״קריד 3״, סקירה

בפינה הימנית, סילבסטר סטאלון – רוקי בלבואה בכבודו ובעצמו, האיש שכתב וכיכב כאנדרדוג האולטימטיבי לפני כ-47 שנים והמשיך לביים ולהופיע בכל סרטי ההמשך. בסרט הראשון, רוקי היה מתאגרף חובב שקיבל הזדמנות מאלוף העולם אפולו קריד (קארל וות'רס) לקרב על התואר. ככל שהזדקן לאורך סדרת הסרטים, המונה שישה פרקים עם המילה ״רוקי״ בכותרת, היה ברור שעליו למצוא לעצמו יורש. מה שמוביל אותנו אל הפינה השמאלית, שם ניצב מייקל בי. ג׳ורדן – מי שכיכב ב-2015 בסרט הספין-אוף ״קריד״, בתור בנו הממזר של אפולו, אדוניס (דוני) קריד, והמשיך לסרט נוסף ב-2018. סדרת הבת הזו סוגרת כעת טרילוגיה עם ״קריד 3״ (Creed III), שנותר נאמן מאוד לחומר המקור אבל גם מכיל שני שינויים משני צידי הזירה.

ראשית, ג׳ורדן עובר אל כס הבימוי, לראשונה בקריירה שלו, מבלי לזנוח את המחוייבות שלו כשחקן ראשי ומפיק. שנית, זהו הסרט הראשון בכל סדרת ״רוקי״ לדורותיה בה סילבסטר סטאלון נעדר מן המסך. הוא מקבל קרדיט כמפיק אבל מספיק לקרוא ראיונות כדי לשמוע את התסכול שלו מכך שלא היה מעורב ביצירה הפעם. עניינים של חילוקי דעות מול המשפחה המפיקה המרכזית ובעלי הזכויות על המותג, אירווין וינקלר ובניו (צ׳ארלס ודייויד). עבורי, שתי העובדות המתנגשות והקרב הבלתי-נראה הזה הופך את ״קריד 3״ להרבה יותר מסקרן – ג׳ורדן, חף מהצל של סטאלון, יכול לקחת את המותג לאן שהוא חושב לנכון.

כנראה כדי להבדיל עוד קצת את ״קריד 3״ ממקורותיו, עזבנו רשמית את פילדלפיה וחזרנו אל לוס אנג׳לס, שם החל הסיפור של אדוניס קריד. אחרי פלאשבק אל ימי נעוריו ב-2002, אליו נחזור שוב ושוב בחלקים לאורך העלילה אז לא אסגיר את מלוא תוכנו, אנחנו קופצים אל קרב הפרישה שלו כאלוף העולם. כל זה לפני שמוצג שם הסרט, והכל בעצם הבטחה להתמקד בדברים אחרים. למשל בעסק של אדוניס לקידום כישרונות איגרוף צעירים ממנו, או במשפחתו: זוגתו ביאנקה (טסה תומפסון), זמרת שגם היא ירדה מן הבמות ועברה אל כס ההפקה, בתם החירשת אמארה (מילה דייויס-קנט), וגם אמו של קריד, מרי-אן (פלישיה ראשד). כידוע לגבי הגעה לפסגה והתבססות בה, הדרך משם היא רק לכיוון אחד – מטה.

