אוסקר 2016/17: מי מוביל בהימורים לפרס הסרט הטוב ביותר בשפה זרה

בשבועות הקרובים תכריז האקדמיה האמריקאית על תשיעיית הפיינליסטים בקטגורית הסרט הטוב ביותר בשפה זרה, ונגלה האם נציג ישראל, זוכה האופיר "סופת חול", התקרב צעד אחד נוסף לזהב. עד כה בכל פעם שישראל נכנסה לתשיעייה מאז ייסוד החוק ב-2008, הסרט גם הגיע לחמישייה הסופית ("וואלס עם באשיר", "עג'מי", "הערת שוליים").
הקטגוריה הזו, שהיא לגמרי המעניינת ביותר בעיני באוסקר, היא אחת הקשות ביותר לחיזוי. אנחנו לא יודעים מיהם המצביעים בה, מי מרכיבים את הועדה החיצונית שמוסיפה ארבעה סרטים שלא נכנסו בסיבוב הראשון והסודי, ואין מספיק פרסים מקדימים כדי להבהיר לנו את התמונה כמו עם הקטגוריות האחרות.

לפני שאנחנו צוללים למצב המירוץ, אתם מוזמנים לפתוח בחלון צדי את פוסט "כל המתמודדים לפרס הסרט הטוב ביותר בשפה זרה" שפרסמתי עת הגיע דד-ליין ההגשה, שם אני מפרט על כל אחד מהסרטים בתחרות, כדי לקבל את התמונה המלאה ביותר.

בפרסי המבקרים שכבר הוכרזו, נציג גרמניה "טוני ארדמן" (שנכון לרגע זה יופץ בארץ רק בפברואר), הוא הסרט הבולט ביותר, אבל המבקרים והאקדמיה לא תמיד מסונכרנים. לכן פניתי לדבר הכי קרוב שיש, אל מהמרי האוסקר הפעילים והמוכרים ביותר ברשת, לראות, על פי דעתם, לאן הרוח נושבת.
אבל האמת היא, שכשחושבים על זה, גם זה לא אומר יותר מדי. קודם כל, חשוב מאוד לזכור שקטגורית הסרט בשפה זרה מייצר מינימום עניין לאמריקאים. הם מתרכזים בקטגוריות הגדולות והיוקרתיות יותר. באתר Gold Derby, למשל, שאוסף הימורים מעשרות כתבים, אין בכלל איזכור לקטגוריה הזו כרגע. חוסר העניין שלהם ניכר בהימורים עצמם – מדובר תמיד בסרטים הכי גדולים, של במאים שהיו מועמדים בעבר, ורואים שאין פה חקירה אמיתית והסתמכות רצינית על סטטיסטיקות, כמו שמאפיין קטגוריות אחרות. מה גם שזה גם יכול להשתנות בשנייה. מספיק שסרט שאף אחד לא דיבר עליו מקבל מועמדות לגלובוס הזהב, ותוך שנייה הוא יטפס גבוה גבוה אל פסגת טבלאות ההימורים.
בנוסף, ההימורים האלה מתדלקים אחד את השני. הכתבים מסתכלים על הימורי הקולגות, ובעצם מייצרים מין מפלצת שניזונה מעצמה. ובכל זאת, זה כן יכול לעזור בקרב האמיתי של הקטגוריה הזו – הקרב על תשומת הלב. 85 סרטים מתמודדים על מעט המקומות הנחשקים, וחברי האקדמיה פונים למקורות שיכולים לכוון אותם לסרטים המדוברים ביותר, וזה אחד הכלים שלהם.
עוד משהו ששווה לקחת בחשבון, הוא שחלק משמעותי ממסקרי האוסקר לא עושים זאת רק דרך המחשב שלהם. הם מסתובבים בהקרנות אקדמיה, קוקטיילים והשקות, מדברים עם חברי האקדמיה ומרגישים את השטח. בשנת 2014 אן תומפסון הייתה ליחידה שטענה ש"המשחרר" (ונצואלה) הוא איום בקטגוריה למרות שאף אחד לא ספר אותו, בעקבות העובדה שהיא הרגישה ממקור ראשון את התגובות מההקרנות. הוא אכן נכנס לתשיעייה בסופו של דבר.

