• סרטים חדשים: ״אושן 8״ עטור הכוכבות
  • באהבה, סיימון
  • אושן 8
  • המועמדים והמועמדות לפרסי אופיר 2018
  • פסטיבל ירושלים 2018: סרט הפתיחה והנעילה
  • אונס ונקמה בקולנוע - פרק 2
  • פסטיבל סרטי הסטודנטים 2018: הזוכים והזוכות
  • פסטיבל סרטי הסטודנטים 2018: דיווח שני
  • ״משפחת סופר-על 2״, סקירה
  • Upgrade :סקירת חו״ל לסרטו של לי וויינל
  • עולם היורה: נפילת הממלכה
  • המלצות סינמטקים - מהדורת חודש יוני 2018
  • באטמן נינג'ה
  • yes המלצות ואזהרות לערוץ הגאווה החדש של
  • פודקאסטים מומלצים: בעיקר על קולנוע אבל לא רק 2
  • ״הרכבת של 15:17 לפריז״, סקירה לקראת שידור בהוט
  • אימת החודש - מאי 2018
  • דדפול 2
  • פרויקט כל זוכי האוסקר בפרס הסרט הטוב ביותר - סיכום

סרטים חדשים: ״כל הכסף שבעולם״, ״ג'ומנג'י: שורדים בג'ונגל״, ״איש ושמו אובה״

21 בדצמבר 2017 מאת אורון שמיר

סיכומי השנה הקולנועית של סריטה בעיצומם, למקרה שהחמצתם או החמצתן את ארבעת הימים האחרונים בבלוג. זה אומר שהמדור השבועי שמוקדש לסרטים חדשים יתמקם גם השבוע וגם בזה שאחריו ביום חמישי. זה גם אומר שהמשך הסופש יוקדש לסרטים חדשים כדי לתת להם את הכבוד המגיע למרות שהצטרפו ברגע האחרון ליבול 2017, וגם כדי להתאוורר מן הסיכומים. אבל לפני סרטי השבוע הנוכחי, אקפוץ רגע שבוע אחד קדימה ואז שניים אחורה. ראשית, ״המיילדת״ שלדעתי כבר עלה בשבוע שעבר, משום מה זכה לתאריך הפצה מחודש של השבוע הנוכחי. אם עשיתי בלאגן אני כמובן מתנצל, ובכל מקרה על הסרט אפשר יהיה למצוא מידע במדור הקודם. ״האופה מברלין״, סרטו של אופיר ראול גרייצר מפסטיבל ירושלים האחרון, מגיע לסינמטקים כבר בסוף השבוע הנוכחי, אבל כדי לא לבלבל אכלול אותו רק במדור של השבוע הבא. בכל מקרה אפשר לקרוא עליו בדיווח הזוכים הירושלמיים. לגבי שלושת הסרטים הבאים, אני בטוח עד כמה שרק ניתן שהם אכן עולים לאקרנים היום.

״כל הכסף שבעולם״ (All the Money in the World) היה אמור להיכלל גם הוא במדור הבא לפי תאריך ההפצה המקורי שלו, אבל יוצא שהוא מוקרן בישראל לפני רוב העולם עקב תזוזות חוזרות ונשנות בלוח ההפצה העולמי. זאת משום שסרטו השני של רידלי סקוט לשנת 2017 כבמאי, אחרי ״הנוסע השמיני: קובננט״ שכיכב אצלנו אתמול ברשימת הגרועים, ביצע את אחד הלהטוטים המשונים והמרשימים של התקופה – החלפת השחקן המואשם בהטרדות מיניות, קווין ספייסי, בכריסטופר פלאמר. עד כאן שום דבר חריג, הרי שחקנים פורשים ומופרשים מפרוייקטים כל הזמן, אלא שסקוט וצוותו עשו זאת כחודש לפני שהסרט עומד להיות מוקרן בפני קהל ומצביעי האקדמיה כאחד, כלומר אחרי שהסרט נעול וחתום. פלאמר החליף את ספייסי בתפקיד הקריטי של ג׳יי. פול גטי, האיש העשיר בתבל בתקופת התרחשות העלילה, שנכדו נחטף במטרה לדרוש עבורו כופר. במוקד העלילה עומדת אמו של הנער החטוף (מישל וויליאמס) והאיש מטעמה של משפחת גטי (מארק וולברג). דייויד סקארפה (״כשהעולם עמד מלכת״) כתב את התסריט בהתבסס על ספרו של ג׳ון פירסון. סקירה בוא תבוא.

