• פסטיבל חיפה 2021: המלצות ואזהרות
  • פסטיבל חיפה 2021: הדיווח האחרון של אור
  • פסטיבל חיפה 2021: רשימת הזוכים והזוכות
  • פסטיבל חיפה 2021: הדיווח הערבי-ישראלי
  • פסטיבל חיפה 2021: אור חוזר לדיווח חמישי
  • פסטיבל חיפה 2021: דיווח רביעי והפעם של עופר
  • סרטים חדשים: ״הקדושים של ניוארק״ מגיעים לקולנוע
  • פסטיבל חיפה 2021: דיווח שני של אור
  • פסטיבל חיפה 2021: דיווח שני
  • פסטיבל חיפה 2021: דיווח ראשון של אור
  • יום הולדת 11 לסריטה. כן, זה כבר די הרבה
  • ״שאנג-צ׳י ואגדת עשר הטבעות״, סקירה
  • מורעל
  • ״קייט״, סקירת נטפליקס
  • הרדיפה
  • בית הסיוטים
  • אנט

סרטים חדשים בסינמטקים: ״עוד סיבוב״, ״לא ממושמעות״, ״נשים בחזית״, ״געגועים מתוקים״

3 במרץ 2021 מאת אורון שמיר

חודש האישה הבינלאומי שמח למי שחוגגת. חודש עם המון תאריכים מלאים בהבטחות, ממועמדויות לאוסקר דרך פסטיבלי קולנוע ועד הסניידר-קאט של ״ליגת הצדק״. כן, אני מעדיף לדבר על סרט שעדיין לא ברור איך הוא קיים מאשר על אירועים נוספים כמו הבחירות או פסח, אלא אם יתנו לי לבוא לבקר בארץ. בכל מקרה, גם מרחוק אפשר לראות שההבטחה לפתוח את אולמות הקולנוע, גם אם רק של הסינמטקים בינתיים, כבר החלה להתקיים. לכן, אני עוצר רשמית את ״במקום סרטים חדשים״ ומחליף אותו בגרסת כלאיים של המדור. תתי הסעיפים הפעם יתחילו עם עם אירוע ״היברידי״ ומיני פסטיבלים מקוונים, יימשכו עם הסרטים המוקרנים בסינמטקים והיכן למצוא אותם, והקינוח יהיה ההיצע הביתי, לטובת מי שלא יוכלו או ירצו להשתתף במסיבת שובו של המסך הגדול אחרי כמעט שנה (והפסקה אחת קצרה).

פסטיבל סרטי נשים – זו הפעם השנייה בה מתקיים האירוע הזה, המוקדש לקולנוע של נשים ועל נשים, הפעם לא רק בירושלים אלא אונליין בכל מקום שתבחרו. החגיגה מתחילה ביום שני ה-8.3 ותימשך עד חמישי ה-11.3, במהלכם אפשר יהיה לא רק לצפות בסרטים אלא גם להנות מאירועים שנשמעים מעניינים לא פחות. למשל פאנל על יצירה של במאיות חרדיות, רב-שיח בעקבות דו״ח תקרת הצלולואיד שהזכרתי כאן לפני שבוע, או שיחה עם מתאמות אינטימיות, מקצוע חדש שנולד על סט הצילומים בשנים האחרונות ונועד ליצור סביבת עבודה בטוחה בסצנות רגישות. הסרטים רבים ולכן יוקדש להן ולאירוע פוסט נפרד בהמשך, אבל שווה להזכיר כבר עכשיו בכורות מקומיות ל״רוקס״ (Rocks) של שרה גברון שגם תתארח וירטואלית, ול״שרלטן״ (Charlatan), נציג צ׳כיה לאוסקר והחדש של אניישקה הולנד, שגם תקיים סדנת אמנית (קצת מופתע שקוראים לזה באתר הפסטיבל ״סדנת אמן״). עוד על הסרטים, האירועים ושלל היוזמות המרכיבות את הפסטיבל כדאי ומומלץ לקרוא באתר.

