• פרסי אופיר 2019: של מי האופיר הזה בכלל
  • בישראל מחכים ל״מידסומר״, סרטו של ארי אסטר
  • מתכוננים אל ״מלך האריות״ בגרסת 2019
  • פרסי אופיר 2019: החמישיות של סריטה
  • ״דמוקרטיה על סף תהום״, סקירה
  • ״הצלילה״, סקירה וניתוח
  • סרטים חדשים: ״שוטר על הדרך״
  • כמה תלונות שאי אפשר יותר לשמוע על נטפליקס
  • ״המתים אינם מתים״, ניתוח קצר והצעה לפרשנות
  • ספיידרמן: רחוק מהבית
  • סרטי 2019 - סיכום המחצית
  • המלצות סינמטקים: מהדורת יולי 2019
  • ״המוסד״, סקירה
  • ״לייט נייט״, סקירה
  • ״אישה עובדת״, סקירה
  • אימת החודש - יוני 2019

סרטים חדשים: ״הבלתי רשמיים״, ״אווה״, ״משימה בלתי אפשרית: התרסקות״, ״הצליבה״, ״לסדר את אמא״, ״הטיהור הראשון״, ״קוסמים ליום אחד: הפרח המכושף״, ״הרפתקה מוטרפת במוזיאון״

25 ביולי 2018 מאת אורון שמיר

חודש יולי מסתיים בגדול, עם שמונה סרטים חדשים שהם כמות שמבטיחה שיהיה לפחות משהו אחד ראוי ועם פתיחת פסטיבל ירושלים, כולל סרט אחד שמקשר ואיתו גם נפתח את המדור. לפני כן, ציון דרך אישי בתולדות סריטה: זהו הפוסט ה-1,000 שאני חתום עליו ככותב בסריטה, האתר הצנוע שלנו, שיש בו כבר כמעט פי שלושה טקסטים מכך. חשבתי על דרך לציין את האירוע והחלטתי שלהתמיד בשגרה זה דווקא הכי נכון מבחינתי, בטח כשלפנינו סופש מרובה סקירות שיתערבב עם דיווחים מפסטיבל ירושלים, כך שלא צריך יותר משורה-שתיים להתפייטויות שלי על הקילומטראז׳.

״הבלתי רשמיים״, הכוכב של המדור כאמור, יפתח מחר את חגיגות ה-35 של פסטיבל ירושלים בעודו עולה לאקרנים. אולי תזכרו את שמו מראשית עונת האופיר הנוכחית, ממנה פרש בשלב מוקדם ועכשיו אנחנו יודעים שזה עבור מסלול עוקף אופירים – קודם פגישה עם הקהל והקרנה בפסטיבלים, בתקווה להפוך ללהיט (אלפי צופים וצופות כבר בבריכת הסולטן זו נקודת פתיחה לא רעה). הבמאי-תסריטאי הוא אלירן מלכה (״71 מטר מרובע״, ״שבאבניקים״) והסרט מתרחש בירושלים של 1983 אז בעל בית דפוס בשם יעקב כהן (שולי רנד) הקים את מפלגת ש״ס למען ייצוג עדתי הוגן בעירייה, אבל נשכח מדפי ההיסטוריה על ידי מי שדחקו אותו משם. לצידו של רנד משחקים יעקב כהן (לא להתבלבל עם הדמות), יואב לוי, גולן אזולאי, אור לומברוזו, שיפי אלוני, ובתפקידי אורח צחי גראד ויגאל נאור בתור סוג של עובדיה יוסף, אם הבנתי נכון. צפו לסקירה של עופר.

״אווה״ הוא הסרט הישראלי השני לשבוע זה, עליו כבר יש לנו סקירה של עופר – אז כשפתח את פסטיבל קולנוע דרום 2017. אבי קושניר מגלם את הדמות המרכזית, צבר בשם יואל הנשוי לפליטה אירופאית ששמה כשם הסרט, ואותה משחקת אפרת בן צור. העלילה נטועה בתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת, כאשר הבעל מגלה כי על שמו רשומה דירה שלא ידע על קיומה, ובמקום להתעמת עם אשתו יוצא לחקור ומגלה מספר אמיתות וסודות שהסתירה ממנו ניצולת השואה. עוד משחקים בסרטו של חיים טבקמן (״עיניים פקוחות״), שגם כתב את התסריט יחד עם עמית רון – יל פרנק, אריה הספרי וגאיה שליטא כץ. בגלגול קודם נקרא הסרט ״צירלסון יוצא לפנסיה״, עליו הופקד מיכה לבינסון ז״ל, כך שהיצירה הזו עברה הרבה עד שהגיע לאולמות.

