אוסקר 2022/23: כל המתמודדים בפרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר – חלק ד'

טוב שהתחלנו עם הסיפור הזה מוקדם ובטפטופים, כי עכשיו הסכר נפתח. אחרי שלושה פרקים שכוללים תריסר או חמישה-עשר נציגים, בסך הכל שבוע לאחר הפרק הקודם והנה עוד 26 מדינות הכריזו על נציגן לאוסקר הבינלאומי, כולל אחת שאני חושב שיכולה אפילו לזכות. כעת מספר המתמודדים עומד על 68, כלומר יש עוד משהו כמו עשרים-עשרים וחמש מדינות שאנחנו עדיין ממתינים למוצא פיהן.

בשלב זה של התחרות נראה לי שיש שתי מתמודדות מובילות, אלו הן גרמניה וצרפת, אבל הדרך ארוכה ומפותלת ואין לדעת מה עוד יקרה, למרות שבגדול חסרות לנו רק דנמרק ומקסיקו (למרות שברור שישלחו את איניאריטו, לא הבנתי מה העיכוב) מבחינת השחקנים הגדולים של כל שנה.
וכעת, כשתוכניית פסטיבל חיפה כבר באוויר ואנחנו באמת לא יכולים לחכות כבר להתייצב על הכרמל ולהתחיל את החגיגה הזו, אפשר לחזור למניין הפסטיבלים ונציגי האוסקר. ואכן, התרחש מהפך. אם ספירתי איננה טועה, כרגע זה המצב:
פסטיבל ירושלים הקרין 5 מתוך המתמודדים לאוסקר הבינלאומי, חיפה עם 9 בשלב זה, כאשר אליהם מצטרפים הפסטיבל לקולנוע גאה עם שניים, ופסטיבל קולנוע בערבה עם אחד. זה מספר יחסית נמוך, אבל אני חייב להודות שזה לחלוטין לא באשמת האוצרות של הפסטיבלים. חלק משמעותי מהסרטים הנשלחים השנה מרגיש מאוד זניח, לפחות ככה זה נראה מעיניים חיצוניות שכמובן לא מכירות את כל הדינמיקה הפנימית.

הנה הפרקים הקודמים: חלק א', חלק ב', חלק ג'.
ואלו המצטרפים החדשים…

המתמודדים לפרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר באוסקר ה-95
חלק 4

איטליה – "נוסטלגיה" (Nostalgia)
שיאנית הזכיות איטליה (האחרונה שבהן הייתה "יפה לנצח" לפני תשע שנים. בשנה שעברה הייתה מועמדת עם "יד האלוהים", שניהם של פאולו סורנטינו) בחרה בסרט מהתחרות הרשמית של פסטיבל קאן, אותו נראה בפסטיבל חיפה הקרוב. זהו סרטו של מריו מרטונה בכיכובו של פיירפרנצ'סקו פאבינו האהוב ("כל השוטרים הם נבלות", "מלאכים ושדים") כגבר שחוזר לנאפולי לאחר היעדרות של ארבעים שנה.
סיכוי להיכנס ל-15: מאמין שמאוד.

איסלנד – "סיוט" (Berdreymi)
מתוכנית פסטיבל ברלין מגיעה דרמת ההתבגרות של גומונדור אנאר גומונדסון, שאם לשפוט לפי השם מעורר החשש מתקדמת למקומות מאוד לא טובים בעולמם של נערים איסלנדים. סרט ההתבגרות הקודם של גומונדסון, "אבן בלב" מ-2016, הוקרן בארץ במסגרת פסטיבל קולנוע בערבה.
איסלנד הייתה מועמדת פעם אחת, אי שם ב-1991 עם "ילדי הטבע", אבל לאחרונה בנתה קצת מומנטום עם שני סרטים שנכנסו לרשימה המקוצרת, "המעמקים" ו"טלה".
סיכוי להיכנס ל-15: קיים, אני מניח.