דוקוסטרים מרץ – מהדורת חודש של דוקאביב בכל מקום וכל השנה, עומדת בסימן נשים לפני ומאחורי המצלמה. הסרטים מחולקים לשלוש מסגרות הפעם: ״נשים מופלאות״ על גיבורות חזקות ומעוררות השראה, ״המבט שלה״ עם במאיות מאסטריות פורצות דרך ששינו את האופן בו אנחנו מתבוננים על העולם, ו״לנגד עיניים מזרחיות״ לכבוד ספרה של ד"ר מירב אלוש לברון שזו כותרתו ועיסוקו בזהות וייצוג עצמי בקולנוע תיעודי ישראלי. בין היתר אפשר למצוא כעת באתר הייעודי את הסרטים ״RBG – רות ביידר גינסבורג״, ״החופים של אנייס״, ״פצצה: סיפורה של הדי לאמאר״, ״על הכתפיים שלה״, ״קמרה פרסון״ ועוד המון. הכל באתר דוקוסטרים, כולל אפשרות לרכוס כרטיסיה משתלמת או פס חופשי שיסדר לכם ולכן אספקה דוקומנטרית לחודש כולו.

סרטים חדשים בטרום בכורות

געגועים מתוקים (לאולמות חשוכים)

שובם של הסינמטקים מביא איתו לא רק קלאסיקות ותוכן ייחודי לכל מוסד, אלא גם מספר סרטים חדשים שיוקרנו בכל פעם בסינמטק אחר ורציתי לרכז אותם במקום אחד ולתת להם את הכבוד של סרט שטרם הוקרן בישראל, כמעט כמו פעם. אולי היה יותר חכם ממני לחכות שהסרטים האלה יעלו רשמית לאקרנים, אבל אני באמת לא מצליח להבין יותר מתי זה יקרה ומלא בנבואות שחורות שעוד רגע גם האולמות שפועלים יצטרכו לסגור שוב בהוראה כזו או אחרת. אם וכאשר נגיע לימים טובים יותר אפנה חזרה הנה, בינתיים כבר הוכח שחבל לחכות.

עוד סיבוב (Another Round) – יצא שכבר כתבתי על הסרט הזה עם בכורת האונליין שלו, אז תזכורת קצרה. מדובר בשיתוף הפעולה של תומאס וינטרברג (בימוי), טוביאס לינדהולם (תסריטאי-שותף) ומאס מיקלסן (משחק), הצוות הדני שמאחורי ״ניצוד״ המצויין. הפעם הם מגישים דרמה קומית-טרגית על יחסי אדם ומשקאו, דרך סיפור על ארבעה מורים בגיל העמידה שמחליטים להתמודד עם המשברים בחייהם דרך תיאוריה שאחד מהם מעלה בשיחה – הם יהיו שיכורים במידה מועטה מאוד לאורך כל שעות היום, בדגש על העבודה. התוצאה שכלתנית ומוקפדת כמצופה מסרט של וינטרברג (כפי שתוכיח התמונה בראש הפוסט) אבל קצת יותר במפתיע גם מצליחה להצחיק נורא ולרגש לאללה, לפעמים באותה סצנה. פשוט תראו את זה, סרט ענק.

לא ממושמעות (Misbehavior) – הראשון מבין שלושה סרטים בריטיים מהשנה החולפת שיזכו כעת לגאולה תחת הכותרת ״טרום בכורה״. הסרט שב אל תחרות מלכת היופי העולמית שנערכה בלונדון ב-1970 ומציג את המרד הפמיניסטי שנערך בה, דרך פריזמה של דרמה קומית. קירה נייטלי מובילה קבוצת פעילות חברתיות שקוראות לשפוט נשים לא רק לפי מידות גופן, גוגו אמבתה-רו היא מיס דרום-אפריקה שדווקא רוצה לזכות ולהוכיח ששחור זה יפה, גרג קיניר הוא המנחה הסקסיסט בוב הופ וכולם יתנגשו בתחרות עצמה. עוד בקאסט המתפקע: ג׳סי באקלי, לסלי מנוויל, איס איפנס, קילי הוז. סרטה של פיליפה לותורפ, במאית טלוויזיה לרוב (פרקים ב״הכתר״, המיני-סדרה ״היום שלישי״) ע״פ תסריט של רבקה פראיין וגבי שיאפה.

נשים בחזית (Military Wives) – גם הוא בריטי ונוצר בהשראת אירועים אמיתיים, אבל כאן בערך מסתיים הדמיון לסרט לעיל. זאת משום שבסרטו של פיטר קאטנאו (״ללכת עד הסוף״), שכתבו רייצ׳ל טאנרד ורוזאן פלין, האירוע שהיווה השראה ליצירה הוא הצלחתן המזמרת של מקהלות נשות חיילים בבריטניה. במקרה זה, הגברים של קריסטין סקוט תומאס ושרון הורגן (יוצרת וכוכבת הסדרה ״קטסטרופה״) נשלחים בשירות הוד מלכותה אל אפגניסטן והנשים שנותרו בעורף מוצאות נחמה זו בחברת זו ובהקמת והפעלת מקהלה. כמובן שהם לא בהכרח יסתדרו בהתחלה ובוודאי שהן לא היחידות במצב הזה, מה שאמור להוביל לסיטואציות קומיות, דרמטיות ומוזיקליות כאחד.

