• פסטיבל דוקאביב 2017 - הדיווח השלישי של עופר
  • פסטיבל דוקאביב 2017 - דיווח חמישי
  • פרויקט כל זוכי הסרט הטוב ביותר באוסקר - 21
  • פסטיבל קאן 2017 - דיווח ראשון של אורון
  • פסטיבל דוקאביב 2017: דיווח רביעי של עופר
  • המילה האחרונה
  • סרטים חדשים: ״הנוסע השמיני: קובננט״ של רידלי סקוט
  • ״תחושה של סוף״, סקירה
  • ״קולוסאל״, סקירה לקראת הקרנה בסינמטק הרצליה
  • כישלונות נהדרים: הסרטים המאוחרים של צ׳ארלי צ׳פלין
  • שומרי הגקלסיה 2

"בין כוכבים", סקירה

7 בנובמבר 2014 מאת עופר ליברגל

"בין כוכבים" (Interstellar) הוא סרט חדש של כריסטופר נולאן – וכמי שכותב על קולנוע אין לי דרך לצאת מזה בשלום. זאת מפני שנולאן הוא אחד מן האנשים המצליחים ביותר בהוליווד במאה -21, עם רקורד גדול למדי של שוברי קופות (טרילוגיית ״האביר האפל״, ״התחלה״, ״יוקרה״, ״ממנטו״), מה שיצר לו באופן טבעי לא רק עדת מעריצים רחבה, אלא גם עדת מבקרים קולנית לא פחות. אלו ימהרו לצעוק בפני כל ניסיון להציג את נולאן כמתוחכם או מעמיק במיוחד, לעומת המעריצים שטוענים כי הוא הדבר המורכב ביותר שקרה לשוברי הקופות ההוליוודים, אולי מאז ומעולם. אין לי דרך לצאת מזה בשלום משום שאני סבור כי יש מידה של צדק בטענות של שני הצדדים.

אף כי בשורה התחתונה אני קרוב בהרבה לצד של המעריצים, סרטיו של נולאן מכילים פגמים רבים ההופכים לגדולים יותר עקב השאפתנות הגבוהה של כל אחד מהם. אבל הם גם מכילים תעוזה ומקוריות בכמות גדולה ממה שנהוג בסרט הוליוודי גדול. יש לציין כי נולאן הוא קודם כל מעריץ של סרטים הוליוודים גדולים ולא אמן השואף לשנות את דרך הסיפור הוליוודית. הוא נהנה לפעול בתוכה ושואף להוסיף לה פאר, לצד מבנים סיפורים הנוגעים בסוגיות מדעיות ופילוסופית רחבות יותר, וזאת מתוך מחשבה כי קהל רוצה גם להתבדר וגם לחשוב, בלי שאלמנט אחד יפגע באחר.

הדבר נכון גם לגבי סרטו החדש, שהוא יצירה מרשימה כמו כל סרטיו של נולאן, גם אם עבור רבים ממעריציו הצפייה הראשונה בו מלווה באכזבה יחסית. "בין כוכבים" הוא עדיין הסרט עתיר התקציב הטוב ביותר שראיתי השנה הן מבחינת ביצוע והן מבחינת שאיפות. זה לא עושה אותו לדבר הכי עמוק שמציג כרגע בבתי הקולנוע, אבל זה בהחלט סרט עם היגיון פנימי חזק (גם אם לא תמיד אמין ולא פעם הוא נפתר בקלות לטובת קידום העלילה), פאר קולנועי וגם מידה מסוימת של אפקט רגשי – לא תכונה שנוטים לפאר בדרך כלל כאשר מדברים על נולאן.

