• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה
  • סרטים חדשים: ״טהורה״ מכניס את סידני סוויני למנזר

לקראת פסטיבל קאן 2015 – מבט על הבחירה הרשמית

19 באפריל 2015 מאת עופר ליברגל

פסטיבל קאן סופג לא מעט התקפות על השמרנות המסוימת שלו בכל רגע נתון, אבל הוא עדיין נותר הפסטיבל הגדול והמשפיע ביותר בעולם, כאשר תמיד הסבירות הגבוהה היא שהסרטים האמנותיים הטובים ביותר של השנה יוצגו בו. ביום חמישי נחשפה במסיבת עיתונאים (ארוכה מדי) המסגרת הרשמית של הפסטיבל. או לפחות רובה של המסגרת, כאשר סרטים נוספים יוכרזו בשבועות הקרובים (שני סרטים נוספו לתחרות, ראו עדכון לקראת סוף הפוסט), יחד עם סרטי מסגרות הלווין של הפסטיבל – ״השבוע של המבקרים״, ו״השבועיים של הבמאים״, או שזה להיפך. המסגרת הרשמית כוללת את התחרות הראשית ואת קטגוריית ״מבט מסוים״, אשר לרוב מכילה סרטים מעט יותר מאתגרים, אבל זה לא תמיד המצב. כמו כן, השנה יש הרבה מאוד סרטים שנכללים במסגרת הראשית, אבל מחוץ לתחרות.

זהו המצב לגבי הקולנוע הישראלי, אשר נכון לרגע כתיבת שורות אלו מיוצג רק על ידי סרטים שיוקרנו מחוץ לתחרות, אבל כן לוקחים חלק בבחירה הרשמית. הראשון הוא ״היורד למעלה״ של אלעד קידן, שהיה צפוי שיכלל בפסטיבל משום שסרטו הקצר והנהדר, ״המנון״ זכה בתחרות הסרטים הקצרים של הפסטיבל (הסינפונדסיון). גם הסרט הישראלי השני היה צפוי – ״סיפור על אהבה וחושך״, עיבוד לספרו הידוע של עמוס עוז, שהוא סרט הבכורה של נטלי פורטמן כבמאית. בקאן תמיד אוהבים להציג סרטים שבוימו בידי כוכבי קולנוע, גם אם הפעם הם הצהירו על כך שניסו להדוף את הביקורת על אהבת הכוכבים על ידי כך שלא שיבצו את הסרט בתחרות. בכל אופן, גם קידן וגם פורטמן כן יכולים לצאת מן הפסטיבל עם פרס מצלמת הזהב, המוענק לסרט הביכורים הטוב ביותר מכל מסגרות הפסטיבל. נציגות ישראלית נוספת נמצאת בתחרות סרטי הסטודנטים הקצרים, שם יוצג סרטו של מיקי פולונסקי ״עשרה בתים, מאה עצים״. הסרט נעשה בבית הספר מנשר, אשר מצליח להכניס סרטים למסגרת הזו בתדירות די גבוהה.

הסרטים הישראליים הם תמיד אלו שאני הכי מצפה להם ואני מקווה כי זמן לא רב אחרי הפסטיבל תהיה לי ולקהל הרחב בארץ הזדמנות לצפות בהם. אבל עיקר הפוסט הסוג-של-מסורתי הזה, הוא מבט לעתיד, אל עבר סרטי התחרות אשר על פי ניסיון העבר יטפטפו לארץ באיטיות במהלך השנה הקרובה. אולם, בטרם נפנה לתחרות, מבט על סרט הפתיחה.

סרט הפתיחה:
La tête haute
בראש מורם

הבמאית: עמנואל ברקו, שחקנית, תסריטאית ובמאית ותיקה ורגישה.

מה קורה בסרט: מעקב אחר נער צעיר מגיל 6 עד גיל 18 – נשמע קצת מוכר, לא? אבל הנער הזה הוא עבריין צעיר והסרט מתמקד באישה המנסה לשקם אותו להעניק לו סיכוי להתבגרות תקינה, או משהו דומה.

כוכבים: בראש בראשונה קתרין דנב, אחת מן הכוכבות הגדולות בתולדות צרפת. בתפקיד הראשי מופיע רוד פאראדו, שחקן צעיר ואלמוני, הגיוני מכורח תיאור העלילה.

