• סרטי 2022: סיכום מחצית
  • פרסי אופיר 2022: כל הסרטים המתחרים
  • ״הכל עבר בשלום״, סקירה לסרט של פרנסואה אוזון
  • סרטים חדשים: ״המיניונים: עלייתו של גרו״ בקולנוע
  • ״סרט בנות״, סקירה מסופשבוע גאווה
  • אימת החודש - יוני 2022
  • סקירה תיעודית כפולה על צמד סרטים ישראליים
  • ראש העכביש
  • אלביס
  • בלאק-פון
  • פסטיבל טרייבקה 2022: דיווח מסכם על סרטים זוכים
  • פסטיבל סרטי סטודנטים 2022: דיווח אחרון
  • פסטיבל טרייבקה 2022: דיווח של אורון לפני סגירה
  • פייר איילנד
  • ״שנות-אור״, סקירת פיקסאר
  • ״השיחוק״, סקירת נטפליקס
  • עולם היורה: עולם חדש
  • האדם הגרוע בעולם
  • RRR :סקירה לסנסציה של הקולנוע ההודי
  • ״אהבה בשחקים: מאווריק״, סקירה

סיכום הסיכומים של סריטה 2021

31 בדצמבר 2021 מאת אורון שמיר

באופן מסורתי, הפוסט המסכם בהחלט של השנה הקולנועית בסריטה עולה ביום האחרון של אותה שנה ומזאת לא חרגנו. מה שכן הצלחנו לעשות הפעם הוא לסיים עם הסיכומים הלכה למעשה בטרם היום הלפני-אחרון של 2021 ולרכז את כולם לשבועיים האחרונים של השנה, בדיוק הזמן המתאים לתכנים מסוג זה אם תשאלו אותנו. אפשר לומר שזה גם בגלל שיש לנו פחות פוסטים השנה הנוגעים לסיכומים, אבל גם זה חלק ממסורת – היא צריכה להתעדכן ולהתאים את עצמה לזמנים המשתנים.

קשה לקרוא לתריסר החודשים האחרונים, מתוכם בתי הקולנוע פעלו כמחצית מהזמן ולרוב תחת הגבלות שונות ומשונות, שנה רגילה. אמנם, שיפור לעומת קודמתה אבל עדיין לא ימים כתיקונם, גם בבלוג. המהות נותרה זהה וסיכומי שנה הם הזדמנות נוספת עבורנו להבליט שוב את הסרטים שהפכו את 2021 למה שהיא, בעיקר לטוב וקצת לרע, ואת זה עשינו כמו תמיד על פני מספר פוסטים אישיים וקבוצתיים. אפשר לקרוא את כולם גם ב-2022, בתגית הרלוונטית או בקישורים כאן בהמשך. הם יגיעו יחד עם סרט השנה המשותף שלנו והפניה אל כמה סיכומים של קולגות ואזכור למקומות הנוספים בהם ניתן למצוא אותנו, לפני שניפרד בריקוד, כרגיל. כי יש דברים שלא צריך לשנות.

סיכום הסיכומים של סריטה

״לוקה״ של פיקסאר – היה סרט חצי-השנה של אור

מחצית – אור החל במלאכה הרבה לפני דצמבר כשסיכם חצי שנה כמו תמיד
אימה – הוא גם היה הראשון לפתוח את סיכומי החודש בדגש על כל מה שמפחיד
לירון – המשיכה את הקו של הסיכום הקודם שלה בדיון על שינויים בהרגלי הצפייה
עופר – בחר להסתכל בשנה הקולנועית דרך הפריזמה של המתנה ומגמות בולטות
אור – סיכם בשלישית מבחינתו והפעם באופן הקבוע של בחירת רגעי השנה בקולנוע
אורון – שב לפורמט הרגיל של ניצחונות והפסדים והשאיר גם הרבה מקום לגרועים
הסרטים – שהם הכי הכי של השנה מבחינת ארבעתנו, בסיכום המשותף שלנו להפעם

