• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה
  • סרטים חדשים: ״טהורה״ מכניס את סידני סוויני למנזר

במקום סרטים חדשים: מהדורת צפייה ביתית 29

14 באוקטובר 2020 מאת אורון שמיר

עד שמישהו ממקבלי ההחלטות בישראל יסובב שוב את גלגל ביש המזל ויחליט כן/לא/אולי סגר, אנחנו בסריטה ממשיכים עם המתכונת של צפייה ביתית בלבד. נדמה לי שאין אירועים קולנועיים מסוג אחר שמתפספסים בינתיים, מה שהופך את עבודת הליקוט שלי לכאילו קלה אבל די מתסכלת מבחינת דלות האופציות. בכל זאת, יש מדור גם השבוע. לפני כן, סוג של אירוע וירטואלי לחלוטין ששווה לציין ולאחל מזל טוב לבלוג הקולנוע המכונן עין הדג שחגג 20 שנה אתמול (או שלשום, בערך, קשה להגיד מתי נולד בלוג כפי שגם הדגים טוענים בפוסט החגיגי). זה גורם לסריטה להרגיש צעירה, אחרי חגיגות העשור הפרטי שלנו לפני חודש, אז תודה גם על זה ובעיקר על שתי תקופות האקווריום – עשר שנות דורון פישלר ושות׳, והעשור הנוכחי שהגיע לאחר הפסקה והחלפת ראשים (או מים). כולנו מברכים אותם מכאן וגם נבין אם תגשו לשם לברך בעצמכם ובעצמכן. אחרי ההקדמה הזו, כדאי שניגש אל מה בעצם יש לראות על המסכים בימים הקרובים, כרגיל בשני חלקים אבל הפעם כמעט אך ורק על טהרת ספקיות התוכן הוותיקות.

מחווה לאריק רוהמר – פסטיבל חיפה אמנם הסתיים, וברכות לזוכים ולזוכות בהזדמנות זו, אבל הרטרוספקטיבה לבמאי הצרפתי נמשכת. החל מה-15.10, שזה מחר בעצם, ספריית yes סינמטק תקדיש מדף וירטואלי לרבים מסרטיו של רוהמר, לרגל 100 שנים להיוולדו ו-10 למותו. כמו בחיפה, הסרטים אולי ותיקים כמו הגל החדש (סליחה על הפרדוקס) אבל העותקים דיגיטליים ומחודשים. יש גם חפיפה רבה עם ההיצע החיפאי, שכן גם יס בחרו ב״פאולין על החוף״, ״הלילה שלי אצל מוד״, ״אהבה אחר הצהריים״ וסרטי ״ארבע העונות״. אבל אצלם אפשר למצוא גם את ״ארבע הרפתקאות של רנט ומיראבל״ מ-1987, ששמו פחות או יותר מסביר את תוכנו, ושיתווסף לספריה בהמשך החודש.

ספיישל קולנוע פולני – באותו יום חמישי ה-15.10 שיגיע מחר, יחל אצל HOT שיתוף פעולה עם המכון הפולני ומכון אדם מיצקביץ׳ שיימשך כחודש. את היוזמה הזו יש מי שיזכרו אולי משנים קודמות כאירוע סינמטקי בשם Polish Zoom, אבל המגפה אילצה אותו לנדוד ולמצוא בית אחר. מדובר בעצם באוצרוּת של סרטים פולניים מן השנים האחרונות, כאשר להבנתי הדגש אינו בהכרח על טריות אלא על מה שהמארגנים מגדירים כמיטב. מצד אחר, אין כאן פבליקובסקי או שומובסקה, אם למנות שני שמות בולטים מהקולנוע הפולני של השנים האחרונות. אבל נתמקד במי שכן יעלו למגרש, כלומר בשמונת הסרטים שכן יהיו זמינים.
החדש שבהם הוא ״סופרנובה״ מ-2019, סרטו של ברטוש קרוליק על תאונת דרכים המשנה את חיים של שלושה. הוותיק ביותר הוא ״אלים״ מ-2014 ובבימויו של לוקאש פלקובסקי, על תחילת דרכו של מנתח לב מפורסם. בתווך השנים הללו אפשר למצוא סרטים שיהיו מוכרים לקוראים ולקוראות, כמו ״הדיבוק״ עם איתי טיראן, ״עקבות״ של אניישקה הולנד, ״פתיון״ הפנטסטי-מוזיקלי, ו״ארצות הברית של אהבה״ שתפסתי לגמרי במקרה בוורוצלאב (והתמונה בראש הפוסט לקוחה ממנו). זה משאיר אותנו עם עוד שניים. האחד הוא ״אני רוצח״ מ-2016 ובו הבמאי מאצ׳יי פייפשצה חוזר אל פרשת רצח סדרתית שהסעירה את המדינה בסבנטיז. השני הוא ״מגדל״ מ-2017 ומאת יאגודה שלץ, על אם החוזרת אל ביתה לאחר אשפוז ממושך ומתעמתת עם אחותה לגבי גידול ילדתה. כל הסרטים יהיו זמינים בקטגוריית HOT VOD cinema.