אירן – "מלחמת העולם השלישית" (World War III)
בהתחשב באקלים הבטחוני אני חש שאירן יכלה לשלוח סרט עם שם קצת פחות מלחיץ, אבל אל דאגה, מסתבר שזו לא הכרזה כלשהי אלא פשוט קומדית שואה אירנית. מה יכול להשתבש?
על סרטו של הומאן סיידי עופר שלנו כתב במהלך חוויותיו בפסטיבל ונציה, אז לשמחתנו יש לנו קצת יותר מידע אחרי שההלם הראשוני מתפוגג. בגדול מדובר בדרמה קומית חברתית, אם הבנתי נכון, במרכזה גבר אבל שמקבל עבודה באתר בנייה שמתגלה כסט של סרט מעט יוצא דופן. סבירות גבוהה שלעולם לא נראה את הסרט הזה על מסכי ישראל אבל אולי האינטרנט יצליח להתגבר על זה. נעקוב.
אירן כזכור זכתה פעמיים בזכות סרטיו של פרהאדי "פרידה" ו"הסוכן". מאז לא חזרה לאוסקר, אבל בשנתיים האחרונות הגיעה לרשימה המקוצרת עם "ילדי השמש" ו"הגיבור", שבשיא הכנות אני עדיין בהלם שנפל בסופו של דבר מרשימת המועמדויות הסופיות. ממש מעניין מה קרה שם.
סיכוי להיכנס ל-15: על פי עופר לא יותר מדי, אבל לא כדאי להמר נגד האירנים.
וואו, איזה משפט מלחיץ זה כשהוא נאמר בקול קם.

מלחמת העולם השלישית

אסטוניה – "קאלב" (Kalev)
ב-1991, עם קריסתה של ברית המועצות, יוצאת קבוצת הכדורסל של אסטוניה לנצח בגמר הכדורסל ולנסות להרים את המוראל הלאומי מול העתיד הלא ברור. זוהי עלילת נציג אסטוניה, אותו ביים אווה מוסטינג בעבודת הביכורים שלו.
אסטוניה הייתה מועמדת לאוסקר פעם אחת ב-2014 עם "מנדרינות" והעפילה לרשימות המוקצרות לפני שנתיים.
סיכוי להיכנס ל-15: נמוך למדי.

ארגנטינה – "ארגנטינה, 1985" (Argentine 1985)
סרט נוסף שהגיע מהתחרות הרשמית של פסטיבל ונציה, ואף הגדיל לזכות בפרס פיפרסקי, הוא נציג ארגנטינה עליו כתב עופר מהלידו. סרטו של סנטיאגו מיטרה מתרחש באמצע שנות השמונים (בוויקיפדיה כתוב שזו "דרמה היסטורית", שזה שקר כי האייטיז אינם היסטוריה. הם הסתיימו לפני איזה עשרים שנה גג. בחייאת בואו נרגע עם זה בבקשה) ולוקח אותנו אל בתי המשפט שם עולים מנהיגי הצבא של הדיקטטורה למשפט אזרחי.
ריקארדו דארין, שהשתתף בהצלחות ארגנטינה האחרונות באוסקר בהם המועמדויות ל"הבן של הכלה" ו"סיפורים פרועים", וכמובן הזכייה על "הסוד שבעיניים", גם הוא פה כמובן. נראה לי שהוא הקמע שלהם.
סיכוי להיכנס ל-15: הגיוני מאוד.

בולגריה – "בלב המכונה" (In the Heart of the Machine)
סרטו של מרטין מקרייב הוא דרמת מתח שמתרחשת ב-1978, במרכזה קבוצת אסירים שצריכה לבצע איזו משימה, אבל זה מסתבך כי חלקם די פסיכופטיים. וכן, זה לגמרי נשמע כמו "יחידת המתאבדים".
בולגריה לא הייתה מועמדת לאוסקר עדיין.
סיכוי להיכנס ל-15: איננו.

