סרטים חדשים: ״ליידי טיטי״, ״לזרו השמח״, ״אקוומן״, ״הרסנית״, ״הולמס & ווטסון״, ״גדולה מהחיים״, ״שתיקה רועמת״, ״אפקט המים״

תאמינו או לא אבל הגענו אל סוף השבוע האחרון של 2018. בשלב הזה כבר חשפנו את סרטי השנה וסיימנו עם הסיכומים האישיים, אז נותר רק לגלות מי הם אנשי השנה של סריטה, מה שיקרה ביום ראשון, לפני שנארוז הכל יפה בשני ונקפוץ אל זרועותיה של השנה האזרחית החדשה והבטחותיה. כדי שיהיה חגיגי הצטופפו לא פחות משמונה סרטים חדשים כדי להיכנס ברגע האחרון ליבול 2018, אחד מהם אפילו היה קרוב להיות סרט השנה הקולקטיבי שלנו, וגם השאר יהוו יופי של אופציות לסקירות, להן יוקדש הסופש לפני שנשוב לסיכומים.

אבל לפני כן, TLVFest זקוק לעזרה שלנו. אילו רק היה איזה משרד תרבות שידאג לנושא לא היו צריכים אירועי קולנוע שונים לבקש את תמיכת ההמונים במפעלים החשובים שלהם, אבל כנראה שזה שוב תלוי בקהל. אז פסטיבל הקולנוע הגאה, זה שפועל כבר 13 שנים ומתכנן את שנתו הבאה, עומד בפני מכת מוות עם הקפאת התקציבים הממשלתיים בעניינו. לא אתחיל למנות שוב את חשיבותו בנוף הקולנוע בישראל, שלא לדבר על ההכרה הבינלאומית, אז רק שימו לב כמה מסרטי השנה שלנו הוקרנו תחת המטריה שלו, כולל סרט אחד שהוא הפצה בלעדית של הגוף הפועל לכל אורך השנה – ״יורשות״. כדי לעזור לפסטיבל אפשר קודם כל להגיע לאירוע התרמה והקרנת טרום-בכורה של ״ילד מחוק״, וגם לתרום לקמפיין מימון ההמון שהרימו אנשי הפסטיבל, עם המון תשורות שכבר החלו להיחטף. עוד פסטיבל קולנוע בישראל נלחם על חייו, הבו לו תחמושת.

״ליידי טיטי״, הסרט הישראלי לשבוע זה שגם סוג של מתקשר לפסקה שלעיל, הוא סרטה הראשון באורך מלא של אסתי עלמו וקסלר. מדובר בקומדיית חילופי מגדר ברוח ״טוטסי״, בה מוזיקאי ממוצא אתיופי שהסתבך בחובות מאמץ זהות נשית בשם טיטי כדי להימלט מנושיו. טיטי גם משיגה לו/לעצמה עבודה במתנ״ס של שכונת נרקיסים בבית שמש, בה מרוכזת קהילה גדולה של יוצאי אתיופיה, בתור מנחה של סדנת העצמה נשית. לצד ההומור והאבסורד שבנושא יש גם לקח שעל גיבורנו ללמוד, ומלבד עלילת הפשע ישנה גם עלילה רומנטית. בסרט מככב צביקה היזקיאס ולצידו אלזה עלמו, תהילה ישעיהו אדגה, בני גטהון ואחרים. ייתכן שתזכרו את הסרט מעונת האופיר האחרונה, אז היה מועמד לשלושה פרסים וכן מיום הקולנוע הישראלי, אז גם כתבנו עליו בקצרה.