״ג'ומנג'י: שורדים בג'ונגל״ (Jumanji: Welcome to the Jungle) מגיע 22 שנה אחרי ״ג׳ומנג׳י״ המקורי עם רובין וויליאמס זצוק״ל, כאשר במקום משחק לוח הפעם זהו משחק מחשב שטני שהופך את חיי הדמויות לפראיים מכל דמיון. ארבעה תיכוניסטים חסרי מושג לגבי מה שעומד לקרות להם בוחרים ארבע דמויות שיגלמו אותן במשחק – ואז הופכים להיות האווטארים שבחרו, ונתקעים בג׳ונגל המאיים עד אשר יסיימו את ההרפתקה ויביסו את המשחק. לגרסת שנות האלפיים-עשרה לקלאסיקת הניינטיז שהייתה הרבה יותר מפחידה ואפלה מאשר משעשעת, נבחר הפעם כיוון קומי ואקשיונרי כפי שמתבטא בליהוקים: דווין ג׳ונסון וקווין הארט שכבר הפכו לצמד קומי (״סוכן וחצי״), ג׳ק בלאק בתפקיד נערה, וקארן גילאן כדי שגם תהיה אישה אמיתית על המסך. כרגיל בהוליווד של הזמן האחרון, גדוד של תסריטאים אחראי על הכתיבה, אז אציין רק את הבמאי ג׳ייק קאסדן (״סקס טייפ״, ״מורה רעה״). צפו לסקירה של אור כבר מחר, ואת דעתי שלי אפשר לקרוא בעכבר העיר.

״איש ושמו אובה״ (A Man Called Ove) הוא הסרט הוותיק ברשימה, שמגיע אלינו בדיוק שנתיים אחרי ההפצה במולדתו השבדית. כלומר אם ״כל הכסף שבעולם״ מגיע לישראל כטריטוריה ראשונה, הפעם אנחנו התחנה האחרונה של הסרט אחרי סבב מרשים של הפצה בבתי הקולנוע ובפסטיבלים כאחד, כולל שתי מועמדויות לאוסקר שעבר – כנציג שבדיה בקטגוריית הסרט הטוב ביותר בשפה זרה, וכן לפרס האיפור. זאת משום שרולף לאסגארד, השחקן בתפקיד הראשי של, ובכן, איש ושמו אובה, נראה צעיר יותר מן הקשיש הנרגן שהוא נדרש לגלם (למרות שהוא בן גילו). אל חייו של אובה נכנסים במפתיע, באופן מילולי למדי, שכנתו החדשה פרוונה (באהר פארס) ומשפחתה, והתוצאה היא דרמה קומית המבוססת על הספר שהפך לרב מכר מאת פרדריק בקמן. על העיבוד והבימוי אחראי האנס הולם, שבעברו לא מעט קומדיות. כתבתי על הסרט לעכבר העיר.

עוד ענייני ואירועי קולנוע:

הפצענציג דרום-אפריקה לאוסקרים שהפעיל לתשיעייה של קטגוריית הסרט הטוב ביותר בשפה זרה (כלומר לחצי הגמר), יוקרן ב-27 בדצמבר בסינמטק תל אביב. מדובר למעשה בהקרנה חוזרת ביוזמת הפסטיבל הגאה, שמהדורת 2017 שלו נפתחה עם הסרט הזה ממש, ואפשר למצוא כאן אצלנו את דעתו של עופר על סרטו של ג'ון טרנגובה. פרטים נוספים וכרטיסים להקרנה אפשר למצוא באתר סינמטק תל אביב.

פסטיבל אפוס – לסרטי תרבות ואמנות, יצא בקול קורא מעניין למדי למהדורה התשיעית שלו: חיפוש ואיתור תרגילים של סטודנטים של דוד פרלוב לפי שירו של ז׳אר פרוור ״ארוחת בוקר״. כל מי שלמדו אצל הקולנוען והמורה האגדי בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב יודעים ויודעות במה מדובר, וכדאי שיתחילו להיזכר בזריזות היכן מאוחסנים התרגילים. כשתמצאו אותם, יש לשלוח ליוזמת ואוצרת הפרויקט המבקש לשמר ולהציג את המצטיינים שבהם, אשת הקולנוע דבורית שרגל, ולעשות זאת לפני שיגיע הדדליין ביום ראשון הקרוב עד מאוד. עוד פרטים אצל אפוס.