געגועים מתוקים (Love Sarah) – הפקה בריטית נוספת שגם היא בין הקומי והדרמטי, אבל שוב מכיוון אחר. העלילה מתמקדת באישה שמחליטה לפתוח קונדיטוריה לזכר חברתה, ולא, זה לא רימייק של ״פליבג״ (או סיפור אמיתי). סיליה אמרי היא החברה הוותיקה של המנוחה, שהבת שלה (שלי קון) מחליטה להחיות את רעיון הקפה ומאפה שאמא שלה רצתה לפתוח בשכונת נוטינג היל הלונדונית. יחד עם חברה של הבת (שאנון טראבט) וקונדיטור שמצטרף לחבורה (רופרט פנרי-ג׳ונס), נרקמת שותפות לא רגילה שתמלא את האיזור בניחוחות מכל העולם. אלייזה שרודר ביימה וגם חתומה על התסריט במשותף עם ג׳ייק ברונגר ומאהליה רימר.

תאריכי הפתיחה של הסינמטקים

לא ממושמעות

סינמטק חולון היו הראשונים לפתוח, כבר ביום ראשון, ועל הליין-אפ של השבוע כתבתי במדור הקודם. בשבוע הבא יצטרפו ״עלובי החיים״, ״מורנוב״ ו״סיפור חיי״ של הירוקאזו קורה-אדה, שזו בטח הפעם המאה שאני כותב עליו, אבל בעצם טרם הוקרן בישראל באולם, אם אינני טועה. גם על התוכניות של סינמטק הרצליה לשבוע זה כבר דיווחתי, ואם פספסתם או פספסתן את הפתיחה המחודשת עם "2001: אודיסיאה בחלל" אתמול, מחר יתקיים הדאבל פיצ׳ר הישראלי המבטיח ״אפריקה״ + ״עין לבנה״, כולל שיחה עם היוצרים. בסינמטק שדרות אמורים לחזור לפעילות בשבוע הבא אבל לא מצאתי תוכניה באתר, ובסינמטק ראש פינה יפתחו חגיגית עם הקרנת ״אישה עובדת״ של מיכל אביעד ובכיכובה של לירון בן שלוש, שגם תגיע לפגוש את הקהל. זה יקרה ביום שני ה-8.3 שהוא יום האישה הבינלאומי. התוכניות העבות ביותר הן של שלושת הסינמטקים הגדולים. על הנעשה בהם אכתוב כעת, לפי תאריך הפתיחה.

סינמטק ירושלים – הירושלמים חזרו לפעילות ביום שני ויש כבר תוכניה לשבועיים קדימה. ממש הערב (3.3) תוכלו לתפוס שני סרטים שוודאי ימצאו את עצמם מועמדים לאוסקר בהמשך החודש – ״עוד סיבוב״ הדני שהוזכר לעיל ו״קולקטיב״ הרומני. על שניהם אפשר לקרוא בלינקים ואין מומלצים מהם, בטח ובטח על המסך הגדול. למחרת, ״מה היה קורה אילו? אהוד ברק על מלחמה ושלום״ של רן טל ממשיך את סיבוב הסינמטקים שלו, וזה נכון ליוצר ולסרט כאחד. בנוסף אפשר יהיה לראות בטרום בכורה את ״געגועים מתוקים״ ו״נשים בחזית״, על שניהם אפשר לקרוא לעיל. משם יתפוס פיקוד פסטיבל סרטי הנשים, גם הוא הוזכר כבר בתחילת המדור, וגם סרטים תיעודיים מקומיים לצד קלאסיקות.

סינמטק חיפה – החיפאים חוזרים לעניינים מחר, חמישי ה-4.3 עם הקרנת טרום-בכורה של "לא ממושמעות" (פירוט כמה פסקאות למעלה). הוא יוקרן גם בשבת וינדוד לסינמטקים אחרים בהמשך החודש. בשבוע הבא יהיה תורם של ״געגועים מתוקים״ (גם עליו אפשר לקרוא לעיל) ו״בשם האח״ לזכות לטרום הבכורה שלהם. האחרון הוא סרטה של סופי דרסאפ שיצרה עיבוד חופשי ועכשווי ל״אנטיגונה״ של סופוקלס, שהוצג עד כה רק אונליין בארץ החל מפסטיבל ירושלים וייצג את קנדה באוסקר הקודם. התוכניה נפרשת מכאן עד סוף החודש אבל אני מאוד חושש להתחייב ליותר משבוע-שבועיים קדימה, ולמעשה די מופתע לטובה מהאומץ של סינמטק חיפה לעשות זאת.

