• האביר הירוק
  • סרטים חדשים: ״האביר הירוק״ של דייויד לאורי
  • אימת החודש - יולי 2021: כריס רוק, נטפליקס ואנשי זאב
  • ״אחד בלב״, סקירה לסרטה של טליה לביא
  • ״זמן״ של שיאמאלן, סקירה
  • מתכוננים אל פסטיבל הקולנוע ירושלים 2021
  • פוקוס אלן דלון בסינמטקים ברחבי הארץ
  • רחוב הפחד - חלק 3: 1666
  • מילקשייק אבק שריפה
  • פסטיבל קאן 2021: דיווח אחרון, ממסגרות המשנה
  • פסטיבל קאן 2021: שלושה סרטי תחרות מעולים
  • אגדת חורבן
  • רחוב הפחד - חלק 2: 1978
  • פסטיבל קאן 2021: דיווח ראשון של אורון
  • האלמנה השחורה
  • רוכבי הצדק
  • רחוב הפחד - פרק 1: 1994

פסטיבל ירושלים 2021: מה צריך לדעת, למה כדאי לצפות (פוסט מתעדכן)

22 ביולי 2021 מאת אורון שמיר

החל מסוף חודש אוגוסט, בין ה-24.8 ל-4.9 ליתר דיוק, יתקיים זו הפעם ה-38 פסטיבל הקולנוע של ירושלים. אירוע הסרטים הוותיק והאהוב נדד בשנה שעברה אל החורף, במהדורת אונליין בלבד, אבל השנה שב אל מקומו הטבעי יותר בחודשי הקיץ. למעשה, הוא יסתיים רגע לפני בואה של שנה עברית חדשה. ההודעות לעיתונות כבר החלו לטפטף ונדמה שבקרוב מאוד תיחשף התוכניה במלואה. בשל כך, בחרתי להשיב מסורת קדומה של הבלוג, או רעיון חצי-ממומש שלי מן העבר, ולרכז בפוסט אחד את כל החדשות שיצטברו מעתה ועד בוא הפסטיבל. אל דאגה, זה ממש לא במקום פוסט ההמלצות (והאזהרות) המסורתי אף יותר והמשותף לכולנו או רובנו בסריטה, עליו נתחיל לעבוד ברגע שתהיה תוכניה בינלאומית לשאוב ממנה סרטים. בינתיים, ההיצע הישראלי כבר נחשף היום (22.7) ובעתיד הקרוב ודאי יתגלה סרט הפתיחה כמו גם טפטופים של כותרים נוספים.

צוות הפסטיבל, ד״ר נועה רגב (מנהלת), אלעד סמורזיק (מנהל אמנותי) וטליה ויגודר (מנהלת המסגרות הישראליות) הדגישו בהודעה לעיתונות את השיבה אל המסך הגדול, בפסטיבל שיתקיים בסינמטק ירושלים, באולמות קולנוע נבחרים בבירה, ובמתחמי הקרנה ייעודיים ברחבי העיר. כולל המשך פעילות בית הקולנוע הנודד, אשר יסייר בשכונות העיר ויציע לקהל ממיטב סרטי הפסטיבל ללא תשלום. גם ההקרנה החגיגית בבריכת הסולטן בערב הפתיחה מול אלפי צופים וצופות, תשוב להתקיים השנה. אם כי, כאמור, טרם נחשף במה נצפה. כמו כן, אנשי הפסטיבל מבטיחים תוכנית אמנותית שתכלול הקרנה של כ-150 סרטים מ-50 מדינות, שרק אחת מהן כבר נחשפה כספקית של בכורות – ישראל. יש להניח שכמו תמיד יימצאו בתוכניה מיטב סרטי הפסטיבלים הבינלאומיים מהשנה החולפת, כמו גם הפתעות ואוצרות שיהיה כיף לגלות. נתחיל עם מה שכבר ידוע, ואעדכן את הפוסט בשבועות הנותרים בהתאם להתפתחויות.