פסטיבל לונג שורט – אירוע הקולנוע הדו-שנתי המוקדש לסרטים קצרים, חוזר לסינמטק תל אביב ביום הכי קצר בשנה, שהוא במקרה היום (ה-21 בדצמבר). זוהי בעצם המהדורה השישית של ערב הסרטים הקצרים, בהפקת אלדד רום ובניהולם של אלדד בוגנים, ישראל וינקלר ודיאנה בארון, שהתקיים גם מוקדם יותר השנה בשיא הקיץ. פרטים וסרטים בדף האירוע בפייסבוק.

סינמטק תל אביב – אותו אחד שהוזכר פה לעיל, זוכה להתקפונת מצידו של מבקר הקולנוע של ״הארץ״, אורי קליין, שבא אליו בטענות דומות לאלה שעולות גם פה מדי פעם מהתגובות. נראה כי גם קליין היה רוצה סינמטק תל אביב אחר, או אולי מתגעגע לזה של ימים עברו, אבל מי שיקראו מעבר לכותרת או כותרת המשנה (המעט מטעות) ימצאו גם הסיבות בגינן המצב הוא כפי שהוא היום. קריאה מעניינת בכל מקרה, לדעתי.

סינמטק הרצליה – שופע אירועים לכבוד הימים האחרונים של 2017, ואף ריכז את כולם במודעת רטרו מגניבה (או שמא גזעית) מכדי להיות אמיתית. לטובת מי שלא קורא/ת אייטיזית שוטפת, אבליט שניים מהאירועים שיותר מוצאים חן בעיניי. המוקדם מביניהם יתרחש במוצאי שבת הנוכחית, ה-23 בדצמבר, אז יוקרנו גב אל גב התאומים שהופרדו בלידתם ״פלאש גורדון״ ו״ת׳ור: ראגנארוק״, עם הרצאה של מבקר הקולנוע תומר קמרלינג (mako) שיהיה הבשר בסנדוויץ׳ הזה (לא שיש לי משהו נגד פחמימות ריקות). ביום רביעי ה-27 בדצמבר יתרחש אירוע מיוחד לא פחות, עם הקרנת סרט האנימציה שממש אינו מיועד לילדים, ״בלדונה של עצבות״ (Belladonna of Sadness) של אייצ׳י יאממוטו, בליווי הקדמה של האנימטורית הישראלית הבינלאומית לי להב. כמובטח, הנה המודעה שהוכנה לכבוד האירועים:

תגובות

  1. סינפיל הגיב:

    אני הייתי אחד מאותם אנשים שהתלוננו כאן בתגובות בעבר על הסינמטקים ולכן, שמחתי לקרוא את מאמרו של מר אורי קליין, אף־על־פי שנדיר שאני מסכים עמו והוא ממש לא כוס התה שלי, מסיבות אותן הבהרתי בעבר כאן, ולכן, אני מודה לכם על שפרסמתם אותו והבאתם אותו, עם הנושא החשוב שהוא מעלה, לתשומת לבי ולקהל רחב. יפה שקישרתם. שמחתי, גם, לראות שלמעשה כל הטוקבקיסטים למאמר באתר ״הארץ״ הסכימו עמו והעלו תמות דומות לאלה שהעלתי: חלקם ציינו, בנוסף, כי הקהל בסינמטקים נוטה להרעיש וכי אלה אינם מקרינים את כותרות הסיום, בקיצור, נראה שצדקתי. הסינמטק הטוב בארץ נשאר בדירה שלי…

  2. Miki הגיב:

    מה קורה עם מערכת התגובות? בחצי מהכתבות אי אפשר להגיב, האם זה בכוונה?

    1. אורון שמיר הגיב:

      לטקסטים של אור אי אפשר להגיב, לבקשתו.
      לדעתי עד סוף החודש אשבר ונצטרף כולנו למצב של פרסום טקסטים בלבד, ואולי העברת הדיון עליהם למקום אחר.
      הדברים שאנשים מרשים לעצמם לכתוב ולעולל בתגובות הם מתחת לכל ביקורת, קשה לסבול את זה.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.