סרטים חדשים: ״נתפסו על חם״, ״רוז נגד רוז״, ״כל מה שלא נאמר״, ״שלושת המוסקטרים: מיליידי״, ״דיור לא מוגן״, ״קוד מסוכן״, ״כוכב נוצץ״, ״חוכמת האושר״

סוף שבוע מוזר מבחינת חדשות סביב נשיא ארצות הברית המכהן, כאילו חזרנו לעידן הפייק-ניוז (או שהוא מעולם לא הסתיים). בחדשות הקולנוע הספקנו להיפרד מפסטיבל אחד, זה של סרטי הסטודנטיות והסטודנטים בתל אביב, ולהתחיל לדווח מאחר, בזכות עופר שטס לוונציה. אל פסטיבל הסרטים הקצרים רק התכוננו אבל לא דיווחנו ממנו בסוף, מפאת שינויים בלו״ז הפרטי שלנו, אז נסתפק בלינק לרשימת הזוכים באתר וואלה. אם אני כבר מפנה החוצה מכאן לאתרים הממוסדים, אתר סרט הוותיק חוגג חצי יובל של פעילות עם גרסת מובייל חדשה, שאמורה כבר לעבוד אם אתם ואתן בסלולר. הלוואי שיכולתי להבטיח את אותו דבר לגבי סריטה, יום ההולדת של האתר הוא בחודש הבא כידוע. נקווה להגיע לשם בשלום, עד אז הנה כל מה שמצאתי שעלה בבתי הקולנוע בתחילת הסופש.

נתפסו על חם (Caught Stealing) – סרט חדש בבימויו של דארן ארונופסקי, על פי תסריט ביכורים של צ׳ארלי יוסטון, סופר ותסריטאי טלוויזיה בדרך כלל (הסדרה ״גותהם״). אוסטין באטלר מככב בסרט הפשע הזה, שמוגדר גם כדרמת מתח וגם כקומדיה אפלה, ואולי נצטרך לבדוק בעצמנו כדי לגלות היכן שוכנת האמת. השחקן מגלם כוכב בייסבול לשעבר שמסתבך בניו-יורק של שנות התשעים עם מספר גורמים עוינים וגם שמירה על חתול, ובאופן אישי ברור לי מה מסוכן יותר. הקאסט עמוס אז אבליט רק את מי שעל הפוסטר: זואי קרביץ, רג׳ינה קינג, מאט סמית, לייב שרייבר, וינסנט ד׳אונופריו ובאד באני, או בשמו האמיתי בניטו אנטוניו מרטינז אוקסיו.

רוז נגד רוז (The Roses) – נחזור עוד יותר אחורה מהניינטיז, אל העשור שקדם להם. בתחילתו יצא לאור הספר ״מלחמת רוז ברוז״ מאת וורן אדלר, ובסופו הגיעה גרסת הסרט בבימויו של דני דה ויטו וביכוכבם של מייקל דאגלס וקתלין טרנר. גירושים לא היו כבר טאבו בשנות השמונים אבל בהחלט לא שגרה מוחלטת כמו היום, אז מעניין לראות כיצד יתמודדו היוצרים עם חומר המקור שהוא רק זה: זוג מתגרש. התקציר והטריילר הפעם מבטיחים לסדוק מעטה של משפחה מושלמת סביב ענייני קריירה, ספציפית של הבעל, בגילומו של בנדיקט קאמברבץ׳. גברת רוז היא אוליביה קולמן, והקאסט שופע קומיקאים נוספים דוגמת אנדי סמברג וקייט מקינון, לצד אליסון ג׳ני שעונה על ההגדרה אבל הרגשתי צורך להבליט בנפרד. ג׳יי רואץ׳ ביים, לכן אני לא יודע אם לצפות לעוד ״טרמבו״ או ״פצצה״ או ל״אוסטין פאוורס״ ו״פגוש את ההורים״. אולי התסריטאי טוני מקנמרה (״המועדפת״, ״מסכנים שכאלה״) יעזור לקבוע את הטון? נזכרתי שהוא כתב גם את ״קרואלה״, לא חשוב.

שלושת המוסקטרים: מיליידי (The Three Musketeers – Part II: Milady) – סרט שיש לנו סקירה עליו בזכות ההקרנה הכפולה והמענגת מפסטיבל ירושלים 2024, שם חזרתי לילדות בזכות הסרט הראשון ואז הנוכחי. אני עדיין חושב שזו הדרך הכדאית והמיטבית לראות את הפרויקט של הבמאי מרטן בורבולון, על פי כתביו המכוננים של אלכסנדר דיומא. פרנסואה סיביל הוא עדיין שארל ד׳ארטניאן, שבסרט הקודם ביקש לחבור אל המוסקטרים בצרפת המצויה במלחמת דת. אתוס (ונסן קאסל), פורתוס (פיו מרמאי) וארמיס (רומן דוריס) מאמצים אותו אליהם בסרט הקודם ובנוכחי החבורה נאלצת לשתף פעולה עם גבירה מסתורית בשם מיליידי (אווה גרין), שרק הבליחה בסרט הקודם. הנבל הוא עדיין הקרדינל רישלייה (אריק רוף) אם כי גם בריטניה מאיימת מתמיד על צרפת המפולגת מבפנים. ממש כמו שמיליידי תפלג את המוסקטרים, שיבחנו לעומק את הקריאה ״כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם״.

