המלצות סינמטקים – יולי 2020

עוד לא חזרנו לשגרה עקב מגפת הקורונה, אבל נכון לרגע כתיבת שורות אלו אירועי תרבות מוחרגים מן ההנחיות על איסור כינוסים. ממש אתמול, הפתיחה של רשתות הקולנוע הגדולות נדחתה לשבועות האחרונים של החודש, בעוד שחלק מהסינמטקים ממשיכים לפעול תחת הגבלות שונות, ביניהן הצורך בהזמנת כרטיס מראש. ייתכן ובמהלך חודש יולי שוב ישתנו ההנחיות בכל הנוגע להקרנות סרטי קולנוע, אולם נכון לעכשיו חלק מהסינמטקים נערכים לחודש הקרנות מלא. באופן אישי, אני כבר נכחתי בהקרנה תוך שמירה על ריחוק חברתי, חבישת מסכה והקפדה על חיטוי, אולם אני גם מבין את אלו המעדיפים להימנע מנוכחות בחללים סגורים בתקופת חוסר הוודאות הנוכחית. פוסט זה, הראשון במתכונת המלצות על הנעשה בסינמטקים השונים מאז מרץ, מתייחס לצפוי בחודש יולי על פי התכנון. בתקווה שבאוגוסט הקדמה מסוג זה תהיה מיותרת וגם תכלול תזכורת לפסטיבל ירושלים. בינתיים, הפוסט כולל המלצות רק לימים הראשונים של החודש בסינמטק ירושלים, שכן נכון לזמן כתיבת הפוסט האתר שלהם לא התעדכן מעבר לכך. בכל מקרה, זמני הקרנה מדויקים אציין רק לגבי סרטים שיוקרנו פעם אחת במקום אחד, ואמעיט בהמלצות על סרטים ממדורים קודמים (אולי לא לגמרי, עבר לא מעט זמן). לא אכתוב גם על טרום בכורות וסרטים שלא מכבר (כלומר בסביבות פברואר) ירדו מן המסכים.

למהירי החלטה, היום בסינמטק תל אביב מתקיים יום הקרנות של פסטיבל הקולנוע הגאה TLVfest. אורון כתב על התוכניה כולה בשבוע שעבר, אני שב ועומד מאחרי ההמלצה על שני הסרטים הצ'יליאניים שיוקרנו במהלך היום – ״אמה״ ו״הנסיך״.

עוד משהו שקורה הערב, הפעם בירושלים – "החיים שאחרי", סרט קצת יוצא דופן בפילמוגרפיה של הירוקוזו קורה-אדה היפני, אבל גם הסרט שהפך אותו לבמאי מוערך ברחבי העולם. הסרט עוסק במתים טריים המגיעים אל העולם הבא וצריכים לבחור איזה זיכרון מן החיים שזה עתה הסתיימו יישמר עמם להמשך הדרך.