למה זה מסקרן: במהלך מסיבת העיתונאים, פליטת פה של מנהלי הפסטיבל הסבירה את המצב: "השנה אנחנו פותחים עם סרט טוב, זה לא המצב בדרך כלל". אחר כך הם הסבירו כי הפעם הם חרגו מן הנטייה של השנים האחרונות לפתוח עם סרט הוליוודי גדול ועתיר כוכבים, כאשר לעיתים סרטי הפתיחה היו לא ממש, עד ממש-לא, טובים. אז לא רק שהם חזרו אחרי שנים לסרט פתיחה תוצרת צרפת, אלא שזו הפעם השנייה בלבד שמדובר בסרט שנוצר על ידי אישה. לא נראה לי שהבחירה בסרט זה תרגיע את הביקורת המוצדקת על המיעוט היחסי של נשים במסגרות הרשמיות, ביקורת העולה מדי שנה. בכל מקרה, ברקו זכתה בקאן בעבר על סרט קצר (בתיקו עם דובר קוסאשווילי) והציגה בעבר בקאן את ״קלמנט״. גם את קתרין דנב היא כבר ביימה בעבר הלא רחוק. היא גם שותפה לתסריט של ״פוליס״ בו שיחקה, סרט שעוד נחזור אליו בהמשך הפוסט.

למה להנמיך ציפיות: כי בכל זאת, סרט פתיחה לא יכול להיות מאתגר יותר מדי; כי אמנם הוחלט לפתוח עם הסרט, אבל הוא נותר מחוץ לתחרות, ויש בזה חשד של אקט הצהרתי (סרט פתיחה בבימוי אישה) ולאו דווקא התרשמות של ממש מן הסרט. וגם כי יכול להיות שיקח עוד לא מעט זמן עד שנראה את הסרט בארץ, בניגוד לסרטי פתיחה מן העבר.

סרטי התחרות הרשמית:

אני רושם את הסרטים לפי הסדר בו הם מופיעים באתר הפסטיבל, כלומר על פי סדר אלפביתי של שמות המשפחה של הבמאים בלועזית (למעט שתי התוספות המאוחרות, שיגיעו בסוף).

la-tete-haute

Dheepan
דיפאן

הבמאי: ז׳אק אודיאר, מטובי הבמאים בצרפת בשני העשורים האחרונים, בזכות סרטים כגון "נביא", "חלודה ועצם", "גיבור בזכות עצמו", ו"ליבי החסיר פעימה".

מה קורה בסרט: בן למיעוט הטאמילי בסרי לנקה מבין כי הוא עומד למצוא את עצמו בצד המובס במלחמת אזרחים. הוא בורח לצרפת עם אישה שהוא מעמיד פנים כי היא אשתו, ומנסה לבנות לעצמו חיים חדשים כעובד סיעודי באירופה. אבל גם בצרפת רודפת אותו האלימות. שם הסרט עדיין לא סופי – למעשה הוא עבר כבר מספר גלגולים. נדע על השם הסופי בקרוב, אני מניח.

כוכבים: כפי שגם נאמר במסיבת העיתונאים, אין שמות מוכרים. לפחות לא בתפקידים הראשיים.

למה זה מסקרן: כל סרט של אודיאר הוא אירוע קולנועי, בין אם מדובר בסיפור מורכב או ברימייק לסרט אמריקאי. דומה כי הסרט הזה ממשיך את הקו של הסרטים האחרונים של הבמאי, של עיסוק בחיי המעמד הנמוך. בסרטיו הקודמים הנטייה לריאליזם לא באה על חשבון קולנוע מעוצב.

למה להנמיך ציפיות: כי אפילו אם אודיאר יעשה סרט גרוע, אין סיכוי שהצרפתים היו משאירים אותו מחוץ לתחרות. כי ייתכן ומדובר בסרט צדקני על נושא ההגירה מנקודת המבט של אירופאי מבוסס.

La loi du marché
(A Simple Man)
איש פשוט / חוקי השוק

הבמאי: סטפן בריזה, במאי צרפתי די ותיק אבל גם במאי שלא הציג סרט בתחרות בקאן או בפסטיבל גדול.

מה קורה בסרט: כותרת הסרט היא "חוקי השוק" בצרפתית אך "אדם פשוט" באנגלית. האדם הפשוט מוצא עבודה לאחר חודשי אבטלה ארוכים, כמאבטח בסופרמרקט. הוא נדרש לרגל אחר חבריו לעבודה.

כוכבים: וינסנט לינדון, אשר כבר עבד בעבר עם הבמאי.

למה זה מסקרן: כי במאים צרפתיים מוכרים יותר נדחקו אל מחוץ לתחרות הרשמית והסרט הזה, של במאי שהצליח מסחרית בעבר אך לא הצליח בפסטיבלים, נבחר להשתתף. כי נקודת המוצא העלילתית מעוררת עניין.

