• סרטים חדשים: ״אלמנות״ בבימויו של סטיב מקווין
  • עם רדת ליל
  • קריאות ב״הצד האחר של הרוח״
  • אלמנות
  • המועמדים לפרסי הקולנוע העצמאי לשנת 2018
  • חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד
  • מחכים לתרגום: ״בליינדספוטינג״
  • פסטיבל ״או לה לה!״ לקומדיות צרפתיות 2018
  • הנערה ברשת העכביש
  • ״החיים האלה״, סקירה לסרטו של דן פוגלמן
  • סקירה כפולה: ״אורי זהר חוזר״, ״ווייס אובר״
  • סספיריה
  • המלצות סינמטקים: מהדורת נובמבר 2018

סרטים חדשים: ״הריבוע״, ״לחיות בקטן״, ״אויבים״, ״יום אחרי יום״, ״נסיעת לילה״, ״סיפור כיסוי״

21 בפברואר 2018 מאת אורון שמיר

ששת הסרטים החדשים לסוף שבוע זה, שהוא גם האחרון בחודש הקצר של פברואר, מתכתבים זה עם זה בכל מיני דרכים שאת חלקן אפרט בהמשך. אליהם אפשר להוסיף את ״פרוייקט פלורידה״ שמגיע לשתי הקרנות בלבד בקולנוע לב סמדר ולא יופץ מסחרית בהמשך. אם תשאלו את עופר ואת עדת המעריצים הנאמנה של הסרט זה די חבל, בעוד אור וגם אני סבלנו יותר מאשר נהנינו. אבל אל תבחרו למי להאמין, לכו וגבשו דעה בהקרנות הירושלמיות. כיוון שיש עוד כמה וכמה עניינים בטווח הקרוב, אני משיב את פינת הפלוס לחלק השני של המדור השבועי.

״הריבוע״ (The Square), סרטו זוכה דקל הזהב של רובן אוסטלונד (״כוח עליון״), הוא גם נציג שבדיה לטקס האוסקר המתקרב – ובהחלט הגיע הזמן שאפשר יהיה לצפות בו גם בישראל. קלאס בנג מגלם מנהל מוזיאון לאמנות עכשווית בשטוקהולם, שחייו מתפרקים בכל מישור אפשרי, ולעיתים בגלל עירוב של האישי והמקצועי, או השכלתני והרוחני. בין היתר הוא נמצא בסיוט יחצני סביב מיצב ששמו כשם הסרט, מתקשה בתפקיד ההורה, מאותגר בכמה צורות בידי כתבת אמריקאית (אליזבת׳ מוס) ומוטרד בידי בעיית הפליטים באירופה (באופן מילולי מן המשתמע). אם זה נשמע כבד, אדגיש שזו סאטירה על עולם האמנות בפרט והחברה האירופאית הגבוהה בכלל, שנעה על הציר שבין המבריק לרפטטיבי (במכוון). עוד בקאסט: דומיניק ווסט, טרי נוטרי, המון שבדים וגם קופים. הדעה שלי מפסטיבל קאן, אז כשחששתי שיקראו לו בטעות ״הכיכר״, לא השתנתה.

״לחיות בקטן״ (Downsizing) היה אמור גם הוא להיות חלק מחגיגת האוסקרים השנה, אבל משהו השתבש לחלוטין בסרטו החדש של אלכסנדר פיין (״היורשים״, ״נברסקה״). עופר היה מאוד אדיב עם הסרט כשכתב עליו בפסטיבל ונציה, לדעתי האישית מדובר בקטסטרופה מהסוג שצריך לראות כדי להאמין לגודלה – בטח ובטח כשמדובר בסרט המתרחש בעולם בו אנשים מתכווצים מרצונם. מדען שבדי (רולף לאסגארד, אבל אפשר לקרוא לו אובה) ממציא פרוצדורה להקטנת בני אנוש לגודל של סמארטפון, במטרה לנסות ולפתור משבר אקולוגי וצפיפות אוכלוסין. הראשונים שמתכווצים הם כמובן היפים, אבל באמריקה ישנם תמריצים ממשלתיים שמשכנעים זוג (מאט דיימון וקריסטן וויג) לעבור את התהליך, ואז לגלות שהצרות לא התכווצו יחד איתם. את התסריט כתב, כלומר שירבט פיין יחד עם ג׳ים טיילור, שותפו לאוסקר על כתיבת ״דרכים צדדיות״, ועל המסך אפשר למצוא מעבר לאלה שהוזכרו כבר גם את כריסטוף וולץ (איך עדיין אין חוק נגד האיש הזה?), ג׳ייסון סודייקיס, הונג צ׳או (שלרגע היה נדמה שתהיה מועמדת לאוסקר, אלוהים יודעת על מה בדיוק), אודו קייר ושוב לא מעט שבדים.

