• מדריך מקוצר לאירועי ופסטיבלי חודש יוני בקולנוע
  • אימת החודש - יוני 2021
  • מה לראות בפסטיבל סרטי הסטודנטים 2021
  • ״וונדר וומן 1984״, סקירה
  • סקירת פיקסאר כפולה: ״לוקה״ ו״נשמה״
  • מהיר ועצבני 9
  • סרטים חדשים: ״מהיר ועצבני 9״ בא לעבוד
  • פסטיבל דוקאביב 2021: המלצות ואזהרות
  • ״ערים״, סקירת נטפליקס
  • לצאת עם אמבר
  • ״בו ברנהאם: בפנים״, סקירת נטפליקס למופע היחיד
  • לזמן את הרוע 3: בשליחות השטן
  • פסטיבל קאן 2021: מבט על הבחירה הרשמית
  • אונס ונקמה בקולנוע: ״סנטינל״, ״הכוח״, ״חילול״
  • ״קרואלה״, סקירה לסיפור המקור של המרשעת
  • מקום שקט 2
  • ״שומר טינה״, סקירה לסרט של גאי ריצ׳י

מדריך אירועי חודש יוני 2021 בקולנוע: צ'ינמה איטליה, שבוע הגאווה, פסטיבל סרטי הסטודנטים, ופסטיבל ריפילם לרסטורציות בירושלים

6 ביוני 2021 מאת אורון שמיר

לחזור לשגרה זה לא פשוט כמו שזה נראה. הפתיחה של בתי הקולנוע במלואם הרגישה כמו התקפה אישית על מדור סרטים חדשים, בזמן שהסינמטקים פועלים במלוא הקיטור וממש לא נראה שמשהו עומד להאט את מבול התוכן בסטרימינג ושאר אמצעי צפייה ביתית. בתור מי שאחראי על הכרוניקות בסריטה, מצאתי את עצמי מוותר פה ושם על אירועים ועניינים במדורים השבועיים כדי לנסות ולהקיף את מלוא ההיצע הקולנועי, ואז הביתי, ויש קצת אבידות בדרך. את הפסטיבל הצרפתי, שהוכרז בחודש מאי ואז כמעט-בוטל ואז נדחק לשוליים בצל המבצע הצבאי הנורא, בעצם לא סיקרנו ועל כך סליחה. ואז רק להסתכל בלוח האירועים של חודש יוני סחרר את ראשי, עד כדי כך שישבתי לעשות סדר. בתקווה שעוד מישהו או מישהי ימצאו את הסדר הזה מועיל, בחרתי לחלוק בפוסט הנ״ל, שהוא מעין נספח לסרטים חדשים.

מודיע מראש שאין כאן את שלל ההקרנות הסדירות של הסינמטקים, או אירועים בינלאומיים כמו פסטיבל טרייבקה (שאקח בו חלק ואולי אדווח ממנו בנפרד), וגם לא דברים חשובים אחרים שצריך לצפות בהם כמו יורו 2021 (2020?) בכדורגל. עוד הסתייגות היא שמדובר במדריך זריז ולכן הכל קצת על קצה המזלג, בלי יותר מדי התייחסות לכל סרט וסרט כמו שאולי מגיע להם. לכן יש לינקים לאתרים הרלוונטיים כדי לקבל תמונה מלאה, פרטים על הסרטים ומועדם ולמטרת הזמנת כרטיסים, וקצת לינקים פנימיים של סריטה למקרה שמשהו רלוונטי. אם שכחתי אירוע כלשהו, וזה בהחלט ייתכן כי תראו מה הולך פה, אשמח להוסיף.