למה להנמיך ציפיות: מאותן סיבות בדיוק.

Marguerite et Julien
מרגריט וג׳וליאן

הבמאית: ולרי דונזלי, שחקנית ובמאית צרפתייה (כן, יש הרבה כאלו). שביימה בין היתר את "המלחמה לחיים" הנהדר.

מה קורה בסרט: הסרט הזה נמצא בפיתוח מאז 1971. במקור התסריט נכתב עבור פרנסואה טריפו, שבסוף לא התפנה לביים אותו. דונזלי לקחה את התסריט ועיבדה אותו מחדש. העלילה עוסקת באח ואחות, בנים למשפחת אצולה צרפתית, אשר חושקים זה בזו ולהיפך. מכיוון שרומן אינו אפשרי וכנראה שגם לא הדחקת התשוקה, השניים בורחים.

כוכבים: אנייס דמוסטייה, שחקנית צרפתייה עולה ונהדרת (בפסטיבל הצרפתי האחרון כיכבה ב"החברה החדשה שלי" ו"שדים") וג'רמי אלקיים (משתף פעולה קבועה עם הבמאית) בתפקידם ששמם כשם הסרט. ג'רלדין צ'פלין, ופרדריק פיירו בתפקידי משנה.

למה זה מסקרן: בזכות הבמאית, בזכות העלילה, בזכות הקשר לטריפו ובזכות הקאסט. לא השם הכי מוכר בתחרות, אבל אחד מן הסרטים שהכי מסקרנים אותי.

למה להנמיך ציפיות: בגלל הסיכוי הקלוש שהסרט הזה נכנס רק כי הם ממש רצו להראות כי הם שמים סרטים של נשים צרפתיות בתחרות.

The Tale of Tales
מעשיית המעשיות

הבמאי: מתאו גארונה, מי שביים את "גומורה" המוערך וגם את "ריאליטי" הפחות מוערך. על שני הסרטים הוא זכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל קאן.

מה קורה בסרט: עיבוד חופשי למספר מעשיות ילדים שליקט המשורר הנפוליטאני בן המאה ה-17 ג׳אמבטיסטה באזילה, סוג של גרסה מוקדמת של האחים גרים של דרום איטליה. אבל הסרט יהיה דובר אנגלית.

כוכבים: קאסט בינלאומי רחב. בין היתר: וינסנט קאסל, סלמה הייק, ג'ון סי. ריילי, שירלי הנדרסון, טובי ג'ונס, אלבה רוורואכר.

למה זה מסקרן: מזכיר ברוחו את סרטי טרילוגיית החיים של פאזוליני (כך גם נאמר בהכרזה על הסרט) ומבחן לבמאי שכבר עשה את הסרט האיטלקי הכי מדובר בעולם בעשור הקודם. קאסט מגוון.

למה להנמיך ציפיות: כי גארונה עדיין לא ממש הוכיח שהוא במאי של יותר מסרט גדול אחד והסגנון של אגדות עתיקות אולי לא מתאים למי שתיאר היטב דווקא את העולם העכשווי. הרבה יוצרים נפלו עם המעבר לשפה האנגלית (טיעון שעוד יחזור על עצמו).

Carol
קרול

הבמאי: טוד היינס, אחד מן הקולות המקוריים של הקולנוע האמריקאי מאז שנות התשעים. בקאן היה רק ב-1998 עם סרט הרוק ״וולוט גולדמיין״ אבל מאז ביים את ״הרחק מגן עדן״, ״אני לא שם״ הניסיוני וכן את המיני-סדרה ״מילדרד פירס״.

מה קורה בסרט: היינס חוזר לשנות החמישים, תקופה בה ביקר בעבר. הפעם זהו עיבוד לרומן של פטרישה הייסמית' (סדרת ספרי ריפלי, ״זרים ברכבת״). במרכז העלילה סיפור אהבה בין זבנית בחנות בגדים לאישה נשואה מבוגרת יותר.

כוכבים: רוני מארה וקייט בלאנשט בתפקידים הראשיים. קייל צ'נדלר ושרה פולסון תומכים.

למה זה מסקרן: במאי מוכשר ורגיש לדקויות, שמצטיין בבניית דמויות נשיות, מעבד סיפור שנראה תפור למידות שלו, עם שחקניות נהדרות.