קולנוע ישראלי

״עיניים גדולות״. צילום: דוד גורפינקל

עוד לפני המסגרות התחרותיות, מסורת של הפסטיבל ושל ארכיון הסרטים בסינמטק שאני מחבב במיוחד היא הקרנת עותק משוחזר לקלאסיקה ישראלית. הפעם נפל הכבוד בחלקו של ״עיניים גדולות״, סרטו של אורי זהר מ-1974, בו הוא גם מככב כאיש הכדורסל בני פורמן, לצידו של אריק איינשטיין. הסרט יוקרן חגיגית מחוץ לכל התחרויות הישראליות, שכוללת את: תחרות חג'ג' לקולנוע ישראלי עלילתי, תחרות דיאמונד לקולנוע ישראלי תיעודי, התחרות לקולנוע ישראלי קצר, התחרות לאמנות וידאו וקולנוע ניסיוני, ותחרות היצירה הצעירה ע"ש וים ון-ליר לתלמידי תיכון – לסרטי ביכורים של תלמידי מגמות הקולנוע בארץ (תחרות שחוגגת 30 להיווסדה). הסכום הכולל של הפרסים שיחולקו בתחרויות הישראליות והבינלאומיות השנה יעמוד על כמיליון ש״ח, וכדי להתרשם מן ההיצע אך מבלי להגזים בתקצירים, קיצרתי את המידע על כל סרט לטעימה בגודל ביס משתנה.

תחרות חג׳ג׳ לקולנוע ישראלי עלילתי

איך נתת לזה לקרות | יאיר אשר, איתמר לפיד – אימפריית הקולנוע של לפיד-אשר ממשיכה להתרחב, עם פיצ׳ר ביכורים לבני הדודים יאיר ואיתמר (הראשון הוא בנה של טובה אשר, השני אחיו הצעיר של נדב לפיד ובנה של ערה לפיד ז״ל, אחותה של טובה). צמדי אחים המביימים, או אפילו הורים וילדים המשתפים פעולה מאחורי המצלמה, קל לזכור אבל בני-דודים במאים בקולנוע הישראלי התקשתי למצוא מלבד אלה. סרטם מתמקד בפסנתרן ישראלי השב לביקור מולדת מפריז לאחר פרידה, מצטרף אל חיי ההוללות של אחיו ומתמודד עם המתחים שמציפים המפגשים המשותפים.

הסירו דאגה מלִבכם | תום שובל – שנים ציפינו לסרטו הארוך הבא של במאי ״הנוער״ וחובב הקולנוע הקצר, והנה הבכורה העולמית. אגב, הנה דוגמה ליוצרים-אחים, משום שדן שובל חתום יחד עם תום על התסריט. כוכבת הקולנוע הצרפתייה ברניס בז׳ו מככבת כאלמנה טרייה של טייקון שהוריש לה את מלוא הונו, אך את הווילה שלה בקיסריה היא הופכת למוקד עלייה לרגל עבור חסרי בית המוזמנים ללון שם. אם זה עדיין לא קוסמופוליטי וסופר-רלוונטי מספיק, נזכיר שאחד המפיקים הוא אלחנדרו גונזלס איניאריטו, מי שחנך את שובל בסדנת רולקס המפורסמת.

השחיין | אדם קלדרון – אחד ממעצבי התלבושות המקוריים שפועלים כיום בקולנוע הישראלי, שהפך לבמאי עם ״פרחים של מרציפן״, ממשיך לסרט שני בבימויו. עומר פרלמן שטריקס (״שעת נעילה״) מגלם כוכב עולה בשמי השחייה הישראלית, המגיע למחנה אימונים כדי להתחרות על כרטיס כניסה לאולימפיאדה. שתי הדמויות המשמעותיות הנוספות בסיפור, כך נשמע מהתקציר, הן מתחרה צעיר המעורר בגיבור תשוקות בלתי מודעות, ומאמנו שלא מאמין ביחסים חבריים בין מתחרים, כנראה שגם לא יחסים מסוג אחר.

יותר ממה שמגיע לי | פיני טבגר – גם הסרט הזה המתין זמן רב, נקרא בעבר ״פנחס״ למי שזוכר או זוכרת, ואף זכה בפרסים בגרסתו הקצרה. את הבמאי אין צורך להציג, גם אם הוא מוכר יותר כשחקן מהמוני פרויקטים תוצרת הארץ. שם הסרט השתנה אבל לגיבור הצעיר מאוד של העלילה עדיין קוראים פנחס, אותו מגלם מיכה פרודובסקי, בן לאם יחידנית ועולה מאוקראינה שלומד משכנו החב"דניק לקראת עלייה לתורה. את שתי הדמויות הבוגרות מגלמים אנה דוברוביצקי ויעקב זדה־דניאל ומערכת היחסים המשולשת הזו תדע עליות ומורדות, בין העלייה ארצה לדרכי התורה.

