• סרטים חדשים: ״מלחמת הכוכבים: אחרוני הג׳דיי״
  • אימת החודש - דצמבר 2017: סיכום שנה
  • דיווח מסכם מפסטיבל אוטופיה 2017
  • ״המפרנסת״, סקירה לקראת הקרנה בסינמטק חולון
  • פרדיננד
  • תשיעיית הפיינליסטים לסרט הטוב ביותר בשפה זרה
  • ״מלחמת הכוכבים: אחרוני הג׳דיי״, סקירה
  • כל המועמדים לפרסי איגוד השחקנים
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 58
  • מצעד 20 הסרטים הגדולים של בילי ויילדר, על פי עופר
  • ״פרחים בבוץ״, סקירה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 57
  • ״בהתחלה הם הרגו את אבא״, סקירה אורחת
  • ״גלגל ענק״, סקירה לסרטו החדש של וודי אלן
  • ״המוזיאון״, סקירה
  • מבט מפורט בפסטיבל הקולנוע היהודי 2017

מהדורת שבת: 5 במאי 2012

5 במאי 2012 מאת מערכת סריטה

שבוע מזהיר עבר על הבלוג, עם הרבה הכנות לקראת בואם של סרטים חדשים שעלו השבוע לאקרנים, או יגיעו הנה בהמשך הקיץ. הבטחנו לכם סקירות על כולם, אבל שוב השמטנו את "קוריולאנוס", אשר גם בפסטיבל הבריטי סבל מקיפוח. לכן, אני מבטיח שנחזור אליו בימים הקרובים, האמת שמגיע לו. בינתיים, הנה כמה עניינים שלא הספקנו לטפל בהם, או לא טיפלנו בהם מספיק, בשבוע עמוס זה: "ההתחלפות", "זה בוודאי המקום", "אורחים לרגע", אדם יאוך זצ"ל, "עלייתו של האביר האפל", איימקס, עדכוני אופירים, תהיות של עופר לגביי פוסטים עתידיים ותהיות של אורון לגביי זהותו המקצועית. מוצ"ש נעים ושבוע מדהים.

עופר

ראשית, אני חייב להצטרף לדברי השבח לגביי התחלפות וזה בוודאי המקום. די נדיר ששני סרטים כל כך ייחודיים ומאתגרים עולים באותו שבוע. למרות שהישראלי יותר מאתגר מהאיטלקי, בשניהם יש מבט הבוחן את המובן מאליו בדרך חדשה. והם מגיעים לארץ דווקא לקראת הקיץ, בתקופה בה התרגלנו לצפות דווקא לסרטים קלילים יותר, או לפחות סגורים יותר.

אתמול הלך לעולמו אדם יאוך (MCA) מלהקת הביסטי בויז, אשר מלבד היותו מוזיקאי היה גם מפיץ חשוב של קולנוע עצמאי בארה"ב. הוא גם ביים חלק מן הקליפים של הלהקה וניכרה בהם אהבה לקולנוע. למשל בקליפ הזה, אשר עושה פארודיה ומשתמש בקטעים מסרטו של אמן האימה/גור/טראש האיטלקי מריו באווה, Danger: Diabolik

לפני שבוע המלצתי בהתלהבות על סרטה של מאיה קניג אורחים לרגע. מתוך רצון לשכנע קהל לצפות בסרט, הצנעתי את הדעות שלי לגבי החלקים שפחות אהבתי בסרט. בעצם הכוונה היא בעיקר לקו עלילה אחד, אשר מגיע לשיא בעייתי לקראת סיום הסרט וכל דיון בו יהיה ספוילר. העניין הוא שלא מדובר רק בנקודה חלשה תסריטאית, אלא גם, לטענת דבורית שרגל,  בעיה מוסרית (הפוסט כולל ספוילר לסרט). הנושא בהחלט דורש יחס ארוך יותר ושרגל מעלה נקודה מעניינת. אני רק ממש מסכים איתה לגבי הקביעה כי הסרט מציג את האירוע מעורר המחלוקת כדבר לגיטימי. אולי ארחיב על כך בפוסט נפרד.

אורון

במהלך השבוע עלו בסינמסקופ עוד ועוד בונוסים הקשורים ל"ההתחלפות", בעיקר בדמות סצינות שירדו בעריכה. לדעתי הם מיועדים רק למי שכבר ראה, כי יש בהם ספויילרים והם חסרי קשר/פשר לחלוטין בלי הסרט. אבל עבור מי שצפה (ואהב), נדמה לי שהם מוסיפים. עבורי היה בעיקר נחמד לראות עוד קצת משירי אשכנזי, המגלמת את הסטודנטית המלנכולית, המחפשת את קרבתו/עזרתו של גיבור הסרט. אגב, בזכות הפוסטים של רוה הבנתי סוף סוף מאיפה אני מכיר את אשכנזי – היא כיכבה בסרטה הקצר של טליה לביא "שיבולת בקפה":

אם עדיין לא צפיתם ב"ההתחלפות" ואתם רוצים להבין באמת את רוחו טרם הצפייה בו, סורו אל הטקסט היפהפה של ערן קולירין, שנכתב במיוחד לעכבר העיר. ובמסגרת פינתי "דברים שאולי לא קראתם בהארץ" – אורי קליין מראיין את קולירין.

בשורות טובות לסרטו של קולירין גם מכיוון האופירים – למי שלא בדק או בדקה את העדכונים שלנו, אז "ההתחלפות" בהחלט יתחרה באופירים השנה, כמו גם סרט נוסף אשר נשמט מן ההודעה הרשמית – "הבלתי נשכחים", של מתן גוגנהיים. מה שאומר שהשנה יש לנו, נכון לכרגע ולרגע זה בלבד, 33 מתמודדים על האופיר (שיא, כמובן). נסו את אתר האקדמיה, שהתעדכן סוף סוף, בשביל המתמודדים העלילתיים, התיעודיים והפרינג'אים. ועד כאן קולנוע ישראלי להפעם.