החלטתי גם ללחוץ על הבלמים בסוף יוני, על אף שפסטיבל דוקאביב מתחיל יום אחרי וזה ממש נראה כמו עניין טכני. אבל העניין האמיתי הוא שפסטיבל דוקאביב, שיחול השנה בין ה-1 וה-10 ביולי (אני כותב ״יחול״ כי זה חג מבחינתי) יורכב השנה מאחת התוכניות הכי מרשימות ומגוונות שאני זוכר. אז מצד אחד מגיע לו פוסט משלו, ואנחנו שוקדים על אחד, ומצד אחר מכירת הכרטיסים החלה. בתור צפירת הרגעה, אזכיר שעל חלק זעיר מהסרטים כבר כתבנו: בלושי, האחים ספארקס, ציידי הכמהין, ולביית את הגן. האחרון הוא הדבר הכי טוב (בתיקו משולש) שראיתי בסאנדנס השנה, אם ממש חייבים רק המלצה אחת. בנוסף, כל סרט תיעודי מדובר מהשנה וחצי האחרונות יהיה בפסטיבל, כך נראה, אם ניקח לדוגמה את: ״באותה נשימה״, ״גונדה״, ״טינה״, ״מרטין לותר קינג והאף.בי.איי״, ״נוטורנו״, ו״סיטי הול״. נשתדל להתייחס לכמה שיותר מהם בפוסט הייעודי, אבל תראו כמה עבודה לפנינו כבר השבוע ובזה הבאים אחריו.

צ'ינמה איטליה – פסטיבל הקולנוע האיטלקי | החל מה-3 ביוני

התחבאתי!

כפי שאפשר להבין מן התאריך, האירוע הזה כבר החל בעצם בסוף השבוע שחלף וכיוון שהוא סובב סינמטקים, תאריך הסיום שלו גמיש ומקומי. במהדורה זו של פסטיבל הקולנוע האיטלקי 16 סרטים יוקרנו בסינמטקים של תל אביב, ירושלים, חיפה, הרצליה, חולון, שדרות, ראש פינה ואופקים, אז בדקו מה מתוך ההיצע זמין במוסד התרבות הקרוב והחביב עליכם ועליכן. הנה ההיצע של ירושלים, לשם דוגמה וכי הוא מלא לגמרי, להבנתי. בתוכנית הקלאסית יוקרן ״מוות בוונציה״ של לוקינו ויסקונטי שמעורר מחלוקת כבר 50 שנה מאז בכורתו, ״כל האמת על לה דולצ'ה ויטה״ העוקב אחרי הפקת סרטו הנודע של פדריקו פליני, וגם מחווה לאטורה סקולה, הכוללת שישה מסרטיו של הבמאי האהוב.

החצי השני של התוכנית יוקדש לסרטים איטלקים חדשים יותר. סרט הפתיחה הוא ״לא תשנא״ (Thou Shalt Not Hate) של מאורו מאנצ'יני, על מנתח יהודי שמציל פצוע בתאונה אך נוטש אותו כשהוא מגלה צלב קרס על חזהו, אבל אז נתקף יסורי מצפון. עוד מפסטיבל ונציה מגיע ״קשרים״ (The Ties) של דניאלה לוקטי, על 30 שנות זוגיות הפכפכה בין שניים שמגלמים אלבה רורוואכר ולואיג׳י קאשו. הסרט שנראה לי הכי מעניין באופן אישי הוא ״התחבאתי!״ (Hidden Away) של ג'ורג'ו דיריטי, על הצייר האקסצנטרי והמתבודד אנטוניו ליגבואה, אותו מגלם אליו ג'רמנו, זוכה בפרס דב הכסף לשחקן המצטיין בפסטיבל ברלין על הופעתו. סגנון אחר למדי של סרט כפרי אפשר למצוא ב״אסינדרה״ (Assandira) של סלווטורה מריאו, על שריפה המכלה חווה שהוסבה לבית אירוח ולקחה הכל מן הגיבור, במשל על חבל סרדיניה שנרמס בידי הקפיטליזם.

סוג אחר של אימה מביא ״תן לי ללכת״ (You Came Back) של סטפנו מורדיני, על גבר המצפה עם זוגתו לילד ונאלץ להתמודד עם הטענה כי רוחו של בנו המת שוהה בביתו הישן. מהצד הקומי אפשר למנות את ״הורים נגד משפיענים״ (Parents vs Influencers) של מיקלה אנדריאוצי, על אב יחידני המכריז מלחמה על רשתות חברתיות בניסיון לא לאבד את בתו לתרבות הרשת, אך הופך בטעות לוויראלי. עוד סרט שמוגדר כקומדיה הוא ״הטורפים״ (Predators) של פייטרו קסטליטו, על שתי משפחות רומאיות שונות בתכלית מבחינת מעמד והשקפת עולם, שגורלן נקשר בתאונה ומוליד חיכוכים. ועם תקציר דומה אפשר גם ליצור דרמת מתח, כפי שקורה ב״סיפורים רעים״ (Bad Tales) של האחים דינוצ'נצו, על התנגשות בין משפחות בפרוורי רומא בהם החום מעביר את המבוגרים על דעתם והצעירים נוקטים בפעולה.

