סרטים חדשים: ״כסף קל״, ״ההילולה 2: החתונה״, ״כשקיץ הופך לסתיו״, ״האגדה של אוצ'י״, ״מרתף האימה״

קשה להיפטר מהרגלים רעים, וכך הדחיקה של מדור סרטים חדשים עמוק אל תוך סוף השבוע ממשיכה. אני אשוב ואאשים את פסטיבל קאן ובואו נסכם שזה הרגל מגונה של חודש מאי בלבד, עם נסיבות מקלות. בכל מקרה לפנינו סופשבוע-חג בזכות שבועות, מה שאומר הרבה טרום בכורות שלא אתייחס אליהן עד לתאריך הרשמי של כל סרט וסרט – מלבד אחד שאין להתעלם ממנו. יש גם זוכים וזוכות בפסטיבל דוקאביב, שיומו האחרון הוא מחר, עליהם אפשר יהיה לקרוא בדיווח הבא של עופר, שהספיק כבר לא מעט סרטים. אם תרצו להמשיך את האווירה החגיגית, ״אורנה ואלה״ של תומר הימן, שערך בכורתו בפסטיבל, מגיע אל בתי קולנוע לב להקרנות מיוחדות. ממש כפי שעשה ״אילנה גור אישה ברוח״, גם הוא של מכונת הקולנוע ההימנית, שלא הוקרן באופן סדיר ולכן פספסתי אותו במדורים קודמים. הנה עוד כמה סרטים שמופצים באופן שגרתי יותר, כולל שניים ישראליים אך לא תיעודיים.

כסף קל – חובבי וחובבות פרסי אופיר אולי יזכרו את הסרט הזה מהיבול דאשתקד, בשם ״מיומנו של מפצל הדירות״, שהוקרן גם ביום הקולנוע הישראלי של 2024 (לפחות אחד מהם). מדובר בסרט שביים דובר קוסאשווילי וכתב ישראל ברייט, מוזיקאי בדרך כלל, שמבוסס על טורו של ברייט בעיתון העיר. הלוקיישן הוא דרום תל אביב והעלילה נסובה סביב בטלן שכונתי (יהונתן דוד סודאי בבכורה קולנועית), שמתחזה לקבלן שיפוצים כדי להונות זוג שרכש דירה באיזור (אורי פפר ויעל רוחקינד). הוא מבטיח לא סתם לשפץ אלא לפצל את דירתם לארבע יחידות דיור והקומבינה מתחילה, בחסות פועלים ערבים, סינים וסודנים. על העובדים להישמר מפני העירייה, החרדים שמחפשים שנור וגם הקבלן האמיתי, בגילומו של המוזיקאי אביהו פנחסוב. עוד על המסך: עדן פינס בתפקיד אופה בוכרית, לבנה פינקלשטיין בתור בעלת מכלת חובבת גראס, אורי הוכמן בדמות ושמה פלוצי אז תבינו לבד מה תפקידו (חשמלאי, אלא מה) והמון דמויות בשם יעקב. סוג של בדיחה שלא צלחה, אחת מיני רבות בסרט.

ההילולה 2: החתונה – בצירוף מקרים מעניין, בקומדיה העממית הנוספת שעולה לאקרנים למשך סוף השבוע הארוך של שבועות, משחק דובר קוסאשווילי ובתפקיד שלא נראה זוטר לגמרי על פי הקדימון (טרם צפיתי בסרט עצמו). אם תרצו לערוך דאבל-דובר, זו ההזדמנות. מדובר כמובן בהמשכון ללהיט הענק ״ההילולה״, שמצידו היה בעצם גרסת הסרט של הסדרה ״שנות ה-90״ מבית האחים אסייג. הפעם זהו שלום אסייג על ההגאים, מביים יחד עם יריב הורוביץ (״רוק בקסבה״, ״אמצע החיים״), ומככב כחלק מאנסמבל שכולל בין היתר את: אוולין הגואל, עופר שכטר, דניאל אסייג, שלומי קוריאט, אריק משעלי, אוראל צברי, גרא סנדלר, חי דוידוב, הרצל טובי, יגאל עדיקא, עדי אלון, מוטי בן ישי, לירז עוזרי. העלילה מתחילה כאשר הדמות של אירמה, בגילומה של ענבל גלאם, מקבלת הצעת נישואים בגיל 40 וחלומה מתגשם. כל הדמויות טסות לגיאורגיה כדי להתכונן למאורע הגדול אבל לא הכל הולך לפי התוכנית, אם להאמין לתקציר.