"בין כוכבים" מתרחש בעתיד לא מאוד רחוק וכן מאוד דיסטופי. כדור הארץ כבר אינו סביבה נוחה למחייה – סופות חול עתירות מימדים מפריעות לקיום אורח חיים תקין וכמעט כל האנושות עברה לעבוד בחקלאות, כי יצור מזון הפך למשימה הקשה ביותר. בין האנשים שעברו לחקלאות נמצא קופר, גיבור הסרט, המגולם בידי מתיו מקונוהי. קופר היה בעברו מדען וטייס ובראשית הסרט מגדל תירס, שכן זה הגידול החשוב שאיכשהו עוד מצליח לצמוח. אשתו של קופר נפטרה עקב מחלה והוא חי בחוותו עם בנו, בתו ואביה של אשתו המנוחה (ג'ון ליתגו הנהדר), בניסיון כלשהו לקיים בכל זאת תא משפחתי. קופר הוא מאמין גדול במדע, שאר האנושות כבר לא, מה שמסבך את בתו בצרות בבית הספר שעה שהיא טוענת כי האדם נחת על הירח וכי יש תועלת במדע. השאננות של המאה ה-20 היא אחת מן הסיבות שבגללה כדור הארץ התדרדר ולכן המדע הפך להיות סוג של אויב הציבור, בעוד החקלאות הפשוטה, שמביאה תוצר שגל לתפוס את חשיבותו, היא ערך עליון.

מספר אירועים לא ממש מוסברים המתרחשים סביב חוותו של קופר ובעיקר בחדר של בתו, גורמים לו בסופו של דבר לצאת לעבר מקום מסוים, שם הוא מגלה כי הוא לא היחיד שעדיין מאמין במדע וכי הגופים שעסקו בחקר ופיתוח עדיין קיימים, גם אם במחתרת. זה אומר גם מפגש עם אן הת׳אווי בתור אחת החוקרת וכמובן גם עם מייקל קיין כראש המחקר, מפני שכל סרט של נולאן צריך את מייקל קיין על מנת שיסביר דברים. כבונוס, בסרט הזה קיין גם מקריא שיר של דילן תומאס מספר פעמים. המפגש עם הקהילה המדעית ידרוש מקופר לנטוש את משפחתו ולצאת לעבר היעד שבכותרת הסרט, בחיפוש אחר כוכב לכת חלופי. זהו הצד המובן אבל לא היחידי של המסע אליו הוא יוצא בסיום המערכה הראשונה של הסרט. ההמשך כולל לא מעט התפתחויות הן בעלילה והן בתיאוריות המדעיות שעליהן נעשה הסרט. כמו כן, הקאסט מכיל עוד כמה שמות מוכרים מאוד בתפקידי מפתח, אבל אני מעדיף לא לחשוף אותם גם אם מערך השיווק של הסרט עשה זאת לגבי חלק מהם.

במהותו, "בין כוכבים" הוא שיר הלל לאופטימיות ולחקר המציאות בידי האדם. האמונה של הבמאי, ואחיו ג'ונתן נולאן שכתב עימו את התסריט, יכולה להתפרש כנאיבית בקרב חלק מן הצופים, אבל יש בה משהו כובש שמאוד נגע ללבי – נולאן הוא אדם דתי, אך האל שלו אינו אל מופשט שברא את האדם אלא האדם עצמו, באשר הוא האדם. "נמצא דרך, תמיד מצאנו" אומר מקונוהי בטריילר ובסרט את האני מאמין של היצירה – האנושות תשרוד כי קיימת האופציה שהאנושות תשרוד בסופו של דבר וזה חייב להתממש. יש תכלית לקיום לא בגלל תכנון עליון, אלא בגלל שאנחנו כבר כאן. הדרך לפתרון אולי תהיה קשה מאוד, אבל כבר בסצנת הפתיחה של הסרט מראה לנו הבמאי כי סוג מסוים של עתיד נמצא באופק. נולאן מאמין בראש ובראשונה ביכולתו הרגשית של אדם ככוח שיש להתחשב בו. היקשרות רגשית של אדם למשפחתו או מכריו מוצגת בסרט בו זמנית כמגבלה אפשרית ביחס לשיקול הדעת שלו אבל גם כיתרון בסופו דבר, כי לאדם יש על מה להילחם ויש כוח באהבה שמעבר להיגיון. עניין זה מודגש בסרט עם על ידי הימצאותם של רובוטים מקסימים ובעלי בינה מלאכותית, אבל הלב האנושי הוא משהו שלא ניתן לתכנות.

