״כשקיץ הופך לסתיו״, סקירה

ההפצה של "כשקיץ הופך לסתיו" (When Fall Is Coming) בישראל היא נדירה עבור הבמאי פרנסואה אוזון. לא בעצם זה שהיא מתרחשת, אוזון הוא אחד מן הבמאים הצרפתים הבודדים שכמעט כל סרט שלו מופץ מסחרית בארץ; פשוט, אני מתקשה לזכור מתי בפעם האחרונה סרט שלו הופץ בארץ מבלי שהיה לו סרט נוסף, חדש יותר, שכבר הציג בפסטיבלים. זה גם בגלל שהפעם הסרט המתין זמן סביר להפצה מאז בכורה עולמית בספטמבר וגם בגלל שבאופן נדיר, בשנת 2025 לא צפוי סרט חדש לבמאי. בחינה של הפרויקט הבא שלו רומז שייתכן וזה משהו שדורש מעט יותר זמן ודיוק ולכן אולי מוקדם לקבוע כי הוא מאט את הקצב.

באופן יחסי, אוזון עוסק בדמויות מבוגרת יותר בסרטיו האחרונים ובייחוד בסרטו החדש, שהכותרת שלו היא גם זמן ספציפי בשנה וגם ביטוי מטאפורי להזדקנות, לסיום שלב הקיץ בחיים לקראת הפרק האחרון. אבל גם העונה בשנה חשובה: סוף אוגוסט הוא סוף החופשה הגדולה שבצרפת היא גם טיול משפחתי. או פשוט סבתא שזוכה לביקור מצד הנכד ואמו, הבת שלה (לודיווין סנייה). ביקור צפוי כזה הוא נקודת האור בחייה של מישל (הלן וינסנט), אלא שדומה כי בתה פחות ששה לקראת המפגש המשפחתי המסורתי. לכן מועד הביקור, כמו גם האורך שלו, נתונים לשינויים.

פרט למשפחה, עיקר חיי החברה של מישל נסוב סביב חברתה הותיקה מארי-קלוד (ז'וזיאן באלאסקו), כולל נסיעות משותפות לביקור בנה של מארי-קלוד בכלא, בעקבות פשע שטיבו נחשף בהדרגה במהלך הסרט. שתי הנשים נראות כמו קשישות חביבות הגרות בעיירה כפרית, שפיתחו את התחביב של איסוף פטריות ביער הסמוך. אם כי מארי-קלוד שולטת טוב יותר ממישל בזיהוי ההבדלים בין פטריות מאכל לפטריות רעילות. אוזון הוא לא מסוג הבמאים שיכניס פרט כזה לעלילה מבלי שתהיה לו משמעות בשלב מסוים, אולם גם אם לא אחשוף בדיוק כיצד פטריות מהוות חלק מן העלילה, אציין כי לדעת את זה לא הורס יותר מדי את ההפתעות שבעלילת הסרט. למרות שדומה כי הסרט נע בקצב די איטי, למעשה הוא די עמוס בתפניות.

או יותר נכון, בתגליות. כי אוזון משתמש בתחבולה של סרט מתח בו הדמויות, רבות מהן, יודעת יותר פרטים מן הקהל. צדדים מן העבר שבים ומאירים מחדש אירועים בהווה של הסרט, שהוא בהחלט דרמה עדינה על זקנה ויחסים מורכבים בתוך המשפחה. הוא גם סרט מתח המחלחל מעט וגם השהות של דמות מרכזית בכלא היא יותר מרמז מטרים לסרט בו יש כמה דברים שעולה שאלה לגבי מידת הכוונה שבהם. בתחום האפור כלשהו שבין תאונה, רשלנות או חבלה בזדון ואני משתמש בכל אחד מן המונחים הללו בצורה מעורפלת, שכן התחום האפור הזה נכון לכמה וכמה מקרים המוזכרים בסרט, חלקם קריאה מחדש של העבר וחלקם תפניות עלילה.

אחד מן המאפיינים של אוזון כבמאי הוא היכולת להבין את הדמויות שלו ואת הרגשות שלהן, גם במקרים בהם החברה ורוב הקהל שופט אותם. הוא במאי שאמפתיה עבורו היא ערך עליון, מעל כל ערך וכולל מול נושאים שהם לפעמים טאבו בחברה. לא תמיד הוא מוצא את האיזון שבין נתינת הדגש לאמפתיה ולמחילה לבין הצגה של פעולות שנויות במחלוקת של הדמויות, אבל ב"כשקיץ הופך לסתיו", דומה כי האיזון של אוזון עובד היטב, או קרוב לשיאו. מישל ומארי-קלוד מתגלות כדמויות יותר מורכבות משנדמה תחילה והן נותרות אנושיות מאוד ומעוררות הזדהות, גם כאשר יש ספק לגבי הבחירות שלהן, בעבר בהווה. הסרט בהחלט לא מצדיק כל פעולה שלהן, אולי אפילו רחוק מכך, אבל הוא בהחלט מבין ונותן גם לקהל להבין. הדבר הזה נכון במידה רבה גם לדמויות המשנה בסרט.

ייתכן שזה לא מפליא כי הסרט זוכה בארץ לחיבוק המבקרים, יותר מרוב סרטיו של הבמאי. יחד עם זאת, אציין כי מגבלות מסוימות בקולנוע שלו נוכחות גם כאן. ההבנה לדמויות קיימת ויש דיון במצבים מורכבים אתית, אבל זו לא היצירה הכי מעמיקה אי פעם בתחום הזה, ויש כמה מקרים בהם האמינות של העלילה או המניעים של חלק מדמויות המשנה לוקים בחוסר היגיון לאו-דווקא מודע. אבל אלו דברים בשוליים, בסרט שעובד ועשוי לעבוד גם עבור אנשים שלא חובבים את הבמאי, שהקולנוע שלו נודד לעתים לכיוונים משועשעים יותר או לניסיונות נרטיבים מודגשים. אפשר להבחין במגמה של קולנוע שפחות מסתמך על גימיקים בסרטיו האחרונים ובמקרה של הסרט הנוכחי, זה עושה לו בעיקר טוב. ייתכן בהחלט שזה הסרט הכי טוב שיצר מאז "פרנץ", שהוא עדיין סרטו הטוב ביותר בעיניי.

אוזון עבורי הוא לא אחד מן הבמאים הכי גדולים שפועלים בצרפת, בעבר או כיום, והסרט החדש שלו לא משנה את זה. אבל הוא כן במאי שאני יכול לסמוך על כך כי יהיה משהו מעניין כמעט בכל סרט שלו. ב"כשקיץ הופך לסתיו" הדברים הטובים נוכחים במידה רבה לרוב אורכו של הסרט, שהוא שקול ואלגנטי גם כאשר הוא הולך למקומות מופרכים. גם אם יש רגעים רבים בהם ברור כי פרט מסוים נכנס לתסריט על מנת לצוץ מאוחר יותר, לא רק הפטריות שהוזכרו קודם. העבודה עם השחקניות מכפה לא מעט על המקומות בהם הסרט מעט מאולץ ומצליחה לייצר משהו טבעי. את הטבע של הדבר הזה אני לא חושף מחשש לספוילרים, אבל גם אם אני לא מסביר בדיוק את הנושאים בהם הסרט נוגע או את הדילמות שהוא מעלה, אציין כי הסרט בהחלט מכיל נקודות למחשבה והוא לא מקל ראש. זה לא תמיד קורה בסרטים של הבמאי הזה, או בסרטים בכלל.