29 באוקטובר 2017 מאת אורון שמיר
בעקבות הצלחת הפוסט של אתמול, אני שולף מהבוידעם סקירה נוספת לסרט שכבר כנראה לא יוצג בבתי הקולנוע בישראל. אבל אם המקרה של ״סיפור רפאים״ מובן למרות המסתורין, את אי ההגעה של ״דטרויט״ (Detroit) לבתי הקולנוע אני פשוט לא תופס. לא רק שיש לו מפיץ (פורום פילם), בפעם האחרונה שסרט של קתרין ביגאלו בושש להגיע לקולנועי ישראל - הוא זכה באוסקר.… להמשך קריאה
15 באוקטובר 2017 מאת אורון שמיר
לא התבלבלתם ולא התבלבלתן, באמת כתוב ״ניו יורק״ ולא ״חיפה״ בכותרת הפוסט. אחרי כמעט שבועיים של דיווחים והתעסקות בפסטיבל הקולנוע שעל הכרמל, אנחנו משנים לוקיישן אל כיכר לינקולן אשר בצפון-מערב מנהטן לכבוד פסטיבל הקולנוע ה-55 של ניו יורק (צילמתי תמונה להמחשה בראש הפוסט). האמת היא שהאירוע הניו-יורקי החל עוד לפני החיפאי, ב-28 בספטמבר (הקרנות העיתונאים עוד קודם לכן), ומסתיים אחרי… להמשך קריאה
11 באוקטובר 2017 מאת אורון שמיר
מזמן לא היה בקולנוע מפצל קהל כל-כך קלאסי ורעשני כמו סרטו של דארן ארונופסקי, ״אמא!״ (!mother - ואין כאן טעות כתיב, הכל צריך להיות באותיות קטנות אם תשאלו את היוצר). עופר הבין את טבעו של הסרט כבר בבכורתו בפסטיבל ונציה, וכתב עליו בהסתייגות מהולה בהתפעלות, תוך שהוא מנבא לסרט שונאים קולניים ולא פחות מכך אוהדים מריעים. בהמשך חודש ספטמבר הגיע… להמשך קריאה
6 באוקטובר 2017 מאת עופר ליברגל
לפעמים אני צופה בסרט שאני חושב שהוא בו זמנית אחד מן הסרטים הכי מרשימים של השנה ואחד מן הסרטים הגרועים, או המפוספסים ביותר. קולנוע יכול להכיל סתירות מן הסוג הזה. למעשה, הדבר מתחיל לקרות לי בתדירות גבוהה כאשר אני צופה בסרטיו של הבמאי דייויד גורדון גרין בשלב הנוכחי של הקריירה שלו, בו הוא מנסה למצוא את השילוב בין היצירתיות של… להמשך קריאה
4 ביולי 2017 מאת עופר ליברגל
את סדרת הפוסטים על סרטי הטרילוגיה האמריקאית של ג'ורג' סטיבנס התחלתי מתוך רצון לדון מחדש בסרט השני בטרילוגיה, ״שיין״ (Shane). כיאה לכך, אני דוחה בשלב זה את הדיון בו לפוסט האחרון בסדרה, מתוך תקווה להקדיש לו ולסרטים אשר הושפעו ממנו מקום נרחב ודיון מכמה היבטים. אחרי שהרחבתי על הסרט שפותח את הטרילוגיה, ״מקום תחת השמש״, בפוסט זה אתמקד בסרט האחרון, שהוא… להמשך קריאה
6 ביוני 2017 מאת עופר ליברגל
כבר בשלב מוקדם זה של השנה, דומה כי ״לוגאן״ (סליחה, ״לוגאן - וולברין״), הסרט האחרון שדן בדמותו של וולברין אשר ביים ג'יימס מנגולד, הוא אחד מן הסרטים הכי מדוברים של השנה, או המהוללים בידי חסידיו. איני יודע אם הסרט אכן שכתב מחדש את סרטי גיבורי-העל או שהוא רק עוד תוצר איכותי מן המפעל ההוליוודי, גם אם בוגר יותר וללא ספק טרגי יותר… להמשך קריאה
20 באפריל 2017 מאת עופר ליברגל
