• המתאבקים
  • כחום הגוף
  • מאהבת, מטרידנית, רוצחת
  • אוסקר 2023/24: דירוג כל הסרטים המועמדים
  • אוסקר 2023/24: איך הלך עם ההימורים המוקדמים
  • אוסקר 2023/24: רשימת המועמדים המלאה
  • ״תוכנית א׳״, סקירה לסרטם הבינלאומי של האחים פז
  • אוסקר 2023/24: הימורים על המועמדים
  • ״הגול הבא מנצח״, סקירה
  • סיכום 2023: הסרטים שעשו לנו את השנה הקולנועית
  • סיכום 2023: זוועות המציאות בראי הקולנוע
  • סיכום 2023: הניצחונות וההפסדים של השנה בקולנוע
  • סיכום 2023: עשרים הרגעים שעשו לאור את השנה
  • סיכום 2023: מגמות השנה בקולנוע ומשמעותן
  • סיכום 2023: אימת החודש סוגרת שנה
  • סיכום 2023: הסרטים הכי טובים שגילינו השנה לראשונה

סרטים חדשים: ״אנטמן והצרעה: קוונטומאניה״, ״החלטה לעזוב״, ״חמישה ימים בנובמבר״, ״קורסאז'״, ״בין שני עולמות״, ״פו הדוב: דם ודבש״, ״מועדון המתנקשים״

15 בפברואר 2023 מאת אורון שמיר

החודש הקצר בשנה כבר בנקודת האמצע אבל ממשיך להביא אל בתי הקולנעו בישראל סרטים מעולים – ובכמויות. תשומת הלב החדשותית, בכל מה שקשור בסרטים כמובן, תנדוד מחר אל פתיחת פסטיבל הקולנוע של ברלין שייפתח ויימשך כמעט עד סוף פברואר. לצערנו הברלינאלה הוא לא אירוע שאנחנו מדווחים ממנו בדרך כלל, גם לא השנה, אבל לשמחתנו יש הרבה על מה לכתוב בכל מקרה, כפי שיעיד השבוע האחרון והמלא בטקסטים שלנו. נוסיף לו התייחסות כעת אל שבעת הסרטים החדשים בקולנועים, וכהרגלי אנסה לעגל את המספר הזה מעלה עם הצעות לצפייה ביתית. בזכות החריצות של חבריי לבלוג יש לא מעט לינקים לדעות שלנו על הסרטים הללו, אם תקליקו על הלינקים, אבל אני מבטיח שיהיו עוד.

אנטמן והצרעה: קוונטומאניה (Ant-Man and the Wasp: Quantumania) – האם כולנו מוכנות ומוכנים לשלב החמישי ביקום של מארוול? שאלתי מתוך נימוס, הוא מגיע בכל מקרה. סרט שלישי לאיש הנמלה של פול ראד, שוב עם הצרעה שהיא אוונג׳לין לילי, והדור הוותיק עם אותם שמות הגבורה בגילומם של מייקל דאגלס ומישל פייפר. יש גם את דור ההמשך, בהובלת קתרין ניוטון, הבת של אנטמן שפותחת בטעות שער אל המימד הקוונטי. מכאן יעלו ויבואו הארכינבל הסגול החדש של מארוול, קאנג הכובש (ג׳ונתן מייג׳ורס), וכוכבים נוספים דוגמת ביל מאריי (לפני הביטול) וקורי סטול (שכבר היה הנבל ב״אנטמן״ הראשון אבל רשום בקרדיטים בשם אחר הפעם). הבמאי הוא עדיין פייטון ריד, והתסריטאי הפעם הוא ג׳ף לאבנס מתהילת ״ריק ומורטי״, שהיא כידוע סדרה קומית על יקומים מקבילים. שימו לב שהסרט יוצא להקרנות מוקדמות החל מהיום, וקחו בחשבון שבפעם שעברה שמארוול הבטיחו ריבוי מימדים ושגעת, זה נגמר עם הקדחת ושמה ״דוקטור סטריינג׳ בממדי הטירוף״. אפשר גם להמשיך לקוות למימוש ההבטחה מצידם, במקרה זה שיהיה גם קוונטי וגם מאניה, אנחנו נעדכן בסקירה ברגע שיוסר האמברגו.