מגזין אוטופיה – וזו לא טעות, כלומר לא התכוונתי לכתוב ״פסטיבל״ ויצא לי ״מגזין״, אבל זה די מסביר את האייטם האחרון לפני שנעבור לסרטי הצפייה הביתית שאינם מאוגדים כספיישל. אז פסטיבל אוטופיה, זה שמוקדש לסרטי ז׳אנר בכלל ומדע בדיוני בפרט, השיק השבוע מגזין רשת משלו והגיליון הראשון כבר באוויר. נושא הגיליון הוא ״קני מידה לא אנושיים״, ברוח המגפה והתקופה, ושם תוכלו לקרוא בין היתר את אורי אביב מייסד אוטופיה וידידי סריטה נוספים כמו שלו מורן ויובל אדר, לצד עוד מומחים בתחומים שאני לא מבין בהם דבר. כרגיל, אנחנו כאן בשביל הסרטים, ואכן המגזין כולל גם המלצות צפייה, למשל ״אניארה״ שהוקרן בפסטיבלים של ירושלים ואוטופיה. התכנים אמורים להמשיך להתעדכן עוד לפני בוא הגיליון הבא אז שווה לשוב ולבדוק את האתר החדש של כתב העת.

סרטים חדשים ב-VOD

מי קורא לסרט שלו ״דניאל״ ומצפה שימצאו אותו במנועי חיפוש?

מרגרט אטווד: מילים הן כוח (Margaret Atwood: A Word after a Word after a Word is Power) – הסרט התיעודי על הסופרת הקנדית, שבשנים האחרונות עלתה קרנה בזכות העיבוד הטלוויזיוני של ״סיפורה של שפחה״. למעשה, אטווד פופולרית כעת, בשנות ה-80 לחייה, אולי יותר מאי פעם. הסרט של ננסי לנג, בשיתוף עם פיטר ריימונד, מלווה את הכותבת במסעה הנוכחי שהתלפפף סביב המשמעויות החברתיות והפוליטיות של כתביה. הסרט זמין החל מהיום (רביעי ה-14.10) ב-HOT8 ומגיע הישר מפסטיבל דוקאביב האחרון.

דניאל (Daniel) – הסרט שהכי קשה למצוא תוצאות שלו בגוגל מאז ״לא״, נקרא במקור ״Ser du månen, Daniel״, למקרה שתתקשו להגיע אליו כפי שקרה לי. מדובר בדרמה סקנדינבית על צלם העיתונאית דניאל ריי, שנחטף והוחזק בשבי דאע״ש ב-2013, יחד עם העיתונאי ג׳יימס פולי. בעוד ממשלת דנמרק לא מוכנה לשאת ולתת עם טרוריסטים, משפחתו של ריי מנסה לגייס את סכום הכופר לפני שיוצא להורג. אסבן סמד וטובי קבל מככבים, בסרטם של נילס ארדן אופלב (״נערה עם קעקוע דרקון״) ואנדרס וו. ברת׳לסן. החל ממחר (15.10) ב-yesVOD.

משפט השבעה משיקגו (The Trial of the Chicago 7) – הסרט המרכזי של הסופש ינחת ביום שישי (16.10) בנטפליקס, למרות שהוא לא הפקה שלהם במקור. למעשה, אפשר לכתוב סרט שלם על גלגולי הפרויקט, שהתחיל מפגישה של סטיבן ספילברג ואהרון סורקין ב-2006, סבל משביתת התסריטאים בשנה לאחר מכן, ולבסוף הפך לסרטו השני כבמאי של סורקין. המגפה הזיזה אותו אל חיקה של נטפליקס, שוודאי שמחה לקבל דרמת בית משפט מאת אלוף הוליווד המכהן בתחום. האירוע ההיסטורי שבבסיס הסרט התרחש ב-1968 ונודע כמהומות שיקגו, בהן נרשמה התגנשות אלימה בין שוטרים ומפגינים נגד מלחמת וייטנאם. המדינה העמידה למשפט את מנהיגי המחאה באשמת קשירת קשר. את הקאסט המרהיב אסדר אותם לפי כמה אני חושב שמגיע להם אוסקר, לאחר שצפיתי: ג׳רמי סטרונג, סשה ברון כהן, מארק ריילנס, אדי רדמיין, פרנק לנג׳לה, יאיא עבדול מאטין השני, ג׳וזף גורדון לוויט, ג׳ון קרול לינץ׳, אלכס שארפ ויש עוד. תהיה סקירה.