שבוע הגאווה של פסטיבל הקולנוע הגאה | 9-13 ביוני

שבעה בייבי

פסטיבל TLVFest עבר בשנה החולפת לנובמבר, בשל אילוצי המגפה, אבל נראה שגם השנה נחמד לו שם והוא בחר להישאר. כיוון שאי אפשר באמת לציין את חודש הגאווה בלי אירוע הקולנוע שהוא הדגל שלו, אנשי TLVFest מציעים מיני-פסטיבל בשבוע השני של יוני – ארבעה ימים, שמונה סרטים (ואז יום בונוס וסרט בונוס). לקרוא לתוכניה הזו מגרה יהיה אנדרסטייטמנט, כי יש כאן ממש את המיטב של הקולנוע (הלהט״בי) מהזמן האחרון.

בערב הפתיחה יוקרן ״נפילה״ (Falling), סרט הביכורים של יוגו מורטנסן כבמאי, שמאז סאנדנס 2020 היה בכל פסטיבל שרק תרצו בשנת המגפה וכעת מגיע ארצה. מורטנסן גם מככב כגבר בזוגיות גאה המחזיר לחייו את אביו בעל הדעות הקדומות כדי לטפל באב שהזדקן. ספק בתור קונטרה, ערב הפתיחה מכיל גם סיפור אהבה נשי, ״העולם שיבוא״ (The World to Come) של מונה פסטוולד, זוכה האריה הקווירי של פסטיבל ונציה 2020. ונסה קירבי וקתרין ווטרסטון מגלמות שתי נשים נשואות שמתאהבות זו בזו, על רקע צפון מדינת ניו יורק של 1850. השיחוק של הפסטיבל מבחינת סרט שיש סביבו דיבור בלתי פוסק בשנה החולפת הוא ״שבעה בייבי״ (Shiva Baby), סרטה הארוך הראשון של אמה סליגמן הקנדית שמתרחש כמעט כולו בזמן שבעה. דמיינו משהו שבין קומדיית מבוכה לסרט אימה, כאשר הגיבורה (מגולמת בידי רייצ׳ל סנוט, שבדרכה להיות כוכבת) כלואה ומסתבכת בשקרים של עצמה עם הוריה הנודניקים, האקסית המיתולוגית שלה, השוגר דדי הסודי ומשפחתו, וכל הקהילה היהודית בעצם. סרט לסבי נוסף הוא ״שתינו״ (Deux) של פיליפו מנגטי, על זוג אוהבות מבוגר (ברברה סוקובה ומרטין שבלייה) שחייהן משתנים אחרי עשורים של אהבה חשאית. נציג צרפת לאוסקר הבינלאומי חיכה בעצם שנה שלמה למסך הגדול להקרנה שלו בפסטיבל הגאה.

שני סרטים בשבוע הגאווה יעסקו בסוגיות טרנסיות. האחד הוא ״קאובויז״ (Cowboys), סרטה של אנה קריגן שזכה בשני פרסים בפסטיבל טרייבקה האחרון. סטיב זאהן וסשה נייט בן ה-10, כאב ובנו הטרנסג׳נדר שנמלטים מאימת אמו של הילד ומן השריף הדולקת בעקבות מה שנחשב לאירוע חטיפה. השני הוא ״מיס״ (Miss) ובו התגלית אלכסנדר וטר מככב כמתמודד גבר בתחרות מיס צרפת, מול מלכות יופי ממין נקבה. רובן אלבס ביים את מה שמוגדר כקומדיה קלילה עם רעיונות ומסרים חתרניים. את התוכניה משלימים שלושה סיפורי אהבה הומוסקסואליים. באופן אישי מסקרן אותי ״החלק הכי טוב שבי״ (My Best Part), שהיה אמור להיות בפסטיבל קאן הקודם והוא סרטו הראשון כבמאי של ניקולא מאורי (הרווה מהסדרה הצרפתית המופלאה ״10 אחוז״). הוא גם מככב כשחקן עם חרדת נטישה שמפקשש מערכת יחסים וחוזר לגור בכפר עם אמו (נטלי ביי). מעוטר אף יותר הוא הסרט של היידי יואינג, ״אני נושא אותך עימי״ (I Carry You with Me), שיצא עם שני פרסים מסאנדנס ומספר על שף מקסיקני שסיפור אהבה חדש מוציא אותו מחוץ לארון, מרחיק ממנו את בנו וגורם לו לשקול הגירה לארה״ב. לבסוף, סרט שנמצא עדיין בעיצומו של סיבוב הפסטיבלים שלו, שהחל בטאלין וטורינו, הוא ״שדה פרג״ (Poppy Field) הרומני. הבמאי יוג׳ן ג׳בליאנו מציב במרכז סרטו שוטר גאה, שנאלץ להתעמת עם פינוי פסטיבל קולנוע להט״בי ובו יושב בקהל מאהבו מן העבר.

