• פסטיבל חיפה 2021: המלצות ואזהרות
  • פסטיבל חיפה 2021: רשימת הזוכים והזוכות
  • פסטיבל חיפה 2021: הדיווח הערבי-ישראלי
  • פסטיבל חיפה 2021: אור חוזר לדיווח חמישי
  • פסטיבל חיפה 2021: דיווח רביעי והפעם של עופר
  • סרטים חדשים: ״הקדושים של ניוארק״ מגיעים לקולנוע
  • פסטיבל חיפה 2021: דיווח שני של אור
  • פסטיבל חיפה 2021: דיווח שני
  • פסטיבל חיפה 2021: דיווח ראשון של אור
  • יום הולדת 11 לסריטה. כן, זה כבר די הרבה
  • ״שאנג-צ׳י ואגדת עשר הטבעות״, סקירה
  • מורעל
  • ״קייט״, סקירת נטפליקס
  • הרדיפה
  • בית הסיוטים
  • אנט

סיכום הסיכומים של סריטה 2020

31 בדצמבר 2020 מאת אורון שמיר

קשה להעלות בזיכרון שנה כל-כך מושמצת כמו 2020 שדווקא התחילה לא רע מהרבה בחינות, אבל הפכה לעוד יותר שנואה מאשר 2016. החדשות הטובות הן שהיא תיכף נגמרת, ממש עניין של שעות. החדשות הרעות הן שמחר אמנם יהיה הראשון בינואר 2021 אבל אף אחד לא מבטיח שנרגיש אחרת או שהעולם ייראה שונה מהותית. בכל זאת, יש משהו טקסי במעבר הזה בין שנים, לועזיות כעבריות, כי כולנו צריכים התחלות וסופים של דברים ליצור מהם נראטיב. כך, למרות נוראיותה של השנה האזרחית האחרונה, ועל אף שאנחנו תיכף עוברים למספר דו ספרתי של חודשים ללא תרבות של ממש בישראל, כולל בתי קולנוע שאנחנו מתגעגעים אליהם מאוד, בכל זאת סיכמנו וסיכמנו. יותר מאי פעם, למען האמת – יצא שסיכמנו את השנה אחרי רבע, חצי ושלושה רבעים של השנה, לפני הסיכום הרשמי שמגיע בסופה. כי חודש מרץ בכל זאת היה נקודת ציון שלא הייתה כמותה בפעמים עברו. מטרת הפוסט הנוכחי היא קודם כל להפנות אתכם ואתכן לכל מה שכתבנו על השנה הקולנועית, אחר-כך לבצע תעלול מתמטי שייגלה לנו מהו סרט השנה של סריטה (ספוילר: אותו אחד מאז ינואר), ואז להפנות לעוד כמה סיכומים אחרים שחיבבנו במיוחד.

סיכום הסיכומים של סריטה לשנת 2020

״זורקת״ מדגים איך כולנו הרגשנו השנה – בזבל

רבעון – חצי בצחוק, סגרנו שנה כבר אחרי שלושה חודשים. אם רק היינו יודעים כמה צדקנו
מחצית – המסורת הקבועה של אור הייתה בכל זאת קצת שונה הפעם בהתחשב במצב
עברי – גם הסיכום של אורון, המוקדש לקולנוע ישראלי בסוף שנה עברית, היה שונה הפעם

האימה – את סיכומי דצמבר התחלנו כרגיל עם מיטב הביעותים הקולנועיים שליקט אור
הגרועים – ואת הפוסטים הקבוצתיים שלנו פתח ניקוי הרעלים וטיהור השפכים השנתי

התחייה – של הקולנוע עוד תגיע, כך לפי עופר בסיכום האישי הראשון שלנו במקבץ
הרגעים – שהם השנה הקולנועית ע״פ אור, 20 מהם ליתר דיוק, בסיכום הקבוע שלו
האיחוד – של המסכים והמדיה, לצד הפיצול בהפצת הסרטים העולמית, בסיכום שלי
ההרגלים – שהשתנו אצל לירון ובעצם אצל כולנו, בעקבות השנה ובדגש על הרגלי צפייה

