מהדורת שבת: 12 במאי 2012

שבוע-על עבר על חברי סריטה, עם שיאו ממש בטבורו בדמות הקרנת הסרט המצופה והמדובר "הנוקמים" ("The Avengers"), בה נכחנו ונהנו כולנו. אמנם יצא שרק אורון כתב סקירה על הסרט, אבל טקסטים נוספים יגיעו בשבוע הבא. ובאמת שהיו עוד לא מעט דברים השבוע, ובדיוק בשבילם לכל שבת יש מהדורת שבת (חוץ משבתות שאין בהן אחת). הנה מה שהיה לנו להגיד על: בואו המשמח של פאולו סורנטינו לארץ, החדש של ניק פרוסט, סיימון פג ואדגר רייט, הטריילר של "Gangster Squad", מחווה לסרטים הקצרים של אברהם הפנר, פסטיבל סרטים קצרים של לילה אחד באוזן השלישית, לאן נעלמה סצינת הבונוס ב"הנוקמים" ואיפה כדאי לצפות בסרט, ושובם של חיפושי הגוגל היצירתיים ביותר של המוחות המרתקים ביותר. לא, ברצינות, למה לעזאזל התכוונתם? ואיך הגעתם, מכל המקומות בעולם, דווקא אלינו? נקווה שנשארתם ונהניתם.

אור

מעבר ל"הנוקמים", שהשתלט על כל פינה בתודעה הקולנועית שלנו, צצו השבוע לא מעט ידיעות משמחות במיוחד. אז לפני הכל רק אצטרף למקהלה שמשבחת את סרט גיבורי העל המשובח הזה ואוריד את הכובע בפני יוצריו.
האמת שמה שאני באמת רוצה לעשות זה ללכת לישון ולהתעורר רק באוגוסט – אחרי שמלחמת האזרחים בין מעריצי "הנוקמים" ומעריצי "עלייתו של האביר האפל" תעבור את שיאה. אני רואה איך זה הולך להיות קיץ מעייף…

אז מה נודע לנו השבוע:
1. דרך הפייסבוק של אבנר שביט: פאולו סורנטינו (הבמאי של "זה בוודאי המקום") מגיע לארץ ומתארח בפסטיבל סרטי הסטונדטים בתל אביב. זה מדהים בעיני. בזמן שפסטיבלי הקולנוע המרכזיים בארץ נוטים לארח או יוצרים צעירים רגע לפני פריצתם, או יוצרים מכובדים שכבר עברו את שיאם – פסטיבל סרטי הסטודנטים העלה רף מאוד גבוה לירושלים וחיפה עם הבאתו של סורנטינו. למי שלא מכיר – הנה לכם הזדמנות מצויינת להכיר את הקריירה הצעירה והמרהיבה של האיטלקי הזה.
2. בלוג חדשות הקולנוע המעולה סלאש-פילם סיפק כמה מהידיעות החדשותיות המעניינות של השבוע: הראשונה היא שאדגר רייט, סיימון פג וניק פרוסט עומלים על החלק השלישי בסדרת "דם וגלידה" שלהם, אחרי "Shaun of the Dead" ("מת על המתים") ו"Hot Fuzz" (שוטרים לוהטים"). לסרט קוראים כרגע "The World's End" ואחרי הפארודיות על סרטי זומבים וסרטי שוטרים, זה יהיה טייק-אוף על סרטי אסונות. מבחינתי העולם עוצר עד שהסרט הזה ייצא. "דם וגלידה", אגב, מתייחס לחיבה של היוצרים בסרטים האלו לדם אל מול החיבה של הדמויות לגלידת קורנטו.
3. עוד מסלאש-פילם: יותר מדי אנשים נוטשים את הפרוייקט של טרנטינו; גיירמו דל טורו מתחיל לעבוד על סטופ-מושן ל"פינוקיו", וכן, מסתבר שיש עלייה במחירי השווארמה ברחבי ארצות הברית. אבל אולי לא הייתי לוקח את זה כל-כך ברצינות.

בנוסף, לפחות על פי הפייסבוק שלי, סריטה היו הראשונים לפרסם את הטריילר לסרט המעניין Gangster Squad, עוד לפני וואלה ועין הדג, לפחות. הטריילר די מוזר והסרט עלול להיות מחורבן, אבל יש בו יותר מדי שמות מוצלחים מכדי לא לצפות ממנו לכמה שיותר.