למה להנמיך ציפיות: כי זה לא יכול להיות טוב כמו שזה נשמע.

carol

The Assassin
המתנקש

הבמאי: הו סיו-סיין (כלומר Hou Hsiao Hsien). גם אחרי שנים אני עדיין לא בטוח איך צריך לבטא את זה. אחד מענקי הקולנועי הטייוואני החל משנות השמונים, אם כי במערב התגלה החל משנות התשעים. בין סרטיו: ״מסע הבלון האדום״, ״עיר של עצבות״, ״קפה לומייר״, ״שלוש פעמים״, ״אדון הבובות״. זוהי הפעם השביעית בה הוא מתחרה בתחרות הרשמית בקאן, והוא ביקר בעבר גם בקטגורית מבט מסוים.

מה קורה בסרט: מדובר באפוס אמנויות לחימה היסטורי, המתרחש בימי שושלת טאנג (618 עד 907 לספירה). במרכז הסיפור כנראה עומדת דמות של מתנקש.

כוכבים: קי שאו וצ'אן צ'אנג, שניהם עם ותק מפואר בסרטי ז'אנר.

למה זה מסקרן: הו סיו-סיין הוא במאי בעל קולנוע מרהיב ופיוטי, אך גם כזה היודע לתאר אלימות במגוון דרכים. סרט אפי שלו יהיה לכל הפחות מרהיב לעין וכנראה גם יותר מעמיק מהנהוג בז'אנר.

למה להנמיך ציפיות: כי ייתכן שמדובר בפרוייקט מסחרי מדי של יוצר שמצוי כעשור אחרי השיא היצירתי שלו.

Mountains May Depart
הרים יכולים לזוז

הבמאי: ג'יה זאנג-קה, במאי סיני המצוי בשיא כושרו. הוא יכול להיות ריאליסטי על גבול התיעודי, כמו ב״עיר של 24 שעות״ ויכול להתפרץ באלימות כמו בסרטו הקודם, ״מגע של חטא״, עליו זכה בפרס התסריט בפסטיבל.

מה קורה בסרט: הסרט מתחיל בשנות התשעים בסין, כאשר גבר צעיר מגלה כי אהובתו בחרה על פניו גבר עשיר. החלק השני של הסרט מתרחש בהווה והחלק השלישי באוסטרליה עתידנית, כאשר הגיבור הוא בנה של הדמות הראשית בחלקים הראשונים.

כוכבים: זאו טאו, מי שהופיעה פחות או יותר בכל סרטי הבמאי. מסתבר שהיא גם אשתו.

למה זה מסקרן: מדובר בבמאי שמפתיע מסרט לסרט ושומר על רמה גבוהה, בפרוייקט אשר ייקח אותו למחוזות חדשים, אך אולי גם יחזיר אותו לדרמה בנויה היטב.

למה להנמיך ציפיות: אולי זה מעט יומרני מדי? (כבר נהיה לי קשה למצוא מה למלא בסעיף הזה)

Our Little Sister
אחותנו הקטנה

הבמאי: הירוקזו קורה-אדה, אחד מן הבמאים היפניים המצליחים בעולם וגם בארץ בעת האחרונה. רוב סרטיו האחרונים הם דרמות העוסקות במשפחה היפנית. פעם רביעית עבורו בתחרות בקאן (ועוד ביקור בתחרות "מבט מסוים") ובפעם שעברה זכה בפרס חבר השופטים על ״סיפור משפחתי״. בין סרטיו האחרים: ״עדיין מהלכים״, ״המשאלה״, ״החיים שאחרי״.

מה קורה-אדה בסרט: שלוש אחיות חיות בבית סבתן. חייהן משתנים כאשר עוברת לחיות עימן חצי-אחות חדשה בראשית גיל ההתבגרות, עליה הן לא ידעו.

כוכבים: לא מישהו ששמו אומר לי משהו, אלא אם פספסתי.

למה זה מסקרן: עם קורה-אדה אתה יודע לרוב מה אתה מקבל – דרמה בנויה היטב ומחממת לב (אפילו בסרט שעסק בבובת מין), עם הרבה אהבה לדמויות ויכולת לקסום לקהל. קשה להאמין כי הוא יעשה סרט לא טוב.

למה להנמיך ציפיות: באותה מידה, קשה גם לצפות ממנו לחדש את הסגנון שלו.

Macbeth
מקבת׳

הבמאי: ג'סטין קורזל, במאי אוסטרלי עולה שסרטו הראשון ״רציחות בעיר השלג״ הוצג לפני שנים ספורות בקאן במסגרת השבועיים של הבמאים וזכה בציון לשבח.