העשירייה המשוקללת וסרט(י) השנה

״האביר הירוק״ מקבל את הבשורה על המיקום שלו

מטעמים של שעשוע מתמטי ונטייה כפייתית לרכז לינקים במקום אחד, אחרי פרסום העשיריות השונות של כל אחד ואחת מחברי סריטה אני יושב לסכם נקודות ולמצוא את העשירייה המשותפת לכולנו. כמובן שאם היינו עורכים הצבעות היו פה שיקולים של וטו ושאר דרכים ליצור רשימה מאוחדת המשקפת את הדעות של כולם. אבל סיכום נקודות הוא הכי טהור, גם אם לא תמיד הכי הוגן. השיטה הקבועה שלי די פשוטה: כל סרט מקבל ניקוד בהתאם למיקום בו הוא מופיע בכל עשירייה אישית, ואם הוא מופיע בעשיריות נוספות זה מצטבר לטובתו. הדבר היחיד שמבלבל הוא שכמה שפחות נקודות כך עדיף, כלומר המיקום גבוה יותר.

השנה היו לנו אפס סרטים שהופיעו אצל כולם, אז אין ממש סרט השנה מוחלט. היו שלושה סרטים שהופיעו בשלוש עשיריות אישיות ואותם דירגתי פנימית בשביל הספורט, אבל בתכלס שלושתם יחד מהווים את סרט השנה שלנו. בקטע נוח מתמיד, שבעה סרטים נוספים הופיעו בשתי עשיריות וכל השאר התפזרו לגמרי. אז יש לנו עשיריה מוחלטת המורכבת רק מסרטים שהופיעו ביותר מרשימה אישית אחת, כאשר בסוגריים אציין את המיקום/ניקוד שלהם שהוביל אותי לדירוג המשוקלל. העניין הוא שזה הסתדר כל-כך טוב מעצמו אבל בחוץ נותרו שני מקומות ראשונים פרטיים ושלושה סגנים. זה נובע מכך ששוב לא הייתה שנה נורמלית בקולנוע, לא רק מהטעם של כל אחד ואחת מאיתנו, ולכן החלטתי לציין גם אותם בכל זאת ומחוץ למניין.

צל״שים לחמשת הסרטים שהופיעו במקום הראשון או השני רק בעשירייה אחת: ״ליקריץ פיצה״ (1), ״חופש מוחלט״ (1), ״ממוריה״ (2), ״טלה״ (2), ו״ארץ נוודים״ (2 אבל הופיע אצלנו עוד בשנה שעברה, לא לכעוס).

10. בו ברנהאם: בפנים (10,10) – אחרון חביב אבל לגמרי בפנים, כמאמר שמו וסרט עשר
9. בארב וסטאר (8, 10) – עוד קומדיה עם טאץ׳ מוזיקלי, שונה למדי, שהשיבה לנו את הניצוץ
8. חולית (9,8) – הספקטקל של דני וילנב הוכיח שהקולנוע לא מת, רק הורדם ומקיץ משנתו
7. הנהגת של מר יוסוקה (4, 9) – נעים להכיר ריוסוקה המגוצ׳י, בוא כל שנה ואפילו פעמיים
6. הברך (6,6) – סרטו המבריק של נדב לפיד רואה 6:6 והשקלול שלו שטני, לשביעות רצונו
5. מחברות שחורות (5,4) – בראבו מחומש למחווה המרגשת והמרובדת של שלומי לרונית אלקבץ
4. מגרש משחקים (1,3) – דירגנו גבוה את סרט הביכורים המושלם של לורה ונדל וזה מגיע לה
3. טיטאן (7,7,1) – שלוש רשימות, בפעם הראשונה בדירוג, שוות מקום שלישי לז׳וליה דוקורנו
2. כוחו של הכלב (5,5,4) – מדליית הכסף למלכה הכסופה שהיא ג׳יין קמפיון ולמערבון שלה
1. האביר הירוק (5,4,2) – דייויד לאורי כבש את ליבנו ויוצא עם הכתר הזהוב, זהירות על הראש