סופת חול

אז בואו נתחיל ממה שבעצם מעניין אותנו יותר מהכל. איפה "סופת חול" נמצא? האם הכתבים וחזאי האוסקר האמריקאים מחשיבים אותו כחלק מהעניין?
התשובה לכך היא "לא" מוחלט, למרבה הצער.
מתוך אותם אתרים ומקורות מובילים, חלקם מכילים הימורים של מספר כתבים, "סופת חול" לא נמצא על הרדאר בכלל. המיקום הכי טוב שלו הוא 15 אצל ג'ק קלייטון (Award Circuit). קריס טייפלי, בעל פינת האוסקר ב-Variety, מיקם אותו במקום ה-16. סשה סטון של Awards Daily לא הכלילה את הסרט גם לא ב-15 הסרטים הראשונים שלה; ב-Awards Watch אף אחד מעשרת הכתבים שתורמים לו לא הזכיר את הסרט בכלל; סקוט פיינברג של ה-Hollywood Reporter מיקם אותו מתחת לתשיעייה, ברשימת ה"איומים המשמעותיים" יחד עם 13 סרטים אחרים; אן תומפסון של Indiewire גם היא לא מכלילה את "סופת חול", אבל חשוב לציין שמשום מה היא מהמרת אך ורק על סרטים שהיא כבר ראתה, ומכיוון שנציג ישראל טרם נחזה על ידה היא לא מתייחסת אליו.
כקונטרה, אזכיר שבשנה שעברה אף אחד לא הימר על "תיב" הירדני הנפלא, שבסופו של דבר נכנס גם לחמישייה. העניינים באמת עוד פתוחים לחלוטין.

ובהערת סוגריים – צריך להזכיר שנכון לרגע זה, "סופת חול" איננו הנציג הישראלי היחיד לאוסקר. בקטגורית הסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר מתמודד סרטה של תמר קיי, "בית האילמת". קלייטון מהמר עליו בחמישייה הסופית, כל שלפחות מהבחינה הזו, ישראל יותר נוכחת בקטגוריה הזו מאשר בכל מקום אחר. בנוסף, "פרינסס שואו" גם הוא יכול להיות חלק מהחגיגה, אם ייכנס לרשימה המצומצמת של סרטי התעודה שתתפרסם בעתיד.

הסרט היחיד שכרגע מופיע בכל ההימורים ללא יוצא מן הכלל הוא כמובן "טוני ארדמן", בזכות התגובות החמות מפסטיבל קאן והדחיפה מהמבקרים. זה כביכול ההימור הבטוח, למרות שאני עדיין תוהה לגבי העניין הזה. לא ראיתי את הסרט, כך שהדברים שאני כותב מסתמכים על תחושות ולא על איכותו, אבל מכיוון שמדובר קומדיה ארוכה שפונה לקהל מסוים וצעיר יחסית, אני לא רואה איך תהיה לו תמיכה מהאקדמיה.
שימו לב שהסטטיסטיקה של קומדיות בקטגוריה הזו היא די מטרידה. מבחינת מועמדויות, הדבר הכי קרוב לקומדיות שהיו לאחרונה הם "סיפורים פרועים" מארגנטינה, "שן כלב" מיוון, ו"הערת שוליים" של ישראל. כדי למצוא את הקומדיה האחרונה שממש זכתה בפרס צריך ללכת 19 שנה אחורה בשביל הלהיט "החיים יפים", וגם זה היה על השואה. הסתייגות: אפשר להסתכל על "שטח הפקר", זוכה 2001, גם כקומדיה, אם ממש רוצים, אבל שווה גם לזכור שהוא ניצח ברגע האחרון את "אמלי" מצרפת, שהיה קומדיה מובהקת בהרבה.
עם זאת, סביר מאוד שהועדה החיצונית תמהר להכניס את "טוני ארדמן" לתשיעייה בכל מקרה, כדי שלא יבואו אליהם בטענות מאוחר יותר – בסופו של דבר, הועדה הזו נוצרה בדיוק בשביל שסרטים כמו "טוני ארדמן", שכל העולם מהלל, יהיו חלק מהמועמדים.
אחרי גרמניה, הסרט שמוזכר הכי הרבה פעמים הוא נציג דנמרק, "מתחת לחול" (Land of Mine) של מרטין פייטר זנדוולייט, שבו דווקא צפיתי, והפך להיות הסרט האהוב עלי מבין כל המתמודדים ולאחד מסרטי השנה שלי. המקום היחיד בו הוא איננו מופיע כהימור בטוח הוא Indiewire, כי, כאמור, אן תומפסון מתייחסת רק לסרטים שראתה.

