• פסטיבל דוקאביב 2019: המלצות ואזהרות
  • לפני 60 שנה: פריצת הגל הצרפתי החדש בפסטיבל קאן
  • ״מלחמה פרטית״, סקירה
  • ״טיול לנאפה״, סקירת נטפליקס
  • ג'ון וויק 3
  • סרטים חדשים: ״ג׳ון וויק 3״ עם קיאנו ריבס בשיאו
  • הכהנים הגדולים: ״לקרוא ולשרוף״
  • ״הדרך שלהן לקונגרס״, סקירה לדוקו של נטפליקס
  • ״החסד של לוצ׳יה״, סקירה
  • פוקימון: הבלש פיקאצ'ו
  • פסטיבל טרייבקה 2019: דיווח שני ואחרון
  • פסטיבל טרייבקה 2019: דיווח ראשון של אורון
  • ״מה הסיכוי?״, סקירה
  • ואן גוך: בשערי הנצח
  • הסטורי של אווה
  • Captive State :מחכים לתרגום
  • הנוקמים: סוף המשחק
  • המלצות סינמטקים - מהודרת מאי 2019
  • פרסי אופיר 2019: רשימת המתמודדים נחשפה

המלצות סינמטקים – מרץ 2019

3 במרץ 2019 מאת עופר ליברגל

החודש הגעתי לכתיבת פוסט ההמלצות באיחור קל, ולצערי המועד של חלק מן האירועים חלף. כרגיל, אני מתמקד באירועים סינמטקיים בלבד ולא בטרום בכורות או הקרנות חוזרת לסרטים שמופצים באופן מסחרי, בין אם בסינמטקים או בבתי קולנוע אחרים. סרטים רבים החודש מוקרנים בכמה מקומות או מועדים, ולכן לא תמיד מצוין תאריך ספציפי.

את הפוסט אפתח בסקירה קצרצרה על סרט החודש של דוקאביב – ״חמישיית בראון״ (The 5 Browns). הסרט עוסק בחמישה אחים מיוטה, שלוש אחיות ושני אחים, כולם חונכו בבית והתאמנו על הפסנתר בגיל צעיר עד שהתקבלו לבית הספר היוקרתי ג'וליארד. שם, העיתונות גילתה אותם והפכה אותם לכוכבים, כולל מספר אלבומים בראש מצעד האלבומים הקלסיים וסיבובי הופעות ברחבי העולם. אלא שמאחורי סיפור ההצלחה מסתתר סוד אפל עליו האחים לא דיברו אפילו ביניהם במשך שנים, עד שיצא החוצה לפני כעשור וקרע את המשפחה. הסיפור הקשה שבלב הסרט מזעזע אך גם מוביל למקומות מרגשים והמוזיקה שמנגנים הכוכבים יפיפייה ויוצרת ניגוד מעניין ומטריד לסיפור האישי. הסרט מתעד גם את המאמץ של החמישה להקליט אלבום חדש של מוזיקה שליוותה את הילדות שלהם, כולל ויכוחים המגיעים לשיא בניסיון לנגן ביחד את הסימפוניה החמישית של בטהובן (יצירה שבדרכה מתכתבת את הסרט). אולם, אף על פי שלא ניתן להישאר אדיש לחומרים של הסרט, משהו בקצב שבו הסיפור שלו נבנה לא ממש עובד. יצאתי בתחושה כי הבמאי, בן ניילס, לא ממש ידע כיצד לעבד את החומר היוצא הדופן שמרכיב את סרטו.

