״מאצ' מושלם״ (Materialists), סקירה

סרטה הראשון של סלין סונג, "חיים שלמים", היה אחד מן הסרטים הכי אהודים של שנת 2023, גם אצלנו וגם בכלל. אפשר לומר בזהירות כי זה אחד מן הסרטים הרומנטיים הכי פופולריים בעשור האחרון והוא בהחלט עורר ציפיות לסרט הבא של המחזאית שהפכה לבמאית קולנוע. והסרט הזה, "מאצ' מושלם" (Materialists) הגיע יחסית מהר ועל פניו מתרחש בעולם דומה – משולש רומנטי בניו יורק. מכיוון שהסרט יצא בארה"ב כחודשיים לפני ישראל, אפשר בהחלט לקבוע כי למרות שזכה להצלחה קופתית יחסית, התגובות לסרט החדש בקרב הביקורת יותר מעורבות, למרות שיש לו גם מעריצים רבים. עבורי, "מאצ' מושלם", גם אם אינו בהכרח סרט מושלם, רחוק מלהיות תסמונת כישלון הסרט השני. מהרבה בחינות, הוא שאפתני ומעניין יותר, גם אם פונה לנתח קטן יותר מן הקהל ואולי דורש התאמת ציפיות מסוימת. התגובות לסרט מעורבות יותר מדרך אחת בה – גם בקרב מי שאוהב את הסרט, יש מספר דרכים לקרוא אותו. לא במובן של מה מתרחש על המסך, אלא לגבי הטון של הסרט ומה העמדה שלו כלפי המוצג בו. ייתכן והדבר אינו חד משמעית.

סונג מאוד אוהבת סרטים רומנטיים, קומיים ודרמטיים כאחד. כיאה לכך, עלילת "מאצ' מושלם" היא לגמרי עלילה של קומדיה רומנטית. אולם, התוכן והדרך שבה הסרט פועל ומביע רעיונות בתוך העלילה הזו הולך לכיוון אחר, כפי שניתן ללמוד מן השם המקורי – ״Materialists״. כלומר, יש פה עיסוק בעולם החומרני ולא בהכרח הרגשי. עימות בין ההליכה הרומנטית אחרי ההתאהבות בניגוד להגיון הכלכלי או הפרקטי של החיים. זה היה גם טבעו של המתח ב"חיים שלמים", אבל שם הוא התרחש בנקודת זמן אחרת של החיים ובלי לצלול לתוך הנוסחות של הז'אנר ולראות מה עומד מאחוריהם. הכוונה לא רק בקולנוע, אלא גם בדרך שבה אנשים מחפשים זוגיות בחיים והאמיתיים והסיבות לכך.

לפרקים, הסרט מציג תפיסות אופטימיות לגבי מציאת זוגיות והליכה עם הלב, אך ברגעים אחרים, ולעתים בו בזמן, הוא ציני מאוד כלפי ההנחה הרומנטית. התוצאה היא סרט שפחות גורם להרגשה טובה כמו קומדיה רומנטית קלאסית וכולל גם עיסוק בתכנים די אפלים. יחד עם זאת, יש בו בהחלט אהבה שלא מבטלת את הנוסחות והקלישאות המוכרות. וגם אם מינון הבדיחות פחות גבוה מן הקטעים הדרמטיים, הן בהחלט שם. המקום בו הדעה שלי שונה מחלק מן הדעות האוהדות של הסרט היא התחושה שלי שזו לא רק אנטי-קומדיה רומנטית, או להבדיל סרט רומנטי בפועל. "מאצ' מושלם" הוא גם וגם: גם מתקפה על הנוסחה והרעיון של זיווג על פי רחשי הלב, גם סרט שהולך בצורה כנה עם הקלישאות והאמונה באהבה. סתירה פנימית שגרומת לסרט להיות מרתק, פחות לגבי מה יקרה בסיומו ויותר לגבי מה יובע בו בכל סצנה.