interstellar2

התסריט לסרט פותח במקור על ידי ג'ונתן נולאן עבור סטיבן ספילברג שפרש מן הפרויקט ופינה מקום לאחיו הנודע של התסריטאי. העיסוק של ספילברג בהיפרדות בתוך המשפחה מזכיר לא מעט רבדים של "בין כוכבים" ויתכן שתרמה למימד המעט סנטימנטלי של חלקים ממנו. אבל הדרך בה הדברים נידונים מזכירה מאוד את הפרויקטים הקודמים של האחים נולאן, בעיקר באופן בו הסרט לא מפחד להסביר את המתרחש בו מבחינת עלילה, מדע ורובד פילוסופי מופשט יותר. לא מדובר רק ביחסי אב-בת או בעל ואשתו המנוחה, אלא בתודעה הסובייקטיבית כמעצבת העיקרית של דפוסי התנהגות של היחיד בסביבה, נושא אשר נולאן תקף מזווית מסוימת בכל אחד מסרטיו.

האמונה השנייה בחשיבותה של נולאן היא תאוות הידע, המוצגת בסרט הן על ידי פיתוח חקר החלל ובניית רובוטים והן על ידי הערצה לפתרונות ישנים יותר. בתו של הגיבור מתעניינת בקוד מורס, למשל. בנקודה זו צריך לציין כי נולאן נותר המעריץ המושבע ביותר בהוליווד של ההמצאה הותיקה והנזנחת של צילום בפילם, כלומר הוא עדיין לא עובד עם מצלמות דיגיטליות (למרות שבארצנו נטולת מקרנות 70 מ"מ הסרט מוקרן אך ורק באופן דיגיטלי). באופן דומה, אף כי החקלאות המסורתית מוצגת בסרט כניגוד של המשך הפיתוח, הסרט רחוק מלתקוף אותה. כשם שהסרט קורא להמשך הפיתוח, הוא טוען כי אסור לנו לנטשו פיתוחים מסורתיים בעלי חשיבות רבה לאנושות, כמו פיתוח שיטות גידול יעילות במיוחד.

מבחינת שימוש באמצעים קולנועיים, נולאן הוא כבר יוצר משויף והתסריט שרקם עם אחיו מועבר למסך בצורה מרהיבה, הודות לא רק לתקציב שדומה כי הוא נטול מגבלות, אלא לשימוש נכון באנשי צוות מוכשרים. המוזיקה של האנס זימר אמנם נוטה להשתלט על הסרט, אך הפעם זימר ונולאן כיוונו לכיוון מעט שונה כך שגם עם המוזיקה בולטת מדי לעיתים, היא מנתבת את הסרט בכיוון הנכון. העיצוב האמנותי מצליח לייצר גם עולמות אלטרנטיביים וגם עתיד קשה הנראה כמו כדור הארץ של ימינו בשעה קשה, באופן שהוא בו זמנית אמין ומרהיב לצפייה.

חלק ניכר מן הקרדיט לפן החזותי של הסרט צריך ללכת לצלם ההולנדי הויט ואן הויטמה ("היא", "הכניסו את האדם הנכון") אשר הביא לסרט השפעות אירופיות ליריות ושילב אותן בתבונה עם העולם עתיר האפקטים אשר עלילת הסרט מצריכה. כתוצאה מכך, הקטעים המתרחשים בחווה פשוטה מרהיבים לא פחות מקטעי המד"ב עתירי הדמיון של נולאן. בנוסף, כל השחקנים בסרט עושים עבודה טובה משום שלוהקו לתפקיד המתאים לדימוי שלהם בעיניי הקהל ולאופי אשר הפנים שלהם משדרות.

בבסיסו, נולאן הוא במאי מוצלח במיוחד של מתח, יותר מאשר של פיצוצים. ככזה, הוא ממשיך דרכו של היצ'קוק באופו בו הבנייה לקראת האקשן הספקטקולארי חשובה לא פחות מרגע השיא עצמו, מה שמוביל למספר שיאים של מתח בחלקים האחרונים של סרט. אבל לאו דווקא בדקות הסיום, שכן לנולאן היה חשוב להגיד משהו בסרט הזה, ולעיתים התחושה היא כי הוא מסביר אותו יותר מדי. ומכיוון שהוא נשען על תיאוריות מדעיות שחלקן בגדר עדיין תיאוריה בלבד, חלקו האחרון של הסרט יכול להיראות כירידה מן השיא או אפילו כחלול מבחינה רעיונית. בעיניי יש בו הרבה מאוד ערך, שנובע מן המבט של היוצר על הרוח האנושית ומן ההיצמדות שלו לחזון האישי.

