהרנטי. החל מאיימי כצעירה בריטית במסע גילוי עצמי לאחר שבבית לא מצאה מרגוע, דרך קריירת הג'אז שהפכה לקריירת פופ, וכלה בכל המעידות והבחירות הלא נכונות במערפלי תודעה וגברים כאחד, שהובילו בסופו של דבר להצטרפותה הטרגית למועדון ה-27 הנודע לשמצה.

"ערים של נייר" (Paper Towns) הוא קודם כל סרט חדש על-פי ספר של ג'ון גרין ("אשמת הכוכבים"), הגדול מכל שאר המשתתפים בפרויקט. גם כשהבמאי הוא ג'ייק שרייר ("רובוט ופרנק") ומככבים בו נאט וולף וקארה דלווין, שקוראינו וקוראותינו הצעירים והצעירות יוכלו לספר לי מי אלה במקום שאני אעשה כאילו אני יודע ואספר להם. השניים מגלמים תיכוניסטים עם מערכת יחסים רבת תפניות, שהחלה כחברות בגיל צעיר והפכה להתעלמות ככל שהמעמדות בסולם החברתי התבררו. אך כעת היא נעלמה והוא חושב שהשאירה לו רמזים כדי לבוא לחפש אותה. כתבתי על הסרט המפתיע לטובה הזה בעכבר העיר.

"פיקסלים" (Pixels), הביקורת השנייה שלי לעכבר העיר לסופש זה, מבוסס על סרט קצרצר מ-2010 ובו משחקי ארקייד ישנים יוצאים משליטה ומחריבים את ניו-יורק. בגרסת הפיצ'ר, אותה ביים כריס קולומבוס, יש גם עלילה – משחקי המחשב הנוסטלגיים הם למעשה חייזרים שקלטו תשדורות ששוגרו לחלל מכדור הארץ בשנות ה-80, ולבשו על עצמם את צורתם של פקמן, דונקי-קונג, ספייס אינביידרז ועוד. הם הגיעו לכדור הארץ שלא במטרות שלום, ונשיא ארה"ב (קווין ג'יימס, למרבה הפלא) מבקש להילחם בהם כפי שעשה בילדותו – יחד עם חבריו (אדם סנדלר, פיטר דינקלדג' וג'וש גאד) אלופי הארקייד. מומחית לכלי נשק לא שגרתיים (מישל מונאהן) מציידת את החבורה בכלים שיאפשרו להם למגר את פולשי החלל המפוקסלים כאילו היה זה משחק מחשב.

"ללא כפפות" (Southpaw), סרטו החדש של אנטואן פוקווה ("יום אימונים מסוכן", "נקודת שוויון") מציג את ג'ייק גילנהול כמתאגרף המבקש להחזיר את חייו למסלול אחרי טרגדיה משפחתית (בטריילר ובתקצירים חושפים הכל, לי זה הרגיש קצת מספיילר אז נמנעתי). פורסט וויטאקר מגלם את המאמן שינסה לסייע לו בכך, רייצ'ל מקאדמס היא אשת הגיבור, אונה לורנס מגלמת את בתם הצעירה וגם קרטיס "50 סנט" ג'קסון בעסק. את התסריט כתב איש הטלוויזיה קורט סאטר ("המגן", "ילדי האנרכיה").

"שון כבשון" (Shaun the Sheep Movie) הוא סרט הקולנוע של דמות אנימציית הפלסטלינה האהובה של אולפני ארדמן הבריטיים, היוצרים של "וואלאס וגרומיט" ו"מרד התרנגולים" (ועוד ועוד). העלילה עוקבת אחר רצונו של שון כבשון להתחמק מעבודתו הקבועה בחווה ליום אחד, מבלי שידע על כך החוואי, מה שמוביל אותו ואת עמיתיו לביקור מפתיע בעיר הגדולה. הבמאים הם מארק ברטון וריצ'רד סטארזק, שגם כתבו את התסריט. למיטב הבנתי, הסרט יוצג בדיבוב עברי בלבד.

"הקיץ של סנגיילה" (The Summer of Sangaile) חוזר אל מסכי הסינמטקים לאחר שטבל את אצבעות רגליו בחודש הקודם, והינו סרט בהפצת הפסטיבל הגאה. סרטה של אלנטה קבאיטה עוקב אחר פגישתן של שתי נערות צעירות, האחת מרותקות בידי מטוסי פעלולים אך פוחדת לטוס בעצמה, והשנייה שתעזור לי להיפתח אל העולם ואף להכיל את סודה.

"מרגריטה עם קש" (Margarita, With a Straw), גם הוא סרט בהפצת TLVFest שעולה לאקרנים בסינמטקים, מגיע אלינו מהודו, אך מהר מאוד עובר עם הגיבורה שלו לניו-יורק. הגיבורה היא סטודנטית שאפתנית המתמודדת עם שיתוק מוחין, הפוגשת בארה"ב בעיוורת עימה היא יוצרת קשר שהופך אט-אט לרומנטי. בימוי: שונאלי בוסה.

