אוסקר 2022/23: כל המתמודדים בפרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר – חלק א'

פסטיבל ונציה כבר בעיצומו, טולרייד התחיל לספק דיווחים, טורונטו מעבר לפינה, וממש עכשיו התחילו לצוף כפטריות אחרי קאן הנציגויות לקטגורית הסרט הבינלאומי הטוב ביותר של האוסקר ה-95 (לשעבר "הסרט הטוב ביותר בשפה זרה") שיתקיים במרץ. הדד-ליין להגשה הוא ממש בעוד חודש, אז בטח נראה הצפה די רצינית של הכרזות כבר בשבועות הקרובים.

בשנה שעברה, החלק הראשון של המעקב האובססיבי הזה אחר ההכרזות השונות התחיל באוקטובר, אז הפעם אנחנו כבר חוזרים ללו"ז לפני טראומת הקורונה. כמה מהמדינות שומרות על תוארן כזריזות ביותר שנה שנייה ברצפיות, כמו אירלנד, אקוודור, פולין ושוויץ, שפתחו את המירוץ של האוסקר ה-94.
בתריסר הסרטים שמרכיבים החלק הזה יש לנו כבר שני שמות גדולים מפסטיבל קאן, את הנציגות של זוכת השנה שעברה שלדעתי תתקשה לשחזר את ההישג, מתמודד כבד שהוכרז אפילו לפני שעשה את בכורתו העולמית (כנראה ממש מאמינים בו) ועוד. מביניהם ארבעה הוקרנו בפסטיבל ירושלים, שלושה השנה ואחד ב-2021.
אני אמשיך במעקב ככל שעוד ועוד מדינות יכריזו, רק קחו בחשבון שעד שתתפרסם הרשימה הרשמית מטעם האקדמיה יהיו אי אילו שינויים.

המתמודדים לפרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר באוסקר ה-95
חלק 1

אורוגוואי – "המעסיק והעובד" (El Empleado y el Patrón)
המדינה הדרום אמריקאית הגישה סרט לראשונה ב-1992 ואז חיכתה תשע שנים להזדמנות הבאה. מאז היא שולחת סרט ברציפות כל שנה, אבל האוסקר טרם קיבל אותה לזרועותיו. השנה נבחר כנציגה סרטו של מנולו ניאטו, שהיה חלק משבועיים של הבמאים של קאן 2021 ואף הגיע לפסטיבל ירושלים לקראתו כתב עליו עופר מספר מילים מסוייגות. הוא עוסק, מקווה שזה לא יבוא כתדהמה גדולה מדי, ביחסים בין מעסיק ועובד, קרקע פוריה למבט על הבדלי המעמדות, היררכיה ועולם משתנה.
סיכוי להיכנס ל-15: נמוך, אם לשפוט על פי הרצף האורוגוואי.

אירלנד – "הילדה השקטה" (A Quiet Girl)
אירלנד הייתה הראשונה שהכריזה על נציגותה לאוסקר ה-95, ועל כך כבר צברה לעצמה תואר ייחודי במרוץ לסרט הבינלאומי השנה. גם לסרט שבחרה יש כתרים משלו, הוא הראשון דובר האירית שזוכה בפרסי הקולנוע של אירלנד (באופן די מפתיע), ודובר האירית הראשון שהתקבל לפסטיבל ברלין משם יצא עם שני פרסים.
מבוסס על נובלה מאת קלייר קיגן ("ללכת בשדות הכחולים"), זהו סיפור התבגרותה של ילדה בקיץ 1981 הנלקחת מהבית המזניח שלה לטובת משפחה מאמצת, ושם מתגלים סודות מסוג אחר. כך מבטיח לנו תקציר העלילה. את הילדה מגלמת קת'רין קלינץ' בהופעתה הראשונה. את הסרט כתב וביים קולם בייריד.
זהו הניסיון התשיעי של אירלנד באוסקר, עד כה ללא תוצאות מלהיבות במיוחד.
סיכוי להיכנס ל-15: למה לא, בעצם?

