פרסי אופיר 2026: הזוכות, הזוכים והטקס

ברוכים הבאים וברוכות הבאות לטקס בר המצווה של בועז הקטן! אה, כלומר לטקס פרסי אופיר ה-37 שהתקיים הערב בסינמה סיטי גלילות, הסניף המקורי של פטרון הקולנוע הישראלי משה אדרי ומשפחתו. צפיתי בשידור הישיר דרך אתר מאקו, לא נכחתי פיזית באולם, אבל הרגשתי היטב את אווירת הקרינג׳ הקבועה והמוכרת. מודה שיש בזה כבר תחושה ביתית, בהמשך אפילו התרגשתי כמה וכמה פעמים כפי שאפשר לקרוא בדיווח שהתעדכן תוך כדי תנועה. הפוסט עבר שיפוצים עד הבוקר למחרת, אחרי התאוששות ותובנות מאוחרות. לפני קריאתו ומילות סיכום, אפשר להתרשם מהסיקור שלנו, שהיה מועט מאוד, ומרשימת המועמדים. הטקס התחיל באיחור ולכן לא אתנצל שגם הפוסט לא בדיוק מלווה את המשדר בזמן אמת.

המנחים שני כהן ואדם גבאי מבצעים מונולוג פתיחה שעלול לגרום לביטול הקולנוע הישראלי, או מה שנשאר ממנו, בידי משרד התרבות. כולל בדיחות על המשקל של אריאנה גראנדה ונימולים בהוליווד.

שחקנית משנה – תיקי דיין, ״פרידה מבצק״
דיין הוותיקה והאהובה טוענת שהיא לא מאמינה ולא יודעת מה להגיד. מקדישה את הזכייה לאילן דר שהלך לעולמו השבוע, הם שיחקו יחד ב״קרובים קרובים״ ולדבריה הפכו למשפחה. זה האופיר השני שלה כשחקנית משנה, הראשון היה לא כזה מזמן על ״שבע ברכות״.

שחקן משנה – עידו טאקו, ״לאן لوين״
טאקו התמודד מול עצמו, גם על הופעתו ב״עצמאות״, ומעניין אותי האם כתב שני נאומי זכייה. על הבמה הוא לא התבלבל והקריא תודות ספציפיות לאנשי ״לאן״, אבל לא שכח להזכיר את הסרט הנוסף שלו. אופיר ראשון וראוי לשחקן הצעיר הכי מרתק בישראל לעניות דעתי.

ריימונד אמסלם מגישה את פרס שחקן המשנה, צילומסך מתוך אתר מאקו

פסקול – ויטלי גרינשפון, ״עצמאות״
לרוב הפרס הזה הולך עם מוזיקה, אבל אנחנו יודעים ש״עצמאות״ לא מועמד (המלחין לא ישראלי מספיק לטעמו של תקנון האקדמיה). זו הפעם השנייה שגרינשפון זוכה על סרט של רוזנטל, אחרי ״קריוקי״ ונדמה לי שזה האופיר השלישי שלו (כולל ״היורד למעלה״).

מוזיקה – תומר כץ, עמית אולמן, איציק פצצתי, ג'ימבו ג'יי, ״תיכון מגשימים״
זכייה ראויה ביותר, אזכיר שצריך לשנות את שם הקטגוריה ולוותר על ״מקורית״, אין שום סיבה שעיבוד כל כך מרשים להצגה בימתית לא יזכה. הוא אכן זכה, פשוט השם של הפרס מטיל צל מוזר. כך בדיוק היה בסרט הקודם של חבורת המבריקים הזו, ״העיר הזאת״, אבל אז רק מור (פצצתי) היה רשום כזוכה. אז ברכות לאולמן, ג׳יי (הברון) וכץ.

עיצוב אמנותי – עידו דולב, ״עצמאות״
נאום מלא תודות ולבסוף גם פוליטי, מצד המעצב האמנותי הוותיק והנהדר. כמה ותיק ונהדר? זה האופיר החמישי שלו אם ספרתי היטב: ״כנפיים שבורות״, ״מוכרחים להיות שמח״, ״הבלתי רשמיים״, ״הפילגש״, היו הקודמים. בנימה אישית, זו אחת מעבודות השחזור התקופתי הגדולות בתולדות הקולנוע הישראלי בעיניי. לא ברמת גודל הקנבס, דווקא בפרטי הפרטיים של חיים יומיומיים, חיים שכאילו היו באמת וממש נחיו. מלאכת מופת.