להיות מים (Be Water) – התחלנו את החלק הזה של המדור עם הוט8 שמביאים לקהל שלהם מסרטי דוקאביב, וכך גם נסיים. ביום שני (19.10) תוכלו לצפות בסרטו הדוקומנטרי של באו נויין אודות ענק המסך ואמנויות הלחימה המנוח ברוס לי. כפי שכתבתי בפוסט ההמלצות שלנו, להערכתי גם למעריצי ומעריצות הכוכב יהיה מה ללמוד ולגלות בסרט הזה. גם אם לא, יש בו גישה דוקומנטרית מאוד נכונה בעיניי והזדמנות לבלות שוב, או להתוודע לראשונה, לנוכחות המסך החד-פעמית שנקראת ברוס לי, בדגש על המכשולים עימם התמודד בקריירה קצרה אך משמעותית שהותירה חותם בל יימחה (עם כל הכבוד לייצוג ב״היו זמנים בהוליווד״) על האמנות השביעית.

תגובות

  1. Eitan הגיב:

    שאלה כאן (בגלל שהפוסט חסום לתגובות) לאור סיגולי על הסקירה של ״טראפיק״ – אתה ממש שונא את ״ממנטו״? לא ראיתי איזכור אחד לסרט הזה.. הייתי מצפה לכל הפחות לעקיצה מצחיקה אם כן :))

    1. אור סיגולי הגיב:

      חלילה! "ממנטו" סרט נפלא ואהוב. זה פשוט שבעולם האוסקר "ממנטו" הוא משנתון 2001 (אז היה מועמד על תסריט ועריכה) ולכן אני כמעט תמיד משמיט אותו – בצדק או שלא – מדיוני האוסקר על 2000.
      אני הכי מבין איך זה מבלבל.

      1. Eitan הגיב:

        וואו, לא ידעתי שהסרט הזה עשה מסלול פסטיבלים והפצה כל כך מוזר..! תודה על האינפורמציה.

        יש דוגמה נוספת מהעשורים האחרונים לסרט *אמריקאי* שהפך להצלחה די גדולה והיה מועמד לפרסי האוסקר, והוצג לעולם לראשונה בפסטיבל בסתיו ממש כמה חודשים ספורים לפני טקס האוסקר כמו שממנטו הוצג בספטמבר 2000 בפסטיבל ונציה – אבל בכל זאת החליטו לא להריץ אותו לטקס האוסקר של אותה השנה, אלא להמשיך את הצגותיו בפסטיבלים בחורף (סאנדנס בינואר 2001 כמו ממנטו, שניונת לפני האוסקר), להוציא אותו להפצה רשמית מסחרית באקרנים בתקופת האביב (ממנטו יצא לאקרנים במרץ 2001) ואז להריץ אותו לטקס האוסקר שנה שלמה אחכ בחורף הבא (ממנטו השתתף באוסקר בחורף 2002, וזו פאקינג הפקה משנת 2000)??

        1. אור סיגולי הגיב:

          במקרה של "ממנטו" זה כנראה לא היה עניין של החלטה. גם אחרי הבכורה המוצלחת בוונציה, הסרט לא מצא מפיץ אמריקאי, ורק כשסודרברג התערב (אגב הפרק על "טראפיק") ניו מארקט החליטה להוציא את זה בעצמה. אז אמנם באירופה זה כבר הוקרן בסוף 2000, אבל מבחינת הכשירות לאוסקר הוא לא עמד בתנאים לשנתון הנוכחי הזה.
          האמת שזה קורה לא מעט. גם הזוכים "התרסקות" ו"מטען הכאב" התחילו סבב פסטיבלים שנה לפני הכשירות שלהם לאוסקר.

          http://srita.net/2018/04/22/oscar-best-picture-project-crash/

          http://srita.net/2018/05/15/oscar-best-picture-project-the-hurt-locker/

להגיב על Eitanלבטל

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.