פסטיבל סרטי הסטודנטים | 20-26 ביוני

קיץ 85

אירוע הקולנוע הקצר של ישראל, מיסודו של בית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש טיש באוניברסיטת תל אביב, חוזר אל מקומו הטבעי בתחילת הקיץ. פסטיבל סרטי הסטודנטים שב גם להיות מקום מרכזי לכיתות אמן ואורחים מחו״ל, אז מיד אתייחס אליהם כי כמעט ופרצתי בבכי (באמת אבל) כשהבנתי שלא אהיה בישראל לחוות חלק מהשיחות הללו. השיבה היא גם למתכונת פיזית עם ערב פתיחה בגן הפסגה ביפו והקרנת בכורה לסרטו של פרנסואה אוזון, ״קיץ 85״ (Summer of 85), שאין צורך להסביר מתי הוא מתרחש ומי שמכירים ומכירות את אוזון ידעו איך לדמיין תקציר שמתחיל עם חופשה מנומנמת של בן-נוער בחופי נורמנדי וממשיך עם הצלה מטביעה בידי נער אחר. אוזון אמנם לא יגיע, אבל רק תראו מי כן ינחו כיתות אמן ויקרינו מסרטיהם ומסרטיהן במהלך הפסטיבל. שימו לב שחלק מהסדנאות הללו מוגדרות ״היברידיות״, מה שלהערכתי אומר אירוע מקוון.

שלוש מבנות ארצו של אוזון דווקא כן יהיו חלק מהפסטיבל: קלייר דני, סלין סיאמה, ומלאני לורן, שלוש במאיות (לורן ידועה יותר כשחקנית) מרגשות כל אחת בדרכה. בתור מי שכבר היה לו הכבוד לשוחח עם סיאמה ומתעלף מסרטיה כל פעם מחדש, זה האירוע שהכי נחמץ ליבי לא להיות נוכח בו וכולי קנאה במי שכן יהיו. אם זה לא מספיק צרפתי, גם הבמאי ברטראן בונלו ("סאן לורן") הוא חלק מהליין-אפ. אורח שיהיה מרתק לשמוע אותו הוא הבמאי הרומני ראדו ג'ודה, שמגיע מעוטר מן הזכייה בברלין, וגם את מיגל גומש הפורטוגלי ("טאבו") בטח יהיה מרתק להכיר. ותיק האורחים הוא אגדה של ממש, הצלם האמריקאי פרדריק אלמס – מי שהרבה לעבוד עם ג׳ים ג׳רמוש ודיוויד לינץ׳, צילם לאנג לי את ״סופת קרח״ ולצ׳ארלי קאופמן את ״סינקדוכה, ניו יורק״ ובטח יגיע חמוש בסיפורים מפה ועד הודעה חדשה. אז אני מעריך שהסדנה איתו לא תהיה רק למיטבי לכת.