איפור – מאיה לוי שמאי, ״עצמאות״
פרס שלישי בטקס לסרט של משה רוזנטל, מה שיכול לבשר על סחף מתקרב. למיטב ידיעתי זו לא רק זכייה ראשונה אלא גם מועמדות ראשונה של לוי שמאי, מברוק!

ליהוק – חמוטל זרם קסטל, ״עצמאות״
כמו טאקו, גם המלהקת המוערכת התמודדה מול עצמה בצמד הסרטים ״עצמאות״ ו״לאן لوين ״, אבל בניגוד אליו זכתה על ״עצמאות״. נזכיר שליהוק הוא פרס יחסית חדש באקדמיה, לכן זו המועמדות הרביעית של זרם קסטל וזכייה ראשונה שלה. היו לה עוד שני סרטים השנה במוקדמות האופיר (״ליגה של גדולים״, ״איש הולך ברחוב״) וההספקים שלה כוללים גם פודקאסט על מלאכת הליהוק. גיליתי עכשיו שהיא צעירה ממנה בשנה ואני שואף להתחיל לצבור הישגים מעתה והלאה.

עיצוב תלבושות – חווה לוי רוזלסקי, ״עצמאות״
חמישיית פרסים לעצמאות, מעניין לראות עם כמה פסלונים יסיים את הטקס. אם אינני טועה, זה האופיר השלישי של מעצבת התלבושות האהודה אחרי ״לעבור את הקיר״ ו״הבלתי רשמיים״, שניהם היו סרטים על פלגים בחברה החרדית. אז זהו האופיר ה״חילוני״ של התלבושות שלה, בסרט תקופתי שמשיק לזכייה על ״הבלתי רשמיים״ מבחינת הזמנים בלבד.

סרט האנימציה הקצר הטוב ביותר – ״דם יונים״. בימוי: חיה מושייב, הוד אדלר. הפקה: לב אורלוב.
סרט אישי ויפה שהשתתף בהמוני פסטיבלים (ירושלים, הגאה, אנימיקס, סרטי נשים, מקווה שדייקתי בהיצע) ועכשיו מתכבד באופיר.

הסרט העלילתי הקצר הטוב ביותר – ״הגוף האחר״. בימוי: אורית פוקס רותם. הפקה: טל מוסקוביץ׳, מתן גלזובסק.
זה האופיר השלישי של אורית פוקס רותם, יש לה אחד על בימוי (״סינמה סבאיא״) ואחד על ליהוק (״שבע ברכות״), יוצרת מוכשרת שכיף לראות אותה זוכה בעוד פרויקט שנראה שיתופי. דני גרמייז כתב ומגלם גרסה של עצמו, חשוב להזכיר את שמו בהקשר של הסרט הזה.

שני הפרסים לקולנוע הקצר הם הפוגה נחוצה מהקטגוריות הראשיות. בשניהם זכו סרטים על אחרוּת בחברה והנאומים בהתאם.

עריכה – דפי פרבמן, ״עצמאות״
אופיר ראשון לפרבמן, השותפה הכי ותיקה של רוזנטל ליצירה שהולכת איתו עוד מימי הלימודים, ופרס אופיר שישי ל״עצמאות״. ברור לאן הרוח נושבת, אבל האמת שמבחינה טכנית-אמנותית הסרט באמת בלט בכל מחלקה ומחלקה. מקסים לראות את משתפי הפעולה בו מפרגנים זה לזו.

צילום – זיו ברקוביץ׳, ״עצמאות״
משה רוזנטל עולה לראשונה לבמה הערב, כי הצלם שלו בצילומים (אחרים). הוא מקריא נאום שמשבח את עצמו, מאוד משעשע ללא ספק. נדמה לי שזה האופיר הראשון של הצלם שהיה מועמד לפחות פעמיים מלבד השנה (״בורג״, ״גן קופים), אירוני שדווקא הפעם הוא לא בטקס.

לבנה פינקלשטיין מקבלת את פרס אופיר למפעל חיים, צילומסך מתוך אתר מאקו

פרס מפעל חיים לשחקנית והיוצרת לבנה פינקלשטיין, מונטאז׳ יפה של עשרות שנות קרייה ונאום הענקה מפורט של זוכה האופירים, שמי זרחין, שמזמין אותה לבמה. איזו מתנה לקולנוע הישראלי, היא רק מגלגלת רי״ש והעיניים שלי לחות. אחת הנשמות הגבוהות של המסך והבמה בישראל.

