סרטים חדשים: ״עוזרת אישית״, ״אוהב אותך לנצח״

סוף השבוע שלפני טקסי אוסקר היה מוקדש בימים כתיקונם להפצה קולנועית אחרונה בהחלט של מועמדים בולטים. חיכינו וציפינו אבל רוב בתי הקולנוע בישראל עדיין סגורים ותאריך חדש להביט לעברו בכיליון עיניים – אין. לעומת זאת, טקס האוסקר יתקיים על אפה ועל חמתה של השנה הזו, בלילה שבין ראשון (25.4) לשני. כך שבבוקר של יום ב׳ נדע כולנו כמה עמודים חדשים נכתבו בספרי ההיסטוריה של הוליווד. שידור חי מלוס אנג׳לס אפשר יהיה לראות בישראל ב-3:00 לפנות בוקר אך ורק ב-yes וב-STINGTV, כולל השטיח האדום שיחל כבר ב-1:30 בלילה ויוקדש השנה לדברים שזזו מהטקס עצמו, כמו ביצועים חיים של השירים המועמדים בקטגוריה הייעודית. בערב יום שלישי בשעה 21:00 יהיה גם השידור הערוך והמתורגם של הטקס. כמובן שקטגוריה ייעודית בספריות המקוונות של יס, כולל ״עין לבנה״ הישראלי הקצר שנשוב ונאחל לו בהצלחה. במקביל, בסינמטקים השיבו את ״עוד סיבוב״ ו״לאן את הולכת, אאידה?״, הטוענים לכתר הסרט הבינלאומי הטוב ביותר.

אולם, מועמדים מרכזיים למדי עדיין נעדרים מכל פלטפורמה שהיא בישראל ולכן אנחנו בסריטה נאלצים להמשיך לרקוד סביב העניין. בין אם זה אור שחשף את דעתו על המועמדים בצורת דירוג, או כפי שעשו עופר עם לא-בדיוק-סקירה ל״ארץ נוודים״ או לירון שצירפה אל סדרת הפוסטים שלה את ״צעירה ומבטיחה״. השבוע זה רק התגבר עת ניסו אור ועופר לנחש את הזוכים, בעוד אני אשוב לסרטים הקצרים וכולנו נמצא גם דרך להשלים כתיבה על כמה שיותר מן המועמדים הנותרים. זו לגמרי החלטה של בתי הקולנוע להישאר סגורים גם בתקופה זו ושל המפיצים לבחור אלו סרטים להוציא לטרום בכורות ואלו לשמור בכספת. יש גם מי שמנסים להבין או לנגח, כפי שאפשר היה לקרוא השבוע בידיעות אחרונות ובכלכליסט. לי באופן אישי היה חשוב שהבלוג יהיה גם מעודכן וגם מכבד. החדשות הטובות הן שהמדור של השבוע הבא ייראה אחרת, וזה של השבוע הנוכחי מלא בכל מה שאינו אוסקר, כך שנראה שיהיה לנו על מה לכתוב גם אחרי המבול.

עוזרת אישית (The Assistant) – הסרט המרכזי שמתחיל את הפצתו ברשת מובילנד ובסינמטקים הוא יצירת הביכורים של קיטי גרין, בכיכובה של ג׳וליה גארנר. עופר וגם אני בחרנו בו לסרט השנה של 2020, בעוד את בכורתו ערך בסוף 2019 ואת זו הישראלית בפסטיבל ירושלים המקוון, והוא מגיע אל המסכים בישראל רק כעת. במרוצת הזמן יצא לו שם של סרט מינימליסטי עד כדי השוואות ל״ז׳אן דילמן״, או של סרט מי-טו שכן הוא מתרחש במשרד של מפיק קולנוע המתגלה כטורף מיני ובוס מתעמר סטייל הארווי וויינסטין. הכל די נכון אבל אני חושב שהבילוי במחיצתה של עוזרת אישית זוטרה במשך יום שלם, הראשונה להגיע למשרד וכמעט האחרונה לצאת, הוא עוד הרבה דברים והוא סרט הרבה יותר אנושי ורגשי מהתדמית שנוצרה לו. כתבתי על כל זה בפינת מחכים לתרגום שהקדימה את סיכומי השנה שלנו ואני שב וממליץ למי שיש קצת סבלנות ורעב גדול לאמנות לתת צ׳אנס ליצירה הזו. התמונה בראש הפוסט לקוחה מהסרט.