״לזרו השמח״ (Happy as Lazzaro) הוא סיבה למסיבה אצלנו בסריטה. ראשית, היכללותו ברגע האחרון ברשימת סרטי 2018 איפשרה לשלושה מאיתנו לבחור בו כאחד המצטיינים של השנה, בעיקר כי צפינו בו הרבה לפני סופה – בפסטיבל קאן, שם גם זכה בפרס התסריט, בפסטיבל ירושלים וגם בפסטיבל חיפה. כשראיתי אותו בקאן לא היה לו שם עברי עדיין, לכן תרגמתי ישירות ל״מאושר כמו לזארו״, אבל ההפצה החליטה אחרת. לזרו (אדריאנו טרדיולו) אכן נראה מאושר באופן תמידי, כזה שהתמימות שלו נתפסת כטיפשות הן בידי הכפריים איתם הוא חולק את חייו והן בידי האצילים שעבורם עובדת משפחתו. אבל זוהי גם התכונה שמאפשרת לו לרקום ידידות עם טנקרדי (לוקה צ'יקובאני), בנה של המרקיזה (ניקולטה בראצ'י) לה שייכת האדמה, ומדובר בקשר מיוחד שמתעלה מעל לזמן ולמרחב. יותר מזה חבל לדעת על סרטה של אליצ׳ה רורוואכר (״הפלאים״), אולי מלבד זה שגם אחותה, אלבה, מגיעה אל החלק השני של הסרט מלא הקסם והאור. סקירה של עופר בוא תבוא.

״אקוומן״ (Aquaman) הוא התוספת החדשה לסרטי די.סי. קומיקס באולפני וורנר, וסרט הסולו של גיבור-העל הימי שכבר גילם ג׳ייסון מומואה בסרטים קודמים. את הסרט ביים ג׳יימס וואן (״מהיר ועצבני 7״, ״לזמן את הרוע״, ״המסור״) וכתבו אנשים שספק אם יצליחו לאיית את שמם. הסרט מתחיל עוד לפני לידתו של ארתור/אקוומן, ומגיע די מהר לסאגה משפחתית סבוכה סטייל המיתולוגיה היוונית. אביו של אקוומן הוא שומר מגדלור, אבל אמו היא מלכת אטלנטיס לשעבר (ניקול קידמן). המלך הנוכחי הוא בנה (פטריק ווילסון) ואחיו למחצה של גיבורנו, שנקרא בידי נסיכה לוחמת (אמבר הרד) ויועץ ותיק (ווילם דפו) לשוב אל הממלכה שבמצולות ולהילחם על כס המלכות פן תפרוץ מלחמה בין אנשי המעמקים ושוכני היבשה. יש עוד לא מעט עניינים והרבה דמויות, אבל זו הגרסה החסכונית של העלילה, והגרסה הממש חסכונית של ביקורת על הסרט יכולה מבחינתי להסתכם במילה אחת – כיף. אור ירחיב יותר מכך בסקירה הצפויה שלו וכנראה גם יתהה האם ״כיף״ זה מספיק.

״הרסנית״ (Destroyer) מזיז את ניקול קידמן מהסרט הקודם אל התפקיד הראשי, למקרה שלא תקבלו מספיק ממנה ב״אקוומן״. למעשה, מאז בכורתו בפסטיבל הסתיו, סרטה של קארין קוסאמה (״הגוף של ג׳ניפר״) זוכה לביקורות שמזכירות שוב ושוב שכזו קידמן אף פעם לא ראינו. הכוכבת האוסטרלית מגלמת בלשית במשטרת לוס אנג׳לס בשתי תקופות זמן. בעברה היא הייתה סמויה שהסתננה אל כנופיית פושעים והעמידה פני מתאהבת באחד מהם, מה שהותיר צלקות בנפשה. בהווה הכל צף חזרה כאשר מנהיג אותה כנופיה מתכנן לחזור עם שוד בנק מורכב ומעניק לה הזדמנות שנייה לתקן. הקאסט המסקרן מכיל גם את טובי קבל, טטיאנה מסאלאני, סבסטיאן סטן וסקוט מקניירי, אם למנות כמה. את התסריט כתבו פיל היי ומאט מנפרדי, שעברו עם הבמאית על ״Æon Flux״ ו-״The Invitation״ בין היתר. נשמע לי כמו אופציה לסקירה נוספת בסופש העמוס הזה.

