סרטים חדשים: ״אבינו״, ״אמריקן האני״, ״ד"ר סטריינג'״, ״הסרבן״

ארבעה סרטים חדשים פותחים את חודש נובמבר בבום גדול של איכות ועניין. שלושת הסרטים האמריקאיים לא היו יכולים להיות יותר שונים זה מזה, בעוד מישראל מצטרף אל צמרת שוברי הקופות הצפופה אחד המדוברים של השנה, שוודאי יצליח גם אצל הקהל. גם פינת הפלוס מלאה בכל טוב, עם חדשות רעות וטובות לאיזון, ועם שני פסטיבלים קטנים-גדולים שמבטיחים לחמם את נובמבר, אם הוא אי פעם יתקרר.

״אבינו״ סרטו השני באורך מלא של מני יעיש (״המשגיחים״), ממשיך את הקו שהחל בתנופה סרטו הקודם – עיסוק באמונה באל דרך מכות בשכונה, שילוב בין סרטי פשע אלימים לדרמות חמימות על משפחתיות מסוגים שונים. גם הפעם השחקן הראשי שלו זוכה בפרס אופיר – מוריס כהן (בתמונה לעיל, אותה צילמה ורד אדיר ועליה נודה ליח״צ). כהן מגלם מאבטח במועדון ״שמיים״ בלילות ומוביל רהיטים ביום, שמנסה ללא הצלחה להביא ילד עם אשתו האהובה (רותם זיסמן כהן, זוגתו גם בחיים). הצעה להפוך לגובה חובות עבור עבריין מקומי (אלון דהן) מבטיחה לו מספיק כסף על מנת לממן טיפולי פוריות בקליניקה פרטית, אבל גם תכניס אותו לסחרור מסוכן בעולם הפשע של בת-ים והסביבה. פרס האופיר השני של הסרט הוענק לעריכה המאוד נוכחת של שירה ארד, אבל נדמה שהחיבוק האמיתי לסרט יגיע מצד הקהל שעשוי להפוך אותו ללהיט. כתבתי על הסרט, בהסתייגות יש לומר, עבור עכבר העיר.

״אמריקן האני״ (American Honey), או ״מותק אמריקאית״ כפי שכיניתי אותו בימי פסטיבל קאן, הוא המלצת המערכת הגורפת שלנו. אחרי ביקורות מעורבות לצד פרס חבר השופטים בקאן, התחנה הראשונה שלו בישראל הייתה פסטיבל חיפה בחודש שעבר, וכעת הגיע הזמן לאתגר צופים וצופות בבתי הקולנוע. זה לא לגמרי פשוט להמליץ על סרט בן כ-160 דקות עם מעט מאוד עלילה והרבה מאוד פרובוקציות, אבל קל לעשות זאת כשמדובר ביצירה האמריקאית הראשונה של אנדראה ארנולד (״דרך אדומה״, ״מחוץ למים״). הקולנוענית הבריטית חרשה את ארצות הברית לרוחב בליווי חבורת צעירים המגלמים צוות מכירת מגזינים מדלת לדלת, וחזרה עם אחד הסרטים הגדולים של השנה. סשה ליין האלמונית נהדרת בתפקיד סטאר, צעירה משום מקום המחליטה לנטוש את חייה השבורים כדי להצטרף אל ג׳ייק (שאיה להבף בגדולתו) וקריסטל (ריילי קיו בתור נבלית-על) במסעם להתעשרות והתפרעות. הרחבתי את הטקסט האוהד שלי לביקורת בעכבר העיר, אור הביע אהדה בכלכליסט, ועופר יסקור את הסרט כאן בסריטה. כאמור, המלצת סריטה כוללת.