מה קורה בסרט: גרסה קולנועית מספר 35 (פחות או יותר) לאחת מן הטרגדיות הגדולות של שייקספיר: אציל סקוטי שמכשפות מנבאות לו מלוכה מפתח אובססיה לשלטון, כאשר האובססיה של אשתו גדולה לא פחות.

כוכבים: כאן מצוי עיקר העניין – מייקל פאסבנדר, מריון קוטיאר, פאדי קונסידיין, דיויד תיוליס.

למה זה מסקרן: לראות את מייקל פאסבנדר נועץ את שיניו באחד מן התפקידים הגדולים שנכתבו, תפקיד שנראה מתאים במיוחד לכישוריו. ואולי הבמאי יעניק פרשנות רעננה למחזה.

למה להנמיך ציפיות: מריון קוטיאר פחות טובה כאשר היא מדברת אנגלית וכאשר היא מגלמת דמויות בעלות אופי רע – וליידי מקבת היא תפקיד מאתגר ונבלי במיוחד. כי זו עלולה להיות בסך הכל עוד גרסה למחזה מוכר מאוד.

Macbeth

The Lobster
הלובסטר

הבמאי: יורגוס לנתימוס, במאי יווני שהפתיע את עולם הקולנוע לפני מספר שנים עם ״שן-כלב״ היפה והפרובוקטיבי, שגם זכה בתחרות מבט מסוים בקאן. מאז, עולם הקולנוע עדיין מתאושש.

מה קורה בסרט: רווקים, שימו לב – יש לכם 45 יום למצוא שידוך, או שאתם הופכים לחיות ונשלחים ליער. הדבר הזה דובר אנגלית ומתרחש בעתיד הלא רחוק.

כוכבים: ליה סיידו, קולין פארל, ג'ון סי. ריילי, בן ווישאו, רייצ'ל וייז, אוליביה קולמן.

למה זה מסקרן: בגלל כל אחד מן הסעיפים הקודמים. בגלל שזה נראה כמו הסרט הכי ניסיוני ומאתגר בתחרות והוא גם הוצג ככזה. בגלל שאין ספק שזה יהפוך לסרט פולחן.

למה להנמיך ציפיות: יש סכנה ממשית שהמשל המוזר בסרט יהיה ריקני והסרט יהיה קשה מדי לצפייה עבור רוב הצופים. כלומר, לפנינו סרט שצפוי לפלג את הקהל. אם לסרט הזה לא יהיו שונאים של ממש, זו תהיה אכזבה.

Mon Roi
המלך שלי

הבמאית: מייוואן, שחקנית ובמאית צרפתיה שלפני כמה שנים הבריקה כשיצרה את ״פוליס״. היא יצרה גם את ״אודות השחקניות״ הפמיניסטי. הייתה נשואה בעבר ללוק בסון, מכל האנשים.

מה קורה בסרט: ב"המלך שלי" אישה משחזרת את מערכת היחסים שלה עם הגבר עימו חיה מספר שנים (פלוס צאצא), מערכת יחסים מלאה בתשוקה אך גם בעימותים. עם אורך של 130 דקות, זהו הסרט הכי ארוך בתחרות! בהנחה שהנתון הזה לא ישתנה.

כוכבים: וינסנט קאסל ועמנואל ברקו, אותה אחת שכתבה עם מייוואן את ״פוליס״ וגם ביימה את סרט הפתיחה של הפסטיבל. כמו כן: לואי גארל.

למה זה מסקרן: במאית טובה מאוד במבחן הסרט הבא אחרי הסרט הגדול שלה, תוך הבטחה לזווית נשית (נושא אשר העסיק אותה בסרטיה המוקדמים). פוטנציאל לדרמה נהדרת ומטרידה.

למה להנמיך ציפיות: אולי זה יפול לקלישאות ולא יצליח להתרומם.

Mia Madre
אמא שלי

הבמאי: נני מורטי, מן הבמאים היודעים ביותר של הקולנוע האירופאי בכלל והאיטלקי בפרט, גם משום שהוא נוהג לככב ברוב סרטיו, בהם עלילתיים ותיעודיים. זו הפעם השביעית שלו בתחרות והוא זכה בדקל הזהב עבור ״חדרו של הבן״. עוד מסרטיו: ״יומנו של נני מורטי״ ולאחרונה ״יש לנו אפיפיור״.