״אויבים״ (Hostiles) ממשיך את הניסיון המתמשך של סקוט קופר (״לב לא שפוי״, ״אחים בדם״, ״חוקי הפשע״) לחצוב לעצמו נישה בקולנוע האמריקאי. הפעם הוא בוחר בז׳אנר המערבון ומתבסס על תסריט לא גמור של דונלד אי. סטיוארט המנוח (״הנעדרים״, ״משחקים פטריוטים״). כריסטיאן בייל מגלם איש צבא הנדרש לפקד על כוח שילווה צ׳יף אינדיאני משבט השאיין (ווס סטודי) בארץ שלא כדאי לעבור בה בלי ליווי צבאי, וכמובן שזוהי רק תחילתו של המסע שורץ הסכנות ומשנה הגורלות. לצידם של המוזכרים לעיל אפשר למצוא את רוזמונד פייק, ג׳סי פלמונס, טנאיה ביטי וגם טימותי שאלמה בתפקיד קטן. עופר ירחיב על הסרט בסקירתו בקרוב מאוד.

״יום אחרי יום״ (Every Day) הוא כנראה הסרט הכי מעניין מבחינת תקציר עלילה לשבוע זה, אז תהיו איתי רגע. בת שש-עשרה בשם ריאנון (אנגורי רייס) מתאהבת בבן-גילה ג׳סטין (ג׳סטיס סמית׳), אך מגלה ביום למחרת שהוא היה אחוז דיבוק כשבילה איתה. מי שהיא באמת מאוהבת בו הוא יישות/רוח בשם A, שמתעוררת בכל בוקר בגוף של נער/ה באותו הגיל וברדיוס מסויים. זו החוקיות שצמד הנאהבים עולים עליה, וצריכים למצוא זו את זה (או את זו) בכל יום מחדש ולהמשיך מהיכן שהפסיקו, למרות ש-A נראה ונשמע אחרת. כן, גם אני מיד חשבתי יותר על מה ההשלכות של בילוי יממה בגוף של מישהו אחר ואז נטישת הבחור/ה להמשיך את החיים כרגיל, ופחות על כוחה של האהבה לשבור את מחסומי הגשמיות. מטבע הדברים, את A מגלמים ומגלמות הרבה שחקנים ושחקניות, אז אציין דווקא את אלה שנשארות באותו גוף כל הסרט – דבי ריאן, מריה בלו. הבמאי הוא מייקל סוּסי (״לא תשכח״), שכך יש לכתוב ולהגות את שמו, ואת התסריט כתב ג׳סי אנדרוס (״אני וארל וזו שעומדת למות״) על פי ספר דייויד לויתן (״הלילה של ניק ונורה״). שלושת היוצרים הללו והסרטים שכתבתי בסוגריים, אמורים לתת כיוון לגבי הרצון שלכם ושלכן לצפות בסרט.

״סיפור כיסוי״ (Cherchez la Femme), שפותח את החלק היותר צרפתי במדור להפעם, הוקרן לראשונה בישראל במסגרת פסטיבל הקומדיות הצרפתי וכעת ינסה את כוחו בהקרנות מסחריות. מדובר בסרטה העלילתי הראשון של הדוקומנטריסטית והעורכת ילידת איראן סו עבדי, העוסקת בנושאים הקרובים לליבה ומציבה במרכז העלילה סיפור אהבה בין שני בני מהגרים – ארמן (פליקס מואטי) וליילה (קמליה ג׳ורדנה). השניים מתכננים לעבור מפריז לניו יורק באמצעות תוכנית לימודים, אבל נתקלים בקושי לא צפוי – אחיה של ליילה, מחמוד (וויליאם לבגיל) בדיוק חזר מטיול משנה חיים בתימן, שקירב מאוד לאיסלאם וגורם לו לאסור על אחותו הרווקה להתרועע עם גברים. ארמן מחליט להתגנב אל ביתם של ליילה ואחיה לבוש כבחורה מכוסה בורקה, והתוכנית מצליחה מעל המשוער – מחמוד לא חושד שמדובר בגבר, ואף מתאהב בבחורה הצנועה.