״ד"ר סטריינג'״ (Doctor Strange), למי שלא עוקב או עוקבת אחרי היקום הקולנועי של מארוול, אינו פריקוול לקומדיה של סטנלי קובריק אודות המלחמה הקרה. מדובר בגיבור-על חדש המצטרף לאסופת ״הנוקמים״ ההולכת וגדלה, ולסרט ה-14 בסדרה. בנדיקט קמברבאץ' מגלם את הדוקטור, שאכן מתחיל את הסרט כרופא, אבל מאבד את את יכולותיו המוטריות ויוצא למסע להשבת האיזון הפנימי במזרח. שם הוא פוגש נזירה (טילדה סווינטון) המגלה בפניו את סודות הכישוף. את הקאסט המאוד לא אופייני לסרט קומיקס משלימים צ'יווטל אגיופור, רייצ'ל מקאדמס, מייקל סטולברג ומאס מיקלסן, צוות איכותי לכל הדעות. מי שביים הוא סקוט דריקסון, שברזומה שלו בעיקר סרטי אימה (נגיד ״Sinister״), שגם השתתף בכתיבה במשותף עם סי. רוברט קרגיל עימו שיתף פעולה בעבר, וגם ג׳ון ספייטס (״פרומתאוס״). אור יצא לבדוק האם מארוול אכן קיימו את הבטחתם לחדש.

״הסרבן״ (Hacksaw Ridge), הסרט היחידי השבוע ששמו אינו תעתיק עברי, הוא גם יוצא הדופן מבחינת נקודת המוצא שלו – מל גיבסון מביים סרט על פציפיסט בזמן מלחמה. הפרדוקס מיושב בכמה דרכים, אותם אסגיר רק בסקירה שלי בהמשך הסופש, אבל בואו נגיד שסצנות הקרב על אותו רכס מסור שנתן את שמו המקורי לסרט בהחלט סיפקו לבמאי הזדמנות להתפרע. את הסרבן הנידון מגלם אנדרו גארפילד, המתנדב לשרת בצבא ארה״ב עמוק אל תוך מלחמת העולם השנייה – אך כחובש קרבי שלא מוכן אפילו לגעת בנשק. הסיפור המופרך מבוסס על מקרה אמיתי של גיבור מלחמה אמריקאי, דסמונד דוס, שהציל חיים בשדה הקרב מבלי לירות באוייב. לצידו של גארפילד ניתן למצוא את סם וורתינגטון, הוגו וויבינג, תרזה פאלמר, לוק ברייסי וגם וינס ווהן בתפקיד סמל המחלקה. אנדרו נייט (״עקבות במים״) ורוברט שנקאן (״האמריקאי השקט״) כתבו את התסריט.

פלוס – קולנוע נסגר, עמותה נפתחת, והפסטיבלים לא מפסיקים

לב סמדר – הקולנוע השכונתי והמיתולוגי של המושבה הגרמנית בירושלים, שוב נמצא בסכנת סגירה. גם לי היה דז׳ה-וו בן חמש שנים למשמע הידיעה הזו, אבל הפעם זה נדמה סופי יותר, ובעיקר מיידי. בסוף השנה הקלנדרית יסתיים החוזה של בתי הקולנוע לב אצל בעל הבית המחזיק בכנס בו פועל בית אולם הקולנוע הוותיק בארץ. על הצורך של המבנה בשיפוץ התרענו כאן לפני כמה וכמה פסטיבלים ירושלמיים, אבל המחזיק בנכס לא מוכן לשאת בעלויות וכנראה גם לא מספיק אוהב קולנוע בשביל למנוע אופציית רכישה בידי גוף אחר. כבר קמה לה קבוצת פייסבוק מחאתית, אבל זה לא נראה טוב עבור הקולנוע שנדמה לי כי הוא אחד האחרונים שבאמת משמר את אווירת בתי הקולנוע השכונתיים שמזמן הוחלפו בקניונים ואחר-כך במרובי-המסכים. בפסטיבל ירושלים האחרון נחרדתי לגלות שכבר לא פועל בו בית הקפה, מפלט קבוע בימי שבת של הפסטיבל בהם הכל סגור. יש בי עוד תקווה קטנה שהוא שוב יינצל, בית הקולנוע שמחזיק כבר 88 שנים ברחוב לויד ג׳ורג׳. קטנטנה אפילו.

