סרטים חדשים: ״המנט״, ״הנאשם״, ״הקשת הגדולה״, ״הקיץ ההוא בפריז״, ״הכריש מוול סטריט״

חג אוסקר שמח למי שחגגו כל השבוע, במיוחד לסרטים של יוצרים ויוצרות מישראל: ״Children No More״ של הילה מדליה ובהפקת שילה נווינס, התיעודי הקצר, ו״כתם קצבים״ של מאיר לוינסון-בלונט בהפקת אורון כספי וביה״ס טיש באוניברסיטת תל אביב, העלילתי הקצר. את רשימת המועמדים המלאה תמצאו בפוסט של אור, שהוסיף תובנות בזק כולל על ניפוץ השיא של ״חוטאים״, אחרי שהוא ועופר ולירון הימרו על הרשימה (וקלעו לא רע בכלל). בין לבין עופר הספיק שתי סקירות על שלושה סרטים, הספק מרשים לכל הדעות, והסקירה הבאה של רוי קרובה מאוד. לפני כל זה, קצת סדר בסרטים החדשים מאז יום חמישי בבתי הקולנוע וגם הזמנה ממני למשהו שלא קשור לסריטה: ביום ג׳ ה-27.1 בשעה 19:30 אדבר קצת לפני הקרנת ״השנאה״, סרטו של מתייה קסוביץ׳ שיש לנו עליו טקסט אורח מאת אדם סנדרסון. בבית רדיקל תאלצו להסתפק רק בי ובכל מיני רפרנסים לאלימות משטרתית בקולנוע הצרפתי העכשווי, כזה שהגיע אחרי אופרת ההיפ-הופ של קסוביץ׳ ולדעתי הושפע ממנה עמוקות.

המנט (Hamnet) – המועמד לשמונה פרסי אוסקר, כך אפשר לכתוב עכשיו, לא רק הזוכה בהמוני פרסים אחרים מאז בכורה בשלהי הקיץ ובפסטיבלי הסתיו. קלואי ז׳או מנסה להתאושש מחווית דיסני-מארוול שלה (״נצחיים״) אבל לא בדיוק לשוב לסרטים האנושיים-מינוריים שהיא יודעת לעשות (״שירים שלמדתי מהאחים שלי״, ״הרוכב״) או אפילו לזכות עליהם באוסקר (״ארץ נוודים״). לשם כך היא מעבדת את ספרה של מגי או׳פארל, יחד עם הסופרת, לסרט עלילתי על משפחת שייקספיר כפי שטרם נראתה בקולנוע. אחת הסיבות לכך היא אי דיוק היסטורי, או חוסר במידע, אבל זה לא הפריע לסרטים בדיוניים בעבר. את וויל, כפי שהוא נקרא בסרט, מגלם פול מסקל אבל הוא לא מרכז העניינים (ולא מועמד לאוסקר). הסטטוס הזה שייך לאנייס, לא אגנס כפי שכתוב בתרגום, אלא זו שהיסטוריונים מכנים אן הת׳אווי – זוגתו של ה״בארד״. מגלמת אותה ג׳סי באקלי, והיא לא רק מועמדת אלא גם פייבוריטית לאוסקר (מתגלת זכייה בתמונה לעיל), וזה הסיפור שלה ועל איך פגשה מורה ללטינית בסוף המאה ה-16 והייתה לאשתו ואם ילדיו. לאחד מהם קוראים המנט, שזה דומה ל״המלט״ ולטענת היוצרות לא במקרה. לא אספיילר מה עוד קורה למרות שזה נכתב בכל מקום ועובדה היסטורית. תהיה לנו סקירה כמובן, הביקורת המאוד-מאוכזבת שלי נמצאת באתר ״הארץ״.

הנאשם (Mercy) – אוהבים את ״דו״ח מיוחד״ ותמיד תהיתן איך תיראה גרסה שלו מאתר קיקיוני שלא אכתוב את שמו מחשש תביעה? ובכן, טימור בקממבטוב הגשים את החלום הזה, עבור כולנו. כריס פראט מגלם בלש המשטרת לוס אנג׳לס בשנת 2029, שמתעורר על כס הנאשם. הוא אזוק למושבו בחלל וירטואלי שהוא למעשה בית משפט עתידני, אותו מנהלת שופטת שהיא בינה מלאכותית. מגלמת אותה רבקה פרגוסון, בליהוק הטוב ביותר שלה אי פעם, להבדיל מהתפקיד הטוב ביותר שלה. היא מודיע לכריס, זה שם הדמות, שהוא מואשם ברצח אשתו אך אבוי! הוא אינו זוכר דבר. לרשותו שעה וחצי להוכיח את חפותו על ידי פריצה לטלפונים ומצלמות אבטחה של כל מי שהוא מכיר ואוהב, כי למי אכפת מפרטיות במאה ה-21. הוא עושה זאת על ידי תנועות ידיים ופקודות קוליות שפותחות חלונות וירטואליים מולו, אבל נו, זה לא באמת פלגיאט. התסריטאי מרקו ון בל שינה מספיק דברים, אולי בייעוץ בינ״מ, לא אתפלא. כפי שניתן לנחש, צפיתי ולא ממש התחברתי. גם כתבתי על זה ל״הארץ״.

