סרטים חדשים: שובם של הסינמטקים ועוד קצת צפייה ביתית

המדור האחרון לחודש יוני יהיה מעין מהדורת מעבר לקראת חזרה אמיתית לסוג של שגרה. כפי שכתבתי בפעם שעברה, השבוע חזרו לפעול חלק מהסינמטקים. זה קרה כבר ביום ראשון ונדמה לי שהסרט הראשון שהוקרן בישראל של אחרי השבתת האולמות הוא ״בלאגן על ארבע״ בסינמטק שדרות. בעולם שבו ״טרולים 2״ עושה היסטוריה בארה״ב, זה לא נשמע לי מופרך. בתי קולנוע נוספים יפתחו את שעריהם בשבוע הבא ובשביל סינמה סיטי ושות׳ נצטרך להמתין עוד כשבועיים, ליום חמישי ה-9 ביולי. שזה בדיוק ארבעה חודשים מאז הסופש האחרון שהייתה לי רשימה סדירה של סרטי קולנוע לדווח עליה, לפני שבהלת המגפה התפרצה.

למי שחוששים או חוששות לשבת באולם קולנוע, מומלץ לקרוא על כל אמצעי הזהירות שנוקט כל מוסד ומוסד. ואם תסלחו לי, מדגימה של כמה מהם זה נשמע לי באופן אישי כמו אוטופיה במקום פוסט-אפוקליפסה: הזמנת כרטיס מראש ואונליין בלבד, הגעה אל המקום מספיק זמן לפני תחילת הסרט, עמידה מסודרת בתורים של כניסה מדורגת לאולמות תוך שמירה על מרחק בטוח, ישיבה עם מרווח ביטחון של מושב אחד לפחות מזרים, ואיסור על הפסקות (זה עדיין קורה בארץ?) ומכירת אוכל ושתייה (או אוכל מבחוץ, אז תשאירו את הסוכריות המרשרשות ושקיות הניילון המתפצפצות בבית). חוץ מחבישת מסכה על הפרצוף במשך כל הזמן הזה, מדובר ביתרונות בלבד בעיניי. והיות שבשלב הזה אני מוכן לראות סרט גם עם פייסהאגר על הפנים אני יכול רק לקנא בתושבי ותושבות ישראל.

״הכפר של ברברה״ (Bonne pomme) הוא הסרט המסחרי הראשון שיוקרן בארץ עם החזרה לשגרה, גם אם קשה לקרוא לו חדש. סרטה של פלורנס קנטן ערך את בכורתו ב-2017 ובישראל הוקרן כחלק מפסטיבל הקולנוע הצרפתי של 2018. אז קראו לו ״בית הקפה של ברברה בכפר״, אז אני מבין שעכשיו היא שודרגה להיות בעלת הכפר כולו. ברברה היא קתרין דנב, בעלת מלון וכנראה גם בית קפה בעיירה קטנה, אליה מגיע מוסכניק שעזב את אשתו הבוגדנית, בגילומו של ז׳ראר דפרדייה. זאת אומרת, הוא המוסכניק, לא האישה. בכל מקרה, שני ענקי הקולנוע הצרפתי האלה מככבים בסוג של קומדיה רומנטית, והקהל של מה שכתבתי עכשיו כבר פתח חלון נפרד בדפדפן כדי לרכוש כרטיסים. אפשר יהיה לראותו החל מהשבוע הבא בסינמטק תל אביב, סינמטק חולון ובקולנוע כוכב רמת השרון, לפני התרחבות צפויה אל שאר בתי הקולנוע בהתאם למועדי פתיחתם. התמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט ובאדיבות קולנוע חדש.