לרגל יום זכויות האישה הבינלאומי, הסינמטקים השונים יקיימו מספר שבועות של הקרנות סרטי נשים, או סרטים העוסקים בעצמה נפשית. זה הולך להיות טריקי לכתוב על המסגרת הזו, כי חלק מן הסרטים משותפים לסינמטקים שונים וחלק לא. בירושלים מדובר במחווה למסיידת הסינמטק ליה ואן ליר והיא מכונה "ליה פסט". בין היתר ניתן היה לראות בה על מסך גדול את סרטה המצוין של דברה גרניק ״ללא עקבות״, שרבים טענו (ובצדק) כי היה צריך לככב בטקס פרסי האוסקר השנה. עוד סרט שיוקרן בירושלים אחרי בכורה בפסטיבל חיפה הוא ״אישה במלחמה״ האיסלנדי. שני הסרטים הללו יוקרנו גם בסינמטק חיפה.
מבין הסרטים התיעודיים על נשים שמשנות את העולם, תהיה הזדמנות נוספות לתפוס את ״על הכתפיים שלה״ על זוכת פרס נובל לשלום הטרייה נאדיה מוראד ומאמציה להכרה במצוקה של היזדים. גם סרטה התיעודי-אשי של שרה פולי, ״סיפורים שאנחנו מספרים״, יוקרן בירושלים באותם ימים. בתל אביב, השבוע יכלול הרבה מאוד דברים בהם שיתוף פעולה עם פסטיבל הקולנוע הגאה שיקרין את ״החינוך הרע של קמרון פוסט״ (סרט ״אנטי המרת הנטייה המינית״ הטוב של השנה), ״מיס רודווד״, ו״תלמה״ של יוכאים טרייר, שיוקרן גם בחיפה. תתקיים גם מחווה ליוצרת עמליה מרגולין, הרצאה של ליאור אלפנט על חמישים שנות קולנוע נשי בישראל והרבה סרטים קצרים וארוכים של יוצרות ישראליות. אחד מהם הוא סרטה המכונן של איילת מנחמי, ״עורבים״, שיוקרן בתל אביב יחד עם סרטה של ג'ולי שלז ״זוהי סדום״ (לא הסרט של ״ארץ נהדרת״). בחולון אותו הסרט יוקרן ביחד עם ״כורדניה״ של דינה צבי ריקליס, בירושלים כל שלושת הסרטים יוקרנו ביחד, במסגרת הנקראת "פוקוס מייסדות".
הפוקוס על יצירה נשית ישראלית בסינמטק חולון יפתח בערב בו יוקרן הסרט הישראלי הראשון שביימה אישה, ״לפני מחר״ של אלידע גרא, יצירה שמתחילה עם סרט אימפרסיוניסטי על אהבה צעירה ואחריו דרמה על התאהבות של בורגנית אשכנזייה מבוגרת במוכר פלאפל, עלילה של סרט בורקס (בראשית עידן הבורקס), אבל בסגנון קולנועי רגיש והפוך. הסרט הוקרן גם בהרצליה, אבל זה היה לפני שהספקתי להשלים ולפרסם את הפוסט. לאחר מכן יוקרן באותו היום בחולון ״על חבל דק״, אחד מסרטיה הראשונים של הבמאית הפורה מיכל בת אדם, סרט בו מתחדד הקול האישי של בת אדם כבמאית לצד תפקיד נהדר של גילה אלמגור, תפקיד שהגדיר את המשך הקריירה שלה.

תומאסין מקנזי ב״ללא עקבות״

אני בוחר להקדיש מקום גבוה בפוסט לשבוע האימה שיתרחש בסינמטק הרצליה, בעיקר בגלל חיבה עזה לסרט שיעמוד במרכזו – ״נוספרטו״ של הגאון הגרמני פרידריך וויליאם מורנאו, סרט ערפדים אילם שמרגיש עכשווי, עם מוזיקה חיה שתבוצע בידי אליוט (פוליאנה פרנק). עוד בשבוע האימה: הקרנת ״הניצוץ״ של סטנלי קובריק, מן הסרטים הגדולים בז'אנר בכל הזמנים כפי שכתב אור בפרויקט סטיבן קינג, ״המכשפות״, יוצא הדופן שביים ניקולס רוג, שהלך לעולמו לפני מספר שבועות, וגם טרום בכורה לאחד מן הסרטים המצופים של השנה מכל ז'אנר – ״אנחנו״ (Us) של ג׳ורדן פיל. לעזאזל, הזכרתי הקרנת טרום בכורה.