קינוקלאן – עמותה ותנועה חדשה של נשים יוצרות למען יצירה נשית, החלה רשמית את פעילותה ומחפשת שותפות ושותפים לדרך. מדובר בגוף שקם על מנת ״להפיק ולהפיץ יצירות קולנועיות, ספרותיות ואחרות, הנותנות ביטוי לעולמן של נשים, מנקודת מבטן״ כך כהגדרת האתר עתיר המידע של הקינוקלאניות – המשוררת ד”ר אפרת מישורי והקולנוענית דנה גולדברג (״אליס״).יש כבר כמה וכמה פרוייקטים שנמצאים בשלבי עשייה ומחפשים תמיכה, כמו סרט עצמאי בכיכובה של יבגניה דודינה שכבר צולם, לצד הוצאה לאור ושאר פלטפורמות ליצירות חדשות. הצטרפו למהפכה באתר.

דוקאביב גליל – הסניף הצפוני של פסטיבל הקולנוע התיעודי המצליח, יפתח את שעריו זו השנה השמינית בשבוע הבא. בין ה-8 ל-12 בנובמבר יוקרנו במעלות תרשיחא כ-30 סרטים דוקומנטריים, חלקם מבולטי ההיצע השנתי של דוקאביב ואחרים בבכורה. החגיגות ייפתחו עם ״החולמים מבבילון״ זוכה הפרסים של רומן שומונוב, ובבכורה יוקרנו ״ג'ים: סיפורו של ג'יימס פולי״ על העיתונאי האמריקני שהוצא להורג על ידי דאעש,
״סטף״ סרטו של יאיר קידר על התעשיין מקים גוש תפן סטף ורטהיימר, ופרק מהסדרה ״הדוקומנטריסטים״ של אריק ברנשטיין ודן ונואית גבע. את התוכניה המלאה, כולל לא מעט היילייטס שכתבנו עליהם במהלך דוקאביב, אפשר למצוא באתר הפסטיבל.

קולנוע בערבה – הפסטיבל הדרומי ביותר בארץ, הופך השנה רשמית לאחד האירועים הכי שווים בלו״ז הקולנועי-פסטיבלי. השנה הוא יתקיים בין ה-24 בנובמבר וה-3 בדצמבר, כלומר יימשך כשבוע וחצי משל היה פסטיבל גדול. מבט בתוכניה מגלה שאכן כך, מכל בחינה שהיא. האירוע ייפתח עם סרטו של פנג שיאוגנג ״אני לא מאדאם בובארי״, שצולם בפריים עגול (תמונה כאן למטה, ותודה ליח״צ), ויקרין בבכורה ארצית גם את ״היום המאושר בחייו של אולי מאקי״, סרטו של יוהו קואוסמאנן שזכה במסגרת ״מבט מסויים״ השנה בקאן. מלבד סרטים נוספים שטרם הוצגו בארץ, אליהם אולי נגיע בפוסט ייעודי לפסטיבל, שווה להזכיר כי כמה וכמה היילייטס של ירושלים וחיפה ירוכזו יחדיו מדי ערב בערבה, בהקרנות תחת כיפת השמיים ליד היישוב צוקים: מירושלים יוקרנו בין היתר ״סיירנבאדה״ הרומני, ״דרורים״ האיסלנדי ו״אקווריוס״ הברזילאי (הבמאי קלבר מנדוסה פילו יהיה בין אורחי הפסטיבל), ומחיפה יגיעו ״בגרות״ הרומני אף הוא (יחד עם הבמאי שלו, כריסטיאן מונג׳יו), ״הסטודנט״ הרוסי ו״חיי כקישוא״ השוויצרי המונפש. את התוכנית הישראלית יעטרו ״סופת חול״ המדברי, ״עניינים אישיים״ שזכה בחיפה, ו״אוונטי פופולו״ בעותק דיגיטלי חדיש. שאפו ענק לאייל שיראי על ההפקה ולעדנה ודן פיינרו על הניהול האמנותי, עוד נשוב ונדון בפסטיבל הזה במלואו בהמשך החודש, אין לי ספק בכך.