״נסיעת לילה״ (Night Fare) גם הוא הפקה צרפתית עם עלילה המתרחשת בצרפת, אבל דובר אנגלית ברובו. זאת משום שאחד משתי הדמויות הראשיות הוא בריטי (ג׳ונתן האוורד) שהגיע לעיר האורות לבקר אקסית (פאני ואלט) ולהתאחד עם חברו המקומי (ג׳ונתן דמורגר) אותו לא ראה כשנתיים. שני הבחורים נפגשים ואחרי ליל הוללות מחליטים לקחת מונית חזרה אבל לא לשלם עליה. הנהג (ג׳ס ליאדן) לא מוותר ורודף אחריהם ברחובות פריז, מבלי לעצור את המונה, מה שהופך את הסרט משום מה למותחן מסוייט במקום לקומדיה. עוד עניין משעשע לגבי סרטו של ז׳וליאן סרי (״ימאקאסי״), הוא שבדיחות על לא לשלם על מונית מתאימות יותר ל-2015 מאשר לעידן ה-Uber ושאר האפליקציות הדומות – אבל זו שנת היציאה המקורית של הסרט, אז כנראה שזה בסדר. כלומר, הבדיחה, לא להוציא סרט באיחור של כשלוש שנים.

ווילם דפו וברוקלין פרינס ב״פרויקט פלורידה״ – הקרנות חד פעמיות בקולנוע לב סמדר

עוד אירועי וענייני קולנוע

רקוויאם לשלום – כך נקרא ספרו החדש של ד״ר פבלו אוטין, שמבוסס למעשה על הדוקטורט שלו אודות ייצוג הסכסוך בקולנוע הישראלי בעקבות אינתיפאדת אל-אקצה‎. הוא יוצא לאור ממש אחרי ״שיעורים בקולנוע״ שחגגנו גם כאן בסריטה, כי כל ספר על הקולנוע הישראלי הרי הוא מבורך, בטח ובטח של פבלו. גם המחבר החליט לחגוג את המצטרף החדש למשפחה וכולם מוזמנים ומוזמנות – ביום שישי ה-23 בפברואר בשעה 12:00 בסינמטק תל אביב, יתקיים אירוע השקת הספר. זה כולל את הקרנת סרטו הקצר והמהולל של תאופיק אבו-ואיל "רכבת החופש" ולאחר מכן פאנל על סרטי הסכסוך בהשתתפות מורן איפרגן ("הקיר") ואודי אלוני ("ג'נקשן 48"). עשו בחוכמה ותהיו שם, גם בשבילי, יש אירוע פייסבוק כתזכורת. אפשר וכדאי גם לחבב את עמוד הספר בפייסבוק לעדכונים נוספים.

חברים – סרטו החדש של אבי ביטר (אחרי שתיקה קולנועית ארוכה יש לציין), גם הוא מגיע לסינמטק תל אביב לאירוע שאני יכול לחוות רק דרך אחרים ואחרות. זה קורה הערב, רביעי ה-21 בפברואר בשעה 21:00, ויכלול גם הופעה חיה של הזמר-קולנוען. אירוע פייסבוק יש גם הפעם.

הגשות וקולות קוראים, מהדדליין המוקדם למאוחר:

פסטיבל קולנוע דרום – פתוח להגשות שחלקן מסתיים מחר, אז זה הזמן לסור לאתר הפסטיבל אם טרם עשיתם או עשיתן זאת.

מנה ראשונה – מזמין יוצרים ויוצרות להגיש את סרטיהם הקצרים (עד 10 דקות) לבחירת אוצרות הפרויקט. הגשות עד ה-27 בפברואר אז כדאי להזדרז. פרטים מלאים באתר.

פסטיבל סרטי הסטודנטים – פירסם קול קורא למענק הפקה לסרט ביכורים קצר, עצמאי ומונפש. דדליין: 18 במרץ. הפרטים אצלם וגם קולות קוראים נוספים.

פרסי אופיר – האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה מזמינה להגיש לכל התחרויות על פי התקנון המחודש שעליו דיברתי בסוף השבוע שעבר.

פסטיבל הקולנוע ירושלים – פתח את שעריו להגשות בכל המסלולים (ישראלי, בינלאומי ופיצ׳פוינט). היכנסו לאתר הפסטיבל על מנת לבחור מסלול.

המון בהצלחה לכל המגישים והמגישות שימלאו לכולנו את הקיץ הקרוב בסרטים.

תגובות

  1. אני מאוד נהניתי מהריבוע.סרט חכם מאוד,עם מבנה מונוטוני במכוון,צילום מרובע ולא יציב שמדגיש את היציבות שהדמויות מרגישות לעומת חוסר השליטה שלהם על כל דבר.הסצינה של הבנאדם שמשחק קוף,וסצינת הטמנת המכתבים בבניין,הם סצינות לפנתיאון שראויות לכל סופרלטיב.ומעבר לכך זה סרט מצחיק ויפה.אהבתי.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.