• אוסקר 2020/21: המתמודדים לפרס הסרט הבינלאומי
  • ״Fireball: Visitors from Darker Worlds״
  • יומני האפלצ'ים
  • זורקת
  • במקום סרטים חדשים: מהדורת צפייה ביתית 35
  • אימת החודש - נובמבר 2020
  • מבט על הקולנוע הנורדי 2020: מה לראות
  • ״כל החיים לפניו״, סקירת נטפליקס
  • הצעה גורלית
  • פסטיבל הקולנוע הגאה 2020: שלושה סרטים נוספים
  • מתמודדי האוסקר לסרט הבינלאומי הטוב ביותר - 3
  • ״הכישוף״ זכה לרימייק עכשווי, ההשוואה בלתי נמנעת
  • ״לגמרי תחת שליטה״, סקירה דוקומנטרית
  • סקירה סקנדינבית כפולה: ״תקווה״ ו״צ׳רטר״
  • סקירה כפולה: סרטי אימה חדשים בדרכם לאוסקר

"הצעה גורלית", סקירה

20 בנובמבר 2020 מאת אור סיגולי

יש כל כך הרבה סרטים לראות בכל רגע נתון, שאין שום דרך לנצח את זה. כלומר, לא בטוח שהמילה "לנצח" היא נכונה, זו לא מלחמה, אבל המחשבה על כל החומר הקולנועי שצריך להספיק לצרוך היא די מדכאת. אני רואה סרטים באובססיביות מאז גיל 11, ובדיוק כמו לרדוף אחרי הקשת בענן – כמה שמתקדמים ככה המטרה מתרחקת.
"הצעה גורלית" (Inconceivable) – סרט משנת 2017 שמפיצי ישראל בחרו בחסדם כי רב לשחרר בפברואר 2020 – תופתעו לדעת, לא היה חלק אינטגרלי מרשימת הצפייה הסיזיפית שלי. לזה יש כמה סיבות. נגיד, כי אין לו שום משמעות תרבותית או שלאף אחד לא אכפת ממנו ולכן דעותיי עליו אינן רלוונטיות לשום שיחה. נגיד, כי לא תימצא בכל האוקיינוס רחב הידיים של הרשת האינטרנטית מילה אחת חיובית עליו, ונגיד כי את 110 הדקות האלו יכולתי להשקיע בלצפות פעם נוספת בכל סרט אחר שאני יודע שהוא טוב.

ועדיין, ביודעין ובסחין נכנסתי ל-VOD של yes על מנת לצפות "הצעה גורלית", סרט שהוא כל כך ניינטיז בכל אספקט, שבסופו חששתי שעפתי אחורה כל כך חזק שאני שוב בתול.
והשאלה היא מדוע עשיתי זאת? קצת קשה לשחזר את הרצף האירועים אבל אנסה. קודם כל, אם גם ככה הקרב להספיק הכל אבוד מראש אפשר גם להשתטות קצת לפעמים, אבל יותר מזה, כנראה שפשוט הייתי חייב לוודא זה אכן אמיתי.

את התדהמה שלי מהסרט הבעתי בפייסבוק כמה שבועות עוד לפני שיצא, כאשר ראיתי פרסום אינטרנטי למותחן בכיכובם של ניקולס קייג' וג'ינה גרשון ששמו בישראל "הצעה גורלית" – השילוב הכי עצל בין "חיזור גורלי" ל"הצעה מגונה", סרטי בגידות שנחשבו פרובוקטיביים בתקופתם והיום הם בעיקר פאנץ'-ליין. על הפוסטר, בין שני השחקנים הוותיקים, נכחה מישהי צעירה יותר, שנראתה כל כך גנרית במראה שלה שחשבתי שאולי באמת הלכו עם הקונספט הזה של "סימון" של אנדרו ניקול, ואלגוריתם המציא שחקנית (אם אתם לא זוכרים את הסרט ההוא, זה לגמרי בסדר גמור).
אבל האמת היא שהמפיצים שבחרו את שם הסרט המקומי לא יכלו לקלוע טוב יותר. קודם כל, אי אפשר לתרגם לעברית את כפל המשמעות של השם הלועזי, "Inconceivable", שגם יש בו מאפיינים של מתח ("בלתי מתקבל על הדעת", "לא נתפס") לבין המוטיבים של ההיריון שמתניעים את הסרט ("לא מאפשר התעברות"). הם יכלו ללכת על "ההיריון שהיה לאסון", "התעברות קטלנית" או "לא נקלט", אבל לא בטוח שמדובר ברעיון טוב מדי.