בוסניה והרצגובינה – "בלדה" (Balada)
ארבעה סרטים ביימה איידה באז'יק, כולם ללא יוצא מן הכלל נשלחו לייצג את מולדתה באוסקר אם כי אף אחד מהם לא הגיע לשלב המועמדות. ההצלחה היחידה של המדינה באוסקר – ואיזו הצלחה זו הייתה – התרחשה ב-2001 כאשר "שטח הפקר" הביס את "אמלי". לפני שנתיים כנראה הייתה מאוד קרובה לזכייה עם הסרט שסחף את פרסי הקולנוע האירופאים, "לאן את הולכת, אאידה?".
"בלדה" היא דרמה חברתית על אישה שנאלצת לחזור לבית הוריה אחרי גירושים, יחד עם בתה הקטנה. הסטטוס שלה מונע ממנה למצוא עבודה או להתחיל דף חדש, ובמיוחד מקשה עליה במאבק המשמורת על הילדה. הדבר היחיד שמעניק לה קצת שמחה הוא הכנה לאודישנים לסרט שמצטלם, אליו היא מנסה להתקבל.
סיכוי להיכנס ל-15: נשמע שהוא עומד מול תחרות קשוחה מדי.

בנגלדש – "רוח" (Hawa)
מעשיית סיר-לחץ של מג'בור רהמן סומון על קבוצת דייגים בסירה בלב ים, שם הם מוצאים לפתע אישה אילמת ולוקחים אותה לסיפון. מפה דברים מתדרדרים ולא כולם יחזרו לחוף, כך מסתמן.
הסרט הזה עבר כמה טלטלות לפני שנבחר להיות הנציגות ה-18 של בנגלדש (עד כה ללא מועמדות) בעיקר בתחום המשפטי. יוצרי הסרט נתבעו על ידי ארגון שמירת הסביבה כי אחת הדמויות אוכלת ציפור מוגנת, ולאחר מכן היה ניסיון להוריד אותו מהאקרנים בעקבות סוגיות מוסר כאלו ואחרות שהנבגלדשים לא מאוד אוהבים. מסתבר שזה הסתדר בסופו של דבר.
סיכוי להיכנס ל-15: לא.

הודו – "הצגת הקולנוע האחרונה" (Last Film Show)
במהלך שהפתיע את רובנו, הודו בחרה לפסוח על הסנסציה השנתית שלה, "המרד הגדול" שסחף את העולם, לטובת דרמת התבגרות שכולה מוצפת באהבת הקולנוע.
סרטו של פאן נאלין, שהיה חלק מפסטיבל טרייבקה האחרון, מספר על ילד בן תשע שמגלה את הקסם של הקולנוע ויוצא למשימה למצוא גלגל פילם אבוד, לו תהיה משמעות גדולה לחייו. כנראה. נשמע כמו השילוב האולטימטיבי בין "סינמה פרדיסו" ל"רגע אחד" של ז'אנג יימו (שאני עדיין מופתע מחוסר ההתלהבות של העולם בגינו). החדשות הטובות הן שלסרט הזה יש מפיץ ישראלי ולכן נראה אותו בבתי הקולנוע בארץ במהלך שנה הבאה, וכך אחרי "הצגת הקולנוע האחרונה" הידוע מ-1971, ו"הצגת הקולנוע האחרונה בבוקרשט" (הסרט הישראלי הידוע בשמו המקורי "נלסון". בעצם אולי המילה "ידוע" לא רלוונטית פה) יגיע עוד סרט עם שם זהה כדי לבלבל את גוגל. בהצלחה לכולם.
הודו הייתה מועמדת שלוש פעמים ללא זכייה, האחרונה הייתה ב-2001.
סיכוי להיכנס ל-15: הוא בטח יקבל תשומת לב בתור "הסרט שנשלח במקום 'המרד הגדול'" וזה כבר עוזר לו.

הצגת הקולנוע האחרונה

טנזניה – "משיכת חבל" (Tug of War)
כנראה פותחת את הפער הכי גדול בין נציגות אחת לשנייה, או לפחות איפשהו בטופ, טנזניה שולחת לאוסקר סרט לראשונה מאז 2001. סרטו של אמיל שיבג'י, שהוקרן בפסטיבל טורונטו, מבוסס על ספרו הסוואהילי של שאפי אדם שאפי ובמרכזו צעיר מהפכן שמוצא את עצמו מעורב בסיפורה של נערה המנסה לברוח מנישואים כפויים.
סיכוי להיכנס ל-15: כנראה נמוך, אבל זה נשמע כמו מאלה שיכולים להפתיע משום מקום.