עוד בסינמטק תל אביב, שחוזר לפעילות מיום ראשון הקרוב תחת כללי ״התו הסגול״, אפשר להזכיר לצד שובן של סדרות ההרצאות וההקרנות גם כמה קלאסיקות וסרטים חדשים בהרצה שנייה. הכל יתחיל עם ״מתחת לפני השטח״ (זוכה דקל הזהב) של אמיר קוסטוריצה, ״ברטון פינק״ (זוכה דקל הזהב) של האחים כהן, ועוד סרטים ותיקים שחלקם לא זכה בקאן. יוקרנו בשידור חוזר גם חלק מסרטי האוסקר הקודם דוגמת ״1917״ ו״ריצ׳רד ג׳ול״, סרטים שהיו טובים מדי לאוסקר כמו ״ג׳ירפה״ או ״הפרידה״, וגם טרום בכורות. למשל לסרט ״איש המשאלות״ על מקים עמותת Make a Wish וסיפור חייו שהוביל אותו להגשים חלומות. את יום רביעי הבא אציין במיוחד משום שרובו מוקדש לפסטיבל הקולנוע הגאה שמלא בטרום בכורות. במהלך היום יוקרנו בו צמד סרטים צ׳יליאנים שראינו וכתבנו עליהם, ועוד צמד שיהיה חידוש גם בשבילנו. על ״אמה״ של פבלו לראין מפסטיבל ונציה הקודם כתבתי אני, ועל ״הנסיך״ של סבסטיאן מינוז, ממסגרות המשנה הוונציאניות כתב עופר. הראשון הוא סיפורה של רקדנית הלוקחת את האמנות שלה אל הרחוב והופכת זעם לתשוקה, השני מכיל מערך של כוחות ומעמדות בין אסירים בכלא, כולל ניצול מיני ומערכות יחסים שהולכת גם לכיוונים מורכבים. מוונציה מגיע גם ״שפה משותפת״ של הבמאית הטרנסית איזבל סנדובל, שגם מככבת כפיליפינית ללא גרין קארד שמנסה להישאר בארה״ב. הסרט הרביעי שיוקרן בטרום-בכורה הוא ״שתינו״, על אהבתן הסודית של שכנות צרפתיות במשך עשרות שנים. עוד המון סרטים ופרטים באתר הסינמטק התל-אביבי.

על שאר הסינמטקים פירטתי בשבוע שעבר, אבל אתזכר בכל זאת לפחות בהיילייטס שיוקרנו עד יום רביעי הבא, אז אולי יהיה לנו כבר מדור המלצות מסודר של עופר לכל חודש יולי. בתקווה שיהיו תוכניות מלאות. בסינמטק ירושלים מציעים את התוכניה של סדרת ההקרנות וההרצאות ״היום שאחרי?״, שרצה אצלם אונליין, גם לצפייה באולמות. לצד זאת הם משיבים להיטים מהזמן האחרון דוגמת ״להאיר את יוסי״ התיעודי על יוסי בנאי, ״יוצאים מן הכלל״ של אוליבייה נקש ואריק טולדנו, לצד שובו של ״דוליטל״ בשבת בבוקר, לילדים ולהורים שאוהבים את רוברט דאוני ג׳וניור. בסינמטק חולון תוכלו לראות ממש הערב את ״מתים על החיים״ למי שמתגעגעים לג׳ק ניקולסון ומורגן פרימן, ״רעל ותחרה״ המושלם והאפל מהרגיל יחסית לפרנק קפרה, וחלק נכבד מהסרטים החדשים-יחסית שהוזכרו לעיל. בסינמטק שדרות, שכאמור היו הראשונים לחזור לפעילות כבר ביום א׳ הקודם, אפשר גם כן לראות את הסרטים הדי חדשים הנ״ל, לצד דוגמאות נוספות כמו ״נשים קטנות״ ו״עלובי החיים״. על הקרנת ״ימים ברקיע״ שם התרעתי מראש, כלומר בשבוע שעבר.

עדיין אין עדכונים לגבי הסינמטקים של חיפה, הרצליה וראש פינה. אבל אפשר להוסיף לרשימה את קולנוע קנדה, השכונתי של פלורנטין, שפותח גם הוא את שעריו מחדש החל ממחר. הדרך הכי טובה שמצאתי להתעדכן על ההקרנות שם היא דפי האירוע בפייסבוק, משם למדתי שהרצף הסופשי שלהם יכלול את ״השנאה״, ״ספייס ג׳אם״ ו״קידס״. אם יש מקום ששכחתי אשמח לעדכן. בינתיים נעבור להיצע הביתי.

