• סרטים חדשים: ״אמא!״ מגיע לבתי הקולנוע
  • על היחס הביקורתי לסרטים ישראליים בידוריים
  • ״סיפורי מאירוביץ׳״, סקירה וניתוח
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 46
  • ״אנשים ומקומות״, סקירה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 45
  • דיווח שני ואחרון מפסטיבל הקולנוע של ניו יורק
  • גם בניו יורק יש פסטיבל קולנוע
  • פסטיבל חיפה 2017: הסיכום של עופר
  • פסטיבל חיפה 2017 - סיכום ופרידה של אור
  • ״חזק יותר״, סקירה
  • בלייד ראנר 2049
  • כל הנציגים לאוסקר הסרט הטוב ביותר בשפה זרה
  • המשחקים של ג'ראלד
  • קינגסמן: מעגל הזהב

סרטים חדשים: "אנטמן", "מקומות אפלים", "חי פעמיים", "הדברים שאני רוצה", "המסע לכוכב המינימיקים"

15 ביולי 2015 מאת אורון שמיר

בזמן שבירושלים מתכוננים לתת פוש אחרון עד יום ראשון, חמישה סרטים חדשים עולים לאקרנים ברחבי הארץ בסוף השבוע. אחד מהם אמור להיות משמעותי למדי במשחק הקופות הגדול של קיץ 2015, והאחרים קיציים ואווריריים במהותם. בפינת הפלוס יהיו לנו הפעם עניינים בנושא הרצליה, פרסי אופיר ופרישות.

"אנטמן" (Ant-Man) הוא סרט הסיום של שלב ב' ביקום הקולנועי של מארוול קומיקס, המציג גיבור-על שטרם נראו בעולם של הנוקמים. פול ראד מגלם את הדמות הראשית שבעזרת חליפה מיוחדת יכולה להגדיל את כוחה בזמן שהיא מתכווצת בגודלה, ומכן הכינוי איש הנמלה, ומטרתו בסרט היא לסייע למנטור שלו (מייקל דאגלס) לבצע את השוד שיציל את העולם. כך בתקציר, תצטרכו לראות כדי להסביר לי מה זה אומר, או לחכות לטקסט של אור שגם יסגור פינות בכל הנוגע למארוול והיקום שלה. הבמאי הוא פייטון ריד ("יס מן"), ואת התסריט שיפץ אדם מקיי (במאי הבית של וויל פארל), כך שיש חשד שמדובר בקומדיה. אני עדיין מבכה את העובדה שעל התסריט המקורי חתומים אדגר רייט וג'ו קורניש, כאשר רייט היה מיועד גם לביים אבל היה כנראה מעולה מדי בשביל האולפנים והוחלף בצוות הנוכחי. עוד בקאסט: אוונג'ליין לילי, קורי סטול, בובי קנבייל וג'ודי גריר (ליותר משתי סצנות, אני מקווה).

"מקומות אפלים" (Dark Places) מביא אל המסכים עיבוד קולנועי נוסף לספר של ג'יליאן פלין ("נעלמת") המתמקמת פעם נוספת בגזרת המתח והזוועות האנושיות. הפעם הבמאי הוא ג'יל פאקה-ברנר ("המפתח של שרה") ואת גיבורת הסיפור מגלמת שרליז תרון, כאשה שהייתה עדה בילדותה לטבח נורא שהתבצע במשפחתה, עליו אחיה יושב בכלא כשלושה עשורים. קבוצת אזרחים החוקרים את המקרה מטעם עצמם, בראשות ניקולס הולט, מציעים לגיבורה להיפטר מהשדים שלה אחת ולתמיד ולגלות מה באמת קרה בבית משפחתה באותו לילה. מלבד האיחוד המרגש של חברי הקאסט מ"מקס הזועם: כביש הזעם", מככבים בסרט גם כריסטינה הנדריקס, קלואי גרייס מורץ, שון ברידג'ס, טיי שרידן, וקורי סטול (שוב הוא!). כתבתי עליו לעכבר העיר.

