אוסקר 2023/24: מצב המרוץ אחרי מועמדי האיגודים

תחנת העצירה הקודמת שלנו בדרך אל האוסקר הייתה לפני חודש, אחרי שרוב פרסי העיתונות והביקורת נתנו את קולם ונראה שהמרוץ מצטמצם קלות. מאז קיבלנו אינדיקציה נוספת לגבי העומד לבוא, עם הרשימות המקוצרות של כמה קטגוריות. והנה, בשבוע פתיחת ההצבעות למועמדי האוסקר ה-96 ושבועיים לפני מעמד ההכרזה הרשמית, יש לנו קצת יותר מידע קונקרטי בזכות מועמדי האיגודים – הקבוצות המקצועיות שמרכיבות את תעשיית הקולנוע, שביניהן ובין האקדמיה יש אחוזים גבוהים של מצביעים זהים.

האמת היא שעל אף העברת ההילוך, החודש האחרון לא באמת שינה הרבה. לא היה שום סרט שלפתע פרץ משום מקום, ממש כפי שלא היה סרט משמעותי שלפתע צנחו מניותיו (אולי "מאי דצמבר" האומלל, אבל כבר מזמן נפרדנו מהציפיות שהיו לנו לגבי הצלחתו). הכול בגדול די אותו דבר.
מה שכן אפשר להתחיל להתרגל אליו, הוא שנדמה שמתוך קבוצת הסרטים המובילה, יש לנו כבר פייבוריט – סרט אחד שללא ספק מוביל את טבלאות ההימורים וברגע זה כולם די מסכימים שלשם זה מתקדם. לא אהיה מסתורי יותר מדי. הסרט המדובר הוא כמובן "אופנהיימר".

אם קראתם את מצב המרוץ הקודם, אתם אולי זוכרים שכתבתי שגם אם אין ספק שהוא שחקן מרכזי, קשה לי לראות את "אופנהיימר" מנצח, אם לשפוט לפי הזוכים האחרונים בפרס הסרט הטוב ביותר. בשלב הזה אני חייב להסיט הצידה את הספקות האלה ולהצטרף למקהלה. נכון לרגע זה, נראה ש"אופנהיימר" יהיה הזוכה הגדול ואף יותר מזה, אולי אפילו יסחוף אחריו את הטקס עם מספר רב של ניצחונות שכמותו לא ראינו לאחרונה. יותר אפילו מהסוויפ יוצא הדופן של שבעת האוסקרים של "הכול בכל מקום בבת אחת" בשנה שעברה.

ובכל זאת, כמובן ששום דבר לא סגור ויש עוד קטגוריות די מסקרנות בטקס המתקרב. כדי לבדוק את כיווני הרוח נוכל להביט במה אומרים לנו האיגודים הבולטים ולנסות להבין מי נגד מי.

פרס איגוד הצלמים

הרוזן

האמת היא שאיגוד הצלמים איננו נחשב לאחד החשובים שבפרסים המקדימים, אבל אני כן מעוניין להתחיל אתו בעיקר כדי לעשות לו כבוד – בזמן שכל האיגודים נדמה שהולכים על בחירות מאוד צפויות ומפוהקות, אלו הצלמים שהביאו לראשונה העונה משהו מפתיע שמעיד על חשיבה עצמאית ומעניינת. בגלל זה ראוי לפתוח אתו.

המועמדים לפרס הצילום הטוב ביותר:
"אופנהיימר" – הויט ואן הויטמה
"המאסטרו" – מת'יו ליבאטיק
"הרוזן" – אד להמן
"מסכנים שכאלה" – רובי ריאן
"רוצחי פרח הירח" – רודריגו פרייטו