אוהב אותך לנצח (Endless) – עוד ברשת מובילנד, המפעילה את סניפיה בחיפה, כרמיאל ונתניה, אפשר יהיה למצוא גם את הדרמה הרומנטית בעלת האלמנטים של פנטזיה. מעשה בסיפור אהבת נעורים שנקטעת בעקבות תאונה. הנערה מלאה רגשות אשם, הנער מצוי בלימבו שבין חיים למוות, אבל השניים מוצאים דרך נסית ופלאית לתקשר. את שני נאהבים הצעירים מגלמים אלכסנדרה שיפ (סופה החדשה בסרטי ״אקס-מן״ האחרונים) וניקולס המילטון (שהתבגר על המסך ב״קפטן פנטסטיק״ ו״זה״) ומהצד הבוגר של הקאסט אפשר לציין את פמקה ינסן, שכבר מזמן לא ב״אקס-מן״. הבמאי הוא סקוט ספיר (״נשיקה בחצות״) ואת התסריט כתבו אנדרה קייס ואוניל שארמה.

קולנוע לב – עדכנו את הקטלוג רק בסרט חדש אחד, שהוא למעשה קלאסיקת הקלאסיקות – ״ז׳יל וז׳ים״ של פרנסואה טריפו. מקווה שאין צורך להרחיב, בעוד על שאר הסרטים כבר כתבתי במדורים קודמים אז לא אחזור עליהם. מה שכן, אל שני הסניפים שכבר עבדו חלקית בסופי שבוע, דיזנגוף סנטר בתל אביב ולב סמדר בירושלים, מתווסף כעת סניף שלישי לפעילות המצומצמת – רעננה. אז מפה לשם בזמן שאנחנו ב״הרצה״, לב כבר מציעים שמונה סרטים בשלושה מוקדים ולאורך כמה ימים בשבוע. גם מובילנד במצב דומה, אבל בואו נמשיך לקרוא לזה הרצה ונעבור לסינמטקים.

סינמטקים – גם במוסדות התרבות שלא חששו לפתוח (כנראה בהפסד אבל למען התרבות ושוחריה) אפשר למצוא סרטים חדשים לרוב בטרום בכורה. בחרתי סרטים שראיתי שיצוצו בהמשך בסינמטקים אחרים, או כבר צצו ופספסתי. בסינמטק ירושלים אפשר יהיה לראות את ״הבית באיטליה״ (Made in Italy), סרטו הראשון כבמאי של השחקן ג׳יימס דארסי. חשוב מכך, זהו הסרט בו ליאם ניסן ובנו, מיקאל ריצ׳ארדסון, מגלמים אב ובן הנאלצים להתמודד עם מה שהותירה מאחור אם המשפחה. קצת קרוב מדי למציאות אם תשאלו אותי אבל לפעמים טרגדיות אישיות הופכות לסרטים. בסינמטק חיפה יוקרן ״בשם האדמה״ (In the Name of the Land) הצרפתי, סרטו של אדואר ברז'ו המושפע אף הוא מסאגה משפחתית של היוצר. גיום קאנה מגלם את הגיבור, היורש את החווה המשפחתית ומטפל בה לאורך הסרט על פני עשורים של תהפוכות בעולם החקלאות.

יום כדור הארץ – חל ממש היום, למקרה שחסרים החגים והמועמדים של השבועות הקודמים. לכבוד המאורע, בסינמטק תל אביב יקרינו את ״הנבואה״ (Koyaanisqatsi) המופשט והמהפנט של גודפרי רג'יו. בפלטפורמת ה-VOD של הסינמטק התל-אביבי אפשר יהיה להיקסם גם מסרטיו של רון פריק ״סמסרה״ ו״ברכה״, הדומים ברוחם ל״הנבואה״. בסינמטק הרצליה הגדילו לעשות והפכו את השבוע הבא לשבוע הקיימוּת עם סרטים כמו ״אני גרטה״ מחד ואת ״לחם יומנו״ האוסטרלי מאידך. יש שם גם המון ז׳אן-פול בלמונדו אבל כבר עניין אחר ואם אתחיל לכסות קלאסיקות במדור לא נצא מזה. אז רק עוד אחת ומסיבה טובה.