מה, לא עדיפה רבקה פרגוסון שמחה ועולצת על פני תמונה של כריס פראט יושב על כסא?

הקשת הגדולה (The Great Arch / L'inconnu de la Grande Arche) – נעבור לסרטים שלא ראיתי, עוד בפסטיבל קאן 2025 וממש לא בכוונה, גם בפסטיבל חיפה פספסתי אותו. סרטו של סטפן דמוסטייה (״הנערה עם הצמיד״) נשמע כמו הגרסה החביבה של ״הברוטליסט״, אודות האדריכל של המומומנט הפריזאי גרנד ארש. הוא בכלל דני בשם אוטו פון ספרקלסן, בגילומו של קלאס ״הריבוע״ בנג. במציאות כמו בסרט, הוא הפתיע את הצרפתים כשבכלל ניגש למכרז של נשיא צרפת ב-1983, פרנסואה מיטראן, שביקש מאדריכלי ארצו ליצור עבורו בניין איקוני בלב רובע העסקים. הדני לא רק ניגש אלא גם זכה במכרז, ואת סוף הסיפור אמנם אפשר לראות בפריז כיום אבל הדרך להקמת הקשת הגדולה כללה פערים בין השרטוט לשטח המקומי, בדגש על המקומיים. בהשתתפות: סידסה באבט קנודסן, קסבייה דולן, סוואן ארלו.

הקיץ ההוא בפריז (That Summer in Paris / Le rendez-vous de l'été) – נישאר בצרפתית ונחזור אחורה בזמן שוב, אבל רק עד אולימפיאדת הקיץ של 2024 באותה פריז. אולי צפיתם וצפיתן בסרט של ולנטין קאדיק בפסטיבל הקולנוע ירושלים, או בברלין של השתתף בתחרות לסרטי ביכורים. סיפורה של בלנדין בת ה-30 שמגיעה לעיר האורות לכבוד אירוע הספורט, ספציפית כדי לראות תחרויות שחייה. היא מקווה אף יותר להתאחד עם אחותה-למחצה, שהקשר עימה אבד לפני שנים. כיוון שהתוכנית לא הולכת כפי שציפתה, הגיבורה מוצאת עצמה תועה בעיר שאינה מכירה ומחפשת את קרבתם של זרים אבל לא מוותרת על איחוד עם מכרים ותיקים.  מגלמת אותה בלנדין מאדק וסביבה תמצאו את אינדיה הייר, ארקדי ראדף, ומתיאס ז'אקין.

הכריש מוול סטריט (Bull Run) – נישאר בשנת 2024 כי אז התרחשה בכורת הסרט הזה, ששמו המקורי לא קשור לזה העברי בשום צורה. ריצת השוורים באנגלית היא אמנם רפרנס ברור לוול-סטריט, הבורסה הניו-יורקית שפסל של שור מסתער מצוי מולו ברחוב על שמו היא קרויה, אבל אין בין הסרט הנוכחי ובין סרטו של מרטין סקורסזה שום קשר (גם לא ל״וול סטריט״ שקדם לו). טום בליית׳, שמככב בימים אלה בנטפליקס ב״אנשים שאנחנו פוגשים בחופשה״, מוביל את הקומדיה הפיננסית שביים אלפרדו בריוס הבן כסרט ראשון באורך מלא. הבנקאי הצעיר שהוא מגלם לומד לאורך הסרט שעסקאות של מיליארדי דולרים הן נושא מסוכן, בגלל האנשים שחותמים עליהן ומקיפים אותו כמו כרישים שמריחים דם במים. או כל תיאור קלישאתי אחר ולאו דווקא מדויק זואולוגית, רק תבחרו. עוד מככבים: כריס דיאמנטופלוס, הלנה מטסון, סאם דאלי, אשווין גור.