אקוודור – "בלתי נראית" (Lo Invisible)
כמו סרטו הראשון של חאוויר אנדרדה "סוסי פורצלן", גם זה השני נשלח כנציג אקוודור לאוסקר. שניים מתוך שניים לבמאי בן ה-44, שזה לא רע בכלל. נציג אקוודור השנה הוקרן בפסטיבל טורונטו, במרכזו אישה בת 45 שחוזרת לביתה הגדול ולחייה המושלמים לכאורה, לאחר אשפוז בעקבות דיכאון אחרי לידה.
זה יהיה נסיונה ה-11 של אקוודור, שטרם הגיעה למועמדות באוסקר.
סיכוי להיכנס ל-15: חלש.

בלתי נראית

גרמניה – "במערב אין כל חדש" (All Quiet on the Western Front)
92 שנים אחרי העיבוד המונומנטלי לספרו של אריק מריה רמארק, עדיין אחד מסרטי המלחמה הטובים ביותר אי פעם, ו-43 שנים אחרי העיבוד הטלוויזיוני היוקרתי, חוזר הסיפור רחב היריעה על מלחמת העולם הראשונה למסכים, אבל הפעם עם טוויסט – זו איננה הפקה אמריקאית, אלא לראשונה גרמנית, כשפת הספר.
הנציגות הגרמנית השנה הוכרזה אפילו לפני בכורתה בפסטיבל טורונטו, אז לעולם עדיין אין מושג וחצי מושג על איכותה. הימור די רציני מצד הגרמנים, שבשנה שעברה הצליחו להכניס את "הגבר המושלם שלך" לרשימה המקוצרת אבל לא הגיעו לכדי מועמדות. אנחנו כן יודעים שיש שם גדול אחר מאחורי ההפקה – נטפליקס, לשם אמור לעלות ב-28 לאוקטובר.
את הסרט ביים אדוארד ברגר, ומככבים בו מקבץ מלהיב מאוד של מיטב השחקנים הגרמנים הצעירים ביניהם מיודענו דניאל ברוהל ("להתראות, לנין", "ממזרים חסרי כבוד"), אלברכט שוש (שזכור מתפקידו המדהים בעיבוד ל"ברלין אלכסנדרפלאץ" מלפני שנתיים), סבסטיאן הולק ("בלון", "טרנזיט" ואף "סוס מלחמה"), אנטון ואן לוק ("חופש מוחלט", "פרנץ"), ג'ו וויטנראוב ("ג'וג'ו ראביט") ועוד.
די מדהים תמיד לגלות, אבל גרמניה לא זכתה מאז "חיים של אחרים" לפני 16 שנים.
סיכוי להיכנס ל-15: טוב מאוד, ואם התגובות מטורונטו יהיו חיוביות אז יש אפילו אופציה לניצחון.