כשקיץ הופך לסתיו

כשקיץ הופך לסתיו (When Fall Is Coming) – נעבור אל סרטו של הבמאי הצרפתי פרנסואה אוזון, שממשיך לעבוד בקצב של סרט בשנה. הלן וינסנט מגלמת גמלאית החיה בבורגונדי, מעבירה את זמן הפרישה עם חברתה הקרובה (ז'וזיאן באלאסקו) בפעילויות כגון קטיף פטריות בטבע. יום אחד בתה הפריזאית (לודיווין סנייה) מגיעה לבקר עם הנכד, שאמור לבלות את סוף חופשת הקיץ אצל סבתא. מכאן התקצירים נעשים מעורפלים ומספרים על אירוע בלתי צפוי ועל טעות או תאונה, ואני ממש מקווה שזה לא קשור לפטריות שמככבות גם על הפוסטר (אוקיי, צפיתי בטריילר ויש שם פתרון לתהייה שלי, עבור מי שלא חוששים או חוששות מספוילרים קלים).

האגדה של אוצ'י (The Legend of Ochi) – יש גם סרט באנגלית השבוע, אל דאגה. אם כי ניתן לצפות בו גם מדובב לעברית, משום שזהו סרט לכל המשפחה. ולא סתם, הראשון מסוגו בהפקת חברת A24 שמתמחה בסרטי פסטיבלים/ז׳אנרים אחרים. אוצ׳י הוא שמם של יצורים מסתוריים השוכנים באי מיושב, הרחק מעיניהם של בני האדם. ילדי המקום גדלים בפחד מן האוצ׳י ולא אמורים להתערבב איתם. כמובן שזה בדיוק מה שעושה גיבורת הסרט, שמוצאת אוצ׳י תינוק פצוע שנותר מאחור, מחליטה לטפל בו ואף למצוא לו משפחה. את הילדה מגלמת הלנה זנגל ("מחוץ למערכת", "חדשות העולם הגדול"), עוד ילד מפורסם הוא פין וולפהארד, ובתפקיד המבוגרים ווילם דפו ואמילי ווטסון. אוצ׳י הוא לא סתם אנימציית מחשב אלא שילוב של בובנאות ואפקטים כמו פעם, בסרט הביכורים של איזייה סקסון, במאי קליפים (פעם זה היה המסלול הקבוע לתהילה, מזמן לא נתקלתי בכך).

מרתף האימה (Baghead) – נסיים את החלק הזה של המדור עם סרט אימה, דובר אנגלית אף הוא והפקה אירופאית המשותפת לכמה מדינות. לירון כבר כתבה עליו אצלנו במדור הראשון של אימה לנשמה (זה של החודש הנוכחי מגיע, אל דאגה). אף הוא סרט ביכורים, מאת אלברטו קורדור, ועל התסריט חתומים כריסטינה פמיס, ברייס מקגווייר ולורקאן ריילי, בהתבסס על סרט קצר של האחרון. פרייה אלן מככבת כצעירה שיורשת פאב נטוש, ומגלה במרתף שלו סוד משונה – יצור ששמו כשם הסרט באנגלית, שיכול גם לשנות צורה וגם להעניק למי שמדבר איתו שיחה אחרונה עם אהובים מתים. כמובן שיש לכך השלכות, כמו ב״נגעת נרצחת״ אם להשתמש בהשוואה שגם לירון ערכה בסקירה שלה. התמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט.

Bono: Stories of Surrender – סרט סטרימינג לקינוח, כי מזמן לא עשיתי זאת במדור וכי מדובר בסרט שערך את בכורתו רק לפני שבוע בפסטיבל קאן והנה הוא כבר זמין בסלון שלכם ושלכן, דרך שירות אפל TV+. לא סתם סרט תיעודי אלא דיוקן של בונו, הסולן של להקת U2 ופעיל חברתי בולט, שהייתה לו הופעת יחיד בשם ״סיפורי כניעה״. סרטו של אנדרו דומיניק, שממשיך לעבוד אצל סטרימרים (״בלונדינית״) ויודע לביים סרטים על מוזיקאים (״This Much I Know to Be True״ אודות ניק קייב), אז יש סיבות להיות אופטימיים.