• המתאבקים
  • כחום הגוף
  • מאהבת, מטרידנית, רוצחת
  • אוסקר 2023/24: דירוג כל הסרטים המועמדים
  • אוסקר 2023/24: איך הלך עם ההימורים המוקדמים
  • אוסקר 2023/24: רשימת המועמדים המלאה
  • ״תוכנית א׳״, סקירה לסרטם הבינלאומי של האחים פז
  • אוסקר 2023/24: הימורים על המועמדים
  • ״הגול הבא מנצח״, סקירה
  • סיכום 2023: הסרטים שעשו לנו את השנה הקולנועית
  • סיכום 2023: זוועות המציאות בראי הקולנוע
  • סיכום 2023: הניצחונות וההפסדים של השנה בקולנוע
  • סיכום 2023: עשרים הרגעים שעשו לאור את השנה
  • סיכום 2023: מגמות השנה בקולנוע ומשמעותן
  • סיכום 2023: אימת החודש סוגרת שנה
  • סיכום 2023: הסרטים הכי טובים שגילינו השנה לראשונה

״ניאד״, סקירת נטפליקס

7 בנובמבר 2023 מאת עופר ליברגל

זוג הבמאים ג׳ימי צ׳ין ואליזבת צ'אי וסרהלי אוהבים גיבורים שמאתגרים את גבולות היכולת האנושית בקרב מול איתני הטבע. הם זכו לתהילה בזכות הדרך בה תיארו אתגרים כאלו בסרטים תיעודים כגון "סולו חופשי" על הישג ספורטיבי, ו"החילוץ" המוצלח מבין הסרטים שעסקו בסיפור האמיתי של חילוץ קבוצת כדורגל ילדים בתאילנד שנתקעה בתוך מערה מוצפת. בעקבות התהילה מן הסרטים התיעודיים (שכוללים עוד תכנים דומים, חלקם יצאו השנה), צמד הבמאים מבצע מעבר לקולנוע עלילתי עם ״ניאד״ (Nyad) הזמין בנטפליקס מאז סוף השבוע. אם כי הפער בין התיעודי לעלילתי קטן בכמה היבטים: הם שבים ומתארים סיפור אמיתי, הפעם על בסיס ספרה של הגיבורה. כלומר, זה לא מאוד רחוק מן הסרטים התיעודיים שלהם שלפעמים כוללים שחזורים ולרוב נראים מרשימים ומסובכים יותר לצילום מסרטי עלילה עתירי אפקטים.

הסרט עוסק בסיפורה של דיאנה ניאד, זו ששם משפחתה הוא גם שם הסרט. ניאד היא שחיינית מים פתוחים, אמריקאית שהתפרסמה בניצחונות במירוצים ארוכים וניסיונות לשחות מרחקים ארוכים אף יותר. במהלך שנות השבעים היא קבעה שיא להקפת האי מנהטן בשחייה לצד ניצחונות במשחים מאתגרים נוספים, כמו מרוץ מפרץ נאפולי ושחייה מאיי הבהאמאס לארה"ב. בגיל 30 היא ניסתה לשחות מקובה לארה"ב ונכשלה, ולא הרבה זמן אחר כך (הסרט קצת משחק עם הכרונולוגיה) פרשה מן השחייה ועברה לפרשנות בטלוויזיה.

שלב זה החזיק אותה עד גיל 60, בו החליטה לנסות שוב לבצע את המשחה אותו לא הצליחה לסיים. מכיוון שהיא גם רצתה להיות הראשונה במשהו, היא שאפה לעשות זאת בגילה המתקדם ואחרי שנים בלי אימונים. היא הוסיפה אתגר נוסף: בלי כלוב הגנה נגד כרישים. כלוב ההגנה מספק לשחיינית גם עזרה בהתמודדות עם אתגרי מזג האוויר והופך את השחייה לקלה יותר והשימוש במונח "קלה" הוא מאוד יחסי. עם עזרה, שחיינית אחרת גמעה את המרחק במשך קצת יותר מיממה. בלי עזרה, הצפי הוא לשחייה לאורך כשלושה ימים. מדובר בשחייה למרחק של יותר מ-160 קילומטר, גם כאשר היעד שלה הוא האי קי וסט ששייך לפלורידה, אבל ממוקם דרומית יותר מן היבשת וקרוב יחסית לקובה ולנקודת המוצא ליד הוואנה.

ניאד עצמה כתבה ספר זיכרונות, כאמור, שהתמקד בניסיון לצלוח את המרחק. מי שעיבדה אותו לתסריט היא ג'וליה קוקס, לה זהו פיצ'ר ראשון. מכיוון שצמד הבמאים גם הוא פחות מנוסה בקולנוע עלילתי, הרבה מן הניסיון מונח על כתפי צוות השחקנים. לכן, ליהוק מוצלח הוא כנראה המעלה העיקרית של הסרט. אנט בנינג מגלמת את דיאנה ניאד והיכולת הספציפיות שלה לשלב בין נחישות ופגיעות חיוניות לדמות. דיאנה ניאד של הסרט היא לא אישה נחמדה רוב הזמן: היא יהירה, עקשנית, ולפעמים מסכנת את שלום האנשים שפועלים למענה. בנינג מצליחה ליצור גם הזדהות עם הדמות וגם את התחושה כי לא תמיד נעים להיות לידה.