אופרה – סרטו של אמן האימה האיטלקי דריו ארג׳נטו, יוקרן בסינמטק חולון. לא הייתי מציין זאת אם לא היה לנו להציע כרטיס ב-25 ש"ח עם הקוד "מקבת87" (בלי רווח בין האותיות העבריות והספרות). כי צריך לפעמים לנצל את העובדה שסריטה והסינמטק חולקים את אור, ששיבח את הסרט מעל דפי הבלוג. הוא יקדים דברים לפני ההקרנה של הסרט במרכזו סולנית צעירה המקבלת במפתיע את התפקיד הראשי בהפקת האופרה של "מקבת'", עד שרוצח מסתורי מתחיל להטיל אימתו על ההפקה. כל זה קורה ביום שני ה-26.4 בשעה 19:00 באולם 1 של סינמטק חולון.

לפני שנעבור אל החלק השני של המדור, אציין שבצירוף מקרים הפך ה-19.4 ליום פטירה משותף לשחקניות ישראליות אהובות. חמש שנים אחרי לכתה המטלטלת של רונית אלקבץ, איבדנו לפני ימים ספורים גם את רות פרחי, שמתה בשיבה טובה אבל באנרגיות של שחקנית צעירה שעבדה גם בגיל 93. עופר כתב לה הספד פייסבוק קצר, יהי זכרה ברוך וסרטיה נצחיים.

סרטים חדשים ב-VOD

לפני סרטי היום ומחר בצפייה ביתית, שני דברים. האחד הוא שירות סטרימינג חינמי עבור הסגל, הסטודנטים והסטודנטיות מבית אוניברסיטת תל אביב, שכבר זכה לכינוי החיבה TAUFlix ויש בו לא רק חומר לימוד סטנדרטי אלא גם לא מעט בידור ממה שהתרשמתי. העניין הנוסף הוא דילמה האם להתייחס לבואו של ״הלילה הזה״ אל סלקום tv. על פניו יש כאן משהו ענק – סרט ישראלי עלילתי ראשון שמופץ ישר לסטרימינג, הישר מיבול פרסי אופיר הקודם שם היה מועמד בארבע קטגוריות. ועוד סרט מעניין מהרבה בחינות, בין אם בזכות הבמאי נדב שירמן שעובר מדוקומנטרי (״מרגל השמפניה״, ״הנסיך הירוק״) לעלילתי, או העלילה השבה אל אירוע אמיתי – חדירת מחבלים אל קיבוץ משגב עם בליל הסדר של 1980. אבל בלי הודעה לעיתונות או יח״צ זה נראה כמו מהלך שאני אישית לא מבין, אז בחרתי להמתין.

מוגול מוגלי (Mogul Mowgli) – הסרט ובו ריז אחמד מגלם מוזיקאי שהקריירה שלו עומדת לנסוק סוף סוף בזכות סיבוב הופעות מתוכנן, אבל אז מצבו הבריאותי מתדרדר בפתאומיות והסרט עוקב אחרי המסע שלו להסתגל ולהילחם לסירוגין במציאות. לא, לא ״צלילי מטאל״ המועמד לאוסקר, סרט שונה עם כמה נקודות דמיון. יחד עם באסם טאריק שגם ביים, אחמד שותף הפעם לתסריט ושתל בו אלמטים אוטוביוגרפיים, בעודו מגלם ראפר בריטי ממוצא פקיסטני שנאלץ להתמודד עם מחלה אוטואימונית בשריריו ולהמשיך לדקלם את שיריו. אחרי צפייה, באדיבות yes שם אפשר יהיה למצוא את הסרט החל מהיום, אני יכול לומר שזה לא רק יותר ״סרט מחלה״ מהסרט השני של הכוכב השנה, אלא גם יותר אמנותי על גבול האוונגרדי לפרקים בניסיון שלו לחדור לתודעה של הגיבור. אבל יש מקום להרחיב על כך בסקירה ואולי נעשה זאת בקרוב.