״הולמס & ווטסון״ (Holmes & Watson) נכתב גם בעברית עם הסימן המעצבן הזה במקום ו׳ החיבור, כנראה באשמת ווטסון. כפי שניתן לנחש מדובר בעוד עיבוד להרפתקאות שרלוק וד״ר ג׳ון, יציריו של סר ארתור קונאן דויל, אבל מה שחשוב יותר לדעת הוא שמדובר בקומדיה. איתן ״לא האח״ כהן (״נראה אותך אסיר״) כתב וביים את הבלש המפורסם ועוזרו הנאמן כדמויות אותם מגלמים וויל פארל וג׳ון סי ריילי, מהצמדים הקומיים החביבים עליי. בתפקיד פרופסור מוריארטי אפשר למצוא את רייף פיינס, שמאיים לפגוע במלכת אנגליה (פם פאריס) אם לא יפתרו את חידתו בזמן. עוד בקאסט: רבקה הול, קלי מקדונלד, סטיב קוגן ורוב בריידון – מהצמדים הקומיים החביבים עליי. טוב, אין ברירה, אצפה גם בזה.

״גדולה מהחיים״ ('Dumplin) כבר הגיעה לנטפליקס בארה״ב, אז בו כבר צפיתי, אבל הבטחתי להתאפק עד להגעתו הרשמית אל בתי הקולנוע בישראל. אני מנחש שגורם ג׳ניפר אניסטון שיחק כאן תפקיד, ולהערכתי גם עשוי לעזור לו להפוך ללהיט בארץ, אם כי היא אינה הדמות הראשית. זו אותה אחת מהכותרת, העברית העאלק-מרומזת והלועזית היותר בוטה, שמגולמת בידי דניאל מקדונלד (״פאטי קייקס״). מדובר בנערה טקסנית שמנה, בת למלכת יופי (אניסטון) המארגנת תחרויות מסוג זה בהווה. בניסיון למרוד בערכי היופי המקובלים, הגיבורה מבקשת להירשם לתחרות וגוררת אחריה את חברתה הטובה (אודיה רש) ועוד שתי בנות דחויות חברתית (מאדי באיליו, בקס טיילור-קלאוס). אן פלטשר (״ההצעה״, ״27 שמלות״) ביימה, המפיקה-בדרך-כלל קריסטין האן (״אשתו של הנוסע בזמן״, ״השתולים״) עיבדה למסך את הספר של ג׳ולי מרפי.

״שתיקה רועמת״ (The Silent Revolution) שב אל גרמניה של 1956 ואל מקרה שהיה באמת. חבורת נערים ממזרח ברלין מגנבת אל בית קולנוע בצד המערבי של העיר, שם עדים הצעירים למבזקי חדשות שמעדכנים על המרד ההונגרי בבודפשט. החבורה בעלת התודעה הפוליטית מחליטה למחות בשקט, במלוא מובן המילה – הם לא מוציאים הגה במשך דקה שלמה בתחילת שיעור היסטוריה, דקת דומיה לזכר הקורבנות שעושה רעש גדול – מהמורה להיסטוריה אל מנהל בית הספר ועד לשר החינוך של המדינה הטוטליטרית בזמנו. לארס קראומה (״האמת של פריץ באואר״) וביים וכתב את התסריט בהתבסס על ספר זכרונותיו של אחד הנערים האמיתיים, דיטריך גארסטקה.

״אפקט המים״ (The Aquatic Effect) אולי יהיה זכור לכם ולכן מלפני כשנתיים, אז כתבתי עליו במסגרת הפסטיבל לקולנוע צרפתי. מדובר ביצירתם של הבמאית המנוחה סולבג אנספך (״מלכת מונטריי״) ושותפה הקבוע ז׳אן-לוק גאז׳ה, שמגיעה כעת להקרנות מסחריות. העלילה מפגישה בין מפעיל מנוף ביישן (סמיר גזמי) ומורה לשחייה עם פתיל קצר (פלורנס לורה-קאי). הוא מעוניין להתקרב אליה ונרשם לשיעורי שחייה למרות שהוא כבר יודע לשחות, והיא שונאת שקרנים ובורחת ממנו עד איסלנד, שם מתרחש חלקו השני של הסרט שמתחיל במונטריי. צפו להופעת אורח מפתיעה של מדינת ישראל, שהופכת לקו עלילה של ממש. הסרט הוא הפקה איסלנדית-צרפתית וזו גם פחות או יותר הדרך לתאר את הטון שלו.