כותבים וכותבות

מייסדים:

אורון שמיר
קיים מאז 1985. מבקר קולנוע באתר עכבר העיר אונליין מאז ספטמבר 2006 ובמהדורה המודפסת מ-2011. עבד באוזן השלישית סניף ירושלים ובארכיון הסרטים של בית הספר לקולנוע ע״ש סטיב טיש באוניברסיטת תל אביב (לשעבר החוג לקולנוע). במאבק תמידי (בעיקר עצמי) לנסות ולשפר את ביקורת הקולנוע בישראל. מתנגד לכימות ודירוג סרטים ולרוב ההגדרות והמושגים הרווחים היום בעולמם של צופי הקולנוע. הוליוודיסט מוצהר המצוי ביחסים מורכבים עם הוליווד בשנים האחרונות. רוצה להיות אבל לא יכול: סינפיל של ממש, בלוגר אמיתי, בעל חוש טקט מפותח. לא רוצה להיות אבל לא ממש שולט בזה: מגזימן, זלזלן, עילג במכוון.

אור סיגולי
יליד 1983. בוגר סם-שפיגל, עם שני סרטים קצרים מאחוריו ומספיק טראומות כדי לא לדבר על זה לעולם. נמצא כל הזמן במסע ארוך ונטול פשרות בעקבות כל מה שטוב בקולנוע. ואיש לא יעצור אותו.
כתב חמש שנים ל"עכבר העיר" וכיום כתב ומבקר הקולנוע של "כלכליסט". ספרו "מה שכבר ארוז" יצא בהוצאת סטימצקי.

עופר ליברגל
יליד 1983. קשור לחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב במספר רב של דרכים: בוגר תואר ראשון, לומד לתואר שני, מתרגל מבע קולנועי ועובד בארכיון החוג. לא מאמין כי יש בקולנוע ובביקורת הקולנוע כללים שלא ניתן לשבור, אך סבור כי יש לדעת למה שוברים כל כלל. טעם קולנועי רחב ופתוח לכל התקופות, הארצות והזרמים.

קבועים וקבועות:

לירון סיני
נולדה ב-1983, כותבת על קולנוע ועוד דברים, פעם ב-ynet, היום במאקו וכאן, וגם בבלוג שלה כשהיא מצליחה. נהנתה בתואר ראשון בתסריטאות באוניברסיטת תל אביב, תסריטאית בהתהוות, מחזאית בפועל, כמעט עם תואר שני בספרות, אוהבת סרטים שגורמים לה לפחד ולחשוב, רצוי שניהם יחד.

אורחים ואורחות – לפי סדר הצטרפות:

יניב אידלשטיין
נולד ב-1978 לצלילי הבי-ג'יז. תל אביבי. מבלה את ימיו בתרגום סרטים, ובזמנו הפנוי צופה בסרטים, כותב על סרטים ומארגן הקרנות של סרטים. אחראי לתחייתו של "הטרמפיסט", סרט ההיפים הישראלי הנשכח שהתגלה כקומדיה משובחת שלא מדעת.

פבלו אוטין
נולדתי בארגנטינה ואני חי בארץ מאז 1996. אני עיתונאי, מרצה וכל דבר שיהיה קשור ללראות סרטים ולדבר/לכתוב עליהם. פרסמתי את הספר "קרחונים בארץ החמסינים"  – שמכיל שיחות עם במאים ישראלים שעשו סרטים בין 2004 ו-2007. אז תקראו אותו.

אדוה לנציאנו
נולדה ב-1987, מה שהיה בבירור העשור הלא נכון. אוהבת משמעות, שיגעון ובריטים. ממתינה לקטסטרופה.

ר. אומוט
נולד ב1980 לאחר שיחרור מוקדם מהצבא עבר לפריז שם עבד כמקרין בקולנוע ולאחר מכן התקבל לביה"ס  לה-פמיס. ביים 2 פיצ'רים עצמאיים בצרפת – "ריח כלב", "pastis" וחזר להתגורר בישראל. פעיל בקבוצת האמנים הירושלמית – נו קאוסט. שונא את הגל החדש.

איתי רווה
יליד 1984, לומד היסטוריה. לא מבקר קולנוע ולא תלמיד לקולנוע. בעית קשב וריכוז מהלכת, אבל סרטים איכשהו מדביקים אותו למקום. מאמין שאפשר לראות קלאסיקות קולנועיות במסך של אייפוד וסרטונים מיו-טיוב על מסך קולנוע מלא.

זהר אלמקייס
נולדה ברמלה בשנת 87'. גרה ביפו, שהיא כבר כמעט בית. לומדת בחוג לקולנוע של אוניברסיטת תל אביב. כותבת ומצלמת. לא מתרגשת מטכנולוגיה. אוהבת את בית הקולנוע.

רוני (ורוניקה) קידר
נוסדה ב1984. כתבה, ביימה וערכה סרטים מגיל 16 ועד היום, ביניהם הסרט העצמאי "ג'ו + בל". שיחקה בסרטים ולעתים נאלצה להפיק אותם גם. אוהבת סוסים, כלבים ודובי פנדה.

יהונתן בר אילן
יהונתן בר אילן, מאז 1982. כותב, רץ, וישן על מזרון עבה במיוחד. מכין את האורז הטעים בעולם. ביקר כמה פעמים בקולנוע ומאז הוא ממשיך לבקר שם כמה פעמים.

רון פוגל

אסף שניר

שירה ש. בן סימון

שני קיניסו
נולד ב-1995. התאהב בקולנוע בגיל 8, בעת צפייה בסרט של צ'פלין, ונשבה בו סופית בגיל 13 בעקבות צפייה ב"נהג מונית", וב"פרסונה". החל לכתוב על קולנוע בתיכון ולפרסם את דבריו בפייסבוק ובמקביל להרצאות על קולנוע לשכבות שונות בבית ספר. בשנתיים האחרונות מעביר הרצאות בסינמטק שדרות.
למרות שהוא רואה כמעט כל יום סרט, עדיין לא חושב שהוא צופה במספיק סרטים.

יעל דנון

שלו מורן

רוי יודקביץ׳