ג'יימס גריי הוא אחד מן הבמאים האמריקאים המוערכים ביותר בקרב חלק מן המבקרים (ופסטיבל קאן, אשר הציג בתחרות כמעט את כל סרטיו). אבל הקריירה שלו נטולה סרטים שהצליחו במולדתו מעבר לבתי הקולנוע של ניו יורק, העיר בה גם התרחשו כל סרטיו עד כה. גם בארץ נדמה כי הסיבה היחידה ששמו אולי מוכר הוא צמד סרטים בהם למוני מושונוב היה תפקיד… להמשך קריאה
28 בינואר 2017 מאת עופר ליברגל
אחרי בימוי סרט שזכה בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר, הקריירה של בן אפלק בכמאי הייתה יכולה ללכת לשני כיוונים: להתפרע ולעשות סרט בשביל ההנאה, או לנסות ולביים סרט יומרני יותר שיימקם אותו כאחד מן הבמאים הגדולים בארה"ב. במהלך החלק הראשון של ״חי את הלילה״ (Live by Night) לא ידעתי בדיוק באיזה כיוון בחר אפלק. בהתחלה, זה נראה כמו סרט פשע… להמשך קריאה
9 בינואר 2017 מאת אור סיגולי
לאחרונה נחשפתי לשני סרטים שצצו לראשונה בעולם לקראת סוף 2016, עליה השלום. הראשון הוא דרמת התבגרות צרפתית שסחפה את פסטיבל קאן ונחתה אצל טריליוני מנויי נטפליקס בעולם, והשני הוא דרמה מתח עצמאית מארה"ב. הרבה במשותף אין בין שני הסרטים, מלבד העובדה שהם בוימו על ידי במאיות בתחילת דרכן, ובמרכזן צעירה שלא לגמרי יכולה לשלוט על הטמפרמנט שלה. "Divines" כשהוכרזו… להמשך קריאה
9 בדצמבר 2016 מאת עופר ליברגל
הבמאי דמיאן שאזל (״וויפלאש״) אהב כבר מגיל צעיר גם קולנוע וגם ומוזיקה, בעיקר מוזיקת ג'אז. שתי האהבות הללו נכחו ברמה זו או אחרת גם בסרטו הקודם, ובסרט ״התו האחרון״ אותו רק כתב. עם זאת, דומה כי בסרטו הנוכחי, ״לה לה לנד״ (La La Land), הוא מנסח את מכתב האהבה שלו לאמנויות הללו בבהירות ובתשוקה גדולות יותר - זה סרט שכולו הצדעה… להמשך קריאה
בעקבות הצלחת הפוסט של אתמול, אני שולף מהבוידעם סקירה נוספת לסרט שכבר כנראה לא יוצג בבתי הקולנוע בישראל. אבל אם המקרה של ״סיפור רפאים״ מובן למרות המסתורין, את אי ההגעה של ״דטרויט״ (Detroit) לבתי הקולנוע אני פשוט לא תופס. לא רק שיש לו מפיץ (פורום פילם), בפעם האחרונה שסרט של קתרין ביגאלו בושש להגיע לקולנועי ישראל - הוא זכה באוסקר.… להמשך קריאה
לא התבלבלתם ולא התבלבלתן, באמת כתוב ״ניו יורק״ ולא ״חיפה״ בכותרת הפוסט. אחרי כמעט שבועיים של דיווחים והתעסקות בפסטיבל הקולנוע שעל הכרמל, אנחנו משנים לוקיישן אל כיכר לינקולן אשר בצפון-מערב מנהטן לכבוד פסטיבל הקולנוע ה-55 של ניו יורק (צילמתי תמונה להמחשה בראש הפוסט). האמת היא שהאירוע הניו-יורקי החל עוד לפני החיפאי, ב-28 בספטמבר (הקרנות העיתונאים עוד קודם לכן), ומסתיים אחרי… להמשך קריאה
מזמן לא היה בקולנוע מפצל קהל כל-כך קלאסי ורעשני כמו סרטו של דארן ארונופסקי, ״אמא!״ (!mother - ואין כאן טעות כתיב, הכל צריך להיות באותיות קטנות אם תשאלו את היוצר). עופר הבין את טבעו של הסרט כבר בבכורתו בפסטיבל ונציה, וכתב עליו בהסתייגות מהולה בהתפעלות, תוך שהוא מנבא לסרט שונאים קולניים ולא פחות מכך אוהדים מריעים. בהמשך חודש ספטמבר הגיע… להמשך קריאה