לוקסמבורג – "איקרוס" (Icare)
קרלו ווגל הוא אנימטור שהיה חלק מהצוות של פיקסאר, ובקרדיטים שלו אפשר למצוא את "צעצוע של סיפור 3", "מכוניות 2" ו"אמיצה", בין היתר. השנה ביים את סרטו הראשון, סרט אנימציה על סיפורו של איקרוס, אותו בן תמותה שהחליט לקרוא תיגר על האלים ולעוף. העניין המשונה הוא שזה לגמרי נראה כמו סרט ילדים, אבל אם ידיעותי במיתולוגיה נכונות, הסוף של איקרוס לא היה משהו, אז לא לגמרי בטוח איך זה יסתדר. האם נגלה יום אחד? כנראה שלא.
לוקסמבורג טרם הייתה מועמדת לאוסקר.
סיכוי להיכנס ל-15: בואו לא נעוף קרוב מדי לשמש, הא? (ראיתם מה עשיתי פה? ראיתם?)

ליטא – "חלוצים" (Pilgrims)
זוכה מסגרת אופקים של ונציה 2021 כרגע הוטס לראש רשימת המתמודדים שאני רוצה לראות, למרות שזה קצת מרגיש כמו סרט נטפליקס. אין מה לעשות, סיפורי רצח בעיירה קטנה זה משהו שתמיד יגרום לי לבזבז את זמני עליו. אני פנסיונרית, מסתבר, ונמאס לי להתבייש בזה.
סרט הביכורים של לורינס ברייסה (אותו גם כתב וערך) יהיה נסיונה ה-15 של ליטא באוסקר, עד כה ללא תוצאות.
סיכוי להיכנס ל-15: סקפטי.

מולדובה – "פחמן" (Carbon)
שמונה שנים מאז נסיונה הקודם, מולדובה מארגנת נציגות לאוסקר, והפעם קומדיה ניינטיזית של איון ברוש, שזהו סרט הראשון כבמאי. בבקשה אל תכריחו אותי לכתוב עוד משהו על הסרט הזה.
סיכוי להיכנס ל-15: אין לי כוח לזה.

נורבגיה – "מלח מלחמה" (Krigsseileren)
שנה אחרי ששברו את מסגרת הסרט הבינלאומי והצליחו להכניס את "האדם הגרוע בעולם" הנפלא גם לקטגורית התסריט הטוב ביותר (הגיע לו עוד), שולחים הנורבגים סרט קצת יותר גדול. למעשה, ההפקה היקרה ביותר תולדות הקולנוע הנורבגי. זוהי דרמה שמתרחשת ממש עם פתיחת מלחמת העולם השנייה, כאשר ספינה ניצבת בלב ים ומגלה שהיא עכשיו בחזית של כל הטירוף הזה כאשר להם אין שום יכולת לתקוף או להתגונן. גונאר ויקן ביים את הסרט שהוקרן בטורונטו.
נורבגיה הייתה מועמדת לאוסקר שש פעמים, אך טרם רשמה זכייה.
סיכוי להיכנס ל-15: אאלץ להודות שהרבה יותר טוב מאשר אם היו שולחים את "חולה מעצמי", למרות שזה היה יכול להיות מצחיק ממש.