פסטיבל הקולנוע הצרפתי מגיע לסינמטקים החל מאמצע החודש ועל הסרטים החדשים שמוקרנים בו ייתכן ונכתוב בהמשך. אבל כבר עכשיו, באגף הקלסיקות חובת הצפייה היא ללא ספק סרטו של ז'אק דמי ״מטריות שרבורג״ (תמונה בראש הפוסט), שיוקרן בין היתר לזכרו של המלחן מישל לגרנד. יחד עם דמי השניים יצרו בפעם הראשונה (ולא האחרונה) סרט בו הדמויות שרות כל שורת דיאלוג. זה הרבה יותר מקסים ממה שאתם יכולים לדמיין, בסרט שנראה כמו מלודרמה צבעונית, אבל הופך ממתקתק לדיון כואב ומורכב בטבעה של הרומנטיקה ובעימות שלה מול החיים הפרקטיים. עוד סרט מתקופת הגל החדש שיוקרן בפסטיבל הוא סרטו הראשון של ז'אק ריווט ״פריז שייכת לנו״, שכמו רוב סרטי הבמאי משחק עם התפר שבין ביטוי אמנותי ומציאות כמו גם פוליטיקה ויצירה. הפרטי והפוליטי מתנגשים גם בסרטו של לואי מאל ״חגיגה במאי״, אשר לוקח את אירועי מאי 1968 כנקודת מוצא לסרט על תככים בתוך משפחה.  הפסטיבל מגיע עד לשנות השלושים עם הלהיט של ג'וליין דובבייה ״פפה לה מוקו״, סרט בו ז'אן גאבן הכריזמטי מגלם גנגסטר באלג'יר.

פסטיבל שכבר פספסתי את פתיחתו הוא פסטיבל הקולנוע הפרנקופוני, שיכול לבלבל עם הפסטיבל הצרפתי: בפסטיבל זה מוצגים סרטים מארצות דוברת צרפתית, כלומר לא רק צרפת. את רוב התכנייה של סרטי הפסטיבל לא ראיתי, אבל אני יכול להמליץ על הסרט ״ראן״ (Run) מחוף השנהב, סרט שחוקר בשפה פיוטית ודרך סיפור אישי את הסכסוך הפוליטי במדינה המערב האפריקאית. יש לסרט הקשרים ישראלים: הוא פותח בחממת התסריטאים של סם שפיגל והצלם שלו הוא דניאל מילר, שלקח חלק בפרויקט בינלאומי לפני שהפך לאחרונה אחד מן הצלמים המובילים בקולנוע הישראלי. החודש יוצא לאקרנים הסרט ״עץ תאנה״ שמדגים את הכישרון שלו כצלם נהדר גם במזרח אפריקה.

מהקשר להקשר, פסטיבל הקולנוע האפריקאי בניהולו האמנותי של בזי גטה חוזר לסינמטק תל אביב, וגורם לי לשוב להתבייש בכך כי סרטי היבשת הם כמעט תמיד חור בהשכלה הקולנועית שלי. בכל זאת אפשר לציין את ״הפנתר השחור״ (כן, הלהיט הקופתי מן השנה החולפת) שיוקרן בפסטיבל בתוספת הרצאה שתמקם אותו בהקשר אפריקאי, ועל סרט אחד מן הפסטיבל כבר נכתב בסריטה – ״פליסיטה״ של אלן גומייס, עליו כתב אורון.

"ראן"

״חיות אמריקאיות״, הסרט התיעודי-עם-קטעים-עלילתיים שעורר הרבה שיח בשנה שעברה, מגיע להקרנות בחיפה.

סרטיו המצחיקים והפרובוקטיביים של דושאן מקאבייב, ״סרט מתוק״, ״קוקה קולה קיד״ ו״מניפסטו״, יוקרנו בתל אביב במהלך החודש.

מייק לי הוא אחד מן הבמאים האהובים עלי ביותר ויכול להיות שהסרט שאני הכי אוהב שלו הוא עדיין ״מותק של חיים״ – סרט שחושף צדדים אפלים מאוד בחיים אבל גם מעורר את הרוח האנושית. הוא יוקרן בירושלים ב-10 לחודש.

״צומת מילר״ של האחים כהן יוקרן בתל אביב ב-16 לחודש, לזכר אלברט פיני המנוח שנותן הופעה ענקית בסרט.

בירושלים ובחולון הגבעות יתעוררו לחיים עם ״צלילי המוזיקה״ ועוד בחולון כוכבת הסרט, ג'ולי אנדרוז, תשוב בסרט פחות מוכר שחושף צד אחר באישיות שלה – ״ויקטור ויקטוריה״, סרט פורץ דרך בעיסוק המגדרי שלו, שביים בעלה של אנדרוז בלייק אדוארדס, במאי קומי מבריק.

מועדון הסרטים לבעלי עצבים חזקים בסינמטק תל אביב יקרין ב-20 לחודש את ״פריקים״ של טוד בראונינג, סרט משנות השלושים על אנשי קרקס חריגים ואנשים נורמליים שהם אולי הפריקים האמתיים. בעיניים מודרניות גם בעלי עצבים פחות חזקים ישרדו את הסרט המוזר הזה, אך המועדון מקבל אותו, הוא מקבל אותו, אחד משלהם.