הסרטים – הכי הכי של השנה, בארבע רשימות אישיות שהופכות למגה-רשימה אחת
האישים – נשות ואנשי השנה שלנו בקולנוע, שבזכותם ובזכותן 2020 היא מה שהיא

עשיריית העשיריות וסרט השנה של סריטה

״פרה ראשונה״ – הסרט שאמנם לא הוקרן בישראל אבל חצי בלוג לא היה יכול בלעדיו כי תראו איזה יופי

מי שכבר קראו את פוסט סרטי השנה שלנו, שמו לב שלא הייתה לנו ברירה אלא לשנות פורמט. כי מה זה בכלל סרטים מופצים או לא-מופצים בישראל נטולת בתי הקולנוע של שלטון הקורונה. אז מכיוון שמצד אחד הפעם הכל הלך ומצד אחר היו לנו בעצם רק עשר משבצות למלא במקום עשרים (בגלל הפיצול שלא היה הפעם לסרטים שראינו בקולנוע לעומת כל השאר), היינו פחות מאוחדים מאי פעם. התפרשנו על פני למעלה מ-30 סרטים אבל רק שישה מתוכם הופיעו ביותר מעשירייה אישית אחת, תנאי הכרחי להיכנס לעשירייה המשותפת בכל שנה אחרת. כדי למלא את המקומות הנותרים, הוחלט שלא להשאיר בחוץ את סרטי הפודיום של כל אחד ואחת. כלומר, אם מישהו או מישהי מאיתנו בחרו סרט לאחד משלושת המקומות הראשונים, ואיכשהו הסרט הזה הופיע רק בעשירייה הבודדה – הוא עדיין מצא את דרכו למצעד המאוחד שלפניכם ולפניכן כאן. זה יוצא בעצם 11 סרטים, עם שני תיקו במקומות 10 עד 8 אם זה הגיוני. בסוגריים ציינתי את המקום אליו הגיע כל סרט ברשימה המקורית מה שגם נותן אינדקציה לפופולריות שלו אצל כל אחד לחוד ואצל כולנו יחד. הלינקים בשמות הסרטים הם לאחד מהטקסטים שלנו עליהם.

10. ״משחקי ציד״ (3) / ״אני חושבת לגמור עם זה״ (3) – שתי מעשיות בלהות שכלתניות ומטא-קולנועיות, אך מאוד שונות זו מזו, מנצלות את מדליות הארד שלהן כדי להשתחל פנימה
8. קולקטיב (2) / נומאדלנד (2) – סרט תיעודי עם איכויות של מותחן וסרט עלילתי שרובו לא-שחקנים, שניהם מציבים במרכז דמויות שמדינתן איכזבה אותן
7. צבע מהחלל (1) – טרללת מטורללת של ריצ׳רד סטנלי, ניקולס קייג׳ ולאבקארפט שלירון אהבה במיוחד
6. פאלם ספרינגס (8,9) – הראשון להופיע ביותר מעשירייה אישית אחת, ובואו לא נחזור על עצמנו (סליחה)
5. זורקת (3,10) – איזה מזל שאור מצא את הפנינה הזו בנטפליקס ואיזה במאי שהוא חבר זה נוואפול
4. פרה ראשונה (2,4) – פעם ראשונה שבאמת אהבתי סרט של קלי רייכארדט ובזאת הצטרפתי אל עופר
3. עוזרת אישית (1,1) – הסכמה נוספת של עופר ושלי, פצצת ביכורים של קיטי גרין והוכחה שלפעמים 1+1=3
2. אף פעם, לעיתים רחוקות, לפעמים, תמיד (3,4,5) – פי 3 הסכמה וסגנות מכובדת לפלא של אלייזה היטמן
1. נשים קטנות (1,2,6,9) – הסרט היחיד להופיע אצל כולנו, ברשימות ובלב, מתי כבר תשוכפל גרטה גרוויג