ניו זילנד – "מורו" (Muru)
רק כדי להבין כמה פלאות נתנה לנו ניו זילנד, הנה חלק מחברי הוועדה שבחרה בנציגות שלה המדינה לאוסקר: טאוויקה וואיטיטי, פיטר ג'קסון ואשתו פרן וולש (שחלקה אתו את מועמדויות וזכיות "יצורים שמיימיים" ו"שר הטבעות"), קישה קאסל-יוז (המועמדת לאוסקר על "לרכוב על לוויתן"), המפיק קרתיו ניל ("ג'וג'ו ראביט", הדוקו "מדוגדג"), מעצבת התלבושות זוכת האוסקר נגילה דיקסון, והמעצב האומנותי זוכה האוסקר מייג'ור גרנט. מי יתווכח עם בחירה של החבר'ה האלו?
"מורו" הוא דרמת אקשן שהוקרנה בטורונטו ובוסאן, והייתה לאחד הלהיטים הגדולים של השנה בניו זילנד. הוא עוסק בשוטר מקומי, שגם משמש כנהג הסעות של בית הספר, שמסתבך עם יחידת עילית של המדינה לאחר שהם חושדים שבעיירה נמצאת קבוצה ששואפת לעשות מהפכה ממשלתית.
סרטו של טירפה קאהי הוא נסיונה השביעי של ניו זילנד, והראשון מאז 2018. טרם נרשמה מועמדות.
סיכוי להיכנס ל-15: לא זוכר הרבה סרטי אקשן שהצליחו להיכנס, אבל פיטר ג'קסון וטאייקה וואיטי אמרו…

איקרוס

נפאל – "פרפר על השמשה" (Butterfly on a the Windowpane)
בכורתו של הסרט הזה הייתה בכלל ב-2020, אז כנראה זהו הסרט הוותיק ביותר שהוגש לתחרות השנה. כנראה שהוא אחד מאלה שהפצתם נדחתה ונדחתה בגלל הקורונה, ולכן הוא כשיר השנה. או שלא, בכל מקרה נגלה בהמשך.
סרט הביכורים של סוג'יט בידארי הוא סיפור התבגרות של ילדה בת 13 שמגלה עולם חדש דרך אחיה הקטן, או כך נראה לי מפירורי התקצירים שמסתובבים בעולם.
נפאל הייתה מועמדת לאוסקר ב-1999 עם "קראוון".
סיכוי להיכנס ל-15: קלוש למדי, יש להאמין.

סרביה – "אפלה" (Mrak)
חוויותיה של משפחה שחיה במובלעת בקוסובו המתמודדת עם האימה של החיים תחת איום מתמיד, נגלית לעולם דרך מכתב שכותבת הבת הצעירה לאו"ם. זוהי הנציגות הסרבית שביים דוסאן מיליץ', והיא תנסה להכניס את סרביה לראשונה לשורות האוסקר הצפופות.
סיכוי להיכנס ל-15: אפשרי.

פורטוגל – "אלמא ויוה" (Alma Viva)
כל שנה מגיעה הקינה לפורטוגל, המדינה עם ההישג המפוקפק של הכי הרבה נציגויות בלי מועמדות אחת. 38 פעמים שלחה המדינה היפה סרט לאוסקר, ואפילו לא הצליחה להתברג לרשימות המקוצרות. הפעם היא מתהדרת בסרט ממסגרת מבט מסויים של קאן אז יש מקום לאופטימיות זהירה. זהו סרט הביכורים של קריסטל אלווס מאירה, והוא סיפור על ילדה קטנה המצטרפת למפגש המשפחתי השנתי, כשהפעם הדברים מקבלים תפנית בעייתית כאשר הסבתא האהובה הולכת לעולמה, מה שקורע את בני המשפחה ומוציא את הילדה למסע נפשי.
סיכוי להיכנס ל-15: זה חייב לקרות מתישהו, לא?

פלסטין – "קדחת ים תיכונית" (Mediterranean Fever)
הבמאית מהא חאג', שסרטה הקודם והיפה "עניינים אישיים" התמודד בתחרות הישראלית של חיפה ובפרסי האופיר (למרבה הצער לא זכה לאף מועמדות), מייצגת את פלסטין עם סרטה החדש שהוקרן במסגרת מבט מסוים של פסטיבל קאן, שם אף זכה בפרס התסריט. הוא נבחר מבין 15 סרטים שהוגשו, שזה האמת מספר די מדהים. כאילו, בהתחשב במצב וזה.
"קדחת ים תיכונית" עוסק בחברותם של שני גברים, האחד סופר שהכיבוש והדיכוי שאבו ממנו את היכולת לכתוב, והשני עוסק בפשעים קטנים. על פי התקציר זה לא מגיע למקומות חיוביים במיוחד.
פלסטין הייתה מועמדת פעמיים בעבר עם "גן עדן עכשיו" (שחולק עם "קדחת ים תיכונית" את הצלם אנטואן הברל) ו"עומר", שניהם של הבמאי האני אבו-אסד.
סיכוי להיכנס ל-15: נראה לי שכן.