מה קורה בסרט: יש רק שני סרטים שביימו נשים בתחרות, אבל הסרט הזה מוסיף עוד במאית, ולו בתור דמות. הבמאית שבסרט מתמודדת עם הטיפול באמה החולה במחלה קשה וכן עם עבודה על סרט עם כוכב אמריקאי שעושה צרות. מורטי עצמו מגלם את אחיה של הבמאית, בסיפור אשר כולל אלמנטים אוטוביוגרפיים, כמו ברבים מסרטי הבמאי.

כוכבים: מלבד מורטי עצמו, מרגריטה ביי (משתפת פעולה קבועה של הבמאי), ג'יוליה לאזאריני וג'ון טורטורו, שלמרות הנוכחות שלו הסרט דובר בעיקר איטלקית, בניגוד לסרטים האיטלקיים האחרים בתחרות.

למה זה מסקרן: מורטי במיטבו כאשר הוא עוסק בחומרים אישיים. והוא תמיד משלב הומור יחד עם רגישות גם בסיפורים עצובים.

למה להנמיך ציפיות: מורטי היה במיטבו, לפני שני עשורים עד עשור וחצי. עקב היותו זוכה דקל הזהב בעבר, יש לו פחות או יותר פס חופשי לתחרות והבחירה בו לא בהכרח מלמדת על איכות היצירה החדשה.

Son of Saul
בנו של סול

הבמאי: לסלו נמש, שם לא מוכר, מכיוון שזהו הבמאי היחיד שמציג סרט ביכורים בתחרות הרשמית. שני דברים מסקרנים לגביו – את התסריט הוא פיתח בירושלים, בחממת התסריטים של סם שפיגל, והוא שימש כעוזר-במאי בסרטו של בלה טאר ״האיש מלונדון״.

מה קורה בסרט: סול הוא אסיר באושוויץ השייך לזונדר-קומנדו, האסירים האחראים על שריפת הגופות. מבין הלהבות הוא מגלה גופה שהוא סבור שהיא של בנו. הוא מוציא את הגופה מן האש ומנסה כנגד כל הסיכויים לערוך לוויה יהודית מסורתית.

כוכבים: אין.

למה זה מסקרן: קודם כל, כי זה הסרט היחיד של במאי לא מוכר בתחרות, ואולי בקאן איתרו כישרון חדש. שנית, בגלל ההתמודדות עם אחד מן הנושאים הקשים ביותר בשואה, נושא אשר רוב הסרטים ברחו ממנו כמו מ-(סליחה) אש. בנוסף, הקולנוע ההונגרי הצמיח לא מעט במאים גדולים בשנים האחרונות ורובם ציינו את טאר כסוג של מנטור. אולי הוא טיפח עוד כישרון.

למה להנמיך ציפיות: כי זה במאי לא מוכר, אולי הוא נכנס לתחרות רק בגלל הנושא.

son-of-saul

La Giovinezza
Youth / The Early Years
נעורים

הבמאי: פאולו סורנטינו, רגע אחרי שזכה באוסקר על ״יפה לנצח״. יצר בעבר בין היתר את ״תוצאותיה של אהבה״, ״האלוהי״ ו״זה בוודאי המקום״. כל הסרטים הללו מרהיבים טכנית, כולם גם זכו למעריצים לצד מקטרגים, אבל דומה כי מוסכם כי הוא הבמאי האיטלקי הכי מעניין ואולי גם הכי טוב הפועל כיום.

מה קורה בסרט: בפעם השנייה בקריירה, סורנטינו מביים באנגלית. מלחין זקן נופש באלפיים בחברת ידידו הבמאי. למרות שהמלחין פרש, מלכת אנגליה מזמינה ממנו קונצרט חדש. הסרט נקרא ״נעורים״, אבל עוסק דווקא בזקנה.

כוכבים: מייקל קיין, הארווי קייטל, רייצ'ל וייז, ג'יין פונדה, פול דיינו.

למה זה מסקרן: כי לרשת שוחרר טריילר אשר חושף הרבה מאוד יופי ומעט מאוד עלילה. כי הטריילר מזכיר את ״8 וחצי״ של פליני, אבל גם קצת את ״מוות בונציה״ של ויסקונטי. כי יש סיכוי סביר שהסרט הזה יוצא מן הפסטיבל עם פרס חשוב ובדרך לפרסים חשובים נוספים. כרגע בראש רשימת הציפיות שלי להמשך השנה.

למה להנמיך ציפיות: כי אולי התכתבות רצופה עם פליני היא יותר מדי, אולי סורנטינו פחות טוב לא באיטלקית ובלי טוני סרבילו, ואולי סרטו הקודם היה היצירה הגדולה של הבמאי ואחריה תבוא ירידה.