פסטיבל הקולנוע של ירושלים נדחה לאוגוסט, ואת מקומו באמצע יולי תופס פסטיבל הרסטורציות "ReFilm", גם הוא זז חודש אחד קדימה בלוח השנה, שכן שבשנה שעברה נערך בחודש יוני. זהו אירוע קולנועי בו כל סרט הוא חגיגה ולא רק בזכות העותק המחודש. טווח הסרטים מתחיל מן הסרט האילם, עם הסרט המייסד של האקספרסיוניזם הגרמני "הקבינט של ד"ר קליגרי", ומגיע עד "שכחו אותי בבית", לא בדיוק מה שהייתי מצפה למצוא בפסטיבל כזה אבל גם הוא ללא ספק סרט פופולרי ואהוב. הצגת עותקים מחודשים לסרטי שנות התשעים באה לידי ביטוי גם בסרט הפתיחה  הישראלי של הפסטיבל, "שחור" של שמואל הספרי (במאי) וחנה אזולאי הספרי (תסריט/משחק). היוצרים ישוחחו עם ד"ר מירב אלוש לברון בערב הפתיחה על הסרט, שמסמל שינוי בעיסוק בעדוֹת ספציפיות בקולנוע הישראלי.
גם ערב הסיום של הפסטיבל יוקדש לסרט ישראלי, "חמסין" של דני וקסמן, אחת מן הדוגמאות לשילוב של יצירה אישית ופוליטית בקולנוע המקומי של שנות ה-80. התכניה הבינלאומית של הפסטיבל שמה דגש על יצירות שמנסות לרומם את הרוח האנושית ברגעי משבר, וקשה לחשוב על סרטים שמתאימים לכך יותר מ"נס במילאנו" שנוצר על רקע משבר כלכלי, או "קזבלנקה" ו"חייו ומותו של קולונל בלימפ", שניים שנוצרו במהלך מלחמת העולם השנייה ועסקו בדרכם בהבנה של האדם כי יש לו דרך למצוא סיפוק על ידי פעולה ערכית. התכניה העשירה כוללת גם הקרנה נדירה בארץ של "דודסוורת" של וויליאם ויילר, סרט הוליוודי משנות השלושים שנבדל מן התוצרת האמריקאית הרגילה בכך שהוא עוסק  במשבר בחיי הנישואין באופן אמין, מתמקד בדמויות לא צעירות, וכולל גם ביקורת על אורח החיים המערבי והחברה הקפיטליסטית.

רשימת הסרטים בפסטיבל הרסטורציות עוד ארוכה, אבל ברצוני להתמקד בשני סרטים נהדרים שיוצגו החודש גם בסינמטק חולון. "עשה את הדבר הנכון" של ספייק לי שב ומתגלה כסרט הנכון עבור הרגע הנוכחי, כסרט הכי מייצג וכנראה הכי טוב של היוצר, וגם סתם כסרט מצוין, אפילו בלי המסר הפוליטי שלו שמוסיף להטריד גם אחרי יותר מ-30 שנה. גם מי שלא מתחבר לשלב הנוכחי בקריירה של הבמאי האפרו-אמריקאי ימצא הרבה עניין בסרט. "עיניים עצומות לרווחה" נמצא עכשיו בשלב בו היו מצויים סרטים אחרים של סטנלי קובריק בעבר – מסרט שנוי במחלוקת/מאכזב עבור חלק מהמבקרים עם צאתו, הוא מתחיל לבסס את מעמדו כסרט חשוב וייחודי. אולי אפילו כיצירת מופת על יהירות של גבר שבטוח בנישואיו ובאורח החיים הבורגני-עשיר שלו ושל אשתו. הוא לומד דברים חדשים עליה, על עצמו ועל העולם.

ההקרנה של "עשה את הדבר הנכון" בחולון היא במסגרת "הכוח בידיים שלנו", המוקדשת לסיפורים מעוררי השראה על אנשים פשוטים שיצאו למאבק נגד המערכת בשם עקרונות חברתיים/עקרונות הצדק. המסגרת הזו תאפשר בין היתר צפייה בסרט זוכה דקל הזהב "דיפאן" של הבמאי ז'אק אודיאר, על פליט מסרי לנקה הסובל גם מרגשות אשם והלם קרב עקב מלחמה בה לקח חלק וגם מן החיים בשולי החברה בצרפת. המסגרת תכיל הזדמנות להביט מחדש ב"ונדטה" של הבמאי ג'יימס מקטיג והאחיות וואשובסקי, סרט על ארגון גרילה בגרסה דיסטופית של בריטניה. הסרט לא זכה להערכה ביקורתית עם צאתו אבל מאז נהפך לסרט פולחן מעורר השראה ודיונים במאבקים פוליטיים שונים. מאבקים חברתיים בישראל ייוצגו דרך סרטה של דפני ליף "לפני שהרגליים נוגעות בקרקע" בליווי שיחה עם הבמאית, החוזרת בסרט למחאה החברתית שהובילה בשנת 2011.