אבל יותר מזה, ל"חיזור גורלי" ו"הצעה מגונה" יש גם מקום במורשת הקולנועית של סוף האייטיז-תחילת הניינטיז, הרצף הרפובליקני הארוך של רייגן-בוש, שעסקה באיום הנורא ביותר על מרקם החיים האמריקאי: הפגיעה בתא המשפחתי. אלו היו סרטים על זוג לבן וסטרייטי אש שמקים משפחה, ומאוים על ידי משהו נורא שנראה כמו אחד מהם, אבל כוונותיו זדוניות: "היד שמנענעת את העריסה", "במרומי הפסיפיק", "אימה בלילות" ועוד. בסוף המשפחה תנצח, האיום יחוסל, והסדר ההומוגני ישוב על כנו. "הצעה גורלית" הוא בדיוק כזה – והוא שמרני בתפיסה שלו בדיוק כמו שהוא שמרני בקולנוע שלו.

את "הצעה גורלית" כתבה תסריטאית בשם קלואי קינג, שהדבר הכי בולט בפילמוגרפיה שלה הוא עיצוב תפיסת הסופטקור-פורן של הניינטיז עם הסדרה "יומני הנעל האדומה". לא מפתיע אם כך שם המשפחה של קלואי, כי אביה הוא זלמן קינג, מלך הפורנו ההוליוודי המצ'וקמק של התקופה. עם זאת, "הצעה גורלית" בשום שלב לא הולך או שואף לכיוון האירוטי, ולא תמצאו בו שום סצנה חצופה מדי, עירום או פרובוקציה מכל סוג. מבחינתי זו נחמה. בכל זאת, הגבר היחיד בסרט הוא ניקולס קייג', וגם ככה לא פשוט עכשיו בעולם הזה.

הסרט נפתח באישה צעירה המנסה להימלט יחד עם תינוקת מבית גדול, אבל ההימלטות מסתיימת בהריגה. משם אנחנו מכירים את בני משפחת מורגן, האבא שהוא דוקטור (ניקולס קייג'), האמא שהיא דוקטור (ג'ינה גרשון), הילדה החמודה בת הארבע שלהם, הסבתא המטריאכלית (פיי דאנווי) ועוד דמות בשם ברי (ג'ונתן בייקר) שעד עכשיו לא הבנתי מה הוא קשור לדינמקיה, אבל הוא שם כל הזמן.
המורגנים חיים בבית הכי גדול שראיתי בחיים, בקטע לא פרופורציונלי לכלום, ומתכננים להביא ילד נוסף, אבל זה לא מאוד קל להם. ייתכן וזה כי אף אחד לא סיפר לג'ינה גרשון שהיא בת 55 וזה מאוד קשה להביא ילדים בגיל הזה, אבל גם הילדה הקודמת הגיעה בעזרת התערבות של המדע עם תרומות והפריות חיצוניות. או משהו כזה. בכל היקר לי, אני לא בטוח אם הסרט יודע איך זה עובד.

אל חייהם של המורגנים נכנסת ביום בהיר אחד (כל הימים בסרט הזה מאוד בהירים) אמא יחידנית צעירה ויפה בשם קייטי, שהופכת תוך רגע להיות חלק מהמשפחה. היחידה שחושדת בה היא הסבתא, שנראית כמו גרסת הלחיים של זו שזכתה באוסקר על "רשת שידור". גם אנחנו לא לגמרי בוטחים בה כי מדי פעם יש קלוז אפים מלחיצים שלה בוהה למצלמה כאילו היא מינימום נטשה הנסטרידג' על הפוסטר של "מין מסוכן".
אני לא יודע לאיזה רזולוציות של עלילה להיכנס כדי לא להרוס למי מכם שבכל זאת ירצה לעשות את המקבילה הקולנועית של כריתת אונה, אבל בואו נגיד שמכאן יש סודות ושקרים, מזימה קטלנית להשתלט על משפחה, גאזיילטינג, רומן לסבי, רצח, ולפחות שני טוויסטים (האחד דווקא די בסדר, השני צפוי כמו הבוטוקס על קייג').
מה שלא תמצאו פה הוא היגיון, המשכיות או אנשים שחורים.
סתם, יש אחת. לסצנה.