Louder Than Bombs
רועש יותר מפצצות

הבמאי: יואכים טרייר, הכישרון העולה של הקולנוע הנורווגי, שסומן כהבטחה בסרטו הראשון ״רפריז״, וקיים את כל הצפוי ממנו בסרטו ״אוסלו, 31 באוגוסט״ שהוצג בקאן במסגרת "מבט מסוים".

מה קורה בסרט: במהלך הכנת רטרוספקטיבה לצלמת מלחמה שהלכה לעולמה, בעלה ובניה מגלים עליה סוד המעמיד את כל אישיותה באור שונה, בסרט שכנראה מדלג בין זמנים ופרספקטיבות על האירועים. כל זה מתרחש בניו יורק, כלומר באנגלית ולא בנורווגית.

כוכבים: איזבל הופר, ג׳סי אייזנברג, איימי ראיין, גבריאל ביירן, דיויד סטראטרן.

למה זה מסקרן: במאי צעיר ומבטיח עובד לראשונה בתקציב גדול ועוסק בנראטיב מורכב, עם שחקנים טובים. טרייר זכה ללא מעט מעריצים בעיקר בזכות סרטו השני ויהיה מעניין לראות לאן הקולנוע שלו מתפתח.

למה להנמיך ציפיות: כי השותף הקבוע של טרייר לתסריטים, אקסיל ווגט, ביים בעצמו בשנה שעברה והתוצאה הייתה בינונית מינוס. כי הנראטיב המורכב דומה יותר לסרטו הראשון של טרייר ופחות ל״אוסלו 31 באוגוסט״. כי לא מעט במאים אחרים לא הצליחו לשחזר את הקסם כאשר נטשו את מולדתם לטובת סרטים דוברי אנגלית (פעם האחרונה שאני משתמש בטיעון הזה!)

The Sea of Trees
ים העצים

הבמאי: גאס ואן סנט, אחד מן השמות הכי מגוונים שיש לאינדי-האמריקאי להציע, החל מ״איידהו שלי״ ועד ל"טרילוגיית המוות" שלו, שכללה גם את ״אלפנט״ זוכה דקל הזהב. הוא ביים עוד הרבה דברים הנעים בין הניסיוני למיינסטרים ולרוב בהצלחה.

מה קורה בסרט: אמריקאי נוסע ליער ליד הר פוג'י ביפן על מנת להתאבד. הוא פוגש שם בגבר יפני, והשניים מנסים לצאת יחד מן היער.

כוכבים: מתיו מקונוהי, קן וואטאנאבה, נעמי ווטס.

למה זה מסקרן: כי על פניו נראה כי הסרט שייך לסרטים היותר ניסיוניים ואווירתיים של ואן סנט, שם הוא לרוב בשיאו כאמן.

למה להנמיך ציפיות: כי כמו שיש אנשים שאוהבים את הסגנון הפואטי של ואן סנט, הוא משעמם צופים אחרים. כי שני סרטיו האחרונים היו קצת פחות טובים ועצם העובדה כי הסרט מכיל יותר משני שחקנים מוכרים מעלה חשש כי הוא פוזל קצת למיינסטרים, מה שאולי יחליש את הסרט.

Sicario
סיקאריו / מחסל

הבמאי: דניס וילנב, במאי קנדי פורה המחליף סגנונות אבל לרוב נוגע בפשע בסרטיו, בהם ״אויב״, ״האישה ששרה״ וכמובן – ״אסירים״.

על מה הסרט: סוכנת של הממשל האמריקאי מצטרפת למשימה סודית להפלת איל סמים מקסיקני בארצו, המשימה גורמת לה ללבטים בשאלות של מוסר.

כוכבים: אמילי בלאנט, ג'וש ברולין, בניסיו דל טורו, ג'ון ברנטל.

למה זה מסקרן: כי וילנב ממשיך לשתף פעולה עם הצלם הדגול רוג'ר דיקינס, כך שהסרט הזה ייראה טוב. כי מדובר בבמאי מוכשר ובסיפור בעל פונטציאל הן כדרמה והן כמבט ביקורתי על המצב החברתי בגבול מקסיקו ארה"ב.

למה להנמיך ציפיות: כי זה יכול להתגלות כסרט הסובל מן הנטייה של הוליווד לא באמת להבין את הקהילה המקסיקנית כאשר היא מנסה לעסוק בה. כי אם היו מאמינים בסרט הזה כפוטנציאל אמיתי לאוסקר, כנראה היו דוחים את הבכורה לאחד מן הפסטיבלים של הסתיו.