שחקן ראשי – איהאב סלאמי, ״לאן لوين״
פרס שני בטקס לסרטו של אסף מכנס, צימוד יפה עם פרס שחקן המשנה. סלאמי נרגש ולא הכין נאום, מקדיש את הפרס לאימו בערבית וממשיך בעברית, מודה לכל הצוות. הוא מסיים בתחינה: די למלחמות. זה האופיר השני שלו, אחרי ״ויהי בוקר״, והראשון כשחקן ראשי.

שחקנית ראשית – יבגניה דודינה, ״מאמא״
גם סרטה של אור סיני עולה על הלוח, וחשוב לא פחות, פרס אופיר התכבד בזכייה של יבגניה דודינה! כן, לא טעיתי בסדר המילים, הכבוד הוא של האקדמיה בשלב הזה. אחת השחקניות הגדולות שנראו כאן, סוף סוף עם פסלון, אחרי שמונה מועמדויות אם ספרתי טוב. נשמתי לרווחה.

הסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר – ״אחמד כוכב קולנוע״. בימוי: דורון ג'רסי. הפקה: סתיו מורג מרון
כנראה הסרט הכי פוליטי שיכול היה לזכות ולכן הנאום בהתאם. אבל אם יורשה לי, זו ודאי לא הסיבה שזכה, הוא קולנוע על קולנוע ברמה הגבוהה ביותר והוא סרט זיכרון יפהפה לרם לוי ז״ל. בחדר הצ׳אט נאמר, ואני גונב הנה: אפשר לחשוב שאנחנו מדינה נורמלית אם צופים בטקס הזה.

הסרט התיעודי הארוך הטוב ביותר – ״האישה שלא ידעה לאהוב״. בימוי: רותם דימנד. הפקה: מור טרגר דלריה, ציפי ביידר
חמישייה חזקה בצורה בלתי רגילה, אם יורשה לי, מה שרק מעצים את ההישג של דימנד בסרט הביכורים שלה. אני לא בטוח שזו הפתעה כי כל החמישה הגיעו מעוטרים. הבמאית מסיימת בקריאה: אם כבר טראומה בין-דורית (נושא הסרט שלה) אז לא לשכוח להצביע בבחירות.

נותרו שלושה פרסים אחרונים אם אני יודע לספור (לא בטוח בשלב זה), ולמרות הסחף של ״עצמאות״ עד כה, נדמה לי שהכל עדיין מאוד פתוח. אולי.

תסריט – משה רוזנטל, ״עצמאות״
רוזנטל חוזר לבמה, הפעם עם נאום משלו, כתוב על נייר ולא בטלפון הנייד. זה כמובן האופיר הראשון של רוזנטל, סרטו הקודם ״קריוקי״ זכה בקטגוריות אחרות. הוא מקדיש את הפרס לניצן גלעדי ז״ל, שהלך לעולמו השנה לאחר מאבק במחלת הסרטן.

בימוי – משה רוזנטל, ״עצמאות״
בשלב הזה ברור שהסרט האדיר הזה אמנם לא ישווה את שיא הזכיות של ״האסונות של נינה״ (11) אבל האם הוא יגיע ל-10 זכיות? רוזנטל עם שני אופירים אישיים, ב-2022 הסרט שלו קטף את הפרס הראשי אבל הוא עצמו נותר ללא פסלונים, אז יש פה שמחה כפולה עבורו.

הסרט העלילתי הארוך הטוב ביותר – ״עצמאות״. בימוי: משה רוזנטל. הפקה: אלונה רפואה, מאיה פישר, רועי קורלנד, גל גרינשפן, בן גלעדי, משה אדרי
הסוויפ הושלם, עשר זכיות מהדהדות לסרטו השני של משה רוזנטל ובהפקת גרין פרודקשנס. לא נהנתי ככה בטקס אופיר שנים, חג עצמאות שמח!

צוות ״עצמאות״ המורחב על הבמה, צילומסך מתוך השידור הישיר באתר מאקו

סיכום הזכיות:
עצמאות – 10 (סרט, בימוי, תסריט, צילום, עריכה, פסקול, עיצוב, תלבושות, איפור, ליהוק)
לאן لوين – 2 (ראשי, משנה)
מאמא – 1 (ראשית)
פרידה מבצק – 1 (משנית)
תיכון מגשימים – 1 (מוזיקה)
האישה שלא ידעה לאהוב – 1 (תיעודי ארוך)
אחמד כוכב קולנוע – 1 (תיעודי קצר)
הגוף האחר – 1 (עלילתי קצר)
דם יונים – 1 (אנימציה)