החלטה לעזוב (Decision to Leave) – מהצד היותר אמנותי ופחות מסחרי של הקולנוע, אל שני הסרטים הבאים במדור כבר התייחסנו. הראשון הוא יצירתו החדשה של הבמאי הקוריאני פארק צ׳אן-ווק, לא מעט שנים אחרי ״המשרתת״ ושני עשורים אחרי הפריצה שלו מערבה עם ״שבעה צעדים״. הבכורה הישראלית של הסרט נערכה בפסטיבל ירושלים, שם כתב עליו עופר, לאחר מכן כתב עליו אור במסגרת פוסט האוסקר הבינלאומי שם ייצג את דרום-קוריאה, מה שלא עלה יפה אגב, ולבסוף גם עופר וגם אני בחרנו בו כאחד מסרטי השנה שחלפה. אני תוהה אם הוא יישאר ברשימה כזו גם השנה, כעת עם הפצתו, משום שכבר צפיתי בו מספר פעמים ואני לא נרגע ממנו. במעטה של סיפור בלשי, על שוטר החוקר את אלמנתו של מטפס הרים שנמצא מת בתחתית מצוק, רוקם פארק על המסך את אחת הדרמות הרומנטיות העצורות והיפות שראיתי מזה שנים. התנופה הקולנועית הסוחפת והמזוהה עם הבמאי עדיין על המסך, אל דאגה, אבל הבגרות והבשלות שהוא מפגין כאן היממו אותו (ביחס לסרטיו המוקדמים והמהוללים הרבה יותר מדי, לטעמי). פארק האי-איל (״זכרונות מרצח״, ״המארח״) הוא הבלש, טאנג וויי (״תשוקה, זהירות״) היא הנחקרת. התמונה בראש הפוסט, מתוך הסרט.

קורסאז' (Corsage) – יקיר פסטיבלים נוסף, שהחל את דרכו בקאן ממש כמו זה שלעיל, וקיבל בסריטה את אותו היחס עד כה. זה אומר סקירה של עופר מפסטיבל ירושלים, ואזכור בהמשך השנה מצידו של אור כאשר נבחר הסרט לייצג את אוסטריה באוסקרים (מה ששוב לא עלה יפה, כמו במקרה הנ״ל). אבל אלו צירופי מקרים הקשורים להפצה ומסלול חיים של סרט, שכמעט מכל בחינה אחרת אינו דומה בכלל לסרט הקוריאני שנקשר בגורלו. ויקי קריפס מגלמת את אליזבת קיסרית אוסטריה, שעם הגיעה לגיל 40 מוכרזת רשמית כזקנה בלה, אך נחושה להילחם ברוע הגזירה ולשמר את תדמיתה ואת מקומה בתרבות. זה אמנם קורה בערב חג המולד של 1877, אבל נדמה שלא הרבה השתנה מאז ועד ימינו לפחות מבחינת האופן בו שופטת החברה כולה את המין הנשי על פי גיל ומראה חיצוני. מה גם שהסרט משחק עם העניין התקופתי מבחינת הרגישויות, באופן שגרר השוואות ל״המועדפת״ עוד בבכורתו. מארי קרויצר (״האדמה מתחת לרגלייך״) כתבה וביימה.