סינמטק תל אביב – בערב הפתיחה המחודשת, יום שני ה-8.3, יוקרנו ״שיר אשיר בגשם״, ״על כיסא הבמאי יושבת אישה״, ובטרום-בכורה גם ״סוף האהבה״ של קרן בן רפאל. שני האחרונים משתייכים גם למסגרת הקרויה שבוע קולנוע נשי, מה שמצרף גם את הסינמטק של ת״א לחגיגות יום/חודש האישה. במסגרתו אפשר יהיה לראות בין היתר טרום-בכורה נוספת, ב-13.3, אז יוקרן נציג בוסניה לאוסקר, ״לאן את הולכת, אאידה?״ של יסמילה זבניץ', מפסטיבל ירושלים האחרון. משם ממשיכים התל-אביבים להציע לפחות סרט ביום עם הרבה קולנוע תיעודי ישראלי (״דוד המלך חי וקיים״, ״גיבורות״, ״אישה״, ״ניקו החולם״, ״קודה לקפיטן״), קלאסיקות מודרניות (״הארטיסט״, ״הנאהבים מפריז״) ומלא סרטים לזכרם של הבמאי יז׳י מנזל והמלחין אניו מוריקונה, שזו כבר שמחה בפני עצמה.

הסרטים החדשים ב-VOD

מגלה את אמריקה 2

Billie Eilish: The World’s a Little Blurry – זה שמו של הסרט התיעודי על הזמרת והיוצרת בילי אייליש, והאורך של השם מייצג נאמנה את היצירה, שנמשכת 140 דקות. למי שחושב שזה יותר מדי, אולי שווה לזכור שאדגר רייט יצר השנה סרט על להקת ״ספארקס״ עם מניין דקות דומה. למי שלא יודע מי זו בילי אייליש, כמוני למשל (חוץ מהשיר המנדנד ההוא שהיה בכל מקום לפני שנתיים וניג׳ס לי את הקרדיטים של ״ברייטברן״), נשמע שהדוקומנטרי של אר. ג׳יי. קאטלר (שביים השנה גם דוקו על בלושי) חייב להיות מקיף מספיק כדי להכיל את מלוא הקריירה של הכוכבת בת העשרה וירוקת השיער. כמו תמיד כשמדובר בסרט של שירות אפל TV+ לא רק שפספסתי את הגעתו בזמן אמת (26.2) אלא גם אין לי דרך לדעת מה שמו העברי עד הצפייה עצמה. ועל פי כל ביקורת שקראתי זה אמור להיות משהו שכדאי לראות.

גרזן קטן (Small Axe) – האנתולוגיה המרשימה של סטיב מקווין מגיעה סוף סוף ארצה, באדיבות yes שתשדר בכל יום שני החודש אחד מחמשת הסרטים שמרכיבים את האסופה. זה אומר שאת הסרט הראשון בסדרה, ״מנגרוב״, כבר פספסנו בזמן אמת אבל אל דאגה שכן כל החמישה כבר זמינים ב-yesVOD. עם זאת, ממש לא מומלץ לערוץ צפיית בינג׳ משום שכל סרט עומד בפני עצמו ומציג סיפור שאינו קשור לאחרים מלבד הנושא המאחד של סיפורים על הקהילה השחורה בבריטניה באמצע-סוף המאה הקודמת. על שלושת הסרטים הראשונים כתבתי כשהוקרנו בפסטיבל ניו יורק הווירטואלי, אולי זה הזמן להשלים כתיבה על הסרטים הנותרים וזה בטוח הזמן להמליץ על הפרויקט המונומנטלי הזה.

ביגי: יש לי סיפור לספר (Biggie: I Got a Story to Tell) – דאבל נטפליקס לפני שחוזרים אל יס, וראשון הוא הסרט שכבר זמין משלשום. את הסיפור של ביגי סמולס, או The Notorious B.I.G אם תרצו, כבר ראינו ושמענו בסרטים אחרים, לפעמים דרך הפריזמה של היריבות המוזיקלית עם טופאק שאקור. בסרט הנוכחי, הבמאי אמט מאלוי מבקש להביא את סיפורו של כריסטופר וואלאס, האדם שמאחורי הכינוי והתהילה, ומי שהיה סוחר סמים ברוקלינאי כמעט מילדות והתפרסם מוזיקלית בזכות גנגסטה ראפ קשוח בגיל דומה לבילי אייליש המוזכרת לעיל. האמצעי הם צילומים ביתיים נדירים, מלווים בראיונות וקטעי ארכיון של אושיות דוגמת שון קומבס, סנופ דוג, ד״ר דרה, ג׳יי-זי ושוג נייט.