בשום שלב של העונה וההימורים המצטברים, אף אחד לא הסתכל על סרט הנטפליקס של פבלו לאריין, "הרוזן", כמשהו בספירה של האוסקר. במיוחד אחרי שצ'ילה לא שלחה אותו כנציג לפרס הבינלאומי. והנה הגיעו הצלמים והכניסו אותו פנימה על פני מועמדים מוכרים ונוכחים יותר כמו "אזור העניין", "הצבע ארגמן", "ברבי" (שצלמו מועמד על "רוצחי פרח הירח"), "פרארי", "נפוליאון" או "אחוות השלג".
זו כמובן לא הפעם הראשונה שאיגוד הצלמים שולף משהו מפתיע מהכובע. הם אלו שסימנו את מועמדות הצילום המתקרבת של סרטי פסטיבלים אחרים שלא באנגלית כמו "אהבה בימים קרים" ו"הסרט הלבן" (הם מאוד אוהבים סרטים בשחור-לבן, כנראה), ולכן חייבים להתייחס לאד להמן, צלם אמריקאי אהוב מאוד (צלם הבית של טוד היינז, שלא שיתף פעולה אתו על "מאי דצמבר" בעקבות ניתוח) כאפשרות רצינית למועמדות באוסקר.

פרס איגוד הבמאים

רוצחי פרח הירח

אחת הגילדות שהכי נושאים אליה עיניים היא זו של הבמאים והבמאיות, שמחלקים את פרסיהם לפרס הבימוי ופרס הבימוי בסרט ביכורים.
היחס שלהם לאוסקר הוא לרוב 4:5 (ב-2018 המצב היה רק 3:5). כלומר, כנראה שלפחות ארבעה ממועמדי השנה יגיעו עד לאוסקר. מצד שני, אין פה שום דבר שלא ידענו. כן צריך לזכור שהאיגוד הרבה יותר שמרן ממצביעי האוסקר, שנוטים להפתיע עם איזה במאי חוץ-הוליוודי שהתחבב עליהם.

המועמדים לפרס הבימוי:
"אופנהיימר" – כריסטופר נולן
"ברבי" – גרטה גרוויג
"מסכנים שכאלה" – יורגוס לנתימוס
"נשארים לחג" – אלכסנדר פיין
"רוצחי פרח הירח" – מרטין סקורסזה

כבר זמן מה הקונצנזוס ננעל על ארבעה שמות לפרסי הבימוי: נולן, גרוויג, לנתימוס וסקורסזה. השאלה היא מי יהיה המקום החמישי, כאשר נדמה שהסנטימנט נע לכיוון אחד מבמאי קאן המהוללים, ג'ונת'ן גלייזר ("איזור העניין") או ז'וסטין טרייה ("אנטומיה של נפילה"). אחרים שצצים בהימורים מעבר לפיין הם סלין סונג ("חיים שלמים"), ובעיקר מי שכנראה חטף את המכה הכי גדולה מאיגוד הבמאים – ברדלי קופר של "המאסטרו". הוא פספס כאן על אף שהאיגוד תמך בו עם "כוכב נולד", בניגוד לאקדמיה שפסחה מעליו בסופו של דבר. ההשמטה מכאן כנראה סוגרת את מרוץ האוסקר שלו כבמאי.

מבין חמישיית האיגוד אין ספק שפיין הוא הפגיע ביותר על הנייר, אבל ענף הבמאים של האקדמיה כבר הדהים אותנו בעבר ואפשר להתכונן לאיזה שוק מוחלט בדמות התעלמות מגרטה גרוויג או יורגוס לנתימוס. בהתחשב בלוח המועמדים של שנים האחרונות, זו אחת הקטגוריות הכי מותחות של הטקס בשלב זה.

המועמדים לפרס הבימוי בסרט ביכורים:
"American Fiction" – קורד ג'פרסון
"Chille ‘76" – מנואלה מרטלי
"Shayda" – נורה נייסארי
"אלף ואחת" – א.ו רוקוול
"חיים שלמים" – סלין סונג

הבמאיות שולטות בקטגוריה הזו שגם תמיד פתוחה יותר לקולנוע בינלאומי. הפייט הוא כנראה בין מועמדי הסרט העתידיים של ג'פרסון וסונג, עם יתרון קל לשנייה.