מי שקורא תיגר על השגרה השלווה של קריד הוא דמיאן (ג׳ונתן מייג׳ורס), הנער מן הפלאשבק בפתיחה שבגר וחזר לעיר הולדתו. הוא ריצה עונש מאסר ממושך והגיע כדי להזכיר לקריד מי היה המתאגרף המבטיח מביניהם בצעירותם, מי הלך לכלא על פשע שאולי שניהם ביצעו, ומי אפילו לא טרח לבקר אותו. זו נקודת פתיחה מאוד מעניינת ליריבות וחשבתי שהיא הובעה מצוין בטריילר – האח החורג מן העבר שחוזר כדי לתבוע את החיים שנגנבו ממנו, במחלוקת שאפשר יהיה ליישב רק בזירת האיגרוף. זה גם נשמע קצת כמו מהלך מהספר של ״מהיר ועצבני״, למרות שעודף סנטימנטליות בואך טלנובלה זה גם תו תקן של קריד/רוקי, אבל אני שמח לבשר שזה לא המצב. אם תהיו מוכנים ומוכנות לקבל כעובדה דמות מאוד חשובה מעברו של קריד שלא דובר בה עד כה בכלל, הסרט יעבוד כדרמת איגרוף מבדרת עם הרבה רגשי נחיתות וסגירת חשבונות אישיים.

מבחינת השמות המעורבים, ניכר פיחוּת מעמדי. ריאן קוגלר, מי שביים את הסרט הראשון והטוב בסדרה, מקבל רק קרדיט על סיפור (אפילו לא תסריט) ומותיר את כס התסריט לאחיו, קינן קוגלר (״ספייס ג׳אם: אגדה חדשה״), ולזאק ביילין (״משפחה מנצחת״). המלחין לודוויג גורנסון, המלהטט בין הפקות שונות של תאגיד דיסני (מ״הפנתר השחור״ ועד ״המנדלוריאן״) לא מצא זמן בלו״ז העמוס שלו לסרט הנוכחי אחרי שני הקודמים, ושלח את ג׳וזף שירלי שעבד עימו על כמה פרויקטים. הצלם נשאר קריימר מורגנת׳או מהסרט הקודם, אבל הוא לא מריסה אלברטי ששדרגה פלאים את הסרט הראשון בסדרת הבת. אפשר להמשיך ולעבור מחלקה אחר מחלקה ולמצוא ירידה קלה ברמה, או פשוט לסכם ש״קריד״ היה כנראה חד-פעמי וטבעם של המשכונים להיות גרסה מדוללת במים. אפילו אם הוא ספין-אוף שאין בו המון מקוריות מלכתחילה. בכל זאת, יש ל״קריד 3״ לפחות שני דברים שעובדים לזכותו שעות נוספות ומונעים כאן הפסד בנקודות.

הראשון והעיקרי מבחינתי הוא מייג׳ורס. מאז תפקיד הפריצה שלו בסרט העצמאי ״השחור האחרון בסן פרנסיסקו״ אני מוכן לראות כל תפקיד של השחקן הנהדר הזה, בעל נוכחות המסך הבלתי רגילה. המעבר להוליווד הביא עימו משטר אימונים נוקשה, אותו הוא ניצל לא רק לתפקיד הנבל החדש ביקום של מארוול, קאנג הכובש (״לוקי״, ״אנטמן והצרעה: קוונטומאניה״), אלא גם לגילום מפתח גוף בדרמה ״Magazine Dreams״ שנחשפה בפסטיבל סאנדנס האחרון, וכן לתפקיד הנבל בסרט הנוכחי.
לא יהיה מוגזם להגיד ששווה לצפות בסרט רק בשבילו, בהופעה דו-קוטבית: דמיאן המלא זעם כבוש מחוץ לזירה, מפיץ ביישנות מבוכה לכל עבר בעיקר בסצנות שלו עם חבר הילדות לשעבר, לעומת מכונת החבטות האימתנית שהוא בין החבלים. מייג׳ורס מביא לא רק פיזיות מופרזת בהשוואה לג׳ורדן, שלא חסר לו דבר בגזרת החיטוב, אלא גם סגנון לחימה אגרסיבי ובלתי צפוי. היה כיף לגלות שמלבד קסם אישי ודיקציה בעייתית (שני מאפיינים של סטאלון, אגב) מייג׳ורס יודע גם לזוז ולהתנועע בזירה.