מישהו יאהב מישהו | הדס בן־ארויה – סרטה השני של הכוכבת הזורחת כבר הספיק להיות מוקרן בפסטיבל ברלין, אז עבורה הבכורה בירושלים תהיה מקומית בלבד. אחרי ״אנשים שהם לא אני״ ועוד קצת קצרים (וגם זכייה בפרס אופיר על משחקה ב״קצפת ודובדבנים״), בן-ארויה משלבת בין שלושה סיפורים המתוארים כ״מרכיבים יחד מראה פנורמית של דור ששואל: כמה ליברליים אנחנו באמת?״. על צעירה שהולכת למסיבה כדי לבשר לבחור אחד שהיא בהריון ממנו, אלא שהוא התחיל זוגיות חדשה ומנסה להגשים לזוגתו החדשה פנטזיה מינית פרועה.

סינמה סבאיא | אורית פוקס רותם – את התחרות סוגרת במאית נוספת, גם היא אשפית סרטים קצרים (״הינומה״, ״ואתה שותק״, ״קרב עיניים״) שכעת יכולה להתגאות בסרט באורך מלא. הסיפור נשמע כעירוב של חומרים מוכרים מהקולנוע הישראלי העכשווי, שבידי פוקס-רותם ודאי יהפכו למשהו ייחודי לה: שמונה עובדות עירייה יהודיות וערביות, נפגשות אחת לשבוע בקורס גמול השתלמות ללימוד צילום וידאו, שם במאית צעירה (דאנה איבגי) מלמדת אותן איך לתעד את חייהן דרך עדשת המצלמה. זה לא חלק מהתקציר אבל אני מוסיף תחושה שגם היא תלמד דבר או שניים.

מברלין לירושלים: ״מישהו יאהב מישהו״ של הדס בן-ארויה, צילום: מידן ארמה

תחרות דיאמונד לקולנוע ישראלי תיעודי

אף מלה אמת | נועה אהרוני – על ד"ר דוד רודי, מייסד "מכון רודי לפסיכואנליזה" בשנות ה-70, ששיטות הטיפול השנויות במחלוקת שפיתח חוללו שערוריות ואילצו אותו להיאבק על שמו הטוב, על תוארו כפסיכולוג קליני ועל המשך קיומו של המכון.

הפרק האחרון של א.ב. יהושע | יאיר קדר – פרק נוסף בפרויקט ״העברים״ המונומנטלי של קדר, על הסופר א. ב. יהושע, שצולם לאחר שהתאלמן מאשתו אך לא ויתר על התשוקה לחיים.

חצר משחקים | נורית קידר – ביום הרביעי למלחמת לבנון הראשונה, פלוגה של צנחני מילואים קיבלה משימה לשמור על יותר מאלף שבויי מלחמה לבנונים בחצר של בית ספר בצידון. המשימה הסתבכה והסיפור טרם סוּפַּר, עד עתה.

יורש הקעקועים | אורית אופיר רונאל – לאחר שהפך ליורש הבלעדי של שושלת מקעקעים קופטית בת 500 שנה מהעיר העתיקה בירושלים, ואסים רזוק יוצא להשלים את אוסף הגלופות המשפחתי לפני שיאבד לנצח.

למה אמרתי אני | ג׳ולי שלז – היוצרת הוותיקה שבה אל מקרה של אסיר בדואי, שנשפט על סמך הודאה (שחזר בה) על אונס ורצח של צעירה יהודיה וישב 27 שנים בכלא למרות טענות לחפותו.

מחברות שחורות | שלומי אלקבץ – על יצירת הפאר המרגשת של אלקבץ, מחווה לאחותה המנוחה ושותפתו לקריירה הקולנועית, כתבתי כשהוקרנה בפסטיבל קאן. עוד לא צפיתי בסרטים האחרים, אבל זה סרט-סרטיים שעולים בשבילם במיוחד לירושלים.

שפאר בדרך להוליווד | ונסה לאפא – והנה גם בתחרות התיעודית ישנו סרט מפסטיבל ברלין, מאת היוצרת שבירושלים אוהבים לאהוב. הפעם היא משרטטת את דמותו של אלברט שפאר, שר החימוש של הרייך השלישי שהתקבע בתודעה בתור ״הנאצי הטוב״, דימוי שייבחן בסרט.

עוד סרטים תיעודיים, בהקרנות מיוחדות מחוץ לתחרות:

אשת חיל | אנה סומרשף – אשה חרדית עושה הכל בבית: מטפלת בילדים, דואגת למשק הבית ומפרנסת את המשפחה. אבל אסור לה להיבחר לכנסת. אסתי שושן מחליטה לשנות איסור היסטורי בחברה החרדית ויוצאת למסע אמיץ עם חברותיה.