קדחת ים תיכונית

פרו – "לב הירח" (El Corazón de la Luna)
על אף שבאמת אין שום סיכוי שנראה את הסרט הזה מועמד לאוסקר, הוא דווקא נראה כמו אחד המעניינים ביותר של המירוץ, או לפחות המרהיב שביניהם. לא לגמרי הבנתי על מה העלילה – יש איזו נוודת אורבנית מבוגרת חסרת כל שכנראה מפתחת קשר עם נמלה ורובוט, אין לי מושג – אבל העולם שבו הוא מתרחש מרגיש כמו משהו בין "בלייד ראנר" ל"הרוח במעטפת". על הסרט חתום אלדו סאלוויני, במאי טלוויזיה בדרך כלל, אבל כזה שהרים כמה פרקים קולנועיים של סדרת "ג'אנגו".
פרו הייתה מועמדת לאוסקר פעם אחת, בזכות זוכה פסטיבל ברלין "חלב של צער".
סיכוי להיכנס ל-15: לא.

צפון מקדוניה – "האיש הכי מאושר בעולם" (The Happiest Person in the World)
אחד מסרטי פסטיבל חיפה המתקרב ובא הוא הנציגות של צפון מקדוניה, על פניו חצי סיכה במפת העולם, אבל בעולם האוסקר היא שיאנית – זו המדינה הראשונה שהצליחה להכניס את אותו הסרט הן לפרס האוסקר הבינלאומי והן לתיעודי הטוב ביותר. זה קרה עם "ארץ הדבש" ב-2019 (זה התרחש לאחר מכן פעמיים נוספות עם "קולקטיב" מרומניה ו"לברוח" מדנמרק). הפעם המדינה מנסה את כוח עם סרטה של טאונה סטרוגר מיטווסקה שהוקרן בוונציה וטורונטו.
הסרט עוסק בחוויה של סרייבו המנסה להתמודד עם כאבי העבר, דרך סיפורה של רווקה צעירה השואפת לפתח מערכת יחסים גבר חדש שנכנס לחייה.
סיכוי להיכנס ל-15: סביר בהחלט.

צרפת – "סיינט אומר" (Saint Omar)
אחד הסרטים המסקרנים ביותר במרוץ הוא הנציגות שבחרה צרפת, עליו כתב עופר במהלך פסטיבל ונציה, משם יצא הסרט עם לא פחות מחמישה פרסים כולל פרס חבר השופטים. בנסיונה הראשון בקולנוע מתוסרט, מתחקה הדוקומנטריסטית אליס דיופ אחרי רמה, עיתונאית הרה שיוצאת לסקר משפט על אישה שהרגה את תינוקה, ומתכננת לכתוב על כך ספר.
לצרפת יש קצת רצף מנחוסי עם האוסקר, כאשר אמנם עדיין נשמר לה שיא המועמדויות (40. להוציא את איטליה אין שום מדינה שמתקרבת לעקוף אותה בשנים הנראות לעין), אבל עברו שלושים שנה מאז הזכייה האחרונה שלה עם "הודו-סין". שלושים. זה מלא. גם מבחינת המועמדויות נרשמה האטה כאשר באלף החדש צברה רק שמונה, האחרונה על "עלובי החיים" ב-2019. אגב, לא תמיד באשמתה. צרפת שלחה בשנים האחרונות סרטים מצוינים כמו "טיטאן", "120 פעימות בדקה", "היא" הוורהובני ו"הכרזת מלחמה", אבל האקדמיה לא זרמה.
סיכוי להיכנס ל-15: יש לדעתי קייס לזכייה גם. בינתיים זה צרפת מול גרמניה.