האיש שמולו הוא כמובן הנכס השני של הסרט, הפעם לפני ומאחורי המצלמה כאחד. ג׳ורדן הבמאי יודע ומכיר את החוזקות של ג׳ורדן השחקן, שכן חסר לו משהו ברמת הכריזמה הסטארית, וזה פשוט מופלא לראות אותו בסצנות עם כל שותף אחר שאינו מייג׳ורס. עם יריבו הוא מתנצח, עם כל השאר הוא פרפורמר נדיב מאוד. זו חתיכת הצלה כי מי שנמצאות מולו רוב הזמן הן תומפסון, שסתם עוברת בין שני המצבים היחידים שלה (חמוצה או מזייפת/מתאפקת) בחוסר חשק מופגן, ראשד שאמורה להיות עוגן רגשי אבל שכחו לכתוב לה תפקיד הפעם, ושחקנית-ילדה שאף פעם לא הוגן להאשים. היתר מסתפקים בשאריות, אבל אולי חובבי היריבים של קריד מהסרטים הקודמים ישמחו בשובם. מילה טובה בכל זאת מגיע לשני השחקנים שמגלמים את אדוניס ודמיאן בצעירותם – קודם כל למחלקת הליהוק שמצאה שחקנים זהים במראה לגרסאות הבוגרות, ושנית להופעות קצרות אך טעונות בהמון רגש מצד ספנס מור השני ותדאוס ג׳יימס מיקסון הבן.

יחסית לכל מה שנדחס פנימה אל תוך הסרט – גם הפלאשבקים כסיפור רקע, גם ענייני משפחה ועלילות משנה, וגם היריבות הראשית שמתחממת על אש קטנה יחסית עד שהיא גולשת מהסיר על כל הכיריים – מדהים בעיניי שהוא אורך פחות משעתיים, הקצר בסדרה עד כה. מצד שני, התסריט מלא קיצורי דרך וכאילו מנסה לדלג בין כל מיני סוגי שיאים, עם מעט מדי רקמה מחברת. נסו לספור כמה סצנות יש לדמות של דמיאן לבדו, כאלו שאמורות לבנות אותו כנבל מורכב. האם אמור להיות אכפת לי כשהמאמנים שלו רוכנים אליו בזירה בין הסיבובים, בהנחה שמעולם לא ראיתי אותם קודם? כי אם לא, הוא נבל קצת גנרי ברגעים הללו. ואם כן, איפה הסצנות בהן לפחות השמות שלהם נאמרים? זו רק דוגמה אקראית ואפשר לבחור אחת אחרת מכל דמות או קו עלילה, אבל הסרט איכשהו מנתר בהצלחה מרגע דרמה יענו-מרגשת לקטע אקשן כמעט-מרהיב.

הייתי מציע להעניק לבמאי את הכינוי מייקל ״אייר״ ג׳ורדן בהתחשב ביכולת הניתור הזו, אבל זה כבר סרט אחר. בסרט הנ״ל, מייקל בי. ג׳ורדן מתגלה כבמאי שמחויב טוטאלית לכל רגע ורגש בסיפור, ויודע להשתמש בשפה הקולנועית כדי לשדר לקהל בשיא הבהירות את המתחולל בנפשם של גיבוריו. אולי זה יתרון מובנה של שחקן שפונה לבימוי, אולי החיבה המוצהרת שלו לסרטי אנימה, בציטוט מתוך ראיון שמשגע מבקרים בניסיון למצוא היכן מסתתרים הרפרנסים התרבותיים הללו ב״קריד 3״. אני לא מומחה אבל נדמה לי שצריך לחטוף נוק-אאוט בשביל לא להבחין באקסטרים קלוז-אפים בתחילת על קרב בזירה, בשימושים מסוימים בהילוך איטי, וכמובן בהמחשת המאבקים המנטליים, בעיקר בקרב האחרון בסרט. אם ככה נראה סרט של ג׳ורדן בתקציב ביניים (75 מיליון דולר) ואנשי צוות שאינם העילית של הוליווד, שמישהו ישיג לו תסריטאי-ת ומימון כפול – וקדימה להציל את ז׳אנר סרטי הפעולה. לא סתם הוא בחר לצלם באיימקס (צפיתי בפורמט אחר אז לא אוכל להעיד על האימפקט).