האם שמעתם על הסרט הסודי שמרטין סקורסזי ביים עם מריל סטריפ ושרון סטון? פרויקט כזה לכאורה קיים ואף נטען כי צולם מזמן ועתיד לנחות בהפתעה בנטפליקס. עד שזה יקרה (אם וכאשר, אני חושד בסוף יתברר שזו עלילת משנה בסרט אחר שלו) אנו נותרים עדיין רק עם סרט אחד שביים סקורסזי בו דמות נשית מובילה את העלילה. החדשות הטובות הן שזהו אחד מסרטיו הטובים ביותר, גם אם הוא פחות מוכר בדור הנוכחי. קוראים לו ״אליס לא גרה כאן יותר״ ואפשר יהיה למצוא אותו בסוף החודש בחולון.

חובבי הבמאי היפני הירוקוזו קורה-אדה מתבקשים לשים לב להקרנת אחד מסרטיו המוקדמים והמהוללים ביותר – ״החיים שאחרי״. הוא יוקרן בירושלים ב-28 לחודש והוא שונה לחלוטין מכל יתר סרטי הבמאי, אך גם משלים אותם.

דאבל פיצ'ר גאה ופרוע יוקרן בהרצליה ב-6 לחודש. ״לילות פרועים״ של הבמאי הצרפתי סיריל קולאר היה אחד מן הראשונים אשר התמודד עם מחלת האיידס, ולפניו יוקרן סרטו הקצר של עמוס גוטמן ״נגוע״. שימו לב כי מדובר בסרט קצר ופחות מוכר של גוטמן, שביים גם סרט ארוך בעל אותו שם, אך מדובר בסרט שונה.

עוד דאבל פיצ'ר בהרצליה – המסגרת של סרט ישראלי קצר לצד סרט ארוך לבחירת הבמאי נמשכת עם הקרנת ״כל הכבוד״ הקומי והסוחף של אריה הספרי ועומר בן סימון, סרט שמפרק לגורמים את הארוחה המשפחתית ואת הרצון לברוח ממנה. אחריו יוקרן סרט על משפחה יהודית לחוצה אחרת – ״ימי הרדיו״ של וודי אלן.

חג פורים שיחול החודש מספק הזדמנות להקרין הרבה קומדיות משובחת. בירושלים ניתן יהיה למשל לצפות ב-20 לחודש ב״זמנים מודרנים״ של צ׳רלי צ'פלין, וב״ליידי איב״ של פרסטון סטרג'ס. למקרה שהדבר לא ברור, מדובר בסרטי חובה.

מבין הקומדיות שיוקרנו בתל אביב, אציין את ״ביג לבובסקי״ של האחים כהן (במסגרת מועדן הסרט המופרע) ומיד אחריו אפשר להישאר בראש טוב עם ״פיינאפל אקספרס״ של דיויד גורדון גרין, הסרט שגילה לעולם שג'יימס פרנקו הוא בעצם קומיקאי.

״וונדרלנד״, אחד מן הסרטים המוקדמים הכי טובים של הבמאי הבריטי הפורה והיצירתי מייקל וינטרבוטום, יוקרן בירושלים ב-5 לחודש.

רוצים להרגיש זקנים? ״המטריקס״ יצא לקולנוע לפני 20 שנה. רוצים להרגיש צעירים? צפו בו (שוב) בחולון ב-25 לחודש, כולל הקדמה של רותם יפעת, מי שמנחה שני פודקאסטים מוצלחים על קולנוע – ״נבלים זה אנחנו״ (שם הסרט נידון באריכות) ו״סרטים זה אנחנו״ (שם הוא משוחח תדיר עם לירון סיני).

ב-30 לחודש בירושלים אפשר יהיה לחוות רצף של שני סרטים שמספרים סיפור בדרך מקורית לחלוטין ושוברים את הציפיות של הקהל מן הקולנוע המסחרי. ״עץ החיים״ של טרנס מאליק הוא סרט שנוי במחולקת מאז 2011 ועד היום, אולם נדמה לי כי כבר יש הסכמה כי סרטו של קז'ישטוף קישלובסקי הפולני, ״חייה הכפולים של ורוניק״, הוא יצירת מופת.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.