דרום קוריאה – "החלטה לעזוב" (Decision to Leave)
בסופו של דבר בחרה דרום קוריאה בסרטו של פארק צ'אן-ווק, זוכה פרס הבימוי של פסטיבל קאן האחרון, והשאירה את "ברוקר" (זוכה פרס השחקן של פסטיבל קאן) מוטל בצד, אם כי יש שמהמרים עליו למועמדויות בקטגוריות הכלליות כמו השחקן הראשי לסונג קאנג-הו, שחזור של הישגו מקאן. הסרט הנבחר של דרום-קוריאה הוא דרמת מתח נוארית במרכזו בלש החוקר רצח משונה על פסגת הר גבוה, כאשר כל הסימנים מצביעים שהרוצחת היא אשתו של הנפטר. עם זאת, הבלש לא לגמרי משוכנע בכך ומגלה שהוא נסחף אחרי אותה אישה מסתורית. אם אי פעם ראיתם סרט בילוש בחייכם, אתם יודעים שזה לא דבר טוב.
לראשונה בתולדותיה, החליטה דרום קוריאה לנסות סרט של אחד מגדולי במאיה צ'אן-ווק, אם כי אפשר להבין למה החליטו לא לשלוח את "שבעה צעדים", כשחושבים על זה. סרטו האחרון גם הוקרן בפסטיבל ירושלים, משם דיווח עליו עופר, ועכשיו הגיע תורי לחלוק עמכם את דעתי: מעטים הסרטים המרהיבים מזה שראיתי השנה. צ'אן-ווק הוא מאסטר ברמה שאין רגע אחד בסרטו שאיננו מרהיב ויזואלית ומאגף מכל בחינה קולנועית. התנופה של האיש הזה היא בלתי ניתנת להשוואה. אם רק היה לו תסריט זה היה יכול להיות אחד המותחנים הגדולים של הקולנוע, אבל כנראה כמו עם "סטוקר", הקטע הזה של עלילה לא עניין אף אחד בהפקה. הפער בין איכות הבימוי לאיכות התסריט היא פסיכית. כך שיפה ככל שיהיה, אני לא חושב שהוא מחזיק את כל 138 הדקות שלו.
דרום קוריאה כמובן תיזכר לנצח כמי שעשתה היסטוריה באוסקר, והביאה לזוכה פרס הסרט הראשון שאיננו דובר אנגלית – "פרזיטים" כמובן. מאז היא לא הצליחה לשוב אל הקטגוריה הזו, אבל האמת היא שלא היה לה קלפים חזקים מדי. השנה זה קצת אחרת.
סיכוי להיכנס ל-15: סקפטי.

טיוואן – "אסורה הארורים" (Goddamned Asura)
האסורה הם חצאי-אל מהבודהיזם, ולרוב אינם חדשות טובות. הם מסתובבים עם כמה ראשים וכמה ידיים, וחיבתם המוגזמת לזעם, גאווה, קנאה, שקר או מדון לא בדיוק הפכו אותם לפופולריים במיוחד. על אף שמה, הנציגות הטיוואנית לא עוסקת באסורה שיוצאים לקולג' או משהו, אלא מדובר במותחן המבוסס על אירועים אמיתיים, במרכזו בחור בן 18 שפוצח במסע של הריגה.
מכיוון שזה נשמע קצת על מחוזות הז'אנר אני לא בטוח אם האקדמיה תזרום, אבל היא כן הפתיעה אותנו לפני שנתיים עוד מועמדות לא צפויה ל"ימים טובים יותר", אז אין לדעת. מי שכן מנצח מכל הסיפור הזה אלו אנחנו שנחשפים לכמה דברים די מעניינים מהעולם, ואני מבטיח לכם שאחפש את הסרט הזה של לו יי-אן לטובת דיווח.
טיוואן לא הייתה מועמדת מאז הזכייה עם "נמר, דרקון" לפני 22 שנה, שהיה למועמדותה השלישית.
סיכוי להיכנס ל-15: מפוקפק. אבל איזו תמונה ראשית הוא נתן לנו, הא?