בדומה לרשימות האישיות, ניכר גיוון מבחינת תקציבים וגודל ההפקה, החל מסרט שאדם אחד צילם בחדר ועד יצירת פאר שנראית כמו 100 מיליון דולר אבל עלתה הרבה הרבה פחות (ואיפשהו באמצע סרט שעלה כפול מזה ונראה בהתאם). אפשר גם למצוא עושר יחסי מבחינת ארצות, למרות שליטה של ארה״ב מבחינת אחוזים, וגם של ושפות (כולל עברית, יפנית וצרפתית, ואפילו גרמנית, ספרדית ואיסלנדית עם מחשיבים את הציונים לשבח) ושילוב בין ותק רב-עוצמה כמו זה של ג׳יין קמפיון קרוב לצמרת, קולנוענים מבוססים וגם צמד סרטי ביכורים. מקומות 2 עד 4 אצלנו מאוכלסים בבמאיות, אחת הסתפקה בצל״ש ויש גם תסריטאיות שלא ביימו בהמשך הרשימה. כמובן שהשנה כולה הייתה אפילו גדושה יותר, שלא לומר ממש מפוזרת בשל הנסיבות, אבל יש בה משהו מייצגת למדי וחלוקה אפשרית לסרטי אירוע, קצת בלוקבאסטרים ובעיקר להיטי אינדי צנועים יותר. שזה אכן מאפיין את הטעם הקולקטיבי של סריטה, השנה ובכלל.

סיכומים של אחרים

״כוחו של הכלב״ – מככב ברשימות הסיכום ולא רק אצלנו

וואלה/מעריב – העשיריה של אבנר שביט מאוד מגוונת מבחינת ארצות, ז׳אנרים ופלטפורמות הפצה, עם ״כוחו של הכלב״ במקום השני ו״ספנסר״ של פבלו לאריין במקום הראשון. סרט שיגיע ארצה רק בינואר אבל שביט מתגורר בארה״ב וצפה בו, כמוני, די מזמן כבר. כיוון שהוא גם מבקר הקולנוע של מעריב אחרי פרישתו של מאיר שניצר מוקדם יותר השנה, זו גם העשירייה של מעריב.
טיימאאוט – יעל שוב בחרה ב-13 סרטים לרשימה שלה, שמתחילה עם ״ארץ נוודים״ ואחריו ״ליקריץ פיצה״. כמו אצלנו, גם אצלה סרטי הבמאיות קרובים יותר לצמרת אבל במקרה שלה זה כולל כאמור גם את המקום הראשון.
ישראל היום – ישי קיצ׳לס מציב אף הוא סרט של במאית בראש הדירוג שלו, הכולל 20 סרטים (בפייסבוק שלו יש כמה תיקו אבל בעיתון/באתר אין). אצלו זהו ״כוחו של הכלב״ של ג׳יין קמפיון שלוקח זהב בעוד ״ליקריץ פיצה״ רק מזנב בו.
ידיעות אחרונות – בנימין טוביאס הוא כנראה היחיד בישראל שהכניס את ״סיפור הפרברים״ למקום הראשון שלו, אבל מפצה על כך בגדול בהמשך עם עוד בחירות לא צפויות וקצת חורג ממספר המקומות שהוקצו לו עם כמה וכמה תוצאות תיקו בתחתית הרשימה המרשימה.
ynet – שמוליק דובדבני וארז דבורה מחלקים ביניהם עשירייה, חצי לכל אחד, עם כמה חשודים מיידים שאפשר למצוא גם אצלנו אבל גם כמה הפתעות באופן יחסי. לדידי זאת הרשימה הכי ממצה אם היה אפשר או צריך לשקלל המון רשימות מבקרים.
הארץ – סרטי השנה של אורי קליין משולבים השנה בבחירות שלי, שזה כבוד וגם הזיה ברמה של לצבוט את עצמי אם להודות על האמת. כל אחד מאיתנו בחר חמישייה והסרט המשותף שלנו הוא ״עוד סיבוב״ מה שטכנית מדגיש אותו על פני השאר.