"חי פעמיים" (Self/Less) הוא סרט שהייתי שמח להציג בתור "החדש של טארסם סינג", אבל חוששני שהאשף ההודי מתפקד כאן רק כבמאי להשכרה, עבור התסריט של דייויד ואלכס פסטור ("נשאים"). בן קינגסלי מגלם איל נדל"ן שימיו ספורים ותהליך רפואי חדשני שמוצע לו בידי חברה מסתורית (בראשות מתיו גוד) מאפשר לו להמשיך לחיות בגוף צעיר יותר (ראיין ריינולדס). אלא שהכלי הריק שנבחר עבור הגיבור כנראה פחות ריק ממה שתוכנן, וגם החברה אינה בדיוק מה שהבטיחה להיות. הלוואי שהייתה לסרט הזה הקרנת עיתונאים, אין לי מושג מתי יזדמן לי לראותו.

"הדברים שאני רוצה" (La Liste de Mes Envies) הוא דרמה קומית המגיעה אלינו מצרפת. סרטו של דידייה לה פשר מבוסס על ספרו של גרגואר דלקור. מתילד סנייה מגלמת את הגיבורה, בעלת חנות הנשואה שנים רבות ושילדיה כבר עזבו את הבית, המשתכנעת בידי שכנותיה בסלון היופי למלא טופס לוטו. הפרס עומד על 18.5 מיליון יורו, והוא נופל בחיקה של הגיבורה, שלא ממהרת לספר לאיש על האירוע משנה הגורלות ועומלת על פיצוח השאלה מהם הדברים אותם היא באמת רוצה.

"המסע לכוכב המינימיקים", אחרון חביב וישראלי, הוא סרט אנימציה באורך מלא (אין לנו הרבה כאלה כאן) שאולי זכור לקוראינו וקוראותינו מן המירוץ לפרסי אופיר של לפני שנתיים. הוא גם הוקרן אז בבתי קולנוע מאוד ספציפיים, שמותגו כשייכים לעולם שברא הסרט והסדרה לפניו, וכעת הגיע אל האולמות באופן נרחב מעט יותר. העלילה מבוססת על משחק רשת/עולם וירטואלי שהפך מאוחר יותר לסדרה, ובו ליצורים צבעוניים דמויי-אדם בשם מיקמקים ישנן חיות מחמד בשם מינימיקים, וכולם מבסוטים עד שקורה משהו. בסרט, המשהו הזה הוא מזימה של טייקונית צעצועים להפוך את המינימיקים למפלצות, מה שייאלץ את המיקמקים שהם גיבורי הסרט לצאת למסע אל הכוכב שהוא המקור לאותן חיות מחמד במטרה להשיב את הסרט על כנו. או אם לצטט מתוך הסרט: ״אם יקרה פה משהו נורמלי בקרוב זה יהיה ממש מוזר״. שי כרמלי פולק ביים, וגם כתב בשיתוף עם אלון שטרן ויוני להב. בין המדבבים: לירון לב, שירי גדני, קובי פרג', עמי סמולרצ'יק, אילן גנני, יוסי פולק, עידו מוסרי, תומר שרון וחנה לסלאו בתפקיד-על.

פלוס – חוזרים לאייטיז, פורשים מהאופיר

הרצליה 1 – בסינמטק הרצליה מתניעים את הדלוריאן וחוזרים לאייטיז, או ליתר דיוק לשנת 1985. החל ממחר יוקרנו סרטים סרטים שחוגגים שלושים השנה, החל מ״עוברת אורח״ של ורדה ועד ״שושנת קהיר הסגולה״, כאשר בשבת יתקיים אירוע השיא בצורת מרתון הקרנות – ״הגוניס״ יפתח, ״בחזרה לעתיד״ ימשיך, ואז יגיע הדאבל-פיצ׳ר של ״קונג פיורי״ העכשווי ו״ערפדי החלל״ הזוועתי, תאונת רכבת קולנועית בהפקת גולן-גלובוס שתוקרן, להשלמת האפקט, בעותק VHS פריך. אם חשקה נפשכם ונפשכן לצפות בטובי הופר (״המנסרים מטקסס״, ״פולטרגייסט״) מביים את מתילדה מיי, פיטר פירת׳ ופטריק סטיוארט בזבלון מד״ב אימה הזוי לחלוטין – זו ההזדמנות. דורון פישלר יקדים תרופה למכה הזו.