אחרי גרמניה ודנמרק בולטים שלושה: "הסוכן" של אירן, "נרודה" מצ'ילה, ו"היא" מצרפת, כולם של במאים מוכרים ואהובים שהיו מועמדים בקטגוריה הזו בעבר. אני הכי מסוקרן לראות מה קורה עם פבלו לאריין של צ'ילה. כזכור, הוא הראשון והיחיד שהצליח להכניס את מדינתו לאוסקר עד כה ("לא"), אבל יותר מזה – בהתחשב בכך ש"ג'קי" שלו (על חוויותיה של הגברת הראשונה ג'קי קנדי לאחר רצח בעלה, בכיכובה של נטלי פורטמן) צובר תאוצה, לדעתי הוא עלול להיות הבמאי הראשון אי פעם שמועמד גם לפרס הסרט בשפה זרה וגם לפרס הסרט – בזכות שני סרטים שונים. צריך לבדוק האם זה קרה כבר בעבר, אבל אני סקפטי.
אסגר פרהאדי, שסרטו "פרידה" זכה בשנת 2011 וסרטו החדש זכה בפרסי התסריט והשחקן של פסטיבל קאן, גם הוא כמובן משמעותי מאוד במירוץ. הבמאי פול ורהובן, שמייצג את צרפת, היה מועמד מטעם מולדתו הולנד בשנת 1973, ונכנס לתשיעייה לפני עשור עם "ספר שחור". הוא כמובן בליגה אחרת מלאריין ופרהאדי, כי לו יש גם קריירה אמריקאית ענפה ומפורסמת, והשחקנית הראשית של "היא", איזבל הופר האגדית, בדרכה להיות מועמדת לראשונה בחייה בפרס השחקנית הראשית.

היא

עם זאת, יש הרבה במאים מפורסמים אחרים שאינם מוזכרים באופן תדיר. ההפתעה הגדולה מבחינתי היא שמתוך כל אותם מהמרים, רק שלושה מציבים את "חולייטה" של פדרו אלמודובר כאחד הסרטים הבולטים של המירוץ. אלמודובר היה מועמד לאוסקר בקטגוריה הזו בזכות "נשים על סף התמוטטות עצבים", זכה בה עם "הכל אודות אמא", ואז היה מועמד לפרס הבימוי והתסריט על "דבר אליה", כשבאחרון אפילו זכה. אני לא לגמרי מבין איך אפשר להמר נגדו, בטח בסרט כל כך סנטימנטלי כמו "חולייטה".
במאי זר אחר שכבר צבר שתי מועמדויות בקטגורית הסרט בשפה זרה הוא האני אבו-אסד. "גן עדן עכשיו" הגיע לאוסקר אחרי שזכה בגלובוס הזהב, ו"עומאר" היה אחת ההפתעות הגדולות של 2013. השנה פלשתין שלחה אותו שוב עם "האיידול", וכרגע הוא מופיע בשתי טבלאות בלבד. אני חייב להודות שבעיני הסרט הזה נורא, אפילו יותר מ"עומאר", אבל זה כמובן לא אומר שום דבר.
במאים נוספים אחרים שכיכבו בעבר בקטגוריה הזו, ולא ממש מקבלים תשומת לב כרגע הם דניס טאנוביץ' (זוכה על "שטח הפקר", מתמודד השנה עם "מוות בסראייבו"), פאולה ואן דר אוסט (מועמדת בעבר על "חתונה על תנאי", מתמודדת השנה עם "טוניו"), ואנדז'י וואידה שהלך השנה לעולמו (מועמד ארבע פעמים בעבר, מתמודד השנה עם "אשליה אופטית").

כך שאם לסכם מיהם הסרטים הכי בולטים במירוץ על פי המהמרים האמריקאים, מתקבלת התמונה הבא:
מוביל: גרמניה – "טוני ארדמן".
לאחריו: דנמרק – "מתחת לחול"; אירן – "הסוכן"; צ'ילה – "נרודה"; צרפת – "היא".
מאיימים: איטליה – "אש על המים"; פינלנד – "היום הטוב בחייו של אולי מאקי"; ספרד – "חולייטה".
מזדנבים: פלשתין – "האיידול"; שבדיה – "אדם ושמו אווה", ערב הסעודית – "ברקאה פוגש את ברקאה".

בסיכום הפוסט שלי אשר מפרט על כל המתמודדים השנתיים, ההימורים שלי לתשיעייה היו אלו: אירן – "הסוכן"; בוסניה והרצגובינה – "מוות בסרייאבו"; דנמרק – "מתחת לחול"; הולנד – "טוניו"; יוון – "שבאלייה"; נורבגיה – "בחירת המלך"; ספרד – "חולייטה"; פלסטין – "האיידול"; צ'ילה – "נרודה".
השינוי היחיד שהייתי עושה, הוא להכניס בכל זאת את "טוני ארדמן" על בסיס הועדה החיצונית, על פני יוון או בוסניה. אבל אני עדיין מאוד מסוקרן גם ממה יעלה בגורלן של צרפת, מקסיקו, שבדיה, קנדה וכמובן ישראל.

הדברים עוד עומדים להשתנות ולהתעצב מחדש ככל שהעונה תמשיך, ויכול להיות שבעוד חודש אף דבר שנכתב פה למעלה כבר לא יהיה רלוונטי. יכול להיות גם שלא.

טוני ארדמן