קורסאז'

חמישה ימים בנובמבר (November) – נישאר באירופה גם בסרטים מהצד הזה של התמונה. ולא נחזור לנובמבר, לא תודה, בטח לא לזה שמדובר עליו בסרט, זה של 2015 בו אירע הפיגוע במועדון הבטקלאן בפריז. סרטו של סדריק חימנז (״רחובות הפשע של מרסיי״) מתמקד בתגובה של היחידה ללוחמה בטרור לאירועי ה-13 בנובמבר, בדגש על עבודת איתור חשודים, הבאתם למעצר וחקירתם עד חשיפת המחבלים. בכותרת העברית החליטו שצריך ממש לתחום את הסרט בכמה ימים, בפועל אפשר להתווכח על כמות ההכנה לעומת הביצוע. ז׳אן דוז׳רדן מככב בתפקיד דרמטי לא אופייני (לכן יש לו זקן של רצינות) ולצידו סנדרין קיברלן, אנייס דמוסטייה, ג׳רמי רנייה ולינה קודרי.

בין שני עולמות (Ouistreham / Between Two Worlds) – סרט צרפתי נוסף, הפעם כזה שראיתי בפסטיבל קאן 2021 אבל לא כתבתי עליו ומאוחר מדי לזכור יותר מדי פרטים מאז הצפייה ההיא. ז׳ולייט בינוש מגלמת סופרת בורגנית היוצאת לתחקיר כתיבה ומתקבלת לשם כך לעבודת ניקיון באנייה. היא מסתירה את זהותה ומעמדה משאר העובדות ורוצה להתנסות בחיים של אי יציבות כלכלית ולחוש על בשרה איך זה לעבוד קשה. אם זה נשמע מתנשא, חשוב להדגיש שהיוצרים בראשות הבמאי עמנואל קארר מודעים לדינמיקה, במיוחד משום שהסרט מבוסס על יצירה של סופרת שהייתה במצב דומה, פלורנס אובנה. עוד בקאסט: הלן למבר, לאה קארן, אוולין פורה.

מועדון המתנקשים (Assassin Club) – בגזרת האקשן, נראה שלמישהו לא הייתה סבלנות לחכות עד הפרק הרביעי של ״ג׳ון וויק״ בשבוע הבא. אני לא אומר את זה רק בגלל פלטת הצבעים או העמדות המצלמה בטריילר, אלא בעיקר בגלל העלילה. בתפקיד הראשי אפשר למצוא את הנרי גולדינג, שאהבתי אותו יותר בשלב ההבטחה של ״עשיר בהפתעה״ מאשר עכשיו כשחקן ממומש, יש להודות. הוא מגלם מתנקש שמצא אהבה (דניאלה מלכיאור, לוכדת העכברושים מ״יחידת המתאבדים״) ומבקש לפרוש. אבל כפי שראש ארגון המתנקשים סם ניל יבשר לו, זה לא כה פשוט ויש חוקים. הג׳וב האחרון שלו הוא חיסול שישה מתנקשים מיומנים ממש כמוהו, שקיבלו משימה זהה במעין משחק שאני לא מבין את מטרתו. לוקח הרבה זמן וכסף להכשיר מתנקשים טובים, לא? בכל מקרה, אחת מהן היא נומי ראפאס אז אני מהמר עליה להגיע לגמר. קאמי דלאמר (״שכונות הפשע״, ״טרנספורטר: סכנה מיידית״) ביים ומוסיף קצת צרפתיות להפקה האמריקאית שצולמה באיטליה.

פו הדוב: דם ודבש (Winnie-the-Pooh: Blood and Honey) – זוכרים את הסיפור בו פו הדב נתקע בעץ בגלל רוחב אחוריו? את היום בו איה החמור איבד את הזנב? רגעים אחרים מספרי א.א. מילן שאינם קשורים בישבנים? אז תשכחו מהם כי הזיכיון על הדמויות עבר לרשות הרבים, וכל אידיוט שרק ירצה יכול מעתה לקרוא לסרט שלו ״פו הדוב״ בהתבסס על הדמויות האייקוניות. אפשר למשל להפוך את פו ואת חזרזיר לרוצחים צמאי דם, הזורעים הרס כאשר כריסטופר רובין הבוגר נוטש אותם לטובת לימודים בקולג׳. מסע הרציחות ותאוותם החדשה לדם (ודבש?) הם פרי מוחו של ריס פרייק-ווטרפילד, שכבר הודיע על כוונותיו להעביר טיפול דומה את פיטר פן ואפילו את במבי. דבילי או חתרני, איאלץ לבדוק בעצמי.