יותר מאשר כמה מגוונת הרשימה שלנו מבחינת ז׳אנרים וכמה היא רחבה על הקשת שבין הכיף המסחרי לארטהאוס המדכדך, הדבר הכי בולט כאן הוא מספר הבמאיות – חמש, כמחצית מהרשימה. עוד יותר מעניין שארבע מהן תפסו את ארבעת המקומות הראשונים. במקרה של קלואי ז׳או ו״נומאדלנד״ שרק אני דירגתי, אני מרשה לעצמי להניח שזה כי רק אני צפיתי בו והוא עוד ידבר חזק בשנה הבאה. עוד עניין הוא שלושת הגברים בבלוג בחרו למקום הראשון האישי שלהם סרט של במאית צעירה, גרטה גרוויג פעם אחת וקיטי גרין פעמיים, בעוד האישה היחידה שכותבת כאן כרגע העניקה את הבכורה לסרט של גבר מבוגר, ריצ׳רד סטנלי. אולי מגדר זה לא אישיו אצלנו, אולי זה יצא לגמרי במקרה כי כמו תמיד בחרנו לפי היחס שלנו לסרטים ובלי לתאם שום דבר מראש, מופתעים כל אחד מהעשיריות של רעהו. בכל מקרה, ״נשים קטנות״ יצא מנצח גם הפעם, ממש כמו שחשדנו בתחילת השנה. ואם כבר דיבורים על עמיתים ושותפויות לצרה שנקראת כתיבה על קולנוע ב-2020, הנה המחשבות של כמה מהם על תריסר החודשים האחרונים.

סיכומים של אחרים

״נשים קטנות״ – לא רק אצלנו הוא מככב במצעד סרטי השנה

הרבה מאוד אתרים וקולגות טרם פרסמו את סרטי/סיכום השנה שלהם ושלהן, אז ייתכן שאעדכן בדיעבד את הפוסט. ממה שהספקתי לקרוא תוצרת חוץ, הסיכומים לא רק הגיעו מאוד מוקדם החודש אלא גם היו שונים למדי זה מזה, כיאה לשנה בלי מגדלורים כמו הקרנות סדירות בקולנוע או חלק מן הפסטיבלים שיכוונו את התנועה. אז אתמקד בסיכומים בעברית ובסוף נגלוש קצת.

מצעד אתר סרט, על פי נבחרת שלמה של מדרגים (כולל עופר), מתפרסם בשני חלקים וכבר במקומות 11-20 מצאתי כמה דברים שלא ממש ראיתי במקום אחר (וגם סרט אחד שאצלנו היה בגרועים. אופס). גם מבקר האתר יאיר הוכנר פירסם את העשירייה שלו ויש בה הפתעות והברקות. עוד סיכום קבוצתי הוא פרסי פורום מבקרי הקולנוע של ישראל (גם בו חבר עופר), שחשף את סרטי השנה בפייסבוק. ההסכמה על ״נשים קטנות״ קטנות מקסימה ויש גם פרסים והרבה מהם לקולנוע הישראלי, שבהחלט נפגע השנה ונצפה לקאמבק שלו. אבל הסיכום עם הכי הרבה משתתפים הוא זה שעדיין בחיתוליו, של אתר ״עין הדג״, המזמין את כולם ואת כולן לבחור מבין כל הסרטים הבולטים שהוקרנו השנה.

בנימין טוביאס מ״ידיעות אחרונות״ פירסם את סרטי השנה שלו, מאחורי חומת תשלום, אבל גם חשף את הרשימה בפייסבוק שלו לכל דורש. אהבתי במיוחד את הבחירה במקום השני. אצל יעל שוב מ״טיים אאוט״ זה המקום הראשון שהכי אהבתי, אבל מגיע לה אזכור מיוחד על לפחות סרט אחד שלא ראיתי במקומות אחרים. תכננתי לפרגן גם לסיכומים של תומר קמרלינג מ״מאקו״ וישי קיצ׳לס מ״ישראל היום״, אבל לא מצאתי את הרשימות שלהם (ישי כן פירסם את שלו בצורת סטטוס פייסבוק). במקום זה, אפשר גם לשמוע וגם לראות אותם, בשיחת סיכום השנה של סינמטק חולון, בהנחיית אור ובהשתתפות נוגית אלטשולר מסינמטק/פסטיבל חיפה וגם אני. היה לי תענוג ואני מקווה שזה גם שווה צפייה, למרות שרוב הזמן אנחנו מנומסים ומסונכרנים.