הדמות הראשית בסרט, לוסי (דקוטה ג'ונסון), היא שדכנית יוקרה בניו יורק. כזו שמספקת שירות מדויק ואנושי לעשירים שלא מסתפקים באלגוריתם. בתחילת הסרט נמסר על כך כי היא שידכה כבר תשעה זוגות שהתחתנו, לא רק יצאו לדייט מוצלח. אך, בדומה ל"אמה" של ג'יין אוסטן והעיבודים הקולנועיים שלו, לעצמה היא פחות דואגת בשלב זה ואולי לא לא בהכרח רוצה לדאוג. למרות שהיא בהחלט נותנת ללקוחות שלה, משלמים או פוטנציאליים, נאומים משכנעים על חשיבות הזוגיות הנכונה והרומנטית. כאורחת בחתונה בתחילת הסרט, היא אומרת לגבר שמחזר אחריה כי לא כדאי לא לצאת עמה, משום שהיא כנראה תתחתן עם הגבר הבא עמו היא תצא. הוא מחזר אחריה בכל מקרה.

הגבר הזה הינו הארי (פדרו פסקל), אחיו של החתן בחתונה המתרחשת בפתיחה ומי שהוא לדעתה המקצועית של לוסי טוב מדי עבורה: הוא עשיר יותר, מרקע חברתי גבוה יותר ולמעשה סוג של השידוך היוקרתי ביותר האפשרי – והיא לא בדרגה הזו. הוא מעוניין בה, ככל הנראה גם או בעיקר בגלל ששמע כיצד היא מדברת על אהבה. הוא מאוד מצליח בחיים ומה שחסר לו זו רעיה, גם מן הבחינה הייצוגית וגם מן הבחינה הרגשית. מי שמדברת ככה על רגשות יכולה להיות אופציה טובה עבורו. עוד קודם לכן באותה חתונה, אנו רואים את לוסי מדברת עם הכלה על הסיבה להתחתן. קשה להגדיר את הסיבה הסופית שמובילה לחתונה המאושרת כרומנטית. ועל פניו, מאותה סיבה בדיוק, לוסי צריכה להיות מרוצה עם הארי.

הארי מחזר מנומס ומתחשב מאוד ודומה כי הכל איתו שלו ובהחלט יכול לספק לה חיים נוחים. אולם באותה חתונה, לוסי גם נתקלת באקס שלה, ג'ון (כריס אוונס), עמו יצאה כאשר שניהם היו שחקנים כושלים. היא הבינה שהתחום לא בשבילה והוא עדיין נותר בו: עובד על הצגות אוף-אוף-אוף ברודווי בהן הוא מפגין כישרון, אבל גם בחברת קייטרינג על מנת להתפרנס ולהחזיק את החדר שלו בדירת שותפים צרה ומלוכלכת. לוסי וג'ון רבו הרבה בעבר ומפגש ביניהם בהווה כולל גם נוסטלגיה, אבל גם מחלוקת ישירות. הוא ללא ספק לא יכול להציע לה שפע כלכלי או חיים בטוחים. אבל, היחסים עמו חמים בעוד עם הארי הכל מרגיש סטרילי. החום הזה כולל גם מבוכה, מריבות וחריגה מן הכללים שלה למערכות יחסים. אבל, מן הסתם יש בו משהו חי יותר ואולי בזה היא מעוניינת.

ההופעה של שלושת השחקנים הראשיים מתכתבת עם התדמית שלהם. למשל, הכניסה של  פסקל לסרט בעודו נע בשרמנטיות והוד בין אורחי החתונה תואמת את מעמדו כסופרסטאר שמופיע בכל סרט השנה – הן מבחינת הקסם והן מבחינת החשש לחשיפת יתר. המשחק של אוונס כלא-יוצלח עומדת בניגוד לתדמית שלו בתור קפטן אמריקה, מה שמייצר מתח כאשר הוא משחק כאן בסגנון שונה וכן יותר. ג'ונסון לגמרי משתלטת על התפקיד עם היכולת המאוד ספציפיות שלה בתור שחקנית, בעיקר ביטויים של מבוכה והיקסמות, באופן שנראה מעט שונה מן הדרך בה אנשים מתנהגים לרוב. עבורי זה רק ממשיך את הדרך בה שיחקה בסרטים הקודמים. הסרט הזה לא דורש ממנה לחשוף פן שונה ביכולת שלה, אלא להקצין את מה שעשתה עד כה בסוג של עלילה שנתפרה לאישיות שלה.

