סרטים חדשים: ״יופי מסוכן״, ״מרשעת״, ״היפהפייה מעזה״, ״כלבי מלחמה״, ״חופשה בקטנה״, ״מקום לקרוא לו בית״

ממתי נובמבר הוא ״חודש הקניות״ בישראל? עבורי זה חדש וזר, בעוד אנחנו ללא ספק מצויים בחודש הפסטיבלים. זה שבערבה עדיין נמשך ואני חייב לנו דיווח משם, היום מתחיל פסטיבל קולנוע רוחני בסינמטק תל-אביב (20-24 בנובמבר), שם תוכלו לראות בין היתר את ״שמבהאלה״ במקביל לערבה. לא להתבלבל עם פסטיבל קולנוע אנתרופולוגי (26-28 בנובמבר), שיתקיים בשבוע הבא בירושלים, שם תוכלו להשלים את ״צועדות בחשיכה״ זוכה דוקאביב. הלינקים בשמות הפסטיבלים יובילו לאתרים ולתוכניות שלהם, שאני כבר לא מאמין שנספיק לפקוד. וזה עוד כלום לעומת נובמבר שירוצף באירועי קולנוע מן הקצה אל הקצה. עוד השבוע, סינמטק הילדים בחולון חוגג שלוש שנים להיווסדו, עם תוכנית מיוחדת שכוללת בין היתר הקרנות של הגרסה המדובבת ל״מרשעת״, שעולה לאקרנים מחר יחד עם עוד חמישה. על חלק מהם כתבנו, כפי שיוכיחו הלינקים בהמשך, ויש גם כל-כך הרבה סרטי סטרימינג מדוברים בסופש שלא אוכל להרשות לעצמי להתעלם מהם. בכל זאת בחרתי רק חלק, המדור עמוס מספיק.

מרשעת (Wicked) – התלבטתי לרגע מה הסרט הפותח של השבוע, אבל כבר הזכרתי את הגרסה הקולנועית של ״וויקד״ אז נתחיל כך. מדובר בסרט מוזיקלי, שמבוסס על המחזמר הבימתי של וויני הולצמן, על-פי ספר מאת גרגורי מגוויר, שמצידו מתרחש בעולמות ״הקוסם מארץ עוץ״. מקווה שלא שכחתי אף חוליה בשרשרת, אבל הנקודה היא שיש למותג הזה המוני מעריצים (גם בישראל) כבר 20 שנה, כלומר מאז גרסת ברודוויי, ואולי אף יותר. עוד חשוב לדעת שזהו לא הסיפור המלא, אלא רק סרט ראשון מתוך שניים מתוכננים, שמגיע עד האינטרמישן (מי שצפו בהצגה ידעו) אבל אורך 160 דקות, כמעט כמו המחזמר המלא. גם אחרי הצפייה ובתור בוגר המיוזיקל לא הצלחתי לפתור את התעלומה הזו. עבור כל שאר הקהל, צריך פשוט לדעת שזהו סיפורה של המכשפה הרעה מן המערב לפני שהייתה כזו. פעם היא הייתה צעירה ירוקה ודחויה בשם אלפבה (סינתיה אריבו), שבתקופת הלימודים פוגשת את גלינדה (אריאנה גרנדה), לימים המכשפה הטובה, וחולמת לפגוש את הקוסם (ג׳ף גולדבלום). עוד בקאסט: מישל יאו בתור המורה לכישוף, ג׳ונתן ביילי (כלומר לורד אנטוני גרידג׳רטון) בתור פיירו, ופיטר דינקלג׳ בתור עז. ביים בהגזמה נאה ג׳ון מ. צ׳ו (״שכונה על הגובה״).