למרות האיכויות הרבות שלו, ״בין כוכבים״ הוא סרט שיהיה קל מאוד לגלג עליו ואין לי ספק כי הוא יוביל להרבה פארודיות משעשעות ומשעשעות פחות. נולאן הוא במאי שאפתני מאוד ובקנה מידה בו הוא עובד קל למצוא פגמים פנימיים. אבל בכל זאת, אני סבור כי בשורה התחתונה הסרט נשען על היגיון פנימי מחושב היטב, ואף חשוב מכך – הסרט עומד במשימה של סיפוק בידור ברמה גבוהה.

interstellar

תגובות

  1. מגיבה הגיב:

    לטעמי מדובר בסרט שמרני בכל רמ"ח אבריו (בדיוק בגלל ההערצה לידע ומצד שני ההיצמדות לטכנולוגיות "בסיסיות" יותר, והאמת שבגלל סיבות רבות נוספות), וכשזה מגיע לסרט מד"ב זה אפילו יותר גרוע מבד"כ. לגביי המתח – זה הגיע בשלב בסרט שכבר כל כך לא היה אכפת לי מה קורה לאף דמות שממש לא הייתי במתח, שלא לדבר על זה שהתסריט כל כך צפוי כך שגם אם היה אכפת לי מהדמויות כנראה שלא הייתי במתח (אם כי אני מודה שהליהוק של "הדמות הרעה" היה טוב). והשחקן הראשי בלתי נסבל (שוב, לטעמי, מן הסתם), זה היה עינוי לראות אותו למשך כל כך הרבה זמן – להבדיל מ"הדמות הרעה" ד"א, מה שרק הדגיש כמה מישהו אחר היה צריך להיות בתפקיד הראשי, הרי יש שחקני גיבור-הוליוודי הרבה יותר טובים ממתיו מקונהי. הדברים היחידים שהצלחתי להעריך בסרט הם האספקט הויזואלי, והעניין המסויים שיש בתיאוריות המדעיות – איכשהו זה הצליח להיות יותר מסתם גימיק. כמעט במשך כל הקטעים שהיו בספינה או בחלל, הדבר היחיד שחשבתי עליו הוא כמה זה לא אמין וכמה אני לא רואה שום דבר מעבר לתפאורות ואפקטים, ממש יכולתי לדמיין את צוות הצילום. לגביי ה"גם להתבדר וגם לחשוב" – בסוג הסרטים האלה אני לא מצפה לחשוב, ולכן גם לא מתאכזבת כשזה לא קורה, אבל יש משהו מעצבן ביומרה לנסות לגרום לי לחשוב עם כל מיני מימרות בשקל כאלה, אז לטעמי הניסיון לעורר מחשבה רק מעצבן במקרה הזה – וזאת לעומת שוברי קופות אחרים שבהם הנסיונות לחשוב יכולים או לעבור בשלום כחלק מהז'אנר (נגיד "אוואטר", שהוא גם שמרני בקטע אחר וגם הפילוסופיה שלו היא בשקל, אבל סלחתי כי היה אקשן טוב ותלת מימד, וחלק מהסרטים של שפילברג), או לגמרי להתאים, כמו "מטריקס" למשל, ואפילו "אינספשן" שלא אהבתי אבל לא הפריעה לי הפילוסופיה בשקל שלו-, ובאופן אישי זו גם לא הייתה חוויה בידורית בשבילי. אני מודה שאני לא אוהדת של נולאן, למרות שהערכתי את "האביר האפל", אבל זה ממש היה מוגזם, לא נראה לי שאני הולכת לראות עוד סרט שלו בעתיד

    1. אביאל הגיב:

      לא מסכים בכלל. זו יצירת מופת, סרט השנה של 2014 שהוא גם מסע קולנועי מרהיב חזותית ומבחינת תוכן. נולאן משתכלל כבמאי וכתסריטאי, למרות שעלייתו של האביר האפל נשאר הסרט הכי טוב שלו : סרט השנה של 2012 , סרט העשור, סרט באטמן האולטימטיבי וסרט הקומיקס הכי טוב בכל הזמנים.

השאר תגובה