האישיות שלה ושל הגברים שלצידה בתור כוכבים היא חלק מעסקת החבילה של המכירה של סרט רומנטי עם שחקנים מוכרים. הקולנוע, כמו משרד השידוכים, מוכר לא רק רומנטיקה, אלא גם אמונה בסוג מסוים של אהבה. אהבה שהיא גדולה מן הצרכים הפרקטיים. לוסי לא תמיד מאמינה במה שהיא מוכרת וגם הסרט מציע את שתי הגישות. הוא נפתח בסצנה שבדיעבד ניתן לקרוא כמחשבה של לוסי, על אירוסין בימי האדם הקדמון, באופן שמשלב בין חיים במערות לסממנים רומנטיים וטקסי נישואין עכשוויים. בהמשך עולה השאלה מדוע נוצרו הנישואין הראשונים: מטעמים חומרניים או רומנטיים.
אני לא בטוח שיש ללוסי, שחלקים רבים בסרט מובעים מנקודת המבט שלה, תשובה לכך. בחתונה בראשית הסרט, בעוד בחייה היא נוהגת בצורה קרירה ופרקטית, היא משמיעה מונולוג על חשיבות השידוך הנכון; בשלב בסרט בו היא לכאורה הולכת על פי הלב, היא צופה בחתונה אחרת ומבקרת את מוסד הנישואין והאפשרות לזוגיות שמחה שמחזיקה זמן. בסופו של דבר, באופן אנושי למדי היא לא בטוחה וגם הסרט, באופן שאולי יתסכל חלק מן הקהל, לא בטוח. הוא מציע גם את הציניות וגם את הקסם, גם עולם כמו בסרטים וגם צורך להתחשב קודם כל במניעים כלכליים.

בסופו של דבר, ייתכן ושלושת הכוכבים הם הסחת דעת. הם אכן מתנהלים בסרט רומנטי כתוב היטב בצורה זוהרת, גם אם לא כל הדמויות עשירות באותה המידה. אך בסרט יש גם מציאות שמראה עד כמה דברים יכולים להשתבש בעולם הדייטינג והשידוכים. משהו שכל הלבטים של הסרט באמת מסוגלים לפתור. זה נעשה באמצעות דמותה של סופי, המגולמת בידי זואי וינטרס. היא כן שחקנית מוכרת (״היורשים״), אבל פחות כוכבת*, בטח כפי שהיא נראית בסרט.
סופי היא אישה אינטליגנטית ומצליחה, אך בעלת קשיים חברתיים ולוסי לא מצליחה לשדך אותה, בטענה שאין לה בעיה יוצאת דופן, אבל גם לא מוקד משיכה שהיא מצליחה לאתר. הכישלון של סופי בדייטים הוא מראה אחת, אך המהלך המכריע בסרט הוא משהו שקשור לדמות שלה משתבש בדרך שמראה כי יש צרות גדולות יותר מדחייה רומנטית, באופן שמספק מראה קשה לכל מה שהסרט או שידוכים מנסים למכור: יש בני אדם מאחורי המודל העסקי ואמונה באידיאל רומנטי או הבטחה לשידוך מתאים יכולה להוביל לאכזבה קשה מאוד. זה קורה בערך באמצע הסרט, אבל מרחף מעליו גם אחרי הסיום.

כפי שכתבתי, זה לא סרט מושלם והוא לא מתאים לכל צופה. הוא דורש התחברות לדמות של ג'ונסון ולסגנון המשחק שלה, שהוא בהחלט יוצא דופן לרוב ובעיקר בסרט זה, בו היא משוחררת יותר (מבחינתי זה רוב הזמן עבד). יש גם רגעים בהם סונג לא לגמרי מוצאת את האיזון בין הטונים השונים של הסרט. בסרטה הקודם היא מצאה סיום נהדר, בסרט הזה היא מוצאת משהו שהוא לגמרי מתקבל על הדעת אבל הוא לא שיא נוסף. יש די שיאים אחרים לפני כן, וגם המקומות בהם הסרט חורק מעט הם לא נפילות מביכות בשום צורה. סונג עושה סרטים למבוגרים ולא מנסה לפנות למכנה המשותף הנמוך ביותר, סרטים שמעירים גם על האופן בו הקולנוע פועל בכלל. היא עושה את זה בתקופה בה נטען שהוליווד כבר לא עושה והיא עושה זאת היטב.

*גם מרין אירלנד בקאסט והיא נהדרת כתמיד.