פרס איגוד המפיקים

אזור העניין

הנה הקטע המוזר עם עשרת המועמדים לפרסי איגוד המפיקים השנה: מצד אחד, מדובר ברשימה מצוינת שאפילו עשתה היסטוריה עם שני סרטים מחוץ לגבולות ארה"ב בשפות שאינן אנגלית. גם אם בחירות המפיקים השנה לא תואמות את העדפותיי במאה אחוז (משהו שלא היה לו סיכוי מלכתחילה וגם אין סיבה שיהיה), מדובר בסרטים בעלי מעלות רבות שגם מאלו שאני פחות נלהב לגבם, עדיין קל להבין ולהוקיר מה אחרים מצאו בהם. טוב, האמת שזה תקף רק לתשעה מתוך העשרה כי נשבע לכם אני עדיין לא מבין את החיבה ל"המאסטרו". אבל, בסדר. נשחרר.
מצד שני, באופן ממש משונה, העשירייה הזו תואמת באופן מדויק את טבלאות ההימורים. כלומר, זהה לחלוטין למה שאנחנו יודעים, כולל מה שחשבנו שאולי יכולות להיות הפתעות אבל מסתבר שהם לגמרי בליבת המרוץ. זה די מדהים. כאילו המפיקים העתיקו את ההימורים המשוכללים של גולדברי.
העניין הוא שלרוב רק תשעה מתוך העשירייה הזו משחזרת את ההצלחה באוסקר. אם אני לא טועה, רק שלוש פעמים מאז 2010 שתי הרשימות היו זהות. עכשיו צריך לנסות לברר האם תהיה פעם רביעית, ואם לא, מי יילך.

המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר (לייב אקשן):
"American Fiction"
"אופנהיימר"
"אזור העניין"
"אנטומיה של נפילה"
"ברבי"
"המאסטרו"
"חיים שלמים"
"מסכנים שכאלה"
"נשארים לחג"
"רוצחי פרח הירח"

האמת היא שיש פה הפתעה אחת גדולה יחסית, וגם היא רק בהשוואה למועמדי איגוד הבמאים. העובדה ש"אזור העניין", סרט בריטי מאתגר דובר גרמנית, מופיע אצל המפיקים שלרוב נוטים לדבוק בהצלחות האמריקאיות, אבל לא באיגוד הבמאים שמעריכים עבודות קצת יותר יוצאות דופן, זה משהו שממש לא ראיתי מגיע. הופעתו לצד זוכה קאן הנוסף, "אנטומיה של נפילה" הצרפתי, מאוד לא מובנת מאליה. למעשה, זה חסר תקדים. בטח כאשר לא מוצאים בשום מקום את הסרט שהכי היה צריך את הנוכחות פה כדי להיחשב כאיום, וזהו "הצבע ארגמן".
באוסקר כנראה שהמחזמר יחליף את דרמת השואה של ג'ונת'ן גלייזר, אבל אולי אנחנו באמת בדרכנו לתיאום של עשרה מול עשרה.

המועמדים לפרס סרט האנימציה הטוב ביותר:
"אלמנטלי"
"הילד והאנפה"
"האחים סופר מריו: הסרט"
"ספיידרמן: ברחבי ממד העכביש"
"צבי הנינג'ה: טירוף המוטנטים"

פה צריך להתעכב על השמטת שני שחקני האנימציה המרכזיים של נטפליקס, "נימונה" ו"מרד התרנגולים 2", כמו גם הסרט הגדול של דיסני, "המשאלה". בנימה אישית, אני כל כך מאושר על "צבי הנינג'ה" שמבחינתי לא אכפת לי משום דבר אחר.

פרס איגוד השחקנים

American Fiction

דבר שמאוד חשוב לזכור לגבי פרס איגוד שחקני המסך הוא שלפני כמה שנים צורף אליו האיגוד AFTRA, הכולל גם משפיענים ושדרנים. זה שינה במידת מה את אופי המועמדים, והפך את פרס איגוד השחקנים למיינסטרימי ביותר מכל השאר. וזו הייתה תחרות קשה. באופן די עקבי פרסי איגוד השחקנים בורחים כמה שיותר רחוק מכל מה שנעשה בשוליים, כל מה שקצת מריח מתחכום ואתגר. לכן לא הייתה זו הפתעה גדולה מאוד כאשר גם השנה התקבלה רשימה מאוד נוצצת אבל מאוד תוך-תעשייתית, כזו שהדפה באופן מוחלט סרטים כמו "אנטומיה של נפילה", "כולנו זרים", "חיים שלמים", "איזור העניין" או "המתאבקים". לזכותם בכל זאת נזכיר שב-2019 הם העניקו את פרס הצוות ל"פרזיטים".
עם זאת, אולי יותר מכל אלו זועק אפס האזכורים ל"מאי צדמבר" שכולל בתוכו שלוש מההופעות הטובות ביותר של השנה, כאלו שזכו ליחס מחבק מהמבקרים. אבל גם פה אולי לא מדובר בהפתעה גדולה. היינו צריכים לקחת בחשבון שסרט שמסתכל באופן מאוד סאטירי ועוקצני על שחקנים והתהליך שלהם לא יתקבל טוב באיגוד הזה.