בסינמטק תל אביב מציינים 75 לניצחון על גרמניה הנאצית עם מחווה לאולפני הסרטים הסובייטים מוספילם. זה יקרה כשנה אחרי המחווה הקודמת שכללה גם כמה מן הסרטים המוצגים השנה. אולם, אלו סרטים שמזמינים צפייה נוספת והתוספות השנה משובחות. כמה מן הסרטים הכי גדולים שהופקו בברית המועצות עסקו במלחמת העולם השנייה וחלקם יוקרנו במהלך החודש, בהם "צא וראה" של אלם קלימוב, "עלייה לשמיים" של לריסה שפיטקו, "כאשר עפים העגורים" של מיכאל קלזוטוב, "בלדה לחייל" של גריגורי צ'וקראי, ו"נעורי איבן" של אנדריי טרקובסקי. אלו חמישה סרטים שכל מחמאה שאכתוב רק תמעיט מערכם, והם רק חלק מן התוכנית העשירה שתוצג במהלך החודש.

פסטיבל הקולנוע האיטלקי "צ'ינמה איטליה" המשיך להיות פעיל בתקופת הסגר, דרך לינקים לסרטים מוקדמים של פליני בשירותי ה-VOD של הסינמטקים השונים. החודש הוא עובר להקרין את הסרטים בקולנוע עם שני הסרטים הכי מפורסמים של פליני: "לה דולצ'ה ויטה" בה חגיגת החיים המתוקים של עיתונאי הופכת בהדרגה למסע עצוב אל תוך הריקניות של חיי הזוהר ורדיפת הסיפוקים, ו"8 וחצי" הסרט הקאנוני על משבר יצירה קולנועי שמייצר בתורו כמות גדולה של סיקוונסים בלתי נשכחים. הפסטיבל יציג גם מספר סרטים טריים יותר, בהם "סולה" עליו כתבתי לקראת פסטיבל הסרטים בחיפה.

סולה

שניים מסרטיו מלאי החיים של הבמאי הצרפתי יוצא הדופן לאוס קארקס יוקרנו בסינמטק תל אביב במהלך החודש. הן סרטו הראשון "נערה ונער" הצנוע יחסית והן סרט השלישי ועתיר התקציב "הנאהבים מפריז", מומלצים עבור חובבי קולנוע צרפתי ולא פחות מכך עבור אנשי שמחפשים סרט צרפתי השונה מכל סרט צרפתי אחר. בשני המקרים יהיו שתי הזדמנויות שונות לראות כיצד השחקן דניס לבאן דוחק את עצמו לקצה.

יום הבסטיליה, הוא יום העצמאות הצרפתי, יצויין בסינמטק תל אביב בשני מרתוני צפייה אפשריים. טרילוגיית "שלושת הצבעים" של הבמאי הפולני קז'ישטוף קישלובסקי תוצג במלואה ותציג כיצד הבמאי בודק את המושג חירות בסרט "כחול", את המושג שיוויון ב"לבן" ואת המושג אחווה ב"אדום", שגם מרפרר לרגע לשני הסרטים האחרים להם עלילה נפרדת. במקביל, יוקרן סרטו של ז'אק ריווט "דוגמנית עירום", הבודק את היחסים בין אמנות למציאות. כמו כל סרטי הבמאי, זה קורה לא רק דרך העירום שמצא את כותרתו לשם העברי של הסרט, ודרך המשחק של מישל פיקולי המצויין שהסרט יוקרן לזכרו. עוד כמו רוב סרטים של ריווט, מדובר בסרט ארוך במיוחד והוא יוצג בגרסתו המלאה שאורכה כארבע וחצי שעות.

"המפיקים" של מל ברוקס יוצג בסינמטק תל אביב ב-13 לחודש. מדובר כמובן בסרט הביכורים של ברוקס שהפך לאחת הקומדיות האהודות אי פעם (בשונה מן הגרסה המאוחרת יותר שנעשתה על בסיס מחזה שעובד מן הסרט).

סרט ישראלי שנראה לי שקצת התפספס בזמן אמת, אבל נותר אקטואלי בימינו, הוא "מנפאואר" של נועם קפלן. הסרט יוקרן בסינמטק חולון, כולל מפגש עם הבמאי, ב-8 לחודש.