יופי מסוכן (The Substance) – מסרט שיכול היה לככב בפסטיבל הגאה, אל שניים שבאמת הוצגו בו בבכורה מקומית. ניצלתי את ההזדמנות ההיא כדי לכתוב בקצרה על סרטה של קוראלי פארז׳ה (״נקמה״), שכבש את ליבי ועוד כמה איברים פנימיים בפסטיבל קאן. כעת אני סקרן לראות אנשים מזדעזעים ו/או מחבקים אותו עם הפצתו בקולנוע. אני מקווה שהשם העברי המיושן/דחקאי לא ירתיע את קהל היעד האמיתי, שוחרי קולנוע אימה גופנית מוגזמת ודמי מור. בטוח יש חתך אוכלוסיה כזה, ואם לא אז אולי יווצר אחד בעקבות הצפייה. אין מספיק אזהרות טריגר-gore בעולם בשביל הסרט הזה, אבל אני מצאתי את הגועל שלו מבדר ואת פשטות המסרים שלו מרעננת. מור מגלמת כוכבת דועכת שמפוטרת מתוכנית כושר בהנחייתה בידי מנהל תחנת הטלוויזיה (דניס קוויד) בשל גילה המאמיר, ומחליטה לערוך שינוי בחייה. היא נכנעת לפרסומים על חומר מסתורי שהעניק את שמו לסרט, המבטיח ללקוחה את הגרסה הטובה ביותר של עצמה. מסתבר שזו מרגרט קוואלי, אבל על השתיים-שהן-אחת לשמור על הכללים. כמובן שזה לא מה שקורה.

היפהפייה מעזה (The Belle from Gaza) – מאחד הסרטים הבולטים בתוכניה של הפסטיבל הגאה אל סרט הפתיחה שלו, עליו כתב עופר בזמן אמת. גם סרטה של יולנד זאוברמן החל את דרכו בקאן באמצע השנה, מחוץ לתחרות אמנם, והפצתו בישראל היא יוזמה של הפסטיבל הגאה. הבמאית הצרפתייה מרבה לצלם בישראל ("M" ו"היית שוכב עם ערבי" שמוקרנים גם הם בפסטיבל) והפעם מפנה את המצלמה אל דרום-דרום תל אביב, שם היא משוחחת עם טרנסיות שהן גם עובדות מין וגם ערביות, קומבו-מיעוטים מלא קונפליקטים ללא ספק. הסיבה לראיונות היא שהבמאית מחפשת אחר ״היפהפייה מעזה״, אחת המקומיות שלכאורה הלכה ברגל מרצועת עזה אל ישראל כדי לחיות בתל-אביב כאישה. דרך החיפוש אחר הדמות המסתורית נלכדים במצלמתה סיפורים נוספים המרכיבים את תמונה חידתית לא פחות. יותר מכל, זהו סרט שמציג צד אחר מאוד של כל אותם מיעוטים בהם הוא נוגע, ממה שאנחנו מורגלים לו בקולנוע העולמי או הישראלי ובזאת חשיבותו.

היפהפייה מעזה

כלבי מלחמה (Hounds of War) – מאיזור שלמה בדרום ת״א אל פלורנטין, יצחק פלורנטין. בכיר במאי האקשן הישראליים בהוליווד. הפעם הוא מביים את פרנק גרילו בתור מנהיג של צוות שכירי חרב, שמסכים להשתתף במשימה חשאית אחרונה בהחלט אי שם בלוב. אבל נחשו מה, זאת מלכודת וכל הצוות שלו הולך קאפוט, חוץ ממנו. האמינו או לא, הוא נחוש לנקום ויוצא למסע חיסולים כלפי מעלה עד הבוס הגדול, בגילומו של רוברט פטריק. ז׳אן פייר מגרו כתב את התסריט, וזה אדם אמיתי ולא שם קוד לצ׳אט ג׳י-פי-טי.

מקום לקרוא לו בית (Monsieur le maire / Take Me Home) – קדימה אל הקומדיות הצרפתיות, יש שתיים כאלה השבוע. אם כי הסרט של קרין בלאנק ומישל טוורס מוגדר כדרמה קומית, ומקריאת התקציר ניתן להבין מדוע. העלילה מתרחשת בכפר קטן בהרי האלפים, שמתפרנס מתיירות אבל כבר זמן מה שלא בהצלחה. מיעוט הילדים במקום מוביל את ראש הכפר (קלוביס קורניאק) לחפש משפחות חדשות, ואחת לא שגרתית מגיע אל המקום: זמרת (איי האידרה) ושני ילדיה, שלא רוותה נחת בחייה אם להיצמד למה שנחשף בטריילר. בתחילה ראש הכפר מתנגד לבואה, בהמשך סופג ממנה השראה ומחליט לפתוח מעון לנשים שלא שפר עליהן גורלן, ובכוונתו לשכנע את כל הכפר בצדקת דרכו. בהשראת סיפור אמיתי.