קורפוס כריסטי (Corpus Christi) – סרט נוסף שהגיע היום אל יס אבל עליו כבר כתבנו, במסגרת המלצות פסטיבל ירושלים הקודם וסיכומי השנה גם. בשני המקרים היה זה אור שהמליץ על הסרט הפולני הזה ואני יכול להצטרף בשמחה. סרטו של יאן קומאסה עוקב אחר צעיר החולם להיות כומר, אלא שמאסרו לא רק מעכב זאת אלא גם אמור למנוע ממנו להשלים את לימודי הכמורה בעתיד. עם שחרורו הוא מחליט להתחזות לכומר החדש של כפר המתגבר על טרגדיה, מתחיל לעבוד בנגריה כמו אתם יודעים ואתן יודעות מי, ולוקח את התושבים והסרט כאחד למסע מרתק. התסריטאי הוא מטאוש פקביץ׳, אותו אחד ששיתף פעולה עם קומאסה בסרטם הבא, ״הייטר״ שבנטפליקס, ובתפקיד הראשי מככב ברטוש ביילניה שאותו אפשר יהיה לראות בקרוב בנטפליקס ב״פריים טיים״ שתפסתי במקרה בסאנדנס האחרון.

הנוסע הסמוי (Stowaway) – אם כבר נטפליקס, גם להם יש מה להציע לסופש, או אפילו ממש היום. כפי שמרמז השם העברי, לפנינו סרט חלל עם צוות מצומצם המגלה כי הוא פחות מצומצם משהיה אמור להיות. שלושה אסטרונאוטים בדרך למאדים מגלים איש תחזוקה שהמריא בטעות יחד איתם, מה שכמובן משבש את המשימה במגוון דרכים. ארבעת השחקנים היחידים שרשומים בקאסט הם אנה קנדריק, טוני קולט, דניאל דיי קים ושמיר אנדרסון (אין קשר משפחתי). יש לי הרבה שאלות מכאן אבל גם מעט סקרנות משום שהבמאי הוא ג׳ו פנה, שמומחה במותחנים עם קאסט מינימליסטי אחרי ״השורד״. הוא שב ונעזר בתסריטאי ריאן מוריסון ששיתף עימו פעולה גם בסרט הקודם.

תיכון פיצוץ (Spontaneous) – נסיים עם סרט נוסף שכבר כתבנו עליו, במקרה זה אני בפינת מחכים לתרגום שמחר תגשים את עצמה עם בואו של הסרט אל יס וסלקום tv. זה שהם תיאמו שם עברי זה נס מבחינתי (סתם, זה אומר שהיה לסרט מפיץ) אבל למה זה מה שהגיעו אליו. בבקשה אל תפסחו על הדבר החמוד והמוזר הזה רק בגלל הדרך בה בחרו להתעלל בו מי שהביאו אותו ארצה. ״ספונטנית״, כפי שאני מציע לקרוא לסרט, הוא סרט תיכון על אהבת נעורים המלבלבת בין קתרין לנגפורד וצ׳ארלי פלאמר, ששמתי תמונה זהובה במיוחד שלהם לעיל. הבעיה היא שהרומנטיקה מכה בזוג בדיוק כשמשבר לא ברור פוקד את התיכון שלהם – תלמידים ותלמידות מתפוצצים ספונטנית וללא הסבר. אז זה לא בדיוק סרט מצחיק אבל כן יותר קומי מאשר משתמש בכלי העלילתי המפתיע לטובת אימה, רק להגברת חרדות גיל העשרה. מדובר בעיבוד לספר של אהרון סטרמר, עליו חתום בריאן דאפילד שגם ביים לראשונה בקריירה אחרי המון תסריטים, ביניהם: ״השמרטפית״ הראשון והשני, ״מתחת למים״, וממש לאחרונה ״אהבה ומפלצות״).