כאשר עופר כתב על הסרט הראשון, הוא התריע מפני השבלונה של ״רוקי״. למשל בפן המלודרמטי, ולכן ייתכן וחזרתי על המון דברים שהוא ציין, ממש כמו שעשו היוצרים. יותר מכך, הייתי יכול לצטט מחצית מהסקירה של לירון על ״קריד 2״, שוב בנוגע לחששות מהסבוניות המובנית, אבל יותר ספציפית מנקודת הפתיחה המוגבהת של הגיבור, או מהיריב שכל-כולו זעם על נזקי העבר. בעצם, למה שלא אצטט את לירון: ״אז יש לנו שני בנים שצריכים ללכת מכות כדי לכפר על הבוסר שהאבות שלהם אכלו. קלאסי…הרעיון של הצגת הנבל כדמות מורכבת יותר ושיש לפרוטגוניסט אחריות מסוימת לנזק שנעשה לה והפך אותה למה שהיא – לא חדש. ובכל זאת, לא חשבתי שילכו על הכיוון הזה כאן״. אז הנה, הם עשו בדיוק את זה גם כאן. הפעם יש לנו שני חברי ילדות שצריכים ללכת מכות כדי לכפר על העבר הדפוק שלהם, עוד סיפור על גיבור שיוצר את הנבלים שלו בעצמו וכן הלאה טחינת מים. יש הבדל בין קלישאות מבורכות כמו מונטאז׳ אימונים או הרגע בו מתאגרף בגמלאות מסרב לחזור לזירה עד שממש אין ברירה, לבין העתק-הדבק מהסרט הקודם.

במארג של סרטי ״רוקי״ היו מי שניחשו כי ״קריד 3״ ישאב השראה מהסרט בעל המספר הזהה (״רוקי 3״ הוא זה עם השיר ״Eye of the Tiger״, שלא מופיע הפעם דרך אגב). עם דמיאן בתפקיד קלאבר לאנג (מיסטר טי), עם הדמות ששם משפחתה קריד השבעה מתהילה, וכן הלאה הקבלות. גם כאן אני לא מומחה נלהב אבל בעיניי זה לא המצב, כי הנה נתקענו שוב העלילה של ״רוקי״ הראשון. אלו אותם המכשירים הסיפוריים שנשחקו היטב בכל סרטי ״קריד״ עד כה. בלי לספיילר, יש פה קרב על תואר אלוף העולם כי המתמודד שהיה אמור להילחם נפצע בידו, ויש כאן מתאגרף אלוף ומבוסס שמוכן לתת צ׳אנס למתאגרף אלמוני מהרחוב. את רוקי עצמו השאירו מחוץ לתמונה, תרתי משמע, וכפי שעלה בשיחה חברית על הסרט: מאחורי הקלעים סטאלון נשאר רוקי/דמיאן. לא לחינם זהו סרט על אשמה, על ״לחיות את החלום של מישהו אחר״ כפי שזה מנוסח בדיאלוג. סטאלון ידע למה אמר שלא יצפה בזה, אחרת יישבר לו הלב. אבל הרוח של ״רוקי״ נושבת על פני הגיבורים כשהם צוברים כוחות לעוד סיבוב בפינה שלהם. כולנו שרדנו עוד אחד, שלישי במספר, ולמרות האיכות המתדלדלת מעט הולכת ומתרקמת פה סדרה שהיא יריבה ראויה למקורית. הרביעי כבר מתחמם על הקווים, ותמיד אפשר לעבור לעוד ספין-אוף.

/// כל התמונות באדיבות היח״צ