חופשה בקטנה (La Petite Vadrouille) – לא מצאתי שם באנגלית לסרט הזה, אולי משום שהוא טרם הופץ בטריטוריה דוברת אנגלית. דניאל אוטיי וסנדרין קיברלן מככבים בתור איש עסקים והעוזרת שלו, המתבקשת על ידו לארגן טיול סופשבוע מהאגדות אליו יזמין אישה בה הוא מעוניין. העוזרת רואה בכך הזדמנות לעשוק את המעסיק שלה, ויחד עם בעלה וחבריהם נוטלים את התקציב לעצמם ומשקיעים חלק קטן ממנו בארגון טיול מפוברק ומפוקפק. כמובן שהאישה אותה מעוניין הבוס לפתות היא לא אחרת מהעוזרת, ואין ספק שכל מה שיכול להשתבש בטיול אכן ישתבש בנוסף. ברונו פודלידס (״סודות בחברה״) ביים ולא שכח ללהק את אחיו, דניס פודלידס.

בליץ

בליץ (Blitz) – את סיבוב הסטרימינג נתחיל עם סרט שיהיה זמין בשישי (22.11) ואני מאוד מופתע שלא בבתי הקולנוע. לשם נועדה ההפקה הזו של אפל+ בבימויו של סטיב מקווין, ואכן במגוון טריטוריות אפשר היה להנות מהסרט בקולנועים, אבל לא אצלנו. תודה לזאבים קלוני ופיט, אני מניח. הבליץ מן הכותרת הוא המתקפה הגרמנית על לונדון במלחמת העולם השנייה, והעלילה עוקבת אחר קבוצת לונדונים הנמלטים ומסתתרים מן האיום האווירי. נשמע רלוונטי, עכשיו או תמיד. סירשה רונן מככבת לצד האריס דיקינסון, קתי בורק, סטיבן גראהם, בנג׳מין קלמנטיין ושחקן-ילד בשם אליוט האפרנן.

שיעור פסנתר (The Piano Lesson) – באותו יום שישי (22.11) אפשר יהיה לצפות בנטפליקס בסרט שהם מאמינים בו לקראת עונת האוסקרים שכבר החלה למעשה. הבמאי הוא מלקולם וושינגטון, הבן-האחר של דנזל, שגם עיבד לתסריט יחד עם וירג׳יל וויליאמס את מחזהו של אוגוסט ווילסון. הוא מביים את אחיו, ג׳ון דייויד וושינגטון, שיחד עם סמואל אל ג׳קסון, דניאל דדוויילר, קורי הוקינס וריי פישר מרכיבים את המשפחה שבמרכז העלילה, המתמודדת עם שאלת הירושה המשפחתית – פסנתר.

הרוצחת (The Killer) – נסיים אצל יס, שביום שבת (23.11) יוסיפו לקטלוג את סרטו החדש של ג׳ון וו. רימייק שלו לסרט הכי מפורסם שלו, אולי יחד עם ״הארד בוילד״. הרוצח נהפך הפעם לרוצחת, נטלי עמנואל ליתר דיוק, ובמקום הונג-קונג אנחנו בפריז. הגיבורה היא מתנקשת להשכרה, שמסלול הקריירה האפל שלה משתנה כאשר היא מסרבת לחסל צעירה עיוורת. עומאר סיי, סאם וורתינגטון ואריק קנטונה הם בין הגברים שמארחים לה לחברה על המסך. מדובר בהפקת מקור של שירות פיקוק האמריקאי, בה מעורבות גם קנדה ודרום-קוריאה משום מה.