המועמדים לפרס הצוות הטוב ביותר:
"American Fiction"
"אופנהיימר"
"ברבי"
"הצבע ארגמן"
"רוצחי פרח הירח"

סוף סוף מקבל "הצבע ארגמן" איזושהי הצבעת אמון, רק חבל שזה בא על חשבון הקאסט המשובח של "מסכנים שכאלה", ובעקבות זאת כנראה נגוז חלומי שאולי יצליח לקחת את האוסקר. עוד סרט שחבל לי שהושמט הוא "נשארים לחג" אבל מכיוון שבסופו של דבר רק שלושה שחקנים ממנו היו כשירים לפרס הצוות, כנראה שזה עלה לו במועמדות.
מה שבטוח הוא שזוכה פרס הסרט יהיה אחד משלושת המשותפים לשלושת האיגודים הגדולים: "אופנהיימר", "ברבי" ו"רוצחי פרח הירח". אבל כבר ידענו את זה.

המועמדים לפרס השחקן הראשי הטוב ביותר:
פול ג'יאמטי – "נשארים לחג"
קולמן דומינגו – "רסטין"
קיליאן מרפי – "אופנהיימר"
ברדלי קופר – "המאסטרו"
ג'פרי רייט – "American Fiction"

ההיעדרות הבולטת ביותר היא ללא ספק זו של ליאונרדו דיקפריו על "רוצחי פרח הירח", למרות שמלכתחילה הוא היה החולייה החלשה ביותר מבין החמישייה שאפיינה את טבלאות ההימורים. זה משעשע כי זה בדיוק מה שקרה לרוברט דה נירו עם סרטו הקודם של סקורסזה, "האירי". דיקפריו אמנם מאוד פעיל בקמפיינים השנה, אבל נראה שהוא מבלה את רוב זמנו לא בלשכנע את המצביעים לתת את קולם בשבילו, אלא כדי לגבות את לילי גלדסטון. הוא כזה חמוד.
ההיעדרות פה בהחלט לא חייבת להיות המילה האחרונה של דיקפריו. זה אמנם שכיח, אבל לא תמיד האיגוד והאוסקר זהים לחלוטין, ובהחלט ייתכן מצב שקולמן דומינגו לא יצליח להגיע עד קו הסיום. שאר הארבעה נראים די בטוחים.
אני עדיין מאמין שבזכות הקולות הבריטיים ושאר הבינלאומיים אנדרו סקוט ("כולנו זרים") יצליח בסופו של דבר, אבל יש לי עוד זמן עד שאוכל לשנות את דעתי.

המועמדות לפרס השחקנית הראשית הטובה ביותר:
אנט בנינג – "ניאד"
לילי גלדסטון – "רוצחי פרח הירח"
קארי מאליגן – "המאסטרו"
אמה סטון – "מסכנים שכאלה"
מרגו רובי – "ברבי"

סנדרה הולר של "אנטומיה של נפילה" כנראה תגיע לאוסקר, אבל סיכוייה לזכות על חשבון שתי הסטוניות אבדו לגמרי. לא שהיה לה הרבה סיכוי, נודה במציאות, כי האמת היא שהמרוץ הזה כבר הסתיים. לילי גלדסטון הולכת לזכות עם הופעת המשנה (!) המצוינת שלה, ולהיות הראשונה שלוקחת את הפרס הסרט בזכות של סרט סקורסזה מאז אלן ברסטין ב-1974.
הפגיעות ביותר מבין החמישייה הנוכחית הן בנינג ורובי, למרות שבהחלט יכול להיות שאלו המועמדות לאוסקר וכל עניין סנדרה הולר היה אשליה שפשוט מאוד רצינו להאמין בה.
המרוץ של פנטייז'ה בארינו ("הצבע ארגמן") ונטלי פורטמן ("מאי דצמבר") כנראה נגמר, אבל אולי עדיין יכולה להתרחש הפתעה בגזרת גרטה לי של "חיים שלמים". יש יותר מדי אופציות לגבי הקטגוריה הספציפית הזו השנה, וזה כמובן נהדר. לרוב זה לא המצב.