לפעמים אני צופה בסרט שאני חושב שהוא בו זמנית אחד מן הסרטים הכי מרשימים של השנה ואחד מן הסרטים הגרועים, או המפוספסים ביותר. קולנוע יכול להכיל סתירות מן הסוג הזה. למעשה, הדבר מתחיל לקרות לי בתדירות גבוהה כאשר אני צופה בסרטיו של הבמאי דייויד גורדון גרין בשלב הנוכחי של הקריירה שלו, בו הוא מנסה למצוא את השילוב בין היצירתיות של… להמשך קריאה
את סדרת הפוסטים על סרטי הטרילוגיה האמריקאית של ג'ורג' סטיבנס התחלתי מתוך רצון לדון מחדש בסרט השני בטרילוגיה, ״שיין״ (Shane). כיאה לכך, אני דוחה בשלב זה את הדיון בו לפוסט האחרון בסדרה, מתוך תקווה להקדיש לו ולסרטים אשר הושפעו ממנו מקום נרחב ודיון מכמה היבטים. אחרי שהרחבתי על הסרט שפותח את הטרילוגיה, ״מקום תחת השמש״, בפוסט זה אתמקד בסרט האחרון, שהוא… להמשך קריאה
כבר בשלב מוקדם זה של השנה, דומה כי ״לוגאן״ (סליחה, ״לוגאן - וולברין״), הסרט האחרון שדן בדמותו של וולברין אשר ביים ג'יימס מנגולד, הוא אחד מן הסרטים הכי מדוברים של השנה, או המהוללים בידי חסידיו. איני יודע אם הסרט אכן שכתב מחדש את סרטי גיבורי-העל או שהוא רק עוד תוצר איכותי מן המפעל ההוליוודי, גם אם בוגר יותר וללא ספק טרגי יותר… להמשך קריאה
ג'יימס גריי הוא אחד מן הבמאים האמריקאים המוערכים ביותר בקרב חלק מן המבקרים (ופסטיבל קאן, אשר הציג בתחרות כמעט את כל סרטיו). אבל הקריירה שלו נטולה סרטים שהצליחו במולדתו מעבר לבתי הקולנוע של ניו יורק, העיר בה גם התרחשו כל סרטיו עד כה. גם בארץ נדמה כי הסיבה היחידה ששמו אולי מוכר הוא צמד סרטים בהם למוני מושונוב היה תפקיד… להמשך קריאה
אחרי בימוי סרט שזכה בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר, הקריירה של בן אפלק בכמאי הייתה יכולה ללכת לשני כיוונים: להתפרע ולעשות סרט בשביל ההנאה, או לנסות ולביים סרט יומרני יותר שיימקם אותו כאחד מן הבמאים הגדולים בארה"ב. במהלך החלק הראשון של ״חי את הלילה״ (Live by Night) לא ידעתי בדיוק באיזה כיוון בחר אפלק. בהתחלה, זה נראה כמו סרט פשע… להמשך קריאה
לאחרונה נחשפתי לשני סרטים שצצו לראשונה בעולם לקראת סוף 2016, עליה השלום. הראשון הוא דרמת התבגרות צרפתית שסחפה את פסטיבל קאן ונחתה אצל טריליוני מנויי נטפליקס בעולם, והשני הוא דרמה מתח עצמאית מארה"ב. הרבה במשותף אין בין שני הסרטים, מלבד העובדה שהם בוימו על ידי במאיות בתחילת דרכן, ובמרכזן צעירה שלא לגמרי יכולה לשלוט על הטמפרמנט שלה. "Divines" כשהוכרזו… להמשך קריאה
הבמאי דמיאן שאזל (״וויפלאש״) אהב כבר מגיל צעיר גם קולנוע וגם ומוזיקה, בעיקר מוזיקת ג'אז. שתי האהבות הללו נכחו ברמה זו או אחרת גם בסרטו הקודם, ובסרט ״התו האחרון״ אותו רק כתב. עם זאת, דומה כי בסרטו הנוכחי, ״לה לה לנד״ (La La Land), הוא מנסח את מכתב האהבה שלו לאמנויות הללו בבהירות ובתשוקה גדולות יותר - זה סרט שכולו הצדעה… להמשך קריאה
תגובות אחרונות