הבית של אריק | אנה אוליקר – על צעירים אמריקאים מכורים לסמים, שהוריהם החרדים ומוסדות הגמילה ויתרו עליהם, המתגוררים בבית שקט בירושלים. מכור-לשעבר, יציל אותם ממוות ויוציא אותם מנתיב ההתמכרות. הפקה של ברק הימן.

המספר העגול | דוד פישר – הסרט של הדוקומנטריסט הוותיק בוחן איך התקבע המספר שישה מיליון כסמל השואה בארץ ובעולם. הניסיון לפענח את המספר המיתולוגי מוליך את הסיפור הרבה מעבר לסטטיסטיקות, אל שאלות של היסטוריה, פוליטיקה וזהות.

מקאן הישר אל הבירה: ״מחברות שחורות״ של שלומי אלקבץ

התחרות לקולנוע ישראלי קצר

בסך הכך 16 סרטים ישראליים באורך מלא ישתתפו השנה בפסטיבל, ככתוב לעיל, בעוד בתחרות הסרט הקצר ישתתפו 21 סרטים קצרים עלילתיים, תיעודיים וסרטי אנימציה. לא כולל התחרות לקולנוע נסיוני, המורכב מיצירות קצרות גם הוא, שתוסיף עוד שבעה פרויקטים למניין. לכן, סליחה אם במקרה הזה לא אכנס לרמת הפירוט דלעיל, רק שם הסרט ובימוי (ומוסד קולנועי בסוגריים, אלא אם מדובר בסרט עצמאי). מה שכן שווה להזכיר הוא שהזוכה בפרס הסרט הקצר הטוב ביותר זכאי להגיש את הסרט להתמודדות על פרס האוסקר בהמשך השנה.

הסרטים המתמודדים על כל הפרסים לקולנוע קצר הם:
אלמה של שרון לשם (המכללה האקדמית ספיר); דפקתי על דלת ביתי של מתיו ח'ורי (בצלאל); האם ראית את האיש הזה? של יותם בן-דוד (פונדסיון מטא); הוא יכול לישון על הספה של אחינעם קפון; הולי הולוקוסט של אוסי ולד ונועה ברמן-הרצברג; המזמור החמישים של חמד שרוף ופאדי קובטי (המכללה האקדמית תל חי); המנוח של קרן אור זלינגר ואבישי שמחוביץ' (בצלאל); הפרויקט ההיגייני של תמר נסים; מה שלא נשבר של אלינור נחמיה; מולוטוב של אריאל סמל; מחיקה מלאה של סופי ארטוס; מקומות אליהם אני הולכת של שחר קצנשטיין (סמינר הקיבוצים); נעמי של אלה דויטש (בית הספר לקולנוע מעלה); סובייקט של רנן אדר ונטע זיידל (בצלאל); סוף דבר של דין גולד; פלומות של תום קוריס וחני דומבה; צילום משפחתי של בת-סער רביב (ביה"ס לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש, אוניברסיטת תל אביב); רוסו של אתי ציקו; שבת של טל קומאי (בית הספר סם שפיגל לקולנוע וטלוויזיה); שמש זורחת למטה של דילן יוסף שטרית; שקר לבן של איל אלישע.

משמח לראות ייצוגים לכל מוסדות הלימוד המוכרים (נדמה לי שלכולם), כשם שנחמד לפגוש שמות מוכרים. בין אם אלינור נחמיה ואתי ציקו, שאמנם ממתינות לפיצ׳ר אבל סרטיהן הקצרים מדברים בעד עצמם, או נועה ברמן-הרצברג וסופי ארטוס שלשמן גם סרטים ארוכים ולא הזניחו את הקולנוע הקצר. מבחינת נושאים תיאלצו לסמוך עליי (או לסור לאתר הפסטיבל) שהגיוון עצום, כאשר בתחום זה בולט סרטו של אריאל סמל על המחאה החברתית האחרונה/הנוכחית.

התחרות לאמנות וידאו וקולנוע ניסיוני:
״Enter The View״ של כרם נאטור, ״בא הביתה״ של מיכאל ליאני, ״השהייה״ של רעות קרן, ״התאבכות הורסת״ של ציון אברהם חזן, קרן בן־אלטבט, ואבנר מרים־עמית, ״לבד אך לא בדד״ של נטע מוזס, ״ללא שם״ של אנדריי לוזוביק, ״פאבליק סטוראז'״ של אליזבת לוין.

תגובות

  1. טאי הגיב:

    הפעם הפסטיבל לא יהיה בו שום תוכן וירטואלי כמו שנה שעברה, או שצריך שוב להתפלל למגבלות קורונה כדי שהפריפריה תוכל לצרוך כמויות יפות של סרטי פסטיבלים? 🙂

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.