במערב אין כל חדש

יפן – "תכנית 75" (Plan 75)
את הנציגות היפנית ראיתי בפסטיבל ירושלים, בתום יום די ארוך ואחרי כמה בחירות צפייה לא מסעירות אז אפילו לא כתבתי בעניינו כחלק מהדיווחים.
זוהי דרמה עם נקודת מוצא מאוד מוצלחת – האוכלוסיה המבוגרת ביפן הופכת להיות מעמסה ולכן הממשלה יוצאת ביוזמה חדשה, כל אזרח מעל גיל 75 יכול להירשם מרצונו החופשי לתוכנית שתעניק לו סכום כסף נאה, ולאחר כמה חודשים יתאשפז במוסד שם יומת באופן הומני וללא כאבים.
הסרט שהעניק להיאקאווה צ'י פרס מיוחד במסגרת מצלמת הזהב של פסטיבל קאן לסרטי ביכורים, עוסק בשתי דמויות מרכזיות – אחד הוא סוכן ממשלתי שעובד בתוכנית 75 והשנייה היא קשישה שנרשמה אך מתחילה לפקפק בבחירתה. יש המון רגעים נוגעים ויפים בסרט, ומשחק מעולה, אבל אני מצאתי אותו נמרח עד אין קץ וגם לא לגמרי הבנתי הרבה מהמהלכים של הדמויות אז אני זוכר את כחוויה לא מרנינה במיוחד.
מה שעוד יותר מפתיע מכל הסיפור הזה הוא שעכשיו כשיפן ודרום קוריאה הכריזו, מסתבר שאף אחת מהן לא בחרה את "ברוקר" זוכה פרס השחקן בפסטיבל קאן. אני די בשוק מהבחירה היפנית המאתגרת-יחסית כשהייתה להם ביד דרמה-קומית עם שחקנים מוכרים. אולי הם לא רצו לשלוח סרט של במאי שאיננו מקומי, או שעל אף שהוא מתרחש ביפן אין בו מספיק כסף מקומי, אז לא יכלו להשתמש בו.
יפן היא כזכור הזוכה הגדולה של שנה שעברה עם "הנהגת של מר יוסוקה" שאפילו הצליח להיכנס לפרסי הסרט, הבימוי והתסריט. זו הייתה הזכייה השנייה של יפן במסגרת התחרותית של הפרס, אחרי "פרידות" ב-2008 ושלושה פרסים מיוחדים בשנות החמישים לפני ייסוד הקטגוריה.
סיכוי להיכנס ל-15: אם כן, אז רק בזכות הזכייה הטרייה. מה שכן, כנראה שהוא לא יהיה המתמודד היחיד השנה עם סצנת קריוקי במהלכו…

לטביה – "ינואר" (January)
בשנים האחרונות נראה שלטביה מתקרבת יותר ויותר לאוסקר, אבל איכשהו לא מצליחה לעשות את הקפיצה הגדולה. בשנה שעברה שלחה סרט לא רע בכלל בשם "הבור" שהיה צריך לקבל יותר תשומת לב, לפני כן ניסתה את "סערת הנשמות" שאיכשהו נכנס לשורט-ליסט של המתמודדים על פרס המוזיקה המקורית, ומוקדם יותר את "המעביר" שהוקרן גם בישראל במסגרות פסטיבליות. על אף הכל, לטביה מעולם לא הייתה מועמדות, או העפילה לרשימות המקוצרות.
הנציגות הנוכחית שלהם, המתרחשת ב-1991 דרך עיניו של קולנוען החווה את עצמאותה של לטביה והימים הקשים שבאו בעקבותיה, היא סרטו של במאי הקולנוע והתיאטרון וייסטרוס קייריס. תופתעו לגלות שהוא איננו לחש קסמים מ"הארי פוטר" אלא יוצר בעל הצלחות רבות.
סיכוי להיכנס ל-15: נראה קלוש.

פולין – "אי-אה" (IO)
סביר שלפולנים לא היו יותר מדי התלבטויות השנה מה לבחור באוסקר בהתחשב בכך ש"אי-אה" זכה בפרס חבר השופטים של פסטיבל קאן. כלומר, בהנחה ש"365 הימים הבאים" לא היה אופציה.
זהו סרטו של יז'י סקולימובסקי, שנשלח בעבר לאוסקר עם "11 דקות" ממש שנה אחת אחרי הניצחון הראשון של מדינתו בפרס הנחשק, עם "אידה".
"אי-אה" הוקרן בפסטיבל ירושלים האחרון, והיה לאחד הסרטים הבודדים השנה שנשבעתי שלעולם לא אראה, כי שעה וחצי על חמור אומלל שחווה את האנושות על כל צדדיה הוא ממש לא משהו שהנשמה שלי יכולה לעמוד בו. תודה רבה, מוותר. לשמחתכם, עופר ראה אותו ואפילו נהנה ממנו, או לפחות כך דיווח. אאלץ להאמין לו כי באמת אין סיכוי שאני מתמודד עם זה.
ל"אי-אה" יש גם יתרון קל כי הכוחות שעומדים מאחוריו הם חברות ההפצה רודשואו וג'אנוז (יאנוש?) שממש לפני שנה הצליחו לעשות את הבלתי יאומן עם "הנהגת של מר יוסוקה". אנחנו עוד נשמע עליו.
סיכוי להיכנס ל-15: נראה לי שכן.