״משימה בלתי אפשרית: התרסקות״ (Mission: Impossible – Fallout) הוא הסרט השישי במותג האקשן והריגול בכיכובו ובהפקתו של טום קרוז, שעדיין מתעקש לבצע פעלולים והפעם ריסק את הרגל באופן שעיכב מאוד את המשך הצילומים. לראשונה בתולדות הסדרה שמחליפה במאים מדי סרט, כריסטופר מקווירי ממשיך מן הפרק הקודם לנוכחי, והיות והוא גם התסריטאי של רוב הסרטים האחרונים של קרוז מחוץ למותג אפשר להכריז שמדובר במכונה. העלילה, אם תבחרו לקבל אותה, כנראה תשמיד את עצמה – זהו הפרק הלכאורה-אחרון של הסדרה הקולנועית. אחרי שלל המאורעות האחרונים נדמה שצוות משימה בלתי אפשרית לא רק פועל בחשאי אפילו יחסית לסוכני חרש, אלא הפעם ניצוד לשם הפסקת פעולתו, בידי הנרי קאביל. רבקה פרגוסון, המרעננת הרשמית של הסדרה בסרט הקודם, חוזרת ואיתה וינג ריימס, סיימון פג ועוד. אור יסקור.

״לסדר את אמא״ (Larguées), שהחלטתי לקשט את הפוסט בתמונותיו כי למה לא בעצם, הוא למעשה רימייק צרפתי לסרט דני שנקרא באנגלית ״Dumped״. משום מה, כשמחפשים אותו בגוגל עולה שמו של הסרט עם איימי שומר וגולדי הון מהשנה שעברה שאני לא מסוגל לכתוב את הכותרת העברית שלו, והנה לנו תסבוכת שמית. או אולי אנטישמית? לא, נדמה לי שזה משהו אחר. בכל מקרה, בסרט הנוכחי, שביימה אלואיז לאנג, מככבות אם מבוגרת (מיו מיו) ושתי בנותיה (קאמיל קוטין וקאמיל שאמו), האחת רווקה הוללת והשנייה אם בעצמה וחובבת שליטה. השלוש יוצאות לנופש באי בשם ראוניון, שלמדתי עליו יותר מן הדרוש אז אחסוך וגם אמליץ על גיגולו, וזאת בשל העובדה שאבי המשפחה נטש עם קולגה בגיל של בנותיו. במקור הבנות מחליטות לעודד את האם המדוכדכת עם נופש במלטה, למקרה שתהיתם מה נחשב אקזוטי אך קרוב יחסית בדנמרק. בגרסה הצרפתית, יש להניח, הכל יהיה גס יותר.

״הטיהור הראשון״ (The First Purge) מביא אותנו לדאבל נוסף במדור השבוע, צמד סרטי אימה. הבכיר מביניהם הוא כנראה זה ששייך למותג סרטים, במקרה זה פרק מספר ארבע בסדרת ״הטיהור״, שהוא למעשה פריקוול. בסרטו של ג׳ראלד מקמורי (״Burning Sands״), על פי תסריט של ג׳יימס דה-מונאקו (שכתב את כולם עד כה), אפשר יהיה ללמוד על האירוע המחולל שהיה לניסוי חברתי ששינה את אמריקה כפי שהיא משתקפת בעולם של הסרטים. זה קרה כשמפלגה בשם ״האבות המייסדים החדשים״ עלתה לשלטון ובמטרה לשחרר את האגרסיות הציבוריות, ביטלה את כל החוקים למשך לילה אחד בסטאטן איילנד אשר בניו יורק, מבטיחה תגמול כספי לנשארים באי שהפך לאיזור הישרדותי. על המסך תוכלו למצוא את לקס סקוט דייוויס, סטיב האריס, מריסה טומיי, וויילן נואל, ג׳ויואן ווייד. בסריטה תוכלו אולי למצוא סקירה, ואולי נחכה עד אימת החודש.