כעת נעבור אל דברים שאי אפשר לראות בישראל. "עלייתו של האביר האפל" ב-IMAX, לדוגמה. בעוד הטריילר השלישי לסרטו ההו-כה-מצופה של כריסטופר נולאן נחת ברשת באמצע השבוע, נחתה עימו גם ההבנה כי שחזור חוויית הצפייה בקודמו לא תהיה אפשרית. נעזרתי באתר הנוח להפליא של איימקס בניסיון למצוא אולם קולנוע ראוי לצפות בו בסרט, אי שם בעולם, אבל אז חשבתי לקחת צעד אחורה ולנסות להביא את ההר אל מוחמד. במילים אחרות, להבין האם אולי דווקא אפשר להביא הנה עותק 70 מ"מ של הסרט. הרי אולמות איימקס יש בישראל, אחד בקריית ביאליק (בו ראיתי את "האביר האפל") ואחד באילת (שלא מקרין סרטים מסחריים). אבל מסתבר כי הזיכיון של המותג כבר לא שייך לחברת ג.ג. שהם בעלי האולמות. כעת הוא נמצא בידי תיאטראות ישראל, אשר להם דווקא אין אולם איימקס…
כאשר אני כבר כמעט מיואש, הגיע שוב יאיר רוה עם פוסט שהפיח תקווה זעירה שאולי עד בואו של הסרט בשלהי יולי יספיק לקום אולם איימקס של תיאטראות ישראל, במתחם ה"יס פלאנט" החדש שמוקם בראשל"צ. אך גם הפעם יש מלכוד, שכן זהו רק דגם מוקטן ודיגיטלי של חוויית האיימקס האמיתית. בקיצור, חזרה אל התוכנית המקורית שלי – השמשת האולם בקריית ביאליק על-ידי שיתוף פעולה חוצה גבולות בין בעלי האולם (ג.ג.) לבעלי הזיכיון (תיאטראות ישראל). אדווח איך הולך לי. תוכנית ב' – או טיסה ללונדון.

עוד בענייני טריילרים של גיבורי-על – כנראה שספיידרמן התקנא בבטמן ושחרר טריילר שלישי משלו. האמת? הסרט הזה הולך ונראה כמו אחד הדברים היותר טובים שיקרו בקיץ הזה. זה כנראה הספיידרמן הכי מגניב וסרקסטי (כלומר, נאמן למקור) שנראה אי פעם בקולנוע:

אז איך חגגתם את הרביעי במאי?

בשבוע שחלף לא עלה כאן מדור הדי.וי.די שלי מעכבר העיר, כיוון שהוא עסק בדעתי על הסרט "Young Adult", אשר סוקר כאן על-ידי אור ביתר פירוט ובקווי מחשבה דומים. למי שבכל זאת רוצה את דעתי שלי על סרטם של ג'ייסון רייטמן ודיאבלו קודי – כך היא נראית.

ומסתבר שאור אולי לא כזה במיעוט עם דעתו שלו על "באטלשיפ", לפחות על-פי עמוד המבקרים של הסרט באתר אידיבי. פתאום מי שנמצא בבדידות מזהרת הוא דווקא… אני. ועוד בסוף שבוע אחד בו יצא לי להלל שני סרטים אמנותיים ותובעניים (שלושה עם כוללים את "עצי השיטה" במדור שלי בעכבר המודפס, שאעלה הנה בתחילת השבוע) ולקטול טמטומת קיץ אחת. זה קצת מדאיג בעיניי. יודעים מה? חכו שניה, אני הולך לבדוק במראה שלא הפכתי לנחמן שניצקליין…

תגובות

  1. Roy הגיב:

    אני גם צפיתי ב"אביר האפל" באיימקס ועצוב לי לשמוע שלא ראה את "עלייתו של האביר האפל" באיימקס גם כן. בכל מקרה, אני שמח להגיד שמצאתי זמן לראות את "זה בוודאי המקום" ואת "ההתחלפות" ובשניהם מאוד נהניתי. הם היו מיוחדים מאוד. תודה על הסקירות פה באתר שגרמו לי לראות אותם 🙂

    והטריילר של ספיידרמן נראה פשוט מעולה. מחכה לסרט מאוד, כמעריץ ספיידרמן מושבע. וגם מעניין אותי לראות איך הסרט יהיה כי סרטו הקודם של במאי הסרט היה סרט שמצאתי מאוד לא מהנה ("500 ימים עם סאמר", לא יודע למה, פשוט לא אהבתי אותו).

  2. תמיר הגיב:

    מאריו באווה = גור וטראש? נו טוב…..

  3. נונין הגיב:

    האמת,אני ממש לא מבין את ההתלהבות מ'זה בוודאי המקום'. הדמות של שון פן מקסימה וכל החלק האפיזודי של הסרט איכדהו עובד, אבל ברגע שמכניסים לעניין את המסע ברחבי ארה"ב זה מרגיש כמו ערבוב מין שבאינו מינו, וזה מגיע לשיא בסצינות השיא (אני מנסה להימנע מספוילרים), שממש גרמו לי להתכווץ בכסאי – השילוב של חוסר אמינות מופרך עם ההקשרים הקשים עשה תחושה של 'חילול הקודש'.
    מעבר לכך, קו העלילה הראשי של הסרט היה מאוד מאולץ, והדמויות התנהגו בטמטום מוחלט ו/או באדישות מוחלטת לכל האורך. (והיה ארוך).

השאר תגובה