אם כבר נפוטיזם, אור סיכם את האירועים הבולטים בעולם הקולנוע שקרו ב-2020 עבור ״גלובס״, ואם יורשה לי לרמוז, לא מדובר רק בסרטים. אני כתבתי ל״הארץ״ על הטרנד הבולט לדעתי, כפי שמשתקף גם מהעשירייה המשותפת לעיל, והוא כמות היחס שקיבלו השנה סרטים של במאיות. אין ממש סיכום השנה בקולנוע ב״הארץ״ השנה אבל יש ויש בינג׳ כתבות על השיאים בכל תחומי התרבות. ועוד קצת נפוטיזם – את התמונות שמעטרות את ראש של כל פוסט סיכומי שלנו וגם את מסך הבית, עיצבה שותפתי לצפייה ולחיים שעבדה עם לקוח די נוראי (״תעשי שיהיה קורונה או משהו״ נדמה לי שביקשתי). אבל מכישורי העיצוב הגרפי הלא ממומשים שלה אפשר להתרשם קצת יותר טוב בסיכום השנה בבלוג שלה, ״אום כולתורה״, סיכום שכולו ויזואלי וכמעט לא טקסטואלי. אני אמנם לא אובייקטיבי אבל בעיניי זה הסיכום הכי מהנה חזותית השנה ואני לגמרי גונב ממנו רעיונות להמשך או לפעמים הבאות.

במעבר לשמע, יאיר ״סינמסקופ״ רוה חלק את סרטי השנה שלו בעל פה ולא בכתב (בינתיים) ועכשיו יש גם גרסה לקריאה בבלוגו. בתחנת הרדיו האינטרנטית בה הוא משדר, ״הקצה״, הרכיבו מצעדי מצעדים של שירים ואלבומים ואמנים. ואם כבר מוזיקה, גם במגזין ״קולומבוס״ סיכמו היטב את השנה שהייתה. חזרה לקולנוע, פודקאסט סיכום השנה של ״קולורס אוף דה דארק״ היה בעצם מצעד עשרת סרטי האימה של השנה. והעדפה אישית שלי, חברי הפודקאסט החביב עליי, ״דה נקסט פיקצ׳ר שואו״, בחרו את החמישיות שלהם. ותוספת מאוחרת: ״אוף סקרין״ חיכו ל-2021 כדי לפרסם את הרשימה שלהם, שהיא אולי הכי סינפילית שראיתי בעברית מצד אחד אבל גם מלאה בלהיטים מסחריים שטרם לישראל מאידך.

אם שכחתי מישהו או מישהי, אל תתביישו להתריע או להוסיף בתגובות. יש לי הרגשה שהפוסט הזה יתעדכן.


בעצם, זהו זה. הייתי אומר צאו לרקוד או לשתות איפשהו, אבל כולנו יודעים שגם את זה אי אפשר לעשות השנה, אז ניפרד בשני גיפים שהם המלצה למי שתקועים בבית אבל רוצים להרגיש חופשיים. שזה אומר לרקוד כמו אוון רייצ׳ל ווד ב״קג׳יליונר״ אבל להרגיש כמו מאס מיקלסן רץ בגשם של שמפניה ב״עוד סיבוב״. וכשאני אומר להיפרד אני מתכוון עד מחר, עם פוסט ראשון ל-2021. ולגבי השנה הזאת שנגמרת סוף סוף, בבקשה אל תבואי שוב, אפילו לא בסיוטים ואם אפשר גם לא בסרטים שיבצעו רפלקציה או חלילה התרפקות נוסטלגית. כבר מעכשיו אין לי כוח לזה.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.