מוקסי (Moxie) – הגענו לתאריך של היום (3.3), נישאר בנטפליקס. איימי פולר מביימת את קומדיית הנעורים הזו, שעוסקת בנושא רציני – סקסיזם בבית הספר. פולר אינה הגיבורה אלא האמא הקולית שלה (כן, הייתי חייב רפרנס ל״ילדות רעות״), שהייתה פעילה פמיניסטית בנעוריה וכעת מהווה השראה לבת שלה (הדלי רובינסון) ללכת בעקבותיה. המרד מתחיל עם הפצת פנזין ששמו כשם הסרט, המערער על המוסכמות במקום ומתסיס את האווירה. כמצופה, המון כוכבי וכוכבות נעורים מאכלסים כאן את הקאסט ואני כמובן לא מזהה אף אחד, רק את פטריק שוורצנגר (בזכות שם המשפחה) ואת אייק ברינהולץ, מהדור המבוגר יותר. את התסריט עיבדו טמרה צ׳סטנה ודילן מאייר מספרה של ג׳ניפר מתיו.

דורות של רעל (Inherit the Viper) – קופצים חזרה אל yes אבל עוברים לתאריך של מחר (4.3) ואל דרמת פשע מחוספסת בחלקים הנכשלים של האפאלצ׳ים. מעשה במשפחה של סוחרי סמים (ג׳וש הארטנט, מרגריטה לבייבה, אואן טיג) שמתקשה להחליט בינה לבין עצמה מתי לפרוש. האלימות של אופי העיסוק שלהם ותקרית מסויימת שמפנה את סירנות המשטרה לכיוונם, מפרידות או מאחדות ביניהם לסירוגין. גם ברוס דרן בעסק, בסרט שביים אנטוני ג׳רג׳ן (אני חושב שככה זה מבוטא, הוא שוויצרי) על פי תסריט של אנדרו קראבטרי.

סיפור אפל (Blue Story) – ממשיכים עם יס ויום חמישי, אבל חוזרים אל בריטניה שכיכבה בסעיף הקודם במדור. סרטו של ראפמן (כך מכונה היוצר אנדרו אונואובולו) התפרסם במולדתו בהקשר שלילי, כאשר מספר הקרנות של הסרט בעולם שלפני המגפה הופסקו עקב הפרעות מצד צעירים חמושים במצ׳טות. בתי הקולנוע האשימו בכך את הסרט, העוסק במלחמת כנופיות. ספציפית, באיזורים יריבים בלונדון שמיוצגים בידי שני חברי ילדות המוצאים עצמם בשני צידי מלחמת רחוב עקובה מדם. הסרט מבוסס על חוויות ההתבגרות של הבמאי ומככבים בו סטיבן אודובולה ומייקל וורד.

מגלה את אמריקה 2 (Coming 2 America) – לסיום, שובה של קלאסיקה. אם תהיתם מה קרה לנסיך-שהפך-למלך אקים מאז 1988, התשובה תתגלה בסרט ההמשך שנוחת ביום שישי (5.3) באמזון פריים וידאו. אדי מרפי חוזר לתפקיד הראשי (ולעוד כמה תפקידים כי הוא לא מסוגל לשחק רק דמות אחת הרי) של השליט האפריקאי שביקר בארצות הברית בסוף האייטיז. הוא לומד כי הוא הותיר שם לא רק זכרונות אלא בן, יורש עצר לממלכת זמונדה. לצד מרפי מככבים ארסניו הול, ווסלי סנייפס, ג׳יימס ארל ג׳ונס, שרי הדלי, וגם קיקי ליין וג׳רמיין פאולר בתור הדם החדש. קרייג ברוור, שביים את מרפי ב״דולמייט״ לא מזמן ובעברו את ״מלחמות הראפ״ ו״אנחת הזעמן השחור״, אחראי על הפרויקט ואת צוות הכתיבה מובילים דייויד שפילד שעבד עם מרפי ברוב להיטיו המוקדמים וקניה באריס שלזכותו כל הסדרות עם המילה ״כזה״ מהזמן האחרון.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.