סרטים חדשים ב-VOD

משקיף

פרצו לי לטלפון (Unlocked) – נטפליקס בחרו להבליט עבורי את הסרט הקוריאני הזה שעולה אצלם ביום שישי ה-17.2 אז נלך איתם ונפתח איתו. אין דבר כזה יותר מדי קולנוע מדרום-קוריאה באותו מדור, כפי שאני תמיד אומר. או אומר עכשיו. בכל מקרה, גיבורת הסיפור מאבדת את הסמארטפון שלה, ושמחה לגלות בצד השני של הקו קול ידידותי המזמין אותה לקבלו. במהרה היא מבינה שעבדו עליה והפסיכי מהצד השני של הקו עומד לא רק לגנוב את זהותה אלא להרוס את חייה. סרט הביכורים כבמאי של קים טאי-ג׳ון, אחרי קריירת משחק (״פנינסולה״), בהתבסס על ספר מאת אקירה שיגה, שכבר עובד לסרט יפני לפני מספר שנים. אין ספק שאנחנו חיים עם טלפונים חכמים כבר תקופה ארוכה מדי.

בריאן וצ׳ארלס (Brian And Charles) – עוד ביום שישי ה-17.2 מגיעה אל סלקום tv, ונראה רק לשם בינתיים, הקומדיה טובת הלב של ג'ים ארצ'ר. אור צפה בסרט במסגרת פסטיבל חיפה, וכתב לא מעט על השיבוץ שלו במסגרת תוכנית חצות, כאשר מדובר בעצם במוקומנטרי בריטי על ממציא גלמוד בשם בריאן (דייויד ארל, שגם כתב) המפיג את בדידותו בבניית רובוט משונה למראה המתקרא צ׳רלס (כריס הייוורד, התסריטאי הנוסף). מכאן הם בעיקר חמודים ולפרקים משעשעים יחד ולחוד, בסרט שאולי מתאים לצפייה חורפית מפיגת דיכאון.

החלון ממול / משקיף (Watcher) – נקפוץ אל שבת ה-18.2 ונתרחב אל הספריות של yes וסלקום גם (לכן השמות השונים בעברית), בסרט נוסף שסוקר על ידי אור כאן אצלנו, הפעם במסגרת אימת החודש. בטקסט הקצר אך ממצה שלו, אור מציע לזכור את שמה של הבמאית קלואי אוקונו ולא נותר אלא להצטרף לקריאה. במיוחד עם מייקה מונרו, בתפקיד הראשי, שממשיכה לקיים את כותרת סרט הפריצה שלה "משהו עוקב אחרי" גם בסרטה של אוקונו. היא מגלמת את גיבורת הסיפור, המאמינה כי מישהו צופה בה מבעד לחלון בעיר החדשה אליה עברה עם בעלה. חדשות על רוצח סדרתי שמסתובב ברחובות ועורף ראשים מגבירות את הפרנויה.

תגובות

  1. The real bronson הגיב:

    פו…דם ודבש…חבל לכתוב.
    כל תלמיד תיכון יכתוב תסריט טוב יותר.
    כל חוג משחק שכונתי יביא שחקנים טובים יותר.
    אפילו המושג הישן – ישר לוידיאו ניראה
    שקספירי לעומת הסרט.

    1. אורון שמיר הגיב:

      והנה הוכחה שאם אתה רוצה – אתה יכול.
      ואני מסכים איתך מאוד, אפילו יותר חריף בדעתי על הסרט, שהוא פשע נגד אמנות הקולנוע ואסור היה להקרין אותו בעיניי.
      כתבתי על זה אבל לא לסריטה לצערי, כי אחרת לא ישלמו לי על הזמן המבוזבז שבצפייה בשיקוץ המשעמם הזה.

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.