אחרי שחסכתי את זה מכם שבוע שעבר (וחבל, כי היו כמה מעולים) – הנה שוב עוד חיפושי גוגל מטופשים שאנשים הקלידו ויצא שהגיעו אלינו:
כנראה שסריטה משמש כמקום להעברת מסרים סמויים. ארבעה חיפושים ל"קוד המשימה שלכם הוא" נרשמו בסטטיסטיקה שלנו השבוע. עוד מוזרים היו: "כמה זמן אחרי שהסרט יצא בקולנוע אפשר להוריד אותו באיכות טובה", "קעקועים בתחת לצפייה", "הסרט הסרט w הפירמידה מין סרט סקס" (ותאמינו לי, אני נמנע מלשים כאן את המטרידים באמת. אף אדם לא אמור לקרוא מה שאנשים רוצים לראות באינטרנט).
זוכה חיפוש השבוע הוא לחלוטין המחפש/ת המבולבל שתהה: "מה עושים שמתבגרים מהר מידי".
התשובה היא: לא מחפשים דברים מפגרים בגוגל. צא לעולם, ילד.

עופר

האירוע הקולנועי הכי מסקרן בארץ ב25 למאי יתרחש דווקא במיקום אשר נמצא רחוק מן המפה של רוב חובבי הקולנוע: קריית שמונה. במסגרת הפסטיבל לסרטים קצרים בגליל, תוצג שם מחווה לאברהם הפנר, מבחירי הבמאים-תסריטאים בארץ. מטבעו של הפסטיבל, המחווה תכלול את שלושת הסרטים הקצרים שביים הפנר – לאט יותר, סרטו הראשון, הוא אחד משיאי הקריירה שלו. זהו עיבוד לסיפור קצר של סימון דה בובואר העושה שימוש יפה בווייס-אובר. מה קרה מתקופת האינתיפאדה הראשונה הוא מקרה נדיר בו הפנר מתעסק עם פוליטיקה באופן ישיר. אך מה שהופך את המחווה למרתקת הוא הסרט הקצר סיאנס, סרט שעד כה היה עבורי בגדר שמועה בלבד – עיבוד לאפיזודה מתוך "הר הקסמים" של תומס מאן, ספר מאוד מורכב ובלתי אפשרי לעיבוד קולנועי, אלא עם מבודדים ממנו חלק. מן התוכניה מסתבר כי הפנר העתיק את זירת ההתרחשות לירושלים של שנות הששים. אני מקווה כי בקרוב נזכה למחווה מקיפה יותר להפנר שתכלול גם את סרטיו הארוכים, שראויים לצפייה מחדש.

דברים מעצבנים לגביי הקרנת הנוקמים בארץ: לא רק שחייבים לראות את הסרט בתלת מימד, אלא שיש פער רציני בין האולמות השונים. ראיתי את הסרט ברב חן דינזגוף בתל אביב והתלת מימד היה אפל מדי עד לא ברור בחציו הראשון של הסרט, ורועד לכל אורכו. הבעיות הללו נעלמו לגמרי כאשר צפיתי בו ביס פלאנט בקניון איילון. ממה שהבנתי, הבעיה בדיזנגוף היא תמידית, לפחות לגבי האולם הגדול. דבר שני הוא כנראה לא באחריות המפיצים/בתי הקולנוע בארץ: אחרי הבכורה העולמית, התקבצו כוכבי הסרט לצילום עוד סצנה על מנת שתשובץ בתום הכתוביות (בנוסף לסצנה אחרת, המופיעה באמצע הכתוביות). להקרנות באירופה, בה יצא הסרט לפני ארה"ב, לא הספיקו להוסיף את הסצנה. בארה"ב היא שובצה. בארץ, למרות שהסרט הופץ כאן אחרי ארה"ב, אין לסצנה זכר. חבל, כי יש לה דווקא הקשר מקומי.

אורון

לפני שאני מתחיל בכלל – אפשר איזה "Emma Stone Alarm" שתישמע בכל פעם שהיא מופיעה בטריילר? איזו התראה קולית קצרה שנסכים עליה מראש, או אפילו הודעה מילולית בסגנון "הסרטון שלפניכם מכיל כמות מסוכנת של אמה סטון, נא לא לנשום בזמן הצפייה". אני פשוט לא חושב שאעמוד בזה אם גם בשבוע הבא נדביק פה קדימון בהשתתפותה, ואני גם ככה כפסע מלהפוך למעריצה של "דמדומים" אחרי השבוע שעבר. תודה מראש.