אחד מסרטי האימה המצליחים בכל הזמנים, "מגרש השדים" יוקרן בסינמטק תל אביב ב-13 בחודש בגרסת הבמאי של ויליאם פרידקין. הזדמנות טובה להשלים את הקלסיקה שזכתה כבר למספר התייחסויות באתר זה.

סרט אחד של טרקובסקי לא מספיק עבור חודש החזרה לחיים של סינמטק תל אביב. לכן, קלאסיקת המד"ב של הבמאי רוסי, "סולאריס", תוקרן ב-11 לחודש. הסרט הרוחני הזה לוקח רומן נהדר של סטניסלב לם ובורא מתוכו יצירה אישית מפעימה.

סרט רוסי חדש יותר שיוצג החודש הוא "האיש שהדהים את כולם" עליו כתבתי בימי פסטיבל סולידריות. ב-22 לחודש בתל אביב יש הזדמנות לראות את הסרט בתוספות דיון.

עוד סרט שיוקרן בתל אביב הוא "איידהו שלי" של גאס ואן סנט, סוג של קלאסיקה של קולנוע עצמאי/קולנוע גאה/קיאנו ריבס וריבר פיניקס, בתפקידים שמוציאים מהם את המיטב. המחזות ההיסטוריים של שייקספיר קמים לתחייה דרך זונות ממין זכר ודמויות משולי החברה בצפון-מערב ארה"ב.

סרטו של כריסטופר נולאן, "טנט", היה אמור לצאת במהלך יולי בבתי הקולנוע. אולם, תאריך היציאה שלו נדחה בשבועיים בתדירות של אחת לשבועיים. בסינמטק תל אביב אפשר להיזכר מה הפך את נולאן לבמאי מצליח מסחרית וביקורתית בעשורים אחרונים דרך כמה מסרטיו: "יוקרה", "בין כוכבים", "דנקרק" ו"התחלה". האחרון צפוי לצאת גם לסיבוב נוסף בבתי הקולנוע המסחריים במהלך יולי.

"בכבלי השכחה", הסרט בו אלפרד היצ'קוק עושה פארודיה על פסיכואנליזה וגם מאמץ אותה, יוקרן בחולון ב-27 לחודש. בבסיסו זה עדיין מותחן טיפוסי לבמאי, עם הופעות נהדרות של אינגריד ברגמן וגרגורי פק וגם סיקוונס נודע אותו עיצב סלבדור דאלי.

"מועדון הסרטים לבעלי עצבים חזקים" של סינמטק תל אביב שב לפעול, הפעם עם סרט של קים קי-דוק. הבמאי הקוריאני מוכר בארץ בעיקר דרך סרטים רוחניים או רוחניים לכאורה, אבל רוב גוף היצירה שלו אלים כמו הסרט "פייטה" (או "רחמים") שיוצג. הטקסט העיקרי על הסרט בבלוג זה נכתב בידי ירון כפתורי.

"אישה אחרת" הוא סרט די יוצא דופן בקריירה של וודי אלן – מושפע מאוד מברגמן בכניסה לתודעה של דמות נשית, אבל מטשטש בין הווה לעבר בצורה שונה מסרטים אחרים של הבמאי. הסרט יוקרן כמחווה לשחקן איאן הולם, שהלך לעולמו, אבל הוא מרתק בעיקר הודות לג'ינה רולנדס שמבצעת כאן את אחד מתפקידה הגדולים והמעודנים ביותר. הסרט יוקרן בתל אביב פעמיים במהלך החודש.

תצוגת משחק טיפוסית יותר וגדולה לא פחות של רולנדס נמצאת ב"אישה תחת השפעה", הסרט הגדול של בעלה ג'ון קאסווטס. הסרט יוצג בתל אביב ב-30 לחודש.

הקומדיה המטורפת של פרנק קפרה, "רעל ותחרה", הוקרנה בסוף יוני בחולון לפני שובו של מדור זה. ב-20 לחודש היא מגיעה לתל אביב. קרי גרנט מככב בקומדיה שחורה בה האימה נמצאת במקום לא צפוי.