קירגיסטן – "בית למכירה" (Home for Sale)
סרטו של טאליבק קולמנדיב עוסק בזוג צעיר שמצפה להולדת ילדו השני, אבל בעיות כלכליות גורמות לאבא להסתבך עם מלווים ואנשים מפוקפקים נוספים, והשניים מוצאים את עצמם בצרה צרורה.
קירגיסטן לא הייתה מועמדת לאוסקר.
סיכוי להיכנס ל-15: בקושי.

סיינט אומר

קניה – "טרה-סטורם" (Terastorm)
סרט אנימציה נוסף הוא ההגשה הקנייתית, בנסיונה השישי לאוסקר. זהו סרט אקשן-מד"ב של אנדרו קאגיה, בהנפשת משחק מחשב כעורה להפליא, על קבוצת לוחמי עילית/גיבורי על שיוצאת להציל את העולם משהו משהו משהו. אתם מוזמנים לשכוח מהמידע הזה עד סוף הפיסקה.
סיכוי להיכנס ל-15: מכל הסרטים שכתבתי עליהם עד כה, זה נראה לי הסרט עם הסיכוי הנמוך ביותר.

רומניה – "ללא רבב" (Imaculat)
לא מעט אופציות עמדו מול הוועדה הרומנית לאוסקר, בינהם סרטו החדש של כריסטיאן מונג'ו "מבט מבפנים" (שיהיה בחיפה), "ירח כחול" שהיה בחיפה שנה שעברה ואני מצאתי אותו הזיה מוחלטת ולא בקטע טוב, "נס" מפסטיבל ונציה הקודם, ו"מטרונום" שזה אך זכה בפסטיבל ירושלים. לבסוף הוחלט לשלוח את סרטם של מוניקה סטן וג'ורג' צ'יפר שזכה בפרס סרט הביכורים של ונציה האחרון, על צעירה המתאשפזת במוסד לגמילה.
רומניה, כזכור, נכנסה לאוסקר לראשונה אחרי שנים של הזנחה מצד האקדמיה עם "קולקטיב", ובשנה שעברה החליטה להטריל את כולם עם זוכה ברלין שלה "מין חסר מזל, או: פורנו משוגעים" הנהדר.
סיכוי להיכנס ל-15: אפשרי בהחלט. מחכה לראות מה יקרה עם זה.

שוודיה – "הילד מגן עדן" (Boy from Heaven)
סרט נוסף מתוכניית פסטיבל חיפה, ואחד מנציגי התחרות הרשמית של פסטיבל קאן שם זכה בפרס התסריט הטוב ביותר. זהו סרטו של טאריק סאלח, שעל אף שמו הוא לגמרי יליד שוודיה, ואפילו התברג לתעשייה האמריקאית עם בימוי פרקים לסדרות כמו "ווסטוורלד" ו"ריי דונובן". הוא מתרחש במצרים, לשם מגיע אדם הצעיר, בן למשפחת דייגים, כסטודנט באוניברסיטת אל-אזהר והוא מוצא את עצמו מעורב במאבק שליטה לאחר מות האימאם.
שוודיה היא אחת מהמדינות הבולטות ביותר בתולדות הקטגוריה הזו עם שלוש זכיות (כולן של אינגמר ברגמן, כלומר האחרונה הייתה ב-1983) ולא מעט מועמדויות, האחרונה שבהן הייתה רשומה על שמו של רובן אוסטלנד וזוכה קאן שלו "הריבוע". לאוסטלנד כמובן יש זוכה קאן חדש, "משולש העצבות", אבל הוא לא כשיר לקטגוריה הזו אם כי ייתכן מאוד ונראה אותו צץ באוסקר הקרוב בכל זאת. או לפחות כך אני רוצה להאמין.
סיכוי להיכנס ל-15: לגמרי.

הדד-ליין להגשת הסרטים מגיע ממש בשבוע הבא, אז אנחנו בישורת האחרונה. סביר שהחלק הבא יהיה האחרון וגם העמוס ביותר, אבל נראה איך מתקדמים. תחזרו כשיוצא לכם. אני פה.