״הצליבה״ (The Crucifixion) הוא שיתוף פעולה בין התסריטאים של ״לזמן את הרוע״, צ׳אד וקרי הייז, לבין הבמאי הצרפתי קסבייה ז'ן, או גנס, או ג׳אן, תלוי את מי שואלים (״היטמן״, ״(Frontier(s״, ״The Divide״). עיתונאית בריטית (סופי קוקסון) יוצאת אל רומניה כדי לחקור מקרה בו כומר הואשם בהרג נזירה חולת נפש, בעוד הוא טוען כי ביצע בה גירוש שדים שלא הושלם, וכעת היישות נכנסה בנזירה נוספת. קורנליו אוליצ׳י, אדה לופו ובריטני אשוורת׳ מככבים אף הם בהפקה הבריטית-רומנית-אמריקאית, המבוססת על סיפור אמיתי שאירע ברומניה ב-2005. אני חושב שסבתא שלי הייתה אומרת על זה דואמנה פרשטה (שזה כמו חס וחלילה בשפתו של דרקולה). אור כתב עליו באימת החודש.

״קוסמים ליום אחד: הפרח המכושף״ (Mary and the Witch's Flower) הוא הראשון מבין שני סרטי אנימציה שיוצגו בארץ בדיבוב עברי בלבד, ולפחות במקרה שלו זה קצת חבל. מדובר בסרט הראשון של סטודיו פונוק, שהקימו פורשי סטודיו ג׳יבלי המיתולוגי, ומאת הבמאי הירומאסה יונביאשי (״כשמארני הייתה שם״). הסרט מבוסס על ספר מ-1971 בשם ״המטאטא המכשף״ של מרי סטיוארט, אז רגע עם צעקות ״הארי פוטר״ כשתשמעו את העלילה: ילדונת משועממת רודפת אחר חתול בחיפוש אחר הרפתקה, ומגלה ביער פרח ומטאטא שמטיסים אותה אל בית ספר לקוסמוּּת מעל לעננים. לא הכל כשורה בבית הספר שסובל מנוכחות אפלה, משהו שאולי יש בכוחה של הגיבורה החדשה לפענח. לי זה נשמע כמו המון סיבות לצפות בסרט, אבל מה תועיל סקירה שלי לגרסה המדובבת לאנגלית שתוקרן בפניי? האם היא לא תהיה שונה בכל מקרה מזו היפנית, או מזו דוברת העברית שתוקרן בישראל? אמשיך להתלבט, סקירות ״תראו מה אתם מפסידים ואתן מפסידות״ כבר כתבתי הרבה לאחרונה.

״הרפתקה מוטרפת במוזיאון״ (Harvie and the Magic Museum) מגיע מצ׳כיה, כמובן בלי להרגיש זאת יותר מדי בזכות הדיבוב העברי, וגם הוא מונפש אבל בטכניקה שונה. מרטין קוטיק ואינה אבלניקובה (״כלבים בחלל״) חתומים על הסרט שמספר על ילדון בשם הארווי, שחלומו הוא לנצח במשחק מחשב ולהתקרב אל אביו המנוכר, לא בהכרח בסדר הזה. ההרפתקה האמיתית, כפי שמסגירה הכותרת, תתרחש עבורו במוזיאון לתיאטרון, שם הוא בטעות מקים לחיים את הבובות בעזרת כישוף עתיק שדומה למשחק המחשב שלו. הצרה היא שאחת הבובות היא מעין שילוב בין דוקטור רובוטניק ודוקטור אוקטופוס, המבקשת להפוך את כולם לבובות – ועל גיבורנו לעצור בעדה. האם מסתתר פה מאבק סמוי בין גיימינג לאמנות התיאטרון? אני חושב שבאופן אישי לעולם לא אברר בעצמי, אבל אשמח לשמוע.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.