הקרדיט מגיע גם לשחקנית שלצידה, ג'ודי פוסטר, שמגלמת את חברתה הטובה של דיאנה, בוני. עקב המשימה, בוני הופכת להיות המאמנת של דיאנה, למרות שהיא בכלל מספורט אחר. ייתכן ופוסטר נותנת את תצוגת המשחק הכי טובה בסרט, בתפקיד שעל הנייר אין בו הרבה מעבר להיותה התמיכה הרגשית, לפעמים עומדת על דעתה ולפעמים לא. יחד, בנינג ופוסטר מציגות על המסך כימיה של חברות קרובה ואמינה, שתי נשים שפחות או יותר חולקות את חייהן מבלי להיות זוג רומנטי. זאת למרות ששתיהן לסביות ובסרט נאמר כי הן יצאו פעם, קצת ובעבר הרחוק, אבל זה לא עבד. הכישלון בעבר הופך את הייצוג של הדמויות שלהן בסרט למעניין יותר, שכן זה תיאור של חברות בסרט שלא בורח מן הזהות הלסבית של הגיבורה שלו, אבל גם לא מראה אותה כמעט בהקשרים מיניים.

הצלע השלישית בצוות השחקנים המוצלח של הסרט הוא השחקן הוולשי ריס איפנס, ימאי שנשכר על מנת לעזור בניווט. בשלב מסוים הוא מתמודד עם אתגר אישי שנראה כאילו הומצא עבור התסריט, אבל אכן קרה במציאות. איפנס מהווה את הקשר בסרט בין הגבריות הקשוחה והמסורתית לגיבורות של העצמה נשית, זאת מבלי שהוא מזלזל בהן לרגע. למעשה הוא מתפקד כאישיות שנראית הפוכה מהן, אבל נהיית משלימה בביצוע המשימה. והמשימה היא העיקר. שכן, הסיפור של ניאד הוא סוג של מקבילה ספורטיבית לסרט שוד: צריך לתכנן הכל לפרטי פרטים ולאלתר ביום האירוע מול השינויים הצפויים. לכן, הסרט מצליח לפרקים להיות מותח, למרות שייתכן שרבים, בעיקר בארה"ב, יודעים את סוף הסיפור.

יחד עם זאת, הסרט לא מצליח להתרומם לרמה נוספת. למרות שצילומי השחייה מנסים להיות דינמיים ומרשימים בתנועות המצלמה ובעריכה, התחושה היא שהסרט הרבה פחות מרהיב חזותית מן הסרטים התיעודיים של שני היוצרים. נוסף לכך, הסרט עושה שימוש בפלאשבקים לילדות של ניאד ואף כי מובנת החשיבות של מה שנחשף כי היא עברה, הדבר נעשה בצורה המרגישה מאולצת ודי קלישאתית. גם אם יש קלישאות במציאות, כאשר מצמצמים את המציאות או את הספר לסרט, ניתן לבחור על מה לוותר. אפילו אם הדבר כרוך בעיסוק בנושאים חשובים. לתחשותי, ריבוי העלילה הופך את הסרט לדרמה שגרתית למדי ומקטין מן הייחוד של הסרט, שהיה יכול להיות מאבק של אישה מול הטבע.

המאבק הזה מעניין והוא מעניין גם אם יוצרי הסרט לוקחים חירות סמלית ומוסיפים קצת אתגרים במהלך השחייה. לעומת זאת, האתגרים הכי גדולים שהם רגעי השיא של הסרט כן התרחשו במציאות. יש לציין כי הסרט מבוסס על הביוגרפיה של הגיבורה והיא אישה שלא תמיד הצטיינה באמינות, כולל התפארות בהישגים שלא השיגה בעבר, למרות שמה שהיא כן השיגה מרשים ואולי חסר תקדים בכל קנה מידה. עוד הערה קטנה על כך בפסקה נפרדת, אך זה עלול להיות ספוילר ולכן אזהיר לפני כן. בסופו של דבר, כצפייה מעוררת השראה הסרט עושה את העבודה, גם אם הדרמה הייתה יכולה להיות מהודקת יותר. שתי השחקניות הן סיבה נוספת לצפות בסרט וגם התקווה של נטפליקס שהוא יזכה ליחס כלשהו בעונת הפרסים, למרות שצפוף השנה בקטגוריות המשחק הנשיות.

-ספוילר מכאן-

גם על עצם השחייה של ניאד מקובה לקי וסט יש מחלוקת, בעיקר בגלל העדר של פקחים חיצוניים. ניאד וצוותה טוענים לשחייה "כשרה" בלי סיוע, אבל חקירות של איגוד השחייה במים פתוחים לא הצליחו לקבוע בצורה חד משמעית אם השחייה אכן נעשתה ללא סיוע. בעייני זה לא מוריד מן הסרט כחוויה וגם לא ממש פוגע בניאד כאישיות מרשימה, ספורטאית בעלת הישגים יוצאי דופן, ביחס לגיל המבוגר בו שחתה או בכלל.

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.