תכנית 75

פנמה – "ילד יום הולדת" (Cumpleañero)
באוסקר הקודם פנמה הכתה את התחזיות, אבל בקטע מוגזם, עם העפלתה ל-15 בזכות "כיכר הקתדרלה" של אבנר בן נעים, שאפילו הוקרן בפסטיבל ירושלים האחרון בנוכחות הבמאי. זה אמנם לא הסתיים במועמדות אבל הקטע המדהים עם הסרט ההוא שהצלחתו אצל המצביעים התרחשה בלי פסטיבלים, בלי פרסים משמעותיים ובלי שמות גדולים שבדרך כלל עוזרים לסרטים מרחבי העולם לתפוס את תשומת לב המצביעים. הדרמה ההיא עשתה את הבלתי יאומן ואורגנית פשוט השתחלה פנימה, במקום דברים כמו "טיטאן" או "ממוריה" עמוסי השבחים. אחת האנומליות הנהדרות האלו שמבהירות שאנחנו אף פעם לא יודעים מה עומד לקרות.
השנה פנמה שולחת נציגות בפעם התשיעית, וזהו סרטו של ארתורו מונטנגרו, במרכזו חבורת גברים שיוצאת לחגוג יום הולדת לאחד מהם, שם הם מגלים שחתן השמחה מתכנן שזה יהיה יום הולדתו האחרון.
סיכוי להיכנס ל-15: אי אפשר באמת לדעת.

קנדה – "אביב נצחי" (Eternal Spring)
הנציגות התיעודית הראשונה של השנה מגיעה מקנדה, שהייתה מועמדת שש פעמים וזכתה ב-2003 עם "שיחות נפש" של דני ארקן. זהו סרטו של ג'ייסון לופטוס המאוד גבוה, שזכה בפרס חביב הקהל של הוט דוקס האחרון, והוא בכלל מתרחש בסין.
"אביב נצחי" הוא שילוב של ארכיון ואנימציה מאת גיבור הסרט דאשונג, אחד המאיירים הבולטים מסין, שעבד גם על הקומיקסים של "מלחמת הכוכבים" ו"ליגת הצדק". הכל מתחיל בהשתלטות של קבוצה בשם פאלון גונג על שידורי הטלוויזיה הסינית, מה שמוציא את המשטרה המקומית לגל מעצרים ודאשונג, ששייך לאותה קבוצה, נמלט לצפון אמריקה. הסיפור שלו משתלב בכאלו של ניצולים אחרים, או כך הבנתי מהתקציר, ובוודאי אמירות על רדיפה, אמת, פראנויה וחיים מחדש.
סיכוי להיכנס ל-15: התיעודיים לא מאוד מצליחים אצל האקדמיה, יש לומר.

שווייץ – "חתיכת שמיים" (Drii Winter)
זוכה ציון לשבח מטעם חבר השופטים של פסטיבל ברלין נשלח לייצג את שווייץ השנה, ואולי להשיג את מועמדותה הראשונה מאז הזכייה שלה ב-1990 עם "מסע של תקווה".
סרטו של מייקל כוך מתרחש בכפר רחוק ומבודד באלפים, ובו אהבתם של זוג עומדת למבחן כאשר הגבר מתחיל לסבול מגידול מוחי שמשבש את רוחו וגופו. הכינו את הממחטות.
סיכוי להיכנס ל-15: אפשרי.

אלו הראשונים. עשרות יגיעו בעקבותיהם ובקרוב, אז תחזרו אלינו לגלות מי הם.

החלטה לעזוב