אורחים מקומיים ומיוחדים לא פחות יהיו עטרה פריש וניר ברגר, יוצרי הסדרה "המפקדת" שחוזרים לפסטיבל כמנצחים אחרי שהיו בצוות הניהולי שלו בעבר הלא רחוק. זה גם המקום להזכיר שליבו הפועם של הפסטיבל הן תחרויות הקולנוע הקצר: הבינלאומית, הישראלית, העצמאית, הנסיונית, והתחרות למדיה דיגיטלית. תמיד שווה לבחור יום שממילא מגיעים אליו לסינמטק תל אביב, לראות את אחד מהסרטים של האורחים או לסדנה, ולהיכנס למקבץ כלשהו. אי אפשר לדעת אם תראו בזמן אמת את פרנסואה אוזון הבא (שהציג את סרטו ״שמלת קיץ״ במהדורת 1994 של הפסטיבל. ולא, אני לא הייתי שם). לצד התחרויות והסדנאות שווה להזכיר גם אירועים מיוחדים כמו פרויקט ״קצר על הדרך״ שהוא יוזמה של הפסטיבל, יחד עם פרויקט גיבורה והפרויקט התיעודי-חברתי, שיבטיחו כי לא תצליחו לראות את כל הסרטים הקצרים באירוע הזה. אבל לנסות תמיד אפשר.

ReFilm – פסטיבל רסטורציות | 21-28 ביוני

‎⁨חמסין. צילום: MARK TELLIY⁩

בסינמטק ירושלים יקרינו לאורך כל הקיץ מופעי תיאטרון, אופרה ומוזיקה מלונדון ועד ניו יורק, תחת הכותרת ״תרבות על המסך״. אבל אנחנו משתדלים להיות בלוג קולנוע ולכן יותר חשוב לי להרחיב קצת על הסרטים שיוקרנו במסגרת ריפילם – פסטיבל הרסטורציות השני של סינמטק וארכיון ירושלים. שמחנו על בואו של האירוע הראשון בקיץ 2019, והתכוננו רבות למהדורה השנייה שהייתה אמורה להתקיים ביולי הקודם. אבל פתאום התברר שסגר אחד או שניים אינם מספיקים, הסינמטקים שרק נפתחו שוב נסגרו וכל החדווה של לראות עותקים משוחזרים ונוצצים של קלאסיקות קולנועיות על המסך הגדול נלקח מאיתנו – על שיגיעו שני השבועות המסיימים של חודש יוני. גולת הכותרת של האירוע תהיה העותק המחודש של ״חמסין״, סרטו של דני וקסמן מ-1982 המצטרף אל הסרטים שזכו כבר לכבוד של גרסה דיגיטלית שתישמר לעד (בתקווה) מטעם הארכיון הירושלמי.

שאר ההיצע נע בין המובן מאליו למפתיע, כפי שכתב עופר כשדיווח על המהדורה לפני כמעט שנה. הנה היא במלואה עם לינקים במידה ויש לנו טקסט על הסרט: פנדורה וההולנדי המעופף (בריטניה 1951) בימוי: אלברט לוין | פעימות לב (צרפת 1940) בימוי: אנרי דקוין | בושידו (יפן 1963) בימוי: טדאשי אימאי | דודסוורת (ארה"ב 1936) בימוי: וויליאם וויילר | חייו ומותו של קולנל בלימפ (בריטניה 1943) בימוי: מייקל פאוול, אמריק פרסבורגר | עיניים עצומות לרווחה (ארה"ב 1999) בימוי: סטנלי קובריק | קזבלנקה (ארה”ב 1942) בימוי: מייקל קורטיז | הקבינט של ד"ר קליגרי (גרמניה 1920) בימוי: רוברט וינה | דונה פלור נשואה לשניים (ברזיל 1976) בימוי: ברונו בארטו | עשה את הדבר הנכון (ארה"ב 1989) בימוי: ספייק לי | שכחו אותי בבית (ארה"ב 1991) בימוי: כריס קולומבוס | בלדה לחייל (ברה"מ 1959) בימוי: גריגורי צ'וקראיי| ארבע חברות (גרמניה 1938) בימוי: קארל פרוילך | הלוויה ממלכתית (הולנד ליטא, 2019) בימוי: סרגיי לוזניצה.

הסרט האחרון הוא אמנם מ-2019 אבל מכיל צילומי ארכיון מוקדמים הרבה יותר ולכן אפשר להבין למה הוא חלק מהפסטיבל. על היכללותו של ״שכחו אותי בבית״, לעומת זאת, אני לא מוכן לשמוע אף מילה. קלאסיקה זו קלאסיקה.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.