עוד משהו שאולי כדאי לדעת אם אתם מגיעים לסרט הזה בגלל חיבת ניקולס קייג', מישהו שאנחנו בסריטה מתעקשים לכסות חלק משמעותי מהפרויקטים הלא ברורים שלו (עשו לעצמכם ערב קריאה של קייג' וסריטה עם "צבע מהחלל החיצון", "נעלמים", "מנדי", "אמא ואבא", "האמון" ו"מרוץ נגד הזמן"). לא רק שזו אחת מההופעות היותר רגועות שלו (הוא קול ההיגיון של הסרט. שתבינו לאן הגענו), קייג' גם לחלוטין שחקן משנה פה. הוא בהחלט נוכח ברוב הסרט, זה כן, אבל הדמות שלו כמעט לא רלוונטית לעלילה, או משפיעה עליה, עד לכמה דקות האחרונות.
הסרט הזה הוא כולו על ג'ינה גרשון, שחקנית שקשרה את עצמה לחרמנות הניינטיזית בזכות סרטים כמו "קשורות" ו"נערות שעשועים", למרות שהקריירה שלה הרבה יותר מגוונת מזה. למרבה השמחה, היא בכלל לא רעה ב"הצעה גורלית", ולמרות שבאמת קשה לקחת משהו שקורה פה ברצינות, גרשון ממש מצליחה לקרקע את העלילה הזו ברגשות אנושיים כלשהם. כיף לראות אותה, וחבל שזה מתבזבז על כלום ושום דבר כמו הסרט הזה.

הצלע השלישית היא ניקי וולאן האוסטרלית, שילוב של כל שחקנית לבנה שפרצה לתודעה בין ג'ניפר אניסטון לקריסטן בל. כאילו בכל זווית שונה של המצלמה היא נראית בדיוק כמו שחקנית אחרת מאותו השטאנץ. וולאן ממש איומה פה, אבל אני לא חושב שזאת אשמתה. לדעתי ביימו אותה מאוד לא נכון והיא לא מצליחה לתת פייט לגרשון, דאנווי וקייג'. אולי לפעמים זה עובד, כי יש לא מעט סצנות בהן אתה כצופה לא בטוח האם היא משקרת לדמויות האחרות, או סתם לא יודעת לשחק. המתח עולה על גדותיו.
האמת שיש מישהו אחד שעושה תפקיד גרוע ממנה, וזה אותו ברי שהזכרתי מקודם (אם שכחתם זה בסדר. גם הסרט שוכח ממנו עד הרגע האחרון, כשהוא נזכר שבעצם הוא מומחה לגנטיקה. עזבו. אי אפשר לצאת מזה), אותו מגלם ג'ונתן בייקר. במקרה או שלא, ג'ונתן בייקר הוא גם הבמאי של הסרט. וזה מסביר מלא דברים.

למעשה, הרבה על "טעות גורלית" ועל מקומו בעולם אפשר לדעת מדף ה-IMDB של בייקר: "ג'ונתן בייקר תמיד הוקסם מדרך סיפורית חכמה ודמויות גדולות מהחיים כמו ארנסט המינגווי על מנת להדריך את תפיסותיו ככותב". ככה הביו שלו מתחיל, ורק משתפר משם. מזכיר שהבן אדם ביים עד כה בדיוק סרט אחד, כן? וגם אותו הוא לא כתב.
ואכן, "הצעה גורלית" נראה כמו סרט של דוש חסר אמירה, שחושב שהוא פיצח משהו רק שעשו את זה כבר שלושים שנה לפניו.
באמת שלא מדובר בסרט הכי רע שראיתי השנה. הוא בעצם לא "הכי" בשום אספקט. פשוט בעיקר מדהים אותי שסרטים כאלה עדיין נעשים. אני די בטוח שאף אחד מכם לא תכנן על הסרט הזה גם ככה, אבל למקרה שכן – אהמר בזהירות שיש לכם משהו יותר טוב לעשות עם הזמן שלכם.
אם בכל זאת תחליטו שכן ובסופו של דבר התעצבתם בלבבותיכם על הדקות שבוזבזו, אנחם אתכם בלהגיד שיש דברים הרבה יותר גרועים שם בחוץ.