"רדיקל", החוסר הלא מכוון מהשבוע שעבר, הוא הפקה ישראלית של סטודיו "אימפרו", הנעזרת בתלמידי ומורי בית הספר למשחק כפי שהיה עם הסרט "לאן נעלם משה איבגי?". אבי מלכה הפיק גם הפעם, עומר רייס ביים ואת התסריט כתבו אנה שנידמן, אסף שליטא ומעיין רוגל. הסרט מגיע אל המסכים לאחר שנחשף לראשונה בפסטיבל אוטופיה 2013, ומאז הספיק להשלים סבב פסטיבלים, ואף לנסות את כוחו במסלול הפרינג' של האופירים אשתקד. הסרט מספר על קבוצת מהפכנים צעירה המנסה לגאול את ישראל ממשפחת טייקונים באופן אלים. פספסתי אותו בעבר, מקווה להשלים.

פלוס – שחקניות, קצרים ותגובות

איזור התגובות – ראשית, אבן שיש לי על הלב ומוכרחה לרדת. היה לא קל להתהלך באיזור התגובות של הבלוג בשבוע-שבועיים האחרונים, ואני לא ממש מבין מה גרם לפרץ של תגובות לא נעימות ולא מנומסות. לא זכור לי שהחלפנו את השם ל-ynet או וואלה, וכן זכור לי שמדי פעם זה קורה ואני צריך לחזור על הנאום הקבוע שלי. אז בבקשה – איזור התגובות בסריטה אינו מיועד ל"טוקבקים" מהזן שמטרתו להכפיש, לקנטר, או לקטר בלי שום קשר לתוכן הדברים. כל דעה תתקבל בתנאי שתהיה מידה של כבוד כלפי האנשים שכותבים את הבלוג הזה בזמנם הפנוי ולגמרי בחינם (עד שיגיע הכסף ממפעל הפיס, זו עדיין הסיסמה שלי וזה עדיין המצב). ותודה למגיבים לפוסט הסיכום של עופר ושלי מירושלים שהזכירו לי שיכול להיות פה גם מאוד נחמד בתגובות.

ג'ודי גריר – מסתבר שלא רק חברי הבלוג שותפים לתחושה שהשחקנית האמריקאית הנפלאה ג'ודי גריר סובלת כבר זמן רב מדי מתפקידים שגם קטנים למידותיה וגם חוזרים על עצמם ("יש לנו פה תפקיד של כמה סצנות לגרושה/אקסית עם גישה מרירה-מתוקה, תשיגו לי את אתם יודעים מי!"). דרך הפייסבוק של עמית הרשקוביץ מצאתי את הכתבה הבאה, המנסה לענות על השאלה איך זה ששחקנית מוכשרת ומוכחת תקועה באותו טייפקאסט כבר שנים (אמ;לק – אין תשובה אחת, יש כמה השערות שחלקן די מעניינות). הצטרפו אלינו למאבק ויחד ננצח.

תמר אלקן – זכתה השבוע בפרס המשחק של פסטיבל אודסה על הופעתה ב"האיש שבקיר" של יבגני רומן. כל זה קורה כמה ימים בלבד לאחר שהסרט עזב את פסטיבל ירושלים בידיים ריקות, וינסה להימנע מכך באופירים. בפסטיבל אודסה כנראה אוהבים שחקניות ישראליות, שכן זהו אותו המקום בו זכו "2 בלילה" וקרן ברגר לפני מספר שנים.

פרסי אופיר – אם כבר הזכרתי אותם, מגיעים לישורת האחרונה של ההצבעות החל מהשבוע הבא, ואני שומע על אחוזי היענות לא מדהימים מצד חברי וחברות האקדמיה. במילים אחרות, לא מספיק נוכחות בהקרנות. לא פלא שכמה סרטים החליטו לעלות לצפייה גם בסטרימינג באתר האקדמיה, בראשות "האיש שבקיר" שהוזכר לעיל, "מסווג חריג" וכמה שעשו זאת מבעוד מועד כמו "בן זקן". המשמעות של נוכחות דלה בהקרנות עלולה להיות כזו שכל קול יקבע בשלב ההצבעות, או שיהיו לא מעט הצבעות עיוורות. במקרים כאלה כאלה אני חושש לסרטים המיוחדים והמקוריים יותר, בין אם אלה "ציפורי חול" ו"היורד למעלה", או סרטי הז'אנר הלא מעטים שישנם השנה – "ג'רוזלם", "אני לא מאמין, אני רובוט?!", ו"מסווג" שכבר ציינתי, אם למנות כמה. אבל זה כבר נושא לפוסט בפני עצמו, שכן אם יש משהו שלמדתי השנה הוא שבאמת כמעט בלתי אפשרי לראות הכל, בכל שנה מחדש. אבל עוד מאמץ קטן.

קצרים בסינמטק  – הנה משהו שאפשר לעשות כבר בשישי הקרוב בנידון, עת מוקרנים כמה וכמה סרטים קצרים המשתתפים השנה באופירים בסינמטק, לא רק בסטרימינג. ההקרנה תתקיים בשעה 16:00 ופתוחה בחינם לקהל הרחב, לא רק לחברי וחברות אקדמיה. אז אם בא לכם ולכן, גשו להתרשם מכמה מטובי הסרטים הקצרים של השנה בישראל על מסך קולנוע. באופן משכנע ויותר ספציפי, יוצגו שם "אחד באפריל" של יונתן דקל חביב הבלוג, "למה?" של נדב לפיד יקיר הבלוג, "החזן והים" של יהונתן אינדורסקי שזכה ממש עכשיו בפסטיבל ירושלים בפרס הבימוי לסרט עצמאי קצר, ועוד ועוד. הרשימה המלאה נמצאת בדף האירוע בפייסבוק.