סינמסקופ – בלוג הקולנוע של יאיר רוה סופר 20 סרטים ברשימה שלו, לא כולל כפולים שהופכים את המספר לגבוה יותר, מה שמאפשר לו קצת להתפרע בכל מיני בחירות. במקום הראשון והייחודי שלו לעומת רשימות אחרות ניצב ״הכרוניקה הצרפתית״ של ווס אנדרסון.
עין הדג – עדיין בשלב המוקדמות כי אצלם הקהל מחליט ולא המבקרים (שזה הכי לגיטימי) ויש רצון לתת הזדמנות לכולם לצפות ממש עד שתיגמר השנה. אז תוצאות יגיעו רק בהמשך ולעומת זאת, השתתפות בהצבעה זה ממש עכשיו ובלינק המצורף.
פורום מבקרי הקולנוע בישראל – הגוף הגדול בארץ שמאגד יחד בחירות מבקרים (שוב כולל עופר) בחר את ״כוחו של הכלב״ לסרט הבינלאומי הטוב ביותר של השנה ואת ״מחברות שחורות – ויויאן״ כסרט הישראלי של השנה. לקטגוריות נוספות לחצו על הקישור.
אתר סרט – ערך משאל מקיף של אנשי ומבקרי קולנוע, בראשות צוות האתר הבכיר (אלעד שלו, יאיר הוכנר, רון פוגל) וכמה מהשמות שכבר הוזכרו לעיל (שוב כולל עופר) כדי להגיע לעשירייה אולטימטיבית משלו. המקום הראשון טרם פורסם והחמישייה השנייה בלינק המצורף.
רון פוגל – המבקר של אתר סרט פירסם את סרטי השנה שלו גם בנפרד בפייסבוק הפרטי שלו, אליו מפנה הלינק ומאפשר לי להמשיך את הפסקה הזו עם בלוגים אישיים או עמודי פייסבוק. את המקום הראשון הוא העניק ל״מגרש משחקים״, ממש כמו הפרס שהעניק לו בקאן.
אורי דביר – מרים לנו בבלוג שלו אז נפרגן לו בחזרה לא רק עם לינק אלא גם עם מחמאות לרשימה הכי הארדקור מכל מה שהוזכר עד כה, כולל בחירה מדהימה בעיניי ב״גוף קטן״ האיטלקי כסרט השנה ועוד כמה וכמה יצירות מאתגרות.
אוהד לנדסמן – ברשימה שמייתרת את כל הרשימות בעצם, בפרופיל הפייסבוק הפרטי שלו כפי שתיווכחו בלינק, האיש שמאחורי הבלוג ״דוקטוק״ מדרג את ההירדמויות המוצלחות ביותר שלו בקולנוע השנה, עם או בלי קשר לסרטים עצמם.