המועמדים לפרס שחקן המשנה:
סטרלינג ק. בראון – "American Fiction"
ריאן גוסלינג – "ברבי"
רוברט דאוני ג'וניור – "אופנהיימר"
רוברט דה נירו – "רוצחי פרח הירח"
ווילם דפו – "מסכנים שכאלה"

פה סידר לנו האיגוד לא מעט טלטלות. הגדולה שבהן היא כמובן השמטתו של מארק ראפלו מ"מסכנים שכאלה" למרות שהיה נוכח מאוד בעונה ונחשב להימור בטוח יותר מאשר שותפו לסרט, דפו. באופן אישי זה משמח אותי מאוד כי כאמור ראפלו היה הדבר היחיד שלא אהבתי בסרט המדהים הזה, אבל כנראה שלא באמת נפטרנו ממנו והוא עוד ישוב לאוסקר. איגוד השחקנים לעיתים אוהב לערבב את ענייני שחקני המשנה, כמו למשל מה שקרה בשנה שעברה עם "הפייבלמנים" (פול דאנו של האיגוד מול ג'אד הירש של האוסקר). עדיין יש סיכוי טוב ששניהם ייכנסו.
סטרלינג ק. בראון, שזכה באיגוד בזכות הופעתו הטלוויזיונית ב"החיים עצמם", דחק החוצה את ראפלו ו/או את צ'רלס מלטון ("מאי דצמבר") בזכות תפקיד גונב הצגה בסרט שזוכה להערכה רבה, אז כמובן שצריך לקחת אותו ברצינות. אני עדיין מאמין שמלטון ייכנס לאוסקר בסופו של דבר, ושמקומו מובטח לצד גוסלינג ודאוני. לגבי דה נירו, בראון ודפו נצטרך לחכות בסבלנות.

המועמדות לפרס שחקנית המשנה:
אמילי בלאנט – "אופנהיימר"
דניאל ברוקס – "הצבע ארגמן"
דאוויין ג'וי רנדולף – "נשארים לחג"
ג'ודי פוסטר – "ניאד"
פנלופה קרוז – "פרארי"

למרות שבשנה שעברה היה תיאום של חמש מול חמש בין האיגוד והאוסקר, פרס שחקנית המשנה הוא זה שסטטיסטית יש בו את הפער הכי גדול בין שני גופי המצביעים. זה אומר שבאמת הכול פתוח ושפנלופה קרוז עדיין יכולה למצוא את עצמה בחוץ לטובת ג'וליאן מור ("מאי דצמבר"), ז'ולייט בינוש ("הקדירה"), רוזמונד פייק ("סולטברן"), טרג'י פ. הנסון ("הצבע ארגמן", שטובה בעיני הרבה יותר מברוקס) או אמריקה פררה ("ברבי", למרות שאני מלכתחילה לא קניתי את זה כאופציה). למרבה הצער כנראה שפה אנחנו נפרדים מהאמהות הרגישות קלייר פוי ("כולנו זרים"), ויולה דייויס ("אייר") ורייצ'ל מקאדמס ("אלוהים אתה שם? זאת אני, מרגרט"), שלושתן ראויות יותר ממעל חצי מהרשימה הזו.
אבל, ואין לי שום בעיה להודות בזה עם חיוך גדול, זה כנראה מרוץ סגור לרנדולף שבגדול זכתה עד כה בכל פרס אפשרי שניתן, וכנראה תמשיך לעשות זאת עד הפודיום באוסקר. בעיני זה נהדר.

המועמדים לאוסקר יוכרזו ב-23 לינואר. כמה ימים לפני כן נפרסם את ההימורים שלנו, אבל אם יהיה משהו מעניין בדרך נתכנס שוב.