THE SEA OF TREES

Chronic
כרוני

הבמאי: מישל פרנקו, עוד כישרון עולה בשמי הקולנוע המקסיקני, משמע כישרון מקסיקני אשר עבר לעבוד בארה"ב. שני סרטיו הקודמים (שנוצרו עוד במולדת) הוצגו בקאן: "דניאל ואנה" לא עורר הרבה תשומת לב, אבל "אחרי לוסיה" זכה בתחרות מבט מסוים בדרך לסבב פסטיבלים ארוך.

מה קורה בסרט: אחות סיעודית המטפלת בחולה כרוני בביתו מנסה לייצר קשר עם המשפחה אשר נטש.

כוכביםטים רות', ביטסי טולוץ'.

למה זה מסקרן: כי זה אחד משני הסרטים שנוספו לתחרות באיחור, כך שאולי יהיה בסרט הזה משהו שצוות הפסטיבל לא יכול היה להתעלם ממנו; כי שני זוכי האוסקר האחרונים על בימוי באו ממקסיקו והגיע הזמן לבחון האם ההשתלטות המקסיקנית תעבור גם לדור הבמאים הבא ובניגוד לאירופאים, כאשר המקסיקנים חוצים את הגבול לארה"ב – הקולנוע שלהם לרוב שומר על הרמה הגבוהה.

למה להנמיך ציפיות: כי העלילה מזכירה יותר מדי סיפור אחד מתוך "מגנוליה". כי יש כאן פונטיצאל קיטש גבוה מדי במסווה של סרט אמנותי, מה שיכול להוביל לסרט איטי מדי.

Valley of Love
עמק האהבה

הבמאי: גיום ניקלו, במאי צרפתי ותיק ודי פורה, אבל כזה אשר לרוב לא הציג במסגרות הראשיות בפסטיבלים. בשנים האחרונות סרטיו הוצגו דווקא בפסטיבל ברלין. האחרון שבהם, "חטיפתו של מישל וולבק", עורר הרבה תשומת לב בגלל השימוש בסופר בתפקיד עצמו בסרט שאולתר בחלקו הגדול. אבל הסגנון שלו כיוצר מגוון בהרבה. בין יתר סרטיו: "הנזירה", "המפתח".

על מה הסרט: שני שחקנים נודעים ניהלו רומן לפני זמן רב, ממנו נולד בן. לאחר שזה מת בגיל 25, השניים נפגשים מחדש.

כוכבים: ז'ראר דפרדייה, איזבל הופר.

למה זה מסקרן: מפגש פסגה בין שניים מן הכוכבים הגדולים של הקולנוע הצרפתי לדורותיו, אשר לא חששו לקחת עם עצמם פרוייקטים נועזים בעבר ולפחות אחת מהם עדיין עושה כך ברוב סרטיה. ניקלו הוא במאי טוב שסרטיו האחרונים מצביעים על כך שהוא מתפתח כאמן ופונה לכיוונים חדשים. ועושה רושם שלפחות בבחירת הבמאים הצרפתיים, בפסטיבל קאן החליטו לרענן השנה עם שמות שהם אולי לא חדשים, אבל בהחלט חדשים לתחרות.

למה להנמיך ציפיות: כי אולי דפרדייה נמצא בשלב בקריירה בו הוא מסוגל לספק כותרות ביזאריות, אבל כבר לא תצוגת משחק גדולות.

 

מבט מסוים על ״מבט מסוים״

זוהי המסגרת בה לרוב ניתן למצוא סרטים פחות מסחריים, אבל לאו דווקא פחות טובים. זו גם המסגרת הרשמית אשר הפסטיבל מעדיף למקם בה במאים צעירים, לכן רוב השמות ב-14 הסרטים שפורסמו עד כה (הרשימה עוד תגדל) לא ממש ידועים. אבל יש גם כן ייצוג נאה לקולנוע האסייתי, כולל לבמאי האימה היפני קיושי קורוסאווה.

שני השמות הכי גדולים ברשימה מגיעים מרומניה: יש בקאן סרטים חדשים גם של ראדו מונטיאןבוגי״, ״יום שלישי אחרי החגים״) וגם של קורנל פורומבויושם תואר משטרה״, ״כשערב יורד על בוקרשט״). ייתכן ואי הכללתם בתחרות הראשית מרמזת לא על חוסר איכות אלא על התמדה בכיוון של קולנוע מאתגר ואיטי יותר, מה שהופך את שני הסרטים הללו לכאלו שאני מצפה לפגוש ולהלל באחד מפסטיבלי הקולנוע הקרובים בארץ.

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.