תוספות מאוחרות:
אוף סקרין – חיכו ממש עד הרגע האחרון לפרסום המקבץ שלהם אז הם מתווספים רק עכשיו. יש להם 15 סרטים לא מדורגים עם טקסטים לכל אחד ואחת מהסינפילים הצעירים שתורמים קבוע למגזין המקוון הנהדר.
אוכלי סרטים – פודקאסט הקולנוע והפילוסופיה של ליעד הרמן, ניתאי דגן וארנון רוזנטל חוגג 50 פרקים וקצת יותר משנה של פעילות עם מצעד סיכום השנה שלהם, בו הם בוחרים את הסרטים הכי הכי אבל גם מפרגנים בקטגוריות נוספות.
רק אומרת – נעמה רק (״עין הדג״ ועוד) מסכמת בבלוג שלה את השנה הקולנועית עם המון קטגוריות אישיות ולבסוף עשיריה שהיא הכל חוץ ממסורתית. יש שם יותר אנימציה מבכל רשימה אחרת שתמצאו כנראה, וגם דוקומנטריים מפתיעים.
אידיבי – יונתן דורון הכין סיכום לא רק לשנה אחת אלא לשנתיים האחרונות, שחציו מאמר מסכם וחציו בחינה של ״היוצא מן הכלל״ מתוך לא מעט סרטים. כלומר משהו שהרשים אותו או נותר בזכרונו מתוך סרט, משורת דיאלוג דרך קונספט ועד תצוגת משחק.
אום כולתורה – בלוג התרבות של נטליה ירמין (אם צריך עדיין גילוי נאות, שותפתי לצפייה ולחיים) מתעדכן אחת לשנה, כי מישהו צריך לעבוד בבית הזה, וזה שוב קורה עם סיכום שנה חזותי ומהנה לדפדוף ולקריאה על סרטים, ספרים, סדרות ומה לא. בהזדמנות זו התודה השנתית לנטליה על העזרה בעיצוב הצד הוויזואלי של סיכום השנה בסריטה, אולי ב-2022 אצליח לשכנע אותה לעשות גם לנו כזה יפה כמו אצלה.

כמו תמיד, התחושה היא ששכחתי המון או לא הספקתי לעבור על הכל. חסרים לי הסיכומים של אוף סקרין, אידיבי, מאקו ועוד. בחיי שחיפשתי. לכן אשמח מאוד להוסיף בדיעבד לינקים לסיכומים רלוונטיים או להפנות כבר עכשיו אל איזור התגובות למקרה שתרצו לדווח דרכו מה עוד חסר.

ואיפה עוד אפשר למצוא אותנו?
אור סיגולי הוא מנהל התוכניה של סינמטק חולון וכותב במגזין בלייזר של ynet+ חוץ מאשר כאן. עופר ליברגל כותב גם בכתב עת סינמטק תל אביב, וישמח לכוון אל המאמר שלו בגיליון האחרון העוסק בערבים בקולנוע הישראלי. את לירון סיני אפשר לשמוע ולראות גם בהרצאות שלה, האחרונה שבהן הייתה ממש לא מזמן במועדון הקולנוע של הגדה השמאלית. ואני, אורון שמיר, כותב מאמרים וביקורות קולנוע בגלריה של ״הארץ״, וגאה השנה במיוחד בטור דעה קצר שכתבתי בקיץ על סוג המדליות שישראל מעדיפה ובראיון עם יוצרי ״סינדרום פיינגולד״.


סיימנו כאן, ביחד ולחוד ומכל כיוון שחשבנו לנכון. הצרה היא שכמו בשנה שעברה, לא בטוח שזה הזמן לשלוח אתכם ואתכן לרקוד את השנה הזו החוצה מהמערכת כי לכו תדעו מה עוד דוגר שם. אבל לוותר על הגיף היחיד שמופיע באופן שנתי בסריטה היה נראה לי חבל אז שוב כמו בשנה שעברה, דאבל-גיף והפעם ללא נשאי הנגיפים והחיידקים המכונים בני אדם, אלא ריקוד המכונה הכפול: הדבאנגינג מטיל אימה מצד הפרבי הגדולה בעולם של ״משפחת מיטשל נגד המכונות״, וריקוד החיזור המוכח של הקדילק השובבה מ״טיטאן״. בואו נשתדל כולנו לא לרקוע ברגליים בחוסר סבלנות או לדפוק את הראש בקיר בעצבים, ומי יודע – אולי השנה הבאה תהיה יותר נחמדה, כי מה אכפת לה בעצם.

תגובות

  1. איתי הגיב:

    תענוג כמו תמיד.. תודה (-:

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.