יש זוכים בפסטיבל "דוקאביב" אשר נועל היום את שעריו (ומתחיל להפריש סרטים פופולריים להקרנות נוספות במקומות אחרים) – "Home Movie" של ראובן ברודסקי לקח את הפרס הגדול בתחרות הישראלית. ומי זכתה בפרס ראשון בתחרות הסטודנטים? מיכל אהרונסון וסרטה "גרייס", עליו המלצנו לכם כאן בבלוג מבעוד מועד. ברכות חמות לכל הזוכים והזוכות.

אז אחרי שאשכרה שלחתי אנשים לראות סרטים משעממים, נראה לי שאוותר על נסיעה למשרד הפנים כדי לשנות את שמי ל"נחמן שניצקליין". נחכה עם זה עוד כמה עשורים. הכל בזכות "הנוקמים", סרט שהיה לי כיף להיות בצד המפרגן-עד-קונצנזוסי שלו. לא רק שיצא שקלעתי לדעתם (ואף לניסוחיהם) של דורון פישלר ויאיר רוה, מסתבר שרוב מבקרי ארצנו משבחים את את התסריט של ווידון ובימוי האקשן, כאשר חלקם מתבאסים קלות מהנבל והתלת-מימד. זה אולי השבוע הכי גאה שלי כמבקר קולנוע מן המילייה מזה המון זמן.

סיבה נוספת ולא פחותה כלל היא כמות מחממת לב של תגובות חיוביות להן זכה הבלוג השבוע, וגם, קצת מסמיק להודות, כאלה שכוונו אליי ישירות. תמיד טענתי שאם על כל 1000 טוקבקי נאצה אקבל תגובה אחת כמו השלישית בביקורת שלי על "הנוקמים" בעכבר העיר אונליין – אין לי סיבה לפרוש. תודה קולקטיבית אך לגמרי אישית למגיבים והמגיבות שלנו בבלוג בתקופה האחרונה, אתם עושים עבודה מעולה (גם כשאתם לא מסכימים איתנו) ולפעמים ממש מרגשים (אותי לפחות, אבל אני רגשן ידוע).

ברם, אליה וקוץ בה – אורן שמיר, הנמסיס שלי, שוב בעקבותיי. הארכי-נבל שמתחזה אליי מעת לעת על גביי כרזות פרסום של סרטים – עשה זאת שוב. הפעם לא רק שהוא גנב את דעתי על "זה בוודאי המקום", הוא גם טרח לכתוב אותה בשגיאת כתיב בולטת. יום אחד אתפוס את המנוול.

פישקאסט חדש עלה לאתר עין הדג, ולרווחת המאזינים – הוא אינו כולל אותי. הפעם ישב דורון פישלר לשיחה עם דני לרנר – הבמאי של "ימים קפואים" ו-"קירות" ומבקר הקולנוע של מעריב לנוער – על מה שצפוי לנו בבתי הקולנוע בקיץ הקרוב. האזנה נעימה. אישית, שבתי ומצאתי את הפודקאסטים האלה כבני לוויה מעולים לסידור הדירה, הכנת מזון ואכילתו. במיוחד אם לא השתתפתי בהם בעצמי כך שהפעם לא היה לי מושג מה עומד לקרות.

ברביעי הקרוב, ה-16.5, בשעה 21:00, יתקיים באוזן השלישית בת"א פסטיבל סרטים קצרים של לילה אחד, המגיע אלינו אחרי סיבוב עולמי. התוכניה של Future Shorts כוללת בין היתר את החדש של ספייק ג'ונז, "To Die By Your Side", על ספרים המתעוררים לחיים בחנות פריזאית ישנה, ואת סרטה השני כבמאית של השחקנית ברי לארסון (הלא היא אנבי אדמס מ"סקוט פילגרם"), "The Arm", על הטרגדיה שבמערכות יחסים בעידן הסמס. בסך הכל יוקרנו במהלך הלילה 7 סרטים, תמורת 30 שקלים. יונתן קוטנר יתקלט ואני צופה הפתעות נוספות מצד האוזן.

ועוד בענייני האוזן, נדמה לי שעשיתי היסטוריה פרטית קטנה כאשר הצלחתי השבוע לכתוב על סרט בדיוק באותו זמן כמו ערן קידר, במקום הרבה אחריו כמו בדרך כלל. "Oslo, August 31st", סרטו השני של יואכים טרייר הנורבגי, נבחר לסרט החודש של האוזן וכיכב במדור הדי.וי.די השבועי שלי בעכבר העיר באותו היום (חמישי). אעלה את הסקירה שלי – המכילה בנוסף סרט אחר עם תאריך בכותרת – גם לכאן בימים הקרובים. בינתיים, אודה לאור על ההמלצה.