כל מה שלא נאמר (Living in Two Worlds) – מצרפת אל יפן ואל הסרט של מיפו או, שמוכר מטרום-בכורות למיניהן אבל רק כעת עלה רשמית לאקרנים. במרכז הסרט ילד שומע להורים חירשים, מה שקרוי CODA בלעז (כמו הסרט זוכה האוסקר), והוא זה שחי בין שני עולמות כפי שטוענת הכותרת באנגלית. הילד הוא דאי והוא גר עם שני הוריו החירשים בעיר קטנה בשם מיאגי. הוא רגיל לגשר בין הוריו לסביבה שלא תמיד קשובה או מותאמת לצרכיהם, וכך עשה מגיל צעיר. התבגרותו מעמידה בסימן שאלה את המשך התפקוד הזה, שכן חלומו לעזוב את הבית ולעבור לעיר הגדולה טוקיו יהיה שינוי מהותי לא רק עבורו אלא גם להוריו. בהשתתפות: ריו יושיזאווה, אקיקו אושידארי, אקיטו אימאי. התמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט.

שלושת המוסקטרים: מיליידי

דיור לא מוגן (The Home) – הפרס השבועי לסרט ששמו העברי מוצלח יותר, או לפחות גנרי פחות משמו הלועזי. לא שזה אומר משהו על הסרט, טרם צפיתי בו, אבל הוא בהחלט מצטרף לגל סרטי האימה שפוקדים כעת את הקולנועים, טרום התקופה המסורתית שלהם בשנה (אוקטובר וסביבתו). פיט דייוידסון הוא עובד חדש בבית לקשישים, שמתחיל לחשוד כי משהו אינו כשורה במקום. או לחשוף סודות אפלים, או כל דרך בה תרצו לנסח את העובדה שפיט דייוידסון עומד להיות בסכנה כל הסרט ואני אהנה מכל רגע, אלא אם הוא ישרוד בסוף. סרטו של ג׳יימס דה-מונקו (סרטי ״הטיהור״).

קוד מסוכן (Latency) – סשה לוס מגלמת גיימרית שסובלת מאגורפוביה, מה שמפתה אותה להשתמש בציוד חדשני שמגיע לפתחה. הוא מאפשר לה להגביר את כישורי הגיימינג שלה עד כדי חווית מציאות מדומה, להתחבר ישירות לאותות החשמליים במוחה ולתרגם אותן לפעולות בתוך סביבות המשחק הווירטואליות, בסנכרון מושלם עם החוויה המשחקית. גם חברתה, אותה מגלמת כוכבת טיקטוק בשם אלכסיס רן, מתנסה בטכנולוגיה ומרוצה ממנה. העניין הוא שהציוד לא רק ״קורא מחשבות״ אלא גם משפיע עליהן ומתחיל לשלוט במי שלכאורה מפעילה אותו. ברגע שהשתיים לא יודעות להבדיל בין המציאות והמשחק אני מפנה ל״אקזיסטנז״ של דייויד קרוננברג, שבטוח השפיע על הסרט שכתב וביים ג׳יימס קרוק.

כוכב נוצץ (Saiyaara) – הסרט ההודי לשבוע זה מתרחש בלב מומבאי, ומפגיש בין ״זמר צעיר עם נשמה פצועה, ומשוררת מסתורית שנושאת סוד שיכול לשנות הכול״, כך לדברי התקציר. אני בטוח שזה אפילו יותר מלודרמטי בסרט עצמו וזה חלק מהכיף. השניים נפגשים על רקע מנגינה אחת וסיפור אהבתם אמור להציל אותו מעברו ואותה מעתיד אפשרי שמצפה לה, אם תרצו עוד השוואות ל״כוכב נולד״. אהאן פנדיי ואניט פאדה מככבים בסרטו של מוהיט סורי.

חוכמת האושר (Wisdom of Happiness) – נסיים בסרט תיעודי לא רחוק מהודו, ובו הדלאי לאמה מדבר ישירות למצלמה על עולמו. התקציר מבטיח תובנות מעשיות להתמודדויות עם אתגרי המאה ה-21, מפי חתן פרס נובל ושגריר השלום העולמי, שמדבר על בודהיזם כדרך להשגת שלום פנימי, מציאת שלווה ואושר אישי שיוביל לגלובלי. הסרט הוא גם מסע הפיכתו לדלאי לאמה, מגיל ארבע ועד כמעט 90, בדרכו להפצת מסרים מפייסים בעולם מסוכסך. סרטם של ברברה מילר ופיליפ דלאקיס.