סרטים חדשים ב-VOD

מתעמלת א׳ (Athlete A) – הסרט התיעודי הזה מגיע אל שרתי נטפליקס ממש היום, אז נפתח איתו. הצמד ג׳ון שנק ובוני כהן (״אמת מטרידה יותר״) שב ומביא אמיתות מטרידות, הפעם סביב פרשת ההתעללות המינית של רופא נבחרת ארצות הברית בהתעמלות. הסרט משלב בין הסיקור העיתונאי של הפרשה, לאו דווקא בידי העיתונים הגדולים, תחושת הטיוח ורוח התרבות הרעילה שנושבת מראשי הנבחרת והתייחסותם למתלוננות, וגם ראיונות עם המתעמלות עצמן שמעדיפות להיקרא ניצולות ולא קורבנות.

״תחרות הזמר של האירוויזיון: סיפורה של Fire Saga״ (Eurovision Song Contest: The Story of Fire Saga) – במעבר חד אבל עדיין בנטפליקס, הקומדיה המדוברת של וויל פארל מגיעה ביום שישי. כפי שאפשר לראות בתמונה, פארל ורייצ׳ל מקאדמס מגלמים את נציגי איסלנד לאירוויזיון, תחרות הזמר של אירופה (ומדינות אקראיות) שבוטלה השנה. בסרט היא חיה ובועטת בשיא הקאמפ והגלאם, יש לקוות, עם פירס ברוסנן בתפקיד אגדת אירוויזיון מקומית, ומתמודדים בגילומם של דן סטיבנס ודני לובאטו. פארל גם כתב את התסריט יחד עם איש SNL אנדרו סטיל, הבמאי הוא דייויד דובקין (״לדפוק חתונה״).

הסאונד של קליפורניה (Echo in the Canyon) – זמין גם הוא כבר היום ב-VOD, במקרה זה של yes ושל סלקום TV, על פי מה שמצאתי. מדובר בסרט תיעודי על הסצנה המוזיקלית שהתפתחה בלורל קניון, ממנה יצאו להקות כמו הביץ׳ בויז או The Mamas & the Papas. סרט הביכורים של איש המוזיקה אנדרו סלייטר אמנם לא מאוד חדש, מודל 2018 אם לדייק, אבל נדמה לי שלא הוקרן בישראל קודם לכן.

טרנסהוד (Transhood) – מגיע מחר אל כל מקום שמשדר את תכני HBO, שזה אומר כולם בישראל. סרטה של שרון ליס ליווה במשך שנים ארבע משפחות שבמרכזן ילדים וילדות, טרנסים וטרנסיות, מגיל חד ספרתי ועד שנות העשרה. כיוון שהגיבורים חיים בקנזס סיטי, נשמע שיש כאן סיפור לא רק על המסע הפנימי של הדמויות הטרנסיות ושל המשפחות שהן חלק מתהליך השינוי, אלא גם העניין הסביבתי והקבלה או הדחייה של החברה במדינות מרכז ארצות הברית. עדכון: נראה שהסרט נדחה לספטמבר.

״מישהו, איפשהו״ (Someone, Somewhere / Deux moi) – קומדיה רומנטית על שני שכנים פריזאים, בבימויו של סדריק קלאפיש. פרנסואה סיביל ואנה ג׳ירארדו מגלמים שני זרים עם סיבות שונות להיות מדוכאים, שגרים בסמיכות והפגישה ביניהן יכולה להוביל לאהבה גדולה ולקבלה עצמית. בסלקום TV תוכלו למצוא את אותו הסרט תחת השם ״נפשות תאומות בפריז״. ונו, נמאס לי להתעצבן על החוסר תיאום הזה.

נסיים בנימה חיובית, עם הגעתו של ״קדימה״ (Onward) הפיקסארי אל הספריות הביתיות. אצל רובן זה יקרה בחודש הבא, בפרטנר TV תוכלו לצפות בו כבר מחר. אני מזכיר שמדובר באחד מסרטי השנה של סריטה עד כה, לא שזה אומר המון בהתחשב בהפוגה הכפויה, ושכבר יש לנו סקירה של עופר אודותיו. אבל אולי זה הזמן לדון בו שנית, גם אם כפי שקראתם וקראתן – ממש לא חסר מה לראות.