הרצליה 2– לב דניאל, בית הקולנוע של רשת לב שהיה סגור כשנה לצורך שיפוצים, נפתח מחדש החודש. הוא שוכן סמוך למלון דניאל, ויתפקד כמסך היחיד של תושבי החלק המערבי של הרצליה. תמיד נחמד שעוד בתי קולנוע נפתחים ולא נסגרים, תופעה שהיא כמעט ייחודית לרשת בתי הקולנוע של לב, שכבר השיקו השנה של לב שוהם ולב הוד השרון. תתחדשו.

פרישה 1 – ״דה דיזולב״, בלוג הקולנוע שהכי רציתי להיות כמוהו, הודיע על קיפול. מיידי. לפני כשבוע פירסם העורך הראשי, קית׳ פיפס, פוסט קצר וממצה ומאז ועד היום האתר לא עודכן. זה מבאס אותי ברמה האישית והמקצועית שבלוג קולנוע עצמאי ואיכותי לא הצליח להתקיים כלכלית אפילו בשפה האנגלית ועם מספר תומכים שאני יכול רק לחלום עליו, אבל זו הסיבה אותה פירט פיפס אחרי שנתיים של פעילות אינטנסיבית. מלבד הקנאה היוקדת בעיצוב שלו (זה אתר הקולנוע הכי יפה ונוח שאני מכיר), הכי התקנאתי בעובדה שדה דיזולב הוא בדיוק מה שתמיד רציתי שסריטה יהיה. כל הכותבים בו הם מבקרי קולנוע פעילים שהקריבו שעות שינה בשביל להמשיך ולעשות את מה שהם מקבלים עליו תשלום ממילא, כלומר לכתוב על קולנוע, אבל יותר לעומק ובלי שיקולים מסחריים על הראש. אז מסתדר שבלי השיקולים האלה אי אפשר לחיות בעידן שלנו, ותוכיח זאת המיידיות שבה נסגר האתר. תודה רבה לאוהד לנדסמן על שהכיר לי אותו מיד בתחילת הדרך, אני מניח שאני לא היחיד שיחסר לו האתר הזה.

פרישה 2 – אחרי שלושת האלפים גם עמוס גיתאי פורש מן המירוץ לאופיר השנה ומוריד את מניין המתמודדים השנתי ל-27 בלבד. ״רבין – יום אחרון״ גם היה הארוך שבסרטי התחרות השנה (ובתולדות הקולנוע הישראלי בכלל, למען האמת), כך שאני תוהה איך לנצל את השעתיים וחצי שהתפנו. בעצם יש עוד שבועיים-שלושה של הקרנות אקדמיה, ועוד חצי רשימה לראות.

טריילר – אם כבר אופיר 2015, אחת ההפתעות המרעננות של השנה עבורי היה סרט הביכורים של אמיר י. וולף, ״ציפורי חול״. בנסיוני לתאר אותו לאנשים יצא לי משהו כמו ״מותחן בלשי-קומי על זכר השואה״, או ״ילדם הסורר של אברהם הפנר ונורמה דזמונד״. אבל עכשיו יש טריילר שיעשה את כל זה טוב ממני, הצטרפו אלינו כבר מעכשיו בציטוט רוב המשפטים שמופיעים בקדימון עוד בטרם תצפו בסרט (ואני יכול להבטיח שאלה לא הבדיחות הכי טובות בו), מה שכנראה יקרה בסתיו הקרוב על-פי היח״צ.

תגובות

  1. ניר נאמן הגיב:

    בעניין ערפדי החלל, בסופו של דבר רק נדגים את ההבדל בין הקרנת VHS להקרנה דיגיטלית. הסרט יוקרן מעותק נוצץ. ולמה להגיד על ככה על סרט יפה ? אני ממש אוהב אותו, כולם היו בני.

    1. אורון שמיר הגיב:

      מחקתי את ההערה